ערעור המדינה התקבל- החמרה בענישה בעבירות נשק
בהתאם לכתב האישום המתוקן, במחצית הראשונה של חודש אפריל 2016 רכש קרוב משפחתו של הנאשם, שלא כדין, תת-מקלע מאולתר ומחסנית, תמורת 7,300 ₪. לאחר מכן יצר קרוב המשפחה קשר עם הנאשם, וביקש ממנו שיקח את הנשק לחזקתו ויחביא אותו. כך עשה, הוביל את הנשק והמחסנית למקום מסתור, והחזיק אותם שם כשבוע-ימים. ביום 19.4.2016 פנה לרוכש הנשק קרוב משפחה אחר, וביקש לקבל את הנשק לידיו. הרוכש הסכים, והפנה את האחר אל הנאשם. האחר הגיע בסמוך לביתו של הנאשם, והנאשם העביר לו את תת-המקלע והמחסנית.
בית המשפט סקר את מדיניות הענישה כפי שזו עלתה מפסקי דין שהפנו אליהם ב"כ הצדדים. בהכרעתו ציין כי הפגיעה בערכים המוגנים – שמירה על שלום הציבור ובטחונו – הייתה ברמה בינונית, כאשר הנאשם לא היה הדמות העיקרית במסכת האירועים, הוא לא תכנן את ביצוע העברות, וחלקו היחסי בהן היה פחות מחלקו של קרוב משפחתו. יחד עם זאת, צוין כי מדובר בעבירות נשק שצפוי להיגרם בגינן נזק משמעותי, והנאשם יכול היה להבין את הפסול במעשיו ולהימנע מביצוע העבירות. לאור אלה הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי מתחם העונש ההולם נמצא בין 9 חודשי מאסר בפועל, ועד שלוש שנות מאסר בפועל. באשר לקביעת העונש בתוך המתחם התחשב בית המשפט בהרשעותיו הקודמות של הנאשם מחד גיסא, ובכך שהודה במעשיו וקיבל אחריות עליהם מאידך גיסא. לפיכך נקבע העונש על 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס כספי בסך 3,000 ₪ (ת"פ 9983-05-16).
על גזר דין זה הגישה המדינה את הערעור לפני בית המשפט העליון. לטענתה, העונש שנגזר על הנאשם אינו הולם את חומרת מעשיו ומידת אשמתו, אינו מבטא את מדיניות הענישה הנוהגת, ואינו מבטא את המגמה הברורה בפסיקת בית המשפט להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות נשק. עוד טענה כי אף לפי מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי, לא היה עליו לקבוע את עונשו של הנאשם על הצד הנמוך של המתחם אלא על הצד הגבוה. זאת, שכן אין מדובר בהסתבכותו הראשונה בפלילים, ומשום שלפי תסקיר שירות המבחן, על אף הודאתו הוא לא קיבל אחריות מלאה על מעשיו, ותולה אותם בלחץ שהפעיל עליו קרוב משפחתו. לפיכך, סבורה המדינה כי יש להחמיר באופן ממשי בעונש המאסר שהוטל עליו.
"קיימת מגמת החמרה הדרגתית בעונשים המושתים על עבריינות נשק"
לאחר עיון בטענות הצדדים העליון בא לכלל מסקנה כי יש לקבל את ערעור המדינה, ולהחמיר במידה מסויימת בעונשו של הנאשם.
לשיטת העליון, הצדק עם המדינה בטענתה שרמת הענישה המקובלת בעת האחרונה, והראויה בשים לב למגמת ההחמרה, גבוהה באופן ניכר מזו שנגזרה בעניין דנן.
העליון מתייחס לכך שגם נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מצדיקות את העונש הקל שהושת עליו, וזאת בשל האמור בתסקיר שירות המבחן והתסקיר המשלים, אשר אינם מלמדים על קבלת אחריות אלא דווקא על הטלתה על אחרים.
לאור אלה, ובשים לב לדרכה של ערכאת הערעור שלא למצות את הדין עם הנאשם, העליון קובע כי עונש המאסר בפועל שיוטל על הנאשם יעמוד על 18 חודשים, חלף 12 החודשים שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי (ע"פ 135/17).
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר