החמרה בענישה בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה
הנאשם הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, סחיטה באיומים ואיומים. בית משפט המחוזי בבאר שבע גזר על הנאשם 45 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים למתלונן בסך 70,000 ₪ (ת"פ 47263-04-13).
מהעובדות שקבע בית משפט המחוזי בהכרעת דינו עולה, כי ביום 11.4.2013 בסמוך לשעה 22:00, הגיע הנאשם למסעדת אטיאס בבאר שבע, שם עבד המתלונן. הנאשם ביקש מהמתלונן למכור לו אוכל בהקפה, ובתוך כך לחץ את ידו של המתלונן, אשר חש בדקירה בכף ידו. בהמשך לכך, אמר הנאשם למתלונן "כנראה שאתה לא הבנת את המסר", והבהיר כי יום קודם לכן הוא קיבל אוכל ושתייה במסעדה ללא תשלום, כשכוונתו להניע את המתלונן לספק לו, גם הפעם, מזון בחינם. משעמד המתלונן בסירובו למלא אחר דרישתו של הנאשם, אמר לו האחרון "אני אקח את מה שאני רוצה וכדאי לך לקחת את המשפחה ולחזור לצפון". בעקבות חילופי דברים אלה, התקשר המתלונן אל בעל המסעדה ואל חברו שהוא קרוב משפחתו של הנאשם, וסיפר להם אודות פנייתו של הנאשם אליו. זמן קצר לאחר מכן, הגיע למקום אחיו של בעל המסעדה, וכאשר הלה סירב לתת לנאשם אוכל בהקפה, פנה הנאשם, פעם נוספת, אל המתלונן ואמר לו "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק ואתה תהיה מוכרח לחזור לצפון כגופה", ועזב את המסעדה. בהגיע החבר למקום, הוא פגש את הנאשם מחוץ למסעדה, ובשלב זה הצטרף אל השניים המתלונן, ואו אז דקר הנאשם את המתלונן וברח מהמקום. המתלונן, אשר נדקר בבטנו, פונה לבית החולים, אושפז ונותח, לשם איחוי קרע שנגרם לו במעי הגס. המתלונן אושפז שנית, עקב זיהום, והוא סובל עדיין מכאבים עזים המקשים על תפקודו היום יומי. המתלונן הוכר על ידי המל"ל כבעל נכות של 72%.
שני הצדדים לא השלימו עם גזר הדין, כאשר המדינה ביקשה להחמירו בצורה משמעותית, ואילו הנאשם עתר להקלה ממשית בעונשו.
ההגנה טענה כי יש להקל בעונשו של הנאשם וזאת בשל היותו אחד "מעלובי החיים" כהגדרתו, אשר הגיע לפת לחם ולא היה מסוגל לממן את מזונו. נטען בנוסף, כי לא נלקחו בחשבון, די הצורך, נסיבותיו האישיות הרפואיות, וכן לא ניתן משקל לקולה למחדלי החקירה שהיו בתיק זה, שעליהם הצביע המחוזי בהכרעת דינו. נטען בנוסף, כי מדובר בדקירה אחת, תוך שימוש בסכין קטנה, כאשר הנזק למתלונן לא היה חמור במיוחד, והנכות שנקבעה לו על ידי המל"ל הינה זמנית בלבד.
מאידך המדינה ביקשה לדחות את ערעורו של הנאשם, ולקבל את ערעורה שלה, באופן שיקבע מתחם ענישה גבוה בהרבה מזה שנקבע על ידי המחוזי, ויוחמר עונשו של הנאשם באורח משמעותי.
העליון קובע בהחלטתו מיום 06.04.17 כי אכן בעבירות מסוג זה ניתן למצוא מגוון רחב של מתחמי ענישה ועונשים כפי שהגישו הצדדים, אולם מוצא כי בנסיבות דומות הוטלו עונשים חמורים הרבה יותר מעונשו של הנאשם, ועל כן מגיע למסקנה כי יש לדחות את ערעורו של הנאשם ולקבל ערעור המדינה.
יחד עם זאת, העליון החליט שלא למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשם, משום שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור והן משום מתן משקל נוסף לנסיבותיו האישיות הלא קלות של הנאשם, ותוך התחשבות מסוימת במחדלי החקירה, עליהם הצביע המחוזי בהכרעת דינו.
סוף דבר, העליון קובע שמתחם העונש ההולם ינוע, בנסיבות המקרה דנן, בין 4.5 ל-8 שנות מאסר, ועונשו של הנאשם יעמוד על 57 חודשי מאסר, במקום 45 חודשים (ע"פ 5476/16; ע"פ 5705/16).
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר