משפט חוזר
משפט חוזר הוא הליך נדיר ביותר שהתנהל עשרות בודדות של פעמים מקום המדינה. על אף תדירותו הנמוכה, מדובר בהליך חשוב ביותר, המאפשר תיקונו של עיוות דין הנגרם לנאשם במשפטו, על לא עוול בכפו. במאמר הבא יתוארו העילות והתנאים לקיומו של משפט חוזר, כמו גם הסוגיות העולות מקיומו.
משפט חוזר הוא הליך שמתנהל כאשר מתקבלת בקשה לנהלו, ולא מדובר בזכות מעוגנת שיש לנאשם. להבדיל מהליך של ערעור, משמעות קבלת הבקשה למשפט חוזר היא שהמשפט יתנהל מחדש כאילו מעולם לא היה. מדובר בהליך נדיר ביותר, שהסמכות להורות על קיומו נתונה לנשיא בית המשפט העליון, או לשופט שהסמיך לכך.
סוג העילות לקיומו של משפט חוזר הן עובדתיות, ולא משפטיות, למשל ראיות חדשות הסותרות את הראיות שהביאו להרשעה. מכאן, שבמשפט חוזר ניתן להגיש ראיות חדשות, ואף חובה לעשות כן, כאשר על הראיות להיות חותכות וכבדות משקל.
הפרוצדורה לניהולו של משפט חוזר היא דו שלבית. בשלב הראשון, מוגשת בקשה למשפט חוזר לבית המשפט העליון, ולאחר קבלת תגובת המדינה, יכריע בית המשפט בבקשה. רוב הבקשות למשפט חוזר נדחות כך שההליך מסתיים לאחר השלב הראשון.
במידה והתקבלה הבקשה למשפט חוזר, בשלב השני למעשה מתחיל המשפט מחדש, בבית המשפט העליון או בבית המשפט המחוזי, אלא במצבים בהם התביעה החליטה שלא להגיש מחדש את כתב האישום. ההליך הפלילי מתחיל מראשיתו, כך שגם אם הנאשם יושב בכלא בגין הרשעתו שבוטלה, יש לשחררו ממאסר, והתביעה תוכל לבקש את מעצרו עד תום ההליכים נגדו.
יש להבדיל בין משפט חוזר, לבין מצב שבית המשפט העליון מחזיר את הדיון לערכאה הדיונית לשם בחינה חוזרת של הראיות או מכל סיבה אחרת. כך לדוגמא בפרשת זדורוב המוכרת, בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לשם גביית ראית, ולא מדובר היה במשפט חוזר שהתחיל מההתחלה.
קיומו של משפט חוזר הינו נדיר ביותר בישראל, כאשר מקום המדינה ועד היום בית המשפט העליון הורה על משפט חוזר ב-26 מקרים בלבד. בשנות ה-90 חלה תפנית עם תיקון חוק בתי המשפט, חקיקת חוקי היסוד והקמת וועדת גולדברג, שבין היתר שמה על המפה ביתר שאת את הסוגיה של הודאות שווא. הוועדה בחנה את העילות לקיום משפט חוזר המנויות בחוק בתי המשפט והציעה שינויים שמטרתם הרחבת האפשרות להורות על משפט חוזר.
העילות למשפט חוזר
כיום מונה סעיף 31 לחוק בתי המשפט 4 עילות למשפט חוזר, ואולם בשתיים מהן מעולם לא נעשה שימוש במשפט הישראלי. הראשונה – כשבית המשפט פוסק שאחת מהראיות שהובאו במשפט יסודה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח שאלמלא אותה ראיה הנאשם לא היה מורשע. השניה – כשאדם אחר הורשע באותו המעשה שבו הורשע הנאשם הנדון.
העילות שכן התקבלו בישראל והביאו לקיומו של משפט חוזר הן עילה של ראיות חדשות, ועילה של עיוות הדין.
ראיות חדשות
מדובר במצב שבו הוצגו עובדות או ראיות, שלבדן או בשילוב עם יתר הראיות, עשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנאשם.
בטרם המלצותיה של וועדת גולדברג ותיקון חוק בתי המשפט, העילה היתה מצומצמת ואיפשרה קבלת בקשה למשפט חוזר רק על סמך ראיות חדשות לחלוטין, שלא היו ולא היו יכולות להיות בידי הנאשם בהליך המקורי. התנאי בוטל, ובכך נפתח פתח רחב יותר לדון בבקשות למשפט חוזר, ולהגשת ראיות חדשות במגוון נסיבות.
עיוות דין
מדובר במצב שבו קיים חשש ממשי שנגרם לנאשם עיוות דין – עילה שכלל לא הייתה קיימת בטרם הקמתה של וועדת גולדברג, ושלמעשה מרחיבה את שיקול דעתו של בית המשפט העליון ומאפשרת לו להורות על קיום משפט חוזר גם במקרים שלא חוסים תחת העילות האחרות.
מאז הרחבתן של העילות למשפט חוזר, מוסד המשפטים החוזרים הפך להליך מעט יותר נפוץ. 23 בקשות למשפט חוזר התקבלו, וחלקן הגדול הסתיים בזיכוי.
בכל זאת, עדיין מדובר בהליך נדיר השמור למקרים מאוד מסוימים הדורשים עבודת הגנה קפדנית. מכאן החשיבות שבפניה לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה, הבקיא בעילות החוק ובפסיקה, שיוכל לייעץ ולסייע בכל הנוגע לסיכויים והסיכונים סביב הבקשה למשפט חוזר, כמו גם בהצגת האלטרנטיבות העומדות לרשות הנאשם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
