מאסר על תנאי - דברים שחשוב לדעת
מאסר על תנאי הוא עונש שרבים תופסים ככזה שלעולם לא יתממש בפועל, ולכן לא תמיד נותנים לו תשומת לב מספקת. ואולם, מדובר בעונש שברגע הפעלתו, הופך לעונש החמור ביותר בספר החוקים – הרי הוא עונש המאסר בפועל. מתי ניתן מאסר בפועל? איך הוא נקבע ומה השלכותיו? על כך, במאמר הבא
חוק העונשין, התשל״ז-1977, קובע ומסדיר את הסוגיה של מאסר על תנאי. מדובר למעשה ברכיב עונשי נפוץ, המופיע כמעט בכל גזר דין, לרוב לצד עונשים אחרים.
מאסר מותנה, כשמו כן הוא, מאסר שיוצא לפועל בהתקיים תנאים מסוימים. זהו עונש המוגדר כצופה פני עתיד, הנובע משיקולי הרתעה, כאשר המטרה היא שנאשם לא יעבור עבירה נוספת, והתנאי לא יופעל.
עונש של מאסר על תנאי מורכב ממספר גורמים:
תקופת התנאי – כלומר התקופה שבה התנאי תקף, כאשר הטווח שיכול בית המשפט להטיל הוא בין שנה לשלוש שנים.
משך התנאי – משך התקופה שירצה הנאשם מאסר מאחורי סורג ובריח, במידה ויופעל התנאי.
סוג העבירות שעליהן חל התנאי – עונש המאסר על תנאי מפרט את סוג העבירות שעליהן הוא חל.
כך למשל, יכול להיקבע עונש מאסר על תנאי לשנתיים (תקופת התנאי), שאם יופעל משמעו שבעה חודשי מאסר בפועל (משך התנאי), וכי אותו תנאי יופעל במידה והנאשם עבר עבירת רכוש (סוג העבירה).
בבית המשפט העליון נקבע, כי כאשר לשאלה משפטית ניתן לייחס יותר מפרשנות אחת, יבחר בית המשפט בפרשנות המקלה עם הנאשם. בהתאם, מאסר על תנאי הוא עונש לכל דבר, כך שהחלתו במקרים החורגים מהגבולות הקבועים בחוק, מנוגד לעקרון החוקיות במשפט הפלילי. כך קבע בית המשפט, כי על פי עקרון החוקיות, ״אין עונשין לא מקל וחומר ולא מהיקש או אנלוגיה, אלא מלשונו הברורה והמפורשת של החוק״ (רע״פ 7589/97).
כמו כן, חשוב לזכור, כי מכיוון שמדובר בעונש לכל דבר ועניין, עליו לקיים את עקרון ההלימה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין, בכל המישורים – אורך התנאי, תקופת התנאי, וסוג העבירות.
מספר נקודות שחשוב להכיר:
ראשית, תקופת התנאי חלה מיום מתן גזר הדין. ואולם, אם הנאשם הוא אסיר, תקופת התנאי תחל מיום שחרורו ממאסר. כך, הרשעה בעבירה נוספת שהתנאי חל עליה, שנעברה בתוך הכלא במהלך ריצוי עונש המאסר, לא תביא להפעלת התנאי. בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל ולהורות על מאסר מותנה על אף שהנאשם נושא עונש מאסר, ועליו לציין זאת במפורש בגזר הדין.
שנית, בנוסף לתקופת התנאי שקובע בית המשפט בגזר דינו, חוק העונשין קובע שלוש תקופות תנאי החלות באופן אוטומטי על אסירים הנמצאים מחוץ לכלא בשלושה מצבים – שחרור בערובה, חופשה מיוחדת ועבודות שירות. התנאי בתקופות אלה חל במצטבר לתקופת התנאי שקבע בית המשפט.
שלישית, בית המשפט העליון קבע, כי במצב שבו נגזר על נאשם עונש מאסר בפועל, ולצדו מאסר על תנאי, כאשר על גזר הדין ניתן עיכוב ביצוע – תקופת התנאי לא תחול במהלך תקופת עיכוב הביצוע, אלא אם קבע בית המשפט אחרת. כלומר העונש נדחה כמכלול, על כל רכיביו (ע״פ 8048/02).
רביעית, משך התנאי ועונש המאסר בפועל, אינם יכולים לחרוג מהעונש המקסימלי שנקבע לעבירה בחוק. הבעייתיות הזו עולה למשל כאשר הנאשם עובר עבירה נוספת במהלך תקופת התנאי, והתביעה מבקשת להפעיל את המאסר המותנה, אולם הפעלת התנאי משמעו שהנאשם ירצה מאסר ארוך יותר מהעונש המקסימלי שניתן לקבל בגין העבירה הנוספת. בית המשפט העליון קבע כי מדובר במצב שהוא אכן אפשרי, אולם הרתיע כנגד הטלת תנאי שמשכו אינו מידתי.
חמישית, לעניין הגדרת העבירה הנוספת שעליה חל התנאי, לבית המשפט יש שיקול דעת נרחב ביותר. כך, תנאי יכול להיות מוגדר כך שיחול על העבירה הספציפית שבה הורשע הנאשם, ויכול להיות מוגדר באופן שיחול על סוג מסוים של עבירות (עבירות סמים, עבירות אלימות וכו׳).
לסיכום, מדובר ברכיב עונשי שהצדדים עלולים שלא לייחס לו חשיבות ראויה, מתוך התפיסה והאמונה שמדובר בעונש שאינו ממשי, ושלא יצא לפועל בסופו של דבר. עם זאת, חשוב לזכור כי מדובר בעונש, שאם הוא מופעל, משמעו מאסר בפועל, שהינו העונש החמור ביותר בספר החוקים. מכאן החשיבות שבפניה לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה, שיגן על זכויותיכם באופן המיטבי, גם באשר לנושאים הנוטים להישכח בצד.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
