הצו כלל רק את הבן אז למה חיפשו אצל האבא
בשאלות הללו דן בית משפט השלום בבאר שבע, במסגרת ת"פ (ב"ש) 20481-06-13 מדינת ישראל נ' יצחק אסייג, (פורסם בנבו). יצחק אסייג, הואשם בעבירה של חיקוי סימני מסחר. הפרשה בעניינו התפתחה כאשר המדינה קיבלה צו חיפוש בביתו וברכבו- של בנו. דהיינו, בנו של הנאשם הוא זה שנחשד מלכתחילה בעבירות דומות. עם זאת, במהלך החיפוש בדירה לא נמצא דבר הקושר אותו לעבירה, וכן גם ברכבו. השוטרים בשטח ביקשו לערוך גם חיפוש ברכבו של מר אסייג, לכאורה החיפוש נערך בהסכמתו. או אז, נתפסו מותגים רבים שבגינם הוגש לבסוף כתב אישום.
עובדות כתב האישום
כתב אישום בגין העבירה המוזכרת הוגש, וסנגורו של הנאשם עו"ד ליאור כהנא, הסכים להגשת מלוא חומר התביעה ללא חקירה נגדית. עם הגשת החומר, טען הסניגור כי אין להשיב לאשמה, מהטעמים הבאים: החיפוש שנערך ברכבו של הנאשם היה לא חוקי, היות ולא היה כל חשד סביר לערוך חיפוש, ובכלל זה, בהתאם להלכת בן החיים המפורסמת (רע"פ 09\10141) הרי שיש הסכמה מדעת. עוד טען הסניגור כי החיפוש בבית, וברכב נערך ללא עדים מתאימים. המדינה מנגד, טענה כי היות וכל החומר הוגש בהסכמה, ומשום שהיה קיים צו מטעם בית המשפט, לכל הפחות יש להשיב לאשמה, ויש להתייחס לעיקר העובדות כלא שנויות במחלוקת.
בית המשפט קבע בתחילה כי אכן החיפוש ברכב היה לא חוקי, מה גם שהתברר מחומר הראיות שהוגש, כי השוטרים הגיעו לבית החשוד (בנו של הנאשם) וביקשו ממנו שיתקשר להוריו. אלו אכן הגיעו, ובשלב הזה ביקשו השוטרים מהאב לערוך חיפוש ברכבו. מכאן, שבית המשפט קבע כי אין כל אינדיקציה לכך שהשוטרים ביקשו לערוך חיפוש ברכבו של הנאשם, וכן לא ביקשו את הסכמתו. עוד קבע בית המשפט באותו ההקשר, כי "אין מחלוקת כי החולצות לא נתפסו ברכבו של אביחי אסייג כי אם ברכבו של אביו של אביחי אסייג – הוא הנאשם. לא מצאתי מדוע יש לבצע את "הקפיצה" מרכבו של הבן המוזכר בבקשה לרכבו של האב בו נתפסו החולצות".
הסכמה מדעת?
בית המשפט קבע גם כי אכן הייתה הסכמה מטעם הנאשם לעריכת החיפוש, עם זאת, לא הייתה כל אינדיקציה לכך שההסכמה "הייתה מדעת", כמתבקש מהוראות הפסיקה, מה גם שאפילו לא נערך דו"ח חיפוש, אלא המדינה הגישה רק את דו"ח החיפוש שנערך בבית. בית המשפט גם פסק כי החיפוש ברכב לא נעשה בנוכחות שני עדים כנדרש. לכן, נקבע כי יש לפסול את כל הראיות שנתפסו בחיפוש.
לאחר מכן, התייחס בית המשפט לשאלה האם יש לקבל ראיות נגזרות, הגם שהראיות העיקריות נפסלו. בנסיבות העניין, חילק בית המשפט את הראיות לשתי קבוצות: "הראשונה, היא קבוצת הראיות הקשורה בחוות הדעת שהוגשו בתיק ואשר קובעות כי למעשה החולצות של החברות השונות הן מזויפות. הקבוצה השנייה, קשורה באמרותיו של הנאשם מהן עולה, לכל הפחות, ראשית הודאה של הנאשם". מכאן, שלעניין חוות הדעת בעניין המותגים קבע, כי אי אפשר לפסול את המותגים ולהשאיר את חוות הדעת על כנה. לעניין אמירותיו המסגירות של הנאשם, קבע בית המשפט כי הפגיעה הייתה קשה, ולכן יש לפסול את האמירות גם כן.
חיפוש לא חוקי
לבסוף, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשם, תוך שהוא דוחה גם את טענת המדינה לפיה על הנאשם להשיב לכל הפחות לאשמה, בשל פסילת הראיות.
בשאלה הזו ערכאות משפטיות מתחבטות לא אחת, כאשר אפילו אם ראיה חפצית נתפסה כתוצאה מחיפוש לא חוקי, עדיין ניתן לקבל לרוב ראיות נגזרות. במקרה הזה, בית המשפט ללא ספק נקט בעמדה אמיצה, בקבעו שלא רק כי אין לקבל את הראיות, אלא גם אין צורך להשיב לאשמה.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר