על אף פגמים פרוצדורליים ומהותיים - הנאשמת תיוותר במעצר
כנגד הנאשמת ושניים נוספים הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים, הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות, זיוף בנסיבות מחמירות, זילות בית המשפט, העלבת עובד ציבור, עבירות מחשב, איסור פרסום, לשון הרע, והתחזות.
על פי כתב האישום, הנאשמת קשרה קשר עם הנאשמים הנוספים כדי להטריד ולפגוע בפרטיותם של עובדי ציבור, גורמי רווחה וגורמים ממערכת אכיפת החוק והמשפט. במסגרת כך פרסמו פרטים מזהים של קטינים מתוך הליכים חסויים כדי לחבל בהליכי אימוץ, פרסמו באינטרנט תכנים מכפישים ובוטים, וכן פרטים אישיים של עובדי ציבור. עוד עולה מכתב האישום כי הנאשמת ביצעה עבירות מרמה שונות, בין השאר זיוף מסמכים רשמיים של מוסדות המדינה.
יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים נגדם לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הנאשמים נעצרו עד להחלטה אחרת, במטרה לאפשר לסנגוריה הציבורית להסדיר את ייצוגם ולשם לימוד החומר בתיק, כשבינתיים יוצגה הנאשמת על ידי סנגור שמונה לצורך אותו דיון.
בשלב הזה התקיים דיון ראשון בהליך העיקרי, בו ציינה הנאשמת בפני בית המשפט המחוזי כי היא מכירה את כתב האישום, ובצד זאת הוסיפה כי לא קראה אותו ״בעיון״. בית המשפט המחוזי בהחלטתו קבע כי רשם לפניו את דבריהם של הנאשמים, ובכלל זה הנאשמת, שלפיהם הם מכירים את כתב האישום.
כשהתמנה סנגור קבוע לייצג את הנאשמת, טען כי היא עצורה במעצר לא חוקי שהרי חלפו למעלה מ-30 ימים מאז הוגש כתב האישום, ובית המשפט הוסיף להאריך את מעצרה מבלי שנקבע רף ראייתי מתאים, כמו גם טרם בוצעה הקראת כתב אישום כדין לנאשמת.
בית המשפט המחוזי דחה את הטענות האמורות וקבע כי במקרה דנן התמלא התנאי בדבר הרף הראייתי הנדרש לצורך הארכת מעצרם של הנאשמים, וכי בהתאם להחלטת בית המשפט לפיה הנאשמים מכירים את כתב האישום - גם התנאי השני מתקיים.
על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון, שנימק את שני הטעמים האמורים באשר למעצרה הלא חוקי של הנאשמת.
המדינה מצידה טענה כי בתיקים בהם חומר הראיות הרב, אין אפשרות כי בית המשפט יוכל לעיין בכל חומר הראיות ועליו לסמך על האמור בבקשת המעצר. עוד נטען כי כתב האישום מתפרס על 163 עמודים וכי הנאשמת ציינה בפני בית המשפט כי היא מכירה את כתב האישום, הגם שהוסיפה שלא קראה אותו ״בעיון״, ולכן בנסיבות האמורות קוימה התכלית שלפיה על נאשם להכיר את כתב האישום שבגינו הוא במעצר.
בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 22.5.17 (בש״פ 4105/17) דוחה את הערר, תוך שמזכיר את סמכותו הטבועה של בית המשפט לעצור נאשם ב״מעצר ביניים״ עד להחלטה בבקשת מעצר עד תום ההליכים. זאת, בקיומו של ״ניצוץ ראייתי״, אשר הנטל להוכחתו קל מזה המוטל על המדינה בבקשה למעצר עד תום הליכים.
השופט פוגלמן דוחה גם את הטענה לפיה ביהמ״ש המחוזי לא עיין בחומר הראיות כדי לקבוע את קיומו של ניצוץ ראייתי, ומשלא עשה כן המעצר אינו חוקי. זאת, שכן החלטת המחוזי במובהק מתבססת גם על בקשת הארכת המעצר וגם על פירוט הראיות. כמו כן, הפנה השופט לפסיקה לפיה ניתן לסמוך על האמור בבקשת המעצר כשמדובר בחומר ראיות רב.
לעניין הקראתו הראויה של כתב האישום, קובע בית המשפט העליון כי תכלית ההוראה נועדה להבטיח כי כתב האישום ותוכנו יובאו לידיעת הנאשם. השופט פוגלמן מזכיר כי בא כוחה הקודם של הנאשמת ציין בפני בית המשפט המחוזי כי היא מכירה את האישום, וקובע כי במקרה דנן אמנם נפל פגם בהקראת כתב האישום, אולם הפגם לא פגע בתכלית החוק עד כדי שהשלכותיו הן שחרורה של הנאשמת ממעצר.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר