מהי זכות השתיקה?
כולנו רואים סדרות, ובהתאם יודעים לשנן את המשפט הידוע "אינך חייב לומר דבר וכל שתאמר עשוי לשמש כראיה נגדך". המשפט הזה מוכר בעיקר מסדרות אמריקאיות, אך הוא רלוונטי גם למשפט הישראלי. רבים סבורים כי משמעותו של המשפט הזה, היא כי עצור או נאשם בהליך פלילי יכולים לשמור על "זכות השתיקה", אך לא בהכרח, שכן מדובר בנושא מורכב בהרבה. כדי להבהיר את הסוגיה, חיברנו את המאמר הבא.
זכות השתיקה הינה זכות שלמעשה מוקנית רק לאדם שחשוד בעבירה פלילית. מדוע? משום שהחוק הנוהג במדינת ישראל הנקרא פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) משנת 1920, קובע כי כל אדם חייב למסור לאיש חוק עדות ולהשיב לכל שאלה שהוא נשאל, ולהשיב- אמת. עם זאת, הפקודה מקנה את הזכות לכל אדם שנחקר ע"י איש חוק שלא להשיב על שאלה אם המענה לה יכול להעמידו בסיכון להעמדה לדין בגין עבירה פלילית שהוא ביצע או נטל בה חלק. במילים אחרות, מדובר בעצם בזכות להימנע מהפללה עצמית, אך כאן, מדובר בזכות להימנע מהפללה עצמית במסגרת חקירה משטרתית.
מהי הזכות להימנע מהפללה עצמית?
סעיף 51 לפקודת הראיות קובע כי אדם לא חייב למסור ראיה (במסגרת הליך משפטי) אם זו יכולה להוות הודאה בביצוע עבירה פלילית. ההוראה הקבועה בפקודת הראיות, רלוונטית לשלב המשפט, והיא נוגעת לכל אדם בין אם הוא עד בהליך הפלילי ובין אם הוא נאשם בהליך הפלילי.
עתה נשאלת השאלה מה קורה אם אדם (עד) המעיד במשפט, ומבקש שלא להעיד לגבי נושא מסוים שעלול להפלילו בביצוע עבירה פלילית? במקרה כזה אותו אדם יוכל להימנע מהצגת הראיה (או העדות הנוגעת לעניין), אך עדיין אם בית המשפט הורה לאותו אדם כן להציג ראיה, הראיה לא תשמש נגד אותו אדם במשפט המתנהל נגדו, אלא אם אותו אדם הסכים לכך.
עם זאת, שונה הדבר לגבי אדם שהוא הנאשם בהליך הפלילי. במקרה כזה, עומדות לנאשם שתי אפשרויות, האחת היא שלא להעיד במשפטו וזו זכות לגיטימית אך עם קושי מסוים (כפי שיובהר בהמשך), או לחלופין להעיד במשפטו ואז להסתכן בכך שעדותו תתגלה כשקרית או כסותרת.
מה הרציונל העומד מאחורי שתי הזכויות הללו?
משפט ידוע, שמקורו בדין העברי- דתי, גורס כי "אין אדם משים עצמו רשע". דהיינו, החזקה כלפי בני אדם בכלל היא שהם לא יאמרו משהו שיוכל להעמיד אותם בסיכון. כך גם ובעיקר במקרה שבו אדם נחקר בחשד לביצוע עבירה פלילית. ההנחה הסבירה היא שאותו אדם יימנע מלהודות בכך שהוא ביצע עבירה פלילית, משום שבאופן טבעי ההודאה שלו תעמיד אותו בסיכון של הרשעה בפלילים.
החוק הישראלי, בדומה לחוקים הקיימים בהרבה מדינות דמוקרטיות ומודרניות, יצא מאותה נקודת הנחה, לפיה יש להקנות לכל חשוד בעבירה ולכל נאשם בעבירה אפשרות חוקית להימנע מלהפליל את עצמו. הזכות הזו יוצאת מנקודת הנחה שהמדינה, שהיא הגוף החזק מול הנאשם, היא שצריכה להוכיח את אשמתו של אדם בפלילים באמצעות ראיות, ולא באמצעות הודאות שיכולות בעתיד להתברר כהודאות שווא.
אם נאשם או חשוד שומרים על זכות השתיקה- הם יכולים להיפגע?
למרות המילים הגבוהות שמבטאות את חשיבותה של זכות השתיקה, זכות זו נושאת בחובה סנקציה, או אם נרצה "פרדוקס". מצד אחד, כפי שהוסבר, לכל אדם זכות להימנע מהפללה עצמית (בין אם בחקירה או בעדות בביהמ"ש), אך מצד שני, המחוקק קבע סנקציה למי שבוחר לשמור על זכות השתיקה.
כך למשל, החוק קובע כי נאשם שלמעשה בוחר לשמור על זכות השתיקה ולא להעיד במשפטו- הבחירה הזו תעלה לו בסנקציה "ראייתית". סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"א- 1982 קובע כי הימנעות של נאשם במשפטו מלתת עדות, תשמש למעשה כחיזוק לראיות של התביעה או סיוע (תוספת ראייתית שנדרשת בעבירות מסוימות) מקום שנדרש סיוע. החריג היחידי הוא במקרים שבהם ישנה חוות דעת שקובעת כי הנאשם לא כשיר להעיד, ואז הימנעותו לא תחזק למעשה את ראיות התביעה.
כך הדברים אמורים בכל הנוגע לחקירה במשטרה. ככל שחשוד בעבירה מסוימת יעדיף לשמור על זכות השתיקה ולא לתת את גרסתו לחשדות המופנים כלפיו הרי שעצם שתיקתו יכולה לחזק את הראיות נגדו. במקום בו נדרשת תוספת ראייתית מחזקת.
האם כדאי לשמור על זכות השתיקה
לרוב, ההמלצה היא כן לתת יד לרשויות החקירה באמצעות מתן עדות, זאת ככל שאין חשש שמסירת העדות תוכל לפגוע בנותן העדות בהמשך הדרך. עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו, ולכן יש לפנות בהקדם לעורך דין פלילי אם זומנת לחקירה. בנוגע לעדות בבית המשפט, התשובה היא זהה, כל מקרה לגופו ולעיתים אפילו יש מקרים שכדאי שנאשם לא יעיד. אך מדובר בהחלטות שעו"ד מיומן יכול להמליץ עליהן בלבד בהתאם לנסיבות העניין.
