הטענה לקינטור נדחתה - ההרשעה ברצח תישאר
הנאשם, יליד 1950, הורשע בבית המשפט בירושלים ברצח אשתו (תפ"ח 11623-12-13).
כתב האישום בו הורשע הנאשם חושף מציאות קשה בה היה שרוי. המנוחה סבלה מבעיות נפשיות קשות, דיכאונות ומחלות, וכן צרכה אלכוהול באופן לא מבוקר. המנוחה סבלה מהתקפים פסיכוטיים בגינם אושפזה פעמים מספר, ועל פי עדויות ילדיהם המשותפים של בני הזוג – התומכים בנאשם לאורך כל הדרך – היא נהגה להקניט, להעליב ולהשפיל אותו.
בני הזוג חיו בחדרים נפרדים בדירה משך שנים ארוכות. בשלב מסוים עזב הנאשם את הבית, אך חזר כעבור תקופה על מנת לטפל במנוחה ובבנו הבגיר.
ביום 6.8.2013 הגישה המנוחה תלונה במשטרה כנגד הנאשם. בעקבות התלונה, הנאשם נעצר למספר שעות והורחק מהבית לחמישה ימים. ביום 24.11.2013 התפתח ויכוח בין בני הזוג, והמנוחה אמרה לנאשם, תוך שהיא אוחזת בטלפון, כי היא מדווחת למשטרה שהוא מאיים עליה. המערער ניגש למטבח, והוציא מהמגירה סכין חיתוך בשר עם להב של 30 ס"מ. הנאשם אחז בסכין מאחורי גבו והמשיך בוויכוח קולני עם המנוחה. כעבור כעשר דקות, שאלה המנוחה את הנאשם מה הוא מחזיק מאחורי גבו. ובתגובה, הנאשם החל לדקור אותה תוך שהיא צועקת כי לא התקשרה באמת למשטרה, והוסיף לדקור אותה כעשרים פעם, עד שנפלה לרצפה כשהיא שותתת דם. לאחר מכן יצא הנאשם לחדר אחר, שם דקר עצמו מספר דקירות בצווארו. בחלוף כשעתיים התקשר לבנו, הודיע לו כי דקר את המנוחה והיא אינה עוד בחיים. כאשר הגיעו אנשי מד"א לדירה, איים עליהם הנאשם בסכין כי יהרגם, ואז הגיעו שוטרים והשתלטו עליו.
הנאשם, באמצעות ב"כ, עו"ד אריאל הרמן, ערער על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי.
ההגנה: "הנסיבות שוללות את חזקת הכוונה לצורך הרכיב של "החלטה להמית""
הסנגור לא הניח ידו מכל בדל אמירה ועובדה על מנת לשכנע את בית המשפט העליון כי יש להמיר את עבירת הרצח בה הורשע הנאשם בעבירת הריגה. לטענת ההגנה, מקום עבודתו של הנאשם (ארכיב מס הכנסה) ושגרת יומו, אפשרו לו להקים מעין "בועה" שבעזרתה שרד את המציאות היומיומית הקשה בה היה נתון. אלא שהאפיזודה של התלונה למשטרה ערערה את יציבותו היחסית של הנאשם, והוא נקלע לחרדה מפני האפשרות של מעצר או הרחקה נוספת מביתו. עוד הוסיף הסנגור את עדות בתו של הנאשם לפיה המנוחה הייתה אובדנית וידעה "ללחוץ על הכפתורים" של הנאשם, להפעיל אותו ולדחוק אותו לפינה, וכי כאשר הבת שמעה על האירוע בו נרצחה אמה הגיבה באומרה "ידעתי שהיא הצליחה להתאבד באמצעותו". מכאן טענה ההגנה להעדר "החלטה להמית", באשר לשיטתה, האיום של המנוחה מוטט הגנות שהנאשם בנה לעצמו. בחוות דעת פסיכולוגית שהובאה מטעם ההגנה, נאמר כי התוצאה מבחינת הנאשם הייתה "שבירת כלים, מצב של דקומפנסציה, כשל בכוח הסבל ומצוקה חריפה מאוד". כל אלו, לשיטת ההגנה, שוללים את חזקת הכוונה לצורך הרכיב של "החלטה להמית". בנוסף, לאור הקנטור המצטבר לאורך שנים ולאור האיום של המנוחה כי תתקשר למשטרה, יש לראות את הנאשם כמי שקונטר על ידי המנוחה בסמוך למעשה.
בית המשפט העליון: "לא סגי ב"מציאות גיהנומית", סובייקטיבית או אובייקטיבית, כדי להקים טענת הגנה למעשה רצח"
בית המשפט העליון נכון לקבל טענת ההגנה שהמנוחה פגעה בנקודה רגישה אצל הנאשם, נקודה שהציתה אצלו חרדה קשה שמא תהא לכך השפעה על מקום עבודתו או שמא ייעצר ויורחק שוב. אך קובע כי אין בכך כדי לסתור את חזקת הכוונה. שכן, שמה כן היא, חזקת הכוונה מבוססת על ניסיון החיים והשכל הישר כי אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות הנובעות ממעשיו, וכוונת הקטילה במקרה שבפנינו מדברת בעד עצמה.
באשר ליסוד הקנטור, בית המשפט קובע כי לאור העובדה שהנאשם לא חש למטבח, נטל סכין ודקר מיד את המנוחה, אלא המשיך לשוחח עם המנוחה משך כעשר דקות, תוך שהוא מחזיק את הסכין מאחורי גבו, אינו עולה בקנה אחד עם טענת הקנטור. העליון מבהיר ומדגיש שהנאשם דקר את המנוחה בגלל שחשש מתלונה במשטרה, על השלכותיה. לשיטת בית משפט העליון, הדברים שוללים גם את טענת הקנטור המצטבר. שכן, מדברי הנאשם עולה, כי הוא נטל את הסכין מהמטבח לא בשל התנהגות המנוחה כלפיו לאורך השנים, אלא בגלל חששו הקונקרטי מתוצאות תלונה למשטרה. אשר על כן, העליון סבור כי אין לראות את הנאשם כמי שקונטר על ידי המנוחה בסמוך לדקירתה.
בנוסף בית המשפט העליון דוחה את טענת ההגנה לעונש מופחת. לדעת בית המשפט, אין חולק שחייו של הנאשם במחיצתה של המנוחה היו חיים קשים, אך לא לכך התכוון המחוקק בביטוי "התעללות חמורה ומתמשכת". שכן, הנאשם לא היה תלוי במנוחה, אלא להיפך. הנאשם יכול היה להתנתק מהמנוחה, אך בחר שלא לעשות כך בשל תחושת המחויבות שלו כלפיה ודאגתו לבנו שהמשיך להתגורר בבית.
בית המשפט חותם החלטתו באומרו כי המדובר במקרה טרגי, שמאחוריו מציאות חיים קשה ואומללה. אך קובע, כי שבמשבצות הנוכחיות של חוק העונשין, אין אפשרות אחרת מלבד הרשעתו של הנאשם. בית המשפט מוסיף, מבלי לקבוע מסמרות, כי ייתכן ובסיטואציות אנושיות קשות מעין אלה צריכה התביעה לשקול מלכתחילה הסדר טיעון שלא על בסיס עבירת רצח. מכל מקום, העליון קובע משהוגש כתב האישום בעבירה זו, בית משפט המחוזי לא יכול היה להגיע לתוצאה אחרת מלבד הרשעתו של הנאשם ברצח, ועל כן דוחה הערעור (ע"פ 5885/15).
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר