הערר לעליון מתקבל - שחרור נאשמים בעבירות אלימות קשות ייבחן על ידי שירות המבחן
הכל בגלל 20 ש"ח
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות של כליאת שווא, סחיטה בכוח, פציעה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט.
על פי כתב האישום, בבעלות שני הנאשמים עסק לשטיפת מכוניות. ביום 19.12.2016, בשעה 12:00, הגיע לעסק רכב ג'יפ. המתלונן שעבד אצל הנאשמים ניקה את הרכב ביחד עם עובד נוסף. לפי הנטען, במהלך הניקיון – המתלונן נטל מהרכב, ללא רשות, שטר של 20 ש"ח. לאחר בירור שנערך, ומשהסתבר כי המתלונן גנב את הכסף, הוא הוכנס לחדר והנאשמים היכו אותו באגרופים ומוטות ברזל, תוך שהשניים דורשים אלפי שקלים. בשלב מסוים, המתלונן שוחח עם בנו, וביקש כי יגיע לעסק כדי להביא לנאשמים את הכסף שדרשו. משהגיע הבן למקום – הוא העביר סך של 1,000 ₪. בהמשך נדרש לשלם סך של 5,000 ש"ח, וככל שלא יעשה כן, הנאשמים יעבירו לבעל הרכב את כתובתו של המתלונן, אשר ימצא אותו ויהרוג אותו. לבסוף, הנאשמים אפשרו למתלונן לצאת מהחדר. עוד נטען, כי בנו של המתלונן שהיה אחוז אימה מהנאשמים, שב לעסק והעביר סך של 5,000 ש"ח נוספים במזומן. בהמשך, משהגיעו שוטרים לבית העסק – הנאשמים סירבו להצביע על מכשיר DVR של בית העסק, וטענו בכזב כי הוא נתפס כבר בידי המשטרה, והכל במטרה להכשיל את החקירה.
ביום 06.02.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית איתנה ומוצקה בעניינם של הנאשמים. בנוסף, בית המשפט המחוזי עמד על המסוכנות הנשקפת מן הנאשמים, הנלמדת מהעבירות המיוחסות להם, נסיבות ביצוען וכן מעברם הפלילי. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום, בנסיבות, לבחון את אפשרות שחרורם של הנאשמים לחלופת מעצר, וזאת משום שלא יכולה להיות כל חלופה ו/או תנאים שיהיה בהם כדי להפחית מהמסוכנות הנשקפת מהנאשמים (מ"ת 59384-12-16).
במקור, הוגש ערר גם לעניין התשתית הראייתית הלכאורית שיש כנגד הנאשמים, ואולם בפתח הדיון עו"ד אלי כהן זנח את טענותיו בהקשר זה. טענתו המרכזית של הסנגור הייתה כי בית המשפט המחוזי שגה משלא בחן את האפשרות לשחרר את הנאשמים לחלופת מעצר, דבר שיש לעשות, לשיטתו, גם במקרים בהם מיוחסות לנאשם עבירות אלימות קשות. הסנגור טען עוד כי בית המשפט המחוזי שגה משנתן משקל גבוה לעברם הפלילי של הנאשמים, וזאת בשים לב לכך שמדובר בעבירות שבוצעו לפני למעלה מעשור.
העליון מגיע לכלל מסקנה כי יש מקום לעריכת תסקיר בעניינם של הנאשמים, וזאת מבלי לקבוע מסמרות כלשהן לגבי אפשרות שחרורם לחלופת מעצר.
העליון סומך החלטתו על הקביעה לפיה בצד בחינת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר – חובתו של בית המשפט לבדוק האם קיימת אפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרורו של הנאשם הספציפי לחלופת מעצר קונקרטית. לשיטתו, חובה זו איננה נגזרת בהכרח ובאופן בלעדי מאופי העבירה וחומרתה, וכי יש לשקול חלופות או להורות על מעצר בדרך של פיקוח אלקטרוני גם מקום שמדובר בעבירות קשות, אשר מסוכנות גלומה בהן (בש"פ 1575/17).
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר