עבירת סחר בבני אדם
סחר בבני אדם הינה עבירה המעוגנת בסעיף 337א לחוק העונשין. עבירה זו היא למעשה ביצוע גיוס, העברה וקבלה של בני אדם לצורך ניצולם. ניצול האדם יכול להיעשות על ידי העסקתו בכפייה, העסקתו בתנאי עבדות, העסקתו בזנות וסחר באיבריו.
ככל, סחר בבני אדם נובע מפערים ברמת החיים בין המדינות העשירות ולבין המדינות העניות בעולם. הסוחר מרמה את הקורבן לחשוב שבמדינה אליה יקחו אותו הוא יעבוד בעבודה מכובדת או ירוויח סכומי כסף גדולים שיעלו את רמת החיים שלו. במרבית המקרים הקורבנות סובלים גם מאלימות פיזית מעבר לכך שהם מוחזקים לרוב בתנאים קשים, בכליאה ותחת איומים. הסוחרים נוהגים ליטול לידיהם את הדרכונים של הקורבנות על מנת לא יברחו וכדי להפגין איום ממשי.
החל משנות ה-90 של המאה ה-20 החל בישראל סחר משמעותי בבני אדם אשר התמקד בעיקר בנשים מחבר המדינות אשר הובאו לארץ למטרות זנות.
בשנת 2000 בוצע תיקון בדיני העונשין כך שסחר בבני אדם יהיה איסור מפורש והעונש בגין עבירה זו יהיה עונש כבד – עד 10 שנות מאסר.
בשנת 2006 ישראל הוגדרה בדו"ח של מחלקת הסמים והפשיעה של האו"ם כאחד היעדים החמים אליהם מובלים קורבנות סחר בבני אדם. המשטרה העריכה את היקף הסחר בכ-3,000 אנשים בשנה.
מדינת ישראל ערכה שינויים נוספים בחוק והרחיבה אותו, העונשים בגין עבירות אלו הוחמר ועמד על עד 20 שנות מאסר. רשויות החוק ומשרדי הממשלה בישראל פעלו במרץ כנגד התופעה ולבסוף מימדיה קטנו משמעותית.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דיו פלילי
