ביהמ"ש ברחובות - הביטוי "אני ארצח" איננו איום
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה אחת של איומים. לפי כתב האישום, ביום 30.10.16 אמר הנאשם לגרושתו בשיחת טלפון, כי הוא מטורף, קילל אותה ואמר "אני ארצח" מבלי שציין את מי ירצח.
חוות דעת פסיכיאטריות שהתקבלו בעניינו של הנאשם בתחילת ההליך המשפטי העידו כי הנאשם סובל ממאניה דפרסיה, אינו אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין.
בהתאם לחוות הדעת הנאשם הועבר לאשפוז מרפאתי ובחוות דעת פסיכיאטרית עדכנית נוספת שהתקבלה בעניינו בהמשך ההליך נמצא כי הינו כשיר לעמוד לדין.
הסניגור עמד על ניהול הטענה המקדמית לפיה כתב האישום אינו מגלה עבירה
על מסקנות חוות הדעת אין מחלוקת בין הצדדים, כמו גם על העובדה שיש לזכות את הנאשם. אולם, המחלוקת בין הצדדים עניינה הבסיס לזיכויו של הנאשם - בסיס אשר יש בו כדי להשליך על ההחלטה אם להוציא נגד הנאשם צו אשפוז או צו טיפול, אם לאו.
הצדדים העלו שתי אפשרויות משפטיות לזיכויו של הנאשם: האחת, כטענת התביעה, ולפיה הנאשם ביצע את העבירה, אולם אינו אחראי למעשיו בשל מחלת נפש שממנה הוא סובל, ומכאן שיש לזכותו לצד צו אשפוז או טיפול. השנייה, כטענת ב"כ הנאשם, עו"ד טל גלאון, שהנאשם לא ביצע את היסוד העובדתי של עבירת האיומים, הואיל ולא אמר על מי מאיים ולא השלים את ביצוע העבירה, ומכאן שלא הוכח היסוד העובדתי ויש לזכותו מבלי להוציא נגדו צו טיפול.
האם הביטוי אני ארצח מקים את עבירת האיומים
אם כך, בית המשפט נדרש לשאלה האם די בכך שהנאשם אמר "אני ארצח" מבלי שציין את מי ירצח כדי להקים את יסודות עבירת האיומים? בית המשפט מגיע למסקנה כי התשובה על כך היא בשלילה.
בהחלטה מיום 5/4/17, בית המשפט קובע כי אמירת הנאשם כוללת חלק מהנסיבות העובדתיות הנדרשות בסעיף 192 לחוק העונשין בלבד, ולא את כולן. לשיטת בית המשפט, בביטוי "אני ארצח" מתקיימת הנסיבה העובדתית של אמירה בדבר "פגיעה שלא כדין" והנסיבה העובדתית של "פגיעה בגוף". עם זאת, באמירה חסרה אחת הנסיבות העובדתיות שבסעיף, והוא שהאיום יהיה מכוון כלפי פגיעה בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו "שלו או של אדם אחר". משמע, חסרה הנסיבה העובדתית של מושא האיום, נמען הפגיעה. ומכאן שלא ניתן להבין מנסיבות העניין כי הנאשם איים על מושא ספציפי.
לאור אלה, בית המשפט מקבל טענת עו"ד טל גלאון וקובע כי הנאשם לא השלים את נסיבותיה העובדתיות הנדרשות לתחולת עבירת האיומים ומזכה את הנאשם מחמת הספק.
באשר לצורך בטיפול בנאשם, שכאמור אינו כשיר דיונית ומהותית – לא נותר לבית המשפט אלא לציין כי יש לצפות, כי למרות זיכויו, ימשיך לקבל טיפול רפואי נפשי בהתאם להתוויית הפסיכיאטרים המטפלים (ת"פ 1801-11-16).
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
