הרב שביצע מעשים מיניים בחסידותיו יישאר במעצר
הנאשם נמלט מאימת הדין
רב ומנהיג קהילת "שובו בנים" ניצל את מעמדו בפגישות האישיות שערך למטרות של הדרכה רוחנית, ייעוץ וברכות. בפגישות אלו, ביצע מעשים מיניים שלא בהסכמה, או תוך ניצול יחסי מרות- בנשים ובקטינות. נגד הרב הוגש כתב אישום ובו חמישה אישומים; בין היתר באישום החמישי נטען שהנאשם הורה לשניים מאנשיו להכות חסיד אשר חשף חלקית את מעשיו.
בעיצומה של החקירה, בעת שהנאשם ידע שמתנהלת כנגדו חקירה פלילית הוא עזב את הארץ, ראשית לשוויץ ובהמשך נדד ממדינה למדינה, כאשר המדינות אליהן נדד הן מדינות שאין לישראל הסכמי הסגרה עמן. לאחר שנים שהנאשם נמלט מאימת הדין, הגיע לדרום אפריקה ומשם הוסגר לישראל.
תסקיר שירות המבחן, אשר היה שלילי בעיקרו, קבע שאין לשחרר את הנאשם ממעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדו. החלטה זו התבססה על שלושת עילות המעצר המתקיימות בעניינו של המבקש: מסוכנות; חשש לשיבוש מהלכי משפט; וחשש להימלטות מן הדין.
שירות המבחן תיאר את הרב כאדם שמרוכז בעצמו ובסיפוק צרכיו, אינו מקבל ונענה לגבולות חיצוניים, וכי ההליך המשפטי המתנהל נגדו אינו מהווה עבורו גורם מרתיע. שירות המבחן מוסיף בתסקיר לנאשם: "התנהלות כוחנית ואלימה, תוך יכולת גבוהה להפעיל את חסידיו, אשר סרים למרותו, ללא פקפוק בבקשותיו".
בית המשפט השלום בירושלים קיבל את המלצת תסקיר שירות המבחן וקבע כי אין לשחרר את הנאשם ממעצר עד תום ההליכים נגדו; ערר שהגיש הנאשם למחוזי נדחה והנאשם הגיש בקשת רשות ערר לעליון.
הנאשם מכחיש ששלח אנשים מטעמו להכות את החסיד שחשף את מעשיו
טענתו הראשונה של הנאשם הייתה שמעשיו הם בגדר "דרגת חומרה נמוכה"; טענה נוספת היא ביחס לחשש להימלטותו מן הדין, לטענתו חזר לארץ מהחלטה עצמאית ואף שיתף פעולה עם חקירת המשטרה באופן מלא; שלישית, טען נגד העובדות שנקבעו בהקשרו בערכאות הקודמות: נקבע לגביו כי עשה שימוש בדרכון מזויף; שכאשר עזב את הארץ היה מודע לחקירה המתנהלת נגדו; עוד נקבע שהורה לשניים מחסידיו להכות חסיד שלישי אשר חשף את מעשיו של הנאשם. טענות נוספות נטענו כנגד התסקירים שהוגשו בעניינו.
המדינה בטיעוניה דחתה את כלל טענותיו; ראשית, חזרתו לארץ של הנאשם לא נעשתה מ"רצונו הטוב", אלא נכפתה עליו לאחר שנים שנימלט מן הדין; שנית, המדינה חוזרת ומציגה את התשתית הראייתית אשר הובילו לקביעות העובדתיות עליהן הנאשם חולק; לבסוף, המדינה דוחה גם את טענות הנאשם בדבר תסקירי המעצר שהוכנו בעניינו.
השופט י' דנצינגר: "דין הבקשה להידחות"
השופט דנצינגר השתכנע שבית המשפט המחוזי הגיע למסקנה הנכונה; עילת המעצר העיקרית בעניין הנאשם היא החשש להימלטותו מן הדין. השופט דן בחלופת מעצר בעניין הנאשם, וקבע שחלופת מעצר מותנת בשאלה האם יש לתת אמון בנאשם. השופט קבע שהדרך הנכונה לענות על שאלה זו, היא לבחון את עברו של הנאשם; בסופו של דבר השופט קבע כי לא ניתן לתת בנאשם אמון. השופט דנצינגר פסל את כלל טענותיו של הנאשם והתיר את החלטת בית המשפט המחוזי כפי שהיא.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר