עדותה של המתלוננת רוויה סתירות פנימיות וחיצוניות
בכתב האישום שהוגש לבית המשפט פורטו אירועים ספציפיים בהם תקף הנאשם את המתלוננת. לטענת התביעה, בחודש אפריל 2014, במהלך וויכוח, תפס הנאשם את אצבעה של המתלוננת, עיקם אותה וחבט בה באגרופיו. עקב כך נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי.
ארבעת המאורעות המתוארים בכתב האישום
לקראת סוף חודש ספטמבר של אותה שנה, כעס הנאשם על המתלוננת בנוגע לאוכל שהגישה לו. בשל כך, לטענתה, תקף אותה בכך שהשליך לעברה פיסות אוכל שפגעו בה, משך בשיער ראשה עד כדי תלישתו, חבט בה באגרופיו ואיים עליה שידקור אותה כשהוא אוחז סכין בידו.
כחודש לאחר המאורע האחרון, במוצאי יום כיפור, כעס הנאשם על המתלוננת, משום שכלבתה הטילה מימיה בתוך הבית. בשל כך הצליף הנאשם בכלבה בכוח רב ומשך אותה באפה. על פי כתב האישום המתלוננת ביקשה מהנאשם שיחדל ממעשיו, ואז איים עליה הנאשם כי ישרוף אותה, את אימה ואת הבית. לאחר מכן, תקף אותה בכך שחטף מידה את מכשיר הטלפון הסלולרי השייך לה. המתלוננת יצאה מן הבית בעקבות איומי הנאשם והלכה לבית אימה הסמוך, שם תקף אותה הנאשם בדחיפה, משך בכוח את תיקה, וכשחזרו לביתם אף סתר לה בחוזקה על לחייה ואיים עליה כי ידקור אותה וישרוף אותה אם ייעצר.
"עדותה של המתלוננת הייתה רוויה סתירות פנימיות וחיצוניות"
לאחר ששמע את עדות המתלוננת והתרשם ממנה פסק בית המשפט כי אין לקבל את עדותה כבסיס לקביעת ממצאים הנדרשים להרשעת הנאשם.
מהכרעת הדין שניתנה עולה שבהתאם לעמדתו של עו"ד טל גלאון, שייצג את הנאשם, המתלוננת לא זכרה פרטים עובדתיים שונים על אף שהיה מדובר בפרטים בעלי משמעות. כמו כן, ניכר היה שאין ברשות המתלוננות תשובות מספקות והיא לא ייחסה חשיבות לדיוק ולעמידה על פרטים, כולל פרטים בעלי חשיבות. בית המשפט ציין גם שמועד הגשת התלונה על ידי המתלוננת מעלה תהייה מדוע כל המעשים המתוארים בכתב האישום לא הובילו אותה להימלט אל בית האם או להגשת תלונה במשטרה, ולמה הקש ששבר את גב הגמל היה דווקא האירוע שבו הנאשם היכה את הכלבה.
מעבר לנושאים הכלליים שהוזכרו, בית המשפט פסק כי "עדותה של המתלוננת הייתה רוויה סתירות פנימיות וחיצוניות, גם בהתייחס לאישומים הרלוונטיים." כמו כן, נפסק שגם עדותה של אימא של המתלוננת, אינה כזו היכולה להוות תמיכה לעדות המתלוננת בשל בעיות בזיכרונה. בנוסף, אחותה של המתלוננת, אשר גרה מעליה והעידה כי היא יכולה הייתה לשמוע את כל מה שהתרחש בבית המתלוננת, לא העידה ששמעה רעש בערב בו אירע האירוע עם הכלבה. גם חברתה של המתלוננת ששהתה לצד הזוג בעת אותה התקרית ושניכר שבעדותה ביקשה לתמוך בעדות המתלוננת, תיארה את הסטירה באופן שונה לחלוטין – ליטוף של פיוס.
בעדותו בבית המשפט הכחיש הנאשם את המיוחס לו, אולם אישר, בין השאר, כי נתגלע וויכוח בין השניים בנוגע לכלבה וכי המתלוננת יצאה מן הבית אל בית אימה והוא הלך לשם אחריה. הרושם הישיר של הנאשם בעדותו בבית המשפט נקבע על ידי בית המשפט כ"לא מזהיר". יחד עם זאת, התקבלה עמדתו של עו"ד גלאון לפיה עדותו הבעייתית אינה יכולה למלא את החסר שבראיות התביעה וכאמור, לא ניתן לקבל את עדות המתלוננת כבסיס לקביעת ממצאים עובדתיים.
משכך החליט בית המשפט לזכות את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום מחמת הספק.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
