עבירות מין במוגבלת שכלית - מאסר על תנאי
חשף את איבר מינו וביקש ממנה לגעת בו
הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בשני אישומים בגין ביצוע עבירות מין בשתי עבירות של מעשה מגונה במתלוננת בעלת פיגור שכלי קל, אשר לה העביר הכשרה במקום עבודתו. בהתאם לכתב האישום, הנאשם נגע בישבנה, הכניס ידו מתחת לחולצתה, הוציא את איבר מינו ממכנסיו וסימן למתלוננת לגעת בו (וכשסירבה ניסה שוב ושוב לקחת את ידה לעבר איבר מינו), נישק אותה בפיה ועוד.
זה המקום לציין, כי תחילה הנאשם הואשם בעבירה של מעשים מגונים תוך ניצול מצב שכלי של המתלוננת (חומרת מעשים ברף הגבוה ביותר), אולם לאחר משא ומתן עם המאשימה, הגיעה עו"ד שלומציון מנדלמן, לתיקון כתב האישום כאמור. לשינוי המשמעותי בכתב האישום יש משמעות עונשית לטובת הנאשם.
עובר לטיעונים לעונש, בית המשפט הפנה הנאשם אל שרות המבחן ואל המרכז להערכת מסוכנות.
מהמרכז להערכת מסוכנות נמסר כי הנאשם ממזער את חומרת מעשיו, תוך שייחס יוזמה והדדיות למתלוננת, לא גילה תובנה למניעים שהובילו אותו לביצוע העבירות ולא ביטא אמפתיה כלפי המתלוננת. עוד נמסר, כי אין אינדיקציה לקיומה של סטייה מינית ו/או הפרעת אישיות קשה. על יסוד אלה, נקבעה הערכה כי רמת מסוכנותו המינית הינה נמוכה עד בינונית.
בתסקיר המשלים מאת שרות המבחן, נמסר כי לאור מאפייני העבירות והמודעות החלקית של הנאשם לבעייתיות בהתנהגותו, סבור השרות כי ענישה קונקרטית תשקף את חומרתן של העבירות ואת הנזק שהוסב לקורבן. אולם, אין מקום לעונש של מאסר בעבודות שירות או של"צ, וזאת נוכח קשייו התעסוקתיים והנפשיים של הנאשם. על כן, שרות המבחן המליץ להטיל על הנאשם ענישה מותנית כענישה מרתיעה, פיצוי למתלוננת וצו פיקוח, אשר במסגרתו ישולב הנאשם בטיפול ייעודי לעברייני מין אשר יסייע בהפחתת הסיכון להישנות עבירה מציידו.
בית המשפט: "אין לרחם על האכזר, אלא בכלי איזון ראויים"
המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם את כל אחת מהעבירות שביצע הנאשם, נע בין מספר חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, וכי מתחם העונש הכולל לשתי העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 8 חודשי לבין 18 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה סבור כי העונש הראוי לנאשם הוא באמצעו של מתחם זה, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.
עו"ד שלומציון מנדלמן, ב"כ הנאשם, מנתה בטיעוניה שיקולים אשר יש בהם להקל עם הנאשם, וביניהם גילו של הנאשם, מצבו הנפשי, נטילת האחריות, העובדה שלא ביצע עבירות נוספות ב- 4 שנים האחרונות ואת ההליך השיקומי. עוד טענה הסניגורית, כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לשני המעשים, וכי אין בסיס למתחם אליו עתרה המאשימה, ובהתאם לאסופת פסיקה שהציגה טענה כי העונש הראוי לנאשם בהתחשב בנסיבות הוא עונש בדמות מאסר על תנאי או לחילופין מאסר בעבודות שרות או של"צ.
בגזר הדין, בית המשפט נותן את הדעת לחומרת המעשים אותם ביצע הנאשם וקובע כי מדיניות הענישה בעבירות אלה הינה מחמירה. אולם, לצד כל אלה, בית המשפט מציין כי לפניו מצוי נאשם שיש לעמוד על נסיבותיו האישיות כדי לגזור את דינו בהתאם- "המדובר באדם אומלל הסובל מהפרעה נפשית ומשום כך ממצוקה נפשית קשה. ברור לי שאם אגזור דינו של הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח, אגרום למיטוטו המוחלט". השופט היימן לא ממש קובע מתחם כדת וכדין, אלא מציין כי המתחם הוא "למאסר בפועל לחודשים במספר". בסופו של דבר, בית המשפט סוטה מהמתחם, ומאמץ אץ המלצתו העונשית של שרות המבחן, ומטיל עליו מאסר על תנאי, צו פיקוח למשך 18 חודשים ופיצוי למתלוננת בסך של 3,000 ₪.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר