סעיף 22ב לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996, קובע שביהמ"ש רשאי, בתנאים מסוימים, להורות על כך שנאשם ישוחרר ממעצר למעצר בית במקום מסוים שיקבע, לזמן מסוים שיקבע, וזאת בפיקוח של איזוק אלקטרוני.
ביהמ"ש רשאי לעשות כך בכמה תנאים. ראשית, על ביהמ"ש לקבוע שבמקרה זה יש להורות על צו מעצר לנאשם, ושלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה למעט שחרור לחלופת מעצר בפיקוח איזוק אלקטרוני; שנית, ביהמ"ש צריך לקבל את הסכמת הנאשם לפיקוח האלקטרוני; לבסוף, ביהמ"ש צריך להיות משוכנע שבנסיבות המקרה פיקוח אלקטרוני יאפשר את השגת תכלית המעצר, בקבלת החלטה זו ביהמ"ש ישקול את חומרת העבירה של הנאשם, עברו הפלילי של הנאשם והאם נעצר בפיקוח אלקטרוני בעבר, ואם כן, האם עמד בתנאי הפיקוח.
הלכה למעשה שיחרור לחלופה של מעצר בית בפיקוח אלקטרוני הינה חלופה קשה ביותר, בחלק מהמקרים אף קשה ממעצר, וזאת לאור העובדה שהנאשם ששוחרר יהיה מוגבל רק לתחומי ביתו וזאת עד לסיום ההליכים כנגדו או עד שבית המשפט יורה אחרת.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
פוליגרף, המכונה גם "מכונת אמת", הינו מכשיר אשר נועד לקלוט את תגובותיו הבלתי רצוניות של בן אדם כדי לבדוק האם הוא דובר אמת או משקר.
בדיקת הפוליגרף פסולה מלשמש כראיה במהלך משפט פלילי ללא יוצא מן הכלל, לאור ספקות שעלו בנוגע למהימנותה ורמת הדיוק שניתן להסיק מבדיקה כזו.
ואולם, מדובר בכלי שיכול הגוף החוקר להסתייע בו כגורם לשיקול בהחלטת מעצר, ובהליכי חקירה לשם הפעלת לחץ והתחקות אחר גרסאות. כך או כך, חשוב לזכור כי לא מדובר בראיה שניתן יהיה להגיש בבית המשפט מאוחר יותר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
בית המשפט לתעבורה הוא למעשה בית משפט השלום, אך שופטיו הם שופטים העוסקים אך ורק בדיני תעבורה, ועבירות תעבורה. עבירות תעבורה, הם למעשה הליכים פליליים לכל דבר ועניין, ובית המשפט לתעבורה הוא אשר אמון על שפיטתם, החל מעבירות קלות וכלה בעבירות חמורות כגון: הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בשכרות, תאונת דרכים עם נפגעים ועוד. כן עוסק בית המשפט לתעבורה בבקשות לפסילה מנהלית, או לפסילת רישיון עד לסיום ההליכים, וכן הוא עוסק גם בענייני מעצר הנובעים לעבירות תעבורה.
בניגוד למשפטים פליליים רגילים, לבית המשפט לתעבורה סדרי דין דומים אומנם, אך מיוחדים משלו בעבירות מסוימות. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, מופנה לבית המשפט המחוזי. כן יודגש כי הליכים אזרחיים, לרבות תובענות נזיקין הנוגעות לתאונות דרכים, אינן נדונות בבית המשפט לתעבורה, אלא בבית משפט השלום (הרגיל).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה
בריונות רשת (Cyber Bulliying) נחשבת לתופעה יחסית חדשה של שימוש ברשת במטרה להטריד, להביך, לתקוף ולהפחיד אדם יחיד או קבוצה. התופעה הולכת וגוברת בגלל כמה סיבות – הבריון שומר על אנונימיות ואינו רואה את הקורבן לפניו, פוטנציאל התאוצה של ההטרדה והמהירות שבה היא מגיעה לצדדים שלישיים וכן, לקורבן אין מקום מפלט והוא יהיה חשוף להטרדה אפילו בביתו.
רבים מאיתנו חושבים שבריונות ברשת נפוצה לרוב בקרב תלמידי בית ספר אולם, היא נפוצה מאוד גם בקרב המבוגרים. שימו לב, במקרים רבים בריונות רשת יכולה להתגבש לכדי עבירה פלילית.
משום שהתופעה רק הולכת ומחריפה, במספר מצומצם של מדינות ברצות הברית הוחלט להילחם בה באמצעות חקיקה. כך למל, למנהלי בית הספר ניתנה סמכות להשית עונש על תלמיד שפעל בבריונות ברשת או מחוצה לה.
בישראל לא קיימת חקיקה ייעודית לעבירות בריונות ברשת ואף על פי כן, מעשי בריונות רבים נכללים בהגדרה של "עבירה פלילית". כך למשל, חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע. גם החוק למניעת הטרדה מאיימת חוסה על מקרים של בריונות ברשת ומאפשרת לנפגע לפנות לבית המשפט ולקבל צו האוסר על הבריון להמשיך ולהטריד. הפרת הצו תגרור אחריה סנקציה של מעצר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
ככלל, ביהמ"ש לא נוהג להורות על תהליך גמילה כבר בשלב של הליך המעצר, אלא שוקל את האפשרות להפנות את הנאשם לטיפול וגמילה רק בשלב גזירת העונש. אמנם, ישנם מקרים אחדים וחריגים שבהם ביהמ"ש ישקול להורות על הגמילה בשלב הליך המעצר.
מקרים חריגים אלו נקבעו בפס"ד אשר סויסה (בש"פ 1981/11), בו נקבעה הלכה של בית המשפט העליון בנוגע לגמילה בשלב הליך המעצר. בהתאם לחריג הראשון, ביהמ"ש יבחן האם הנאשם החל בתהליך גמילה טרם המעצר; האם הנאשם הראה נכונות כנה לעבור תהליך גמילה לפני הגיעו לביהמ"ש, נכונות זו יכולה להיות בדוגמת טיפולי גמילה קודמים שעבר וכדומה. בהתאם לחריג השני, ביהמ"ש יבחן את סיכויי הצלחת הגמילה ומהי מידת התאמתו ומוכנותו לעבור הליך גמילה. בהתאם לחריג השלישי, ביהמ"ש יבחן האם תהליך הגמילה הינו מענה ראוי לנאשם. במסגרת כך, ביהמ"ש יבחן את עברו הפלילי של הנאשם, העבירות שביצע וחומרתן וכו'. על העצור לעמוד ב – 2 מתוך 3 הקריטריונים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
הארכת מעצר היא כשמה, הארכת תקופת מעצרו של עצור שכבר נמצא במעצר. המשפט הפלילי בישראל מונה מספר סוגי מעצרים: מעצר ימים; מעצר לצרכי חקירה; מעצר עד תום הליכים, ועוד. הארכת מעצר רלוונטית לכל אחד מסוגי המעצר הללו, שכל אחד מהם ניתן להאריך בכפוף לתנאים המנויים בחוק.
בשלבי המעצר הראשוניים, לדוגמא מעצר ימים - מעצר לצרכי חקירה, תתבקש הארכת מעצרו של עצור על בסיס נסיבות כמו חשש משיבוש הליכי משפט או חקירה, מסוכנות לציבור, פגיעה אפשרית בביטחון המדינה, צורך בבדיקה פסיכיאטרית, ועוד.
במקרים אחרים, כאשר הוחלט על מעצר עד תום ההליכים בעניינו של נאשם מסוים, עשויה להתבקש הארכת מעצר נוספת בתום תשעה חודשים, שזו המגבלה בחוק, במידה ועדיין לא ניתן פסק דין.
ברוב המוחלט של המקרים נדרשת החלטה של בית משפט לשם הארכת מעצר, וזאת למעט חריגים מעטים המצריכים קבלת החלטות דחופות של בכירים בגוף החוקר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
יציאתו של כלוא ממתקן כליאה לצורך השתתפות באירוע משפחתי יכולה להיעשות במתכונת של ליווי באבטחה או של שחרור ל"חופשה" (יציאה ממעצר שלא בדרך של ליווי). כמו כן, בקשה לצאת ממתקן כליאה עשויה לבוא מכיוונם של שתי אוכלוסיות של כלואים – אסירים ועצורים.
בהתאם לכך, ההסדרים הנורמטיביים הרלוונטיים תואמים את סוג היציאה והאם מדובר באסיר או בעצור. כעולה גם מן ההסדרים עצמם, השיקולים החלים על החלטה בנושא אינם זהים בכל התרחישים.
ככל שמדובר באסירים שכבר הורשעו בדין ונגזר עונשם, השאלה של יציאה ממתקן כליאה היא סוגיה שההחלטה בה היא "ממלכתו" הבלעדית של שב"ס. החזקתם של האסירים על-ידי שב"ס בשלב זה היא בגדר עונש, ואינה תלויה בקיומה של עילה נוספת כגון מסוכנות או חשש להימלטות מהדין.
לעומת זאת, כאשר מדובר בעצורים מערך השיקולים הוא מלכתחילה שונה. עצורים הם מי שעומדת להם, דרך כלל, חזקת החפות. מעצרם נגזר מן ההנחה בדבר מסוכנותם או בדבר קיומה של עילת מעצר אחרת בעניינם, כמו גם מכך שלא נמצא מענה למסוכנות זו במתכונת אחרת של הגבלת חירות – מעצר בפיקוח אלקטרוני או אף שחרור לחלופת מעצר. על כן, בית המשפט שהחליט על המעצר עד תום ההליכים יהא המותב שידון בבקשת החופשה.
יתר על כן, ההנחה ששב"ס אמור להחליט בשאלה של חופשה ממעצר היא לכאורה בעייתית בעניינם של עצורים, בשונה מאשר בעניינם של אסירים. לצד זאת, חשוב כי דעתו של שב"ס תישמע בתור הגורם האמון הלכה למעשה על הטיפול בעצור ובפיקוח היומיומי על התנהגותו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
פעמים רבות ההליך הפלילי כולל שני הליכים מקבילים. האחד – נקרא "התיק העיקרי" בו למעשה נדונות העבירות המיוחסות לנאשם מסוים. השני – הוא הליך המעצר, במקרים בהם התבקש מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
מטרותיו של ההליך הפלילי נדונו רבות בבתי המשפט, כמו גם במאמרים משפטיים אקדמים. הדגש במשפט הפלילי בישראל הוא על שיקול של ענישה גמולית, כלומר אדם ביצעה עבירה – ויקבל את הגמול על כך.
לצד זאת, קיימים תומכים רבים דווקא בשיקולים של שיקום, במטרה להוציא את העבריין ממעגל הפשע. בבית המשפט לנוער למשל, ובחוק הנוער החל על נאשמים קטינים, הדגש הוא תמיד על שיקולי שיקום וטיפול, לאור הפוטנציאל השיקומי הגבוה של קטינים.
במצב הדברים הרגיל, בית המשפט ישקול את האפשרות להפנות נאשם להליכי טיפול וגמילה רק במסגרת גזר הדין, כלומר בסיום ההליך המשפטי. מכאן, שבהליך המעצר, ככלל לא עולה הנושא לדיון ואינו מהווה שיקול.
ואולם, בפסק דין בש"פ 1981/11, המוכר בשמו "הלכת סוויסה", נקבעו בבית המשפט העליון חריגים להפניה לגמילה כבר בשלב המעצר, ועוד בטרם ניתן גזר דין.
כך למשל, על בית המשפט לבחון אם הנאשם כבר החל בהליך גמילה עוד לפני מעצרו, ואם הביע איזשהו רצון אמיתי להתחיל בהליך גמילה עוד בטרם המעצר.
חריג נוסף מתקיים כאשר בית המשפט מוצא כי סיכויי הצלחת הטיפול והגמילה של הנאשם, ומידת התאמתו ומוכנותו להליך, הם גבוהים. בחינה זו נעשית לרוב בהתאם להמלצת שירות המבחן.
חריג שלישי הוא כשבית המשפט סבור כי הליך הגמילה עשוי לתת מענה ראוי למסוכנות של הנאשם. במסגרת החריג, על בית המשפט לבחון את עברו הפלילי של הנאשם, האם הפר בעבר חלופות מעצר, באילו עבירות הוא מואשם ומהי חומרתן.
בפרשת סוויסה, קבע בית המשפט כי מספיקה הצטברות של שניים מתוך שלושת החריגים, על מנת שבית המשפט יסטה מהכלל המשפטי לפיו השלב המשפטי הנכון להליך גמילה הוא לאחר גזר הדין.
רוסלן פרנקל היה נאשם בפרשה של עבירות רכוש יחד עם שניים נוספים. על פי הנטען, אחד מחבריו של פרנקל החל לעבוד כשומר במוסך "צ'מפיון" תחת פרטים כוזבים. לאחר מספר שבועות, פתח השומר, בשעת לילה, את המוסך והדריך את פרנקל וחבר נוסף כיצד לנטרל את מנגנוני האזעקה. החבורה גנבה רכבים, ציוד וחלקים בסך כולל של 350,000 ₪.
הפרקליטות רצתה לעצור את פרנקל וחבריו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. או אז, עלתה השאלה האם עבירות רכוש מקימות עילת מעצר? האם ניתן לבקש מעצר עד תום ההליכים נגד אדם שמואשם בעבירות רכוש?
סנגוריו של רוסלן טענו בפני בית המשפט העליון שאין מקום לעוצרו עד תום ההליכים מאחר ועבירות רכוש אינן מקימות עילות מעצר. הפרקליטות טענה מנגד כי עבירות רכוש מסוימות עלולות להקים עילת מעצר של פגיעה בבטחון הציבור, והמושג "בטחון הציבור" מתייחס גם לבטחון חיי הקהילה וזכויות היסוד של חבריה.
בית המשפט העליון קבע בעניין זה, כי ישנן עבירות רכוש אשר בנסיבות מסוימות, יקימו עילת מעצר. במידה והמעשה העברייני מתוחכם ומתוכנן לפרטי פרטים, או כאשר מדובר בחבורה שהתאחדה לצורך ביצוע מעשה העבירה. נסיבות אלו, ונסיבות מחמירות אחרות, יש בהן כדי להקים עילת מעצר. כמו כן, בית המשפט העליון קבע כי לשווי הגניבה יש משקל וכאשר עבירת הרכוש מגיעה לסכומים גבוהים, יש בכך כדי להקים עילת מעצר עצמאית.
עם השנים הלכה זו התרחבה ובנוסף לאמור לעיל נקבע גם, כי במידה ומדובר בעבריין רכוש סדרתי, גם זו נסיבה שתקים עילת מעצר. (בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נגד מדינת ישראל).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
הסכם הסגרה הוא למעשה שיתוף פעולה בין מדינות, שבמסגרת המלחמה שלהן בפשיעה, הן מבקשות ממדינות אחרות להסגיר לידי המדינה המבקשת אדם החשוד או המורשע בעבירות פליליות וברח לתחומי המדינה האחרת.
הסכמי הסגרה מוסדרים באמנות המבוססות על המשפט הבילאומי – פומבי. מה שמאפיין הסכמי הסגרה הוא עיקרון ההדדיות המדבר על ביצוע ההסגרה במסגרת יחסי גומלין בין המדינות החתומות על האמנה. זאת, מאחר ואין דרך לאכוף ענייני הסגרה.
בישראל, חוק ההסגרה, תשי"ד-1954 מגדיר את המסגרת החוקית להסגרת אדם הנמצא בגובולתיה של המדינה אל מדינה אחרת. כמו כן, קובע את סדרי הדין בנוגע לבקשות ההסגרה ובערעור על ההחלטות בהן.
הליך הסגרה הוא הליך ארוך שיכול לקחת מעל לשנה עד שיוסגר בפועל למדינה הזרה. ובכל זאת, אדם המועמד להסגרה לרוב ישהה במעצר עד קבלת ההחלטה בעניינו בשל חשש מהמלטות מהדין.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
כאשר אדם נעצר, אך טרם הוגש נגדו כתב אישום, בית המשפט יכול להאריך את מעצרו או לצורכי חקירה או מחשש לפגיעה בביטחון המדינה או הציבור בשלושים ימים סך הכל, אך לא יותר מחמישה עשר ימים בכל פעם. עם זאת, כאשר חלפו שלושים ימים, או אם לא חלפו שלושים ימים אך הסתיימה החקירה הפלילית ולא מתקיימת עילת מעצר להמשיך להחזיק את החשוד ללא כתב אישום, אזי ככל שבכוונת המדינה כן להגיש כתב אישום נגד חשוד וככל שהמדינה סבורה כי ברצונה לעצור את החשוד עד לתום ההליכים בהמשך הדרך, אז המדינה יכולה לבקש להאריך את מעצרו של החשוד עד חמישה ימים, אך ורק ככל שהיא תגיש "הצהרת תובע".
דהיינו, מדובר בהצהרה מטעם תובע שקיימות ראיות לכאורה נגד החשוד, ולכן מתבקש בית המשפט לעצור את החשוד על מנת שהמדינה תוכל להגיש כתב אישום, ואז במקביל להגיש בקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
לצד הקטגוריות של זיכוי והרשעה, יצרה הפסיקה קטגוריה נוספת זו של הזיכוי מחמת הספק, שלה מאפיינים ייחודים רבים המבחינים אותה מהותית וטכנית משתי אחיותיה.
בפן המהותי, על דרך ההבחנה המפורשת שיוצרת הפסיקה בין זיכוי מחמת הספק ובין הקביעה הפוזיטיבית כי הנאשם "נקי מכל רבב", יוצא הנאשם את שערי בית המשפט וצל כבד של חשד תלוי מעליו. אין זה "זיכוי מטהר". המסר לציבור הוא שאפשר שהמזוכה נופל בגדר אותם עבריינים שיצאו זכאים בדינם. בעיני הציבור, אדם שזוכה מחמת הספק, עדיין חשוד בביצוע העברה, אף כי ניצל מהרשעה, אולי בשל סיבה טכנית.
בניגוד לאותה בהירות ונחרצות המתקיימת ב"זיכוי מלא" או ב"זיכוי ברור ומוחלט", מודגשת חולשתו של הזיכוי מחמת הספק באמירות כגון "החליט השופט לזכות את המערער מפאת הספק בלבד", "ולו מחמת הספק" או "מחמת הספק ומחמת הספק בלבד". אין זה, לכאורה, זיכוי "שהתחייב על פי הדין", אלא הוא מוצג כמעין מתת חסד שבית המשפט מחליט לתת לנאשם "ליהנות" ממנה.
יתר על כן, בפסיקה קיימים עיגונים רבים לפיה זיכוי מחמת הספק ניצב על ספו ובשוליו של רף ההוכחה הפלילי, בבחינת זיכוי מהוסס, מאולץ, שאינו מתחייב מהדין.
הזיכוי מחמת הספק מושווה ומובחן מ"זיכוי מלא" או מ"זיכוי ברור ומוחלט". להבחנה ביניהם יש תוצאות ממשיות מבחינת זכויות המתדיין, המביאות לשינוי מצבו ומעמדו המשפטי. כך נקבע לפי סעיף 80 לחוק העונשין, כי יש להבחין בין מי שזוכה אך מחמת הספק לבין מי שזוכה פוזיטיבית, לעניין החזר הוצאות הגנתו מאוצר המדינה. עוד נקבע, כי עובדת היותו של זיכוי מחמת הספק, להבדיל מזיכוי מוחלט, מהווה אף שיקול ראוי, בעל משקל בלתי מבוטל, לשלילת זכותו של הנאשם לשיפוי בגין תקופת המעצר שריצה. בכמה פסקי דין, אשר עוסקים בנסיבות המצדיקות פיצוי או שיפוי, מתייחס בית המשפט העליון מפורשות ל"זיכוי מחמת הספק" כקטגוריה שונה ונפרדת מזו של הזיכוי המוחלט ורואה בתוספת של "מחמת הספק" כנסיבה על סוג הזיכוי, על טיב הזיכוי, על אופיו או על הגדרתו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
כשהמשטרה מזמינה אדם לחקירה, זה בדרך כלל תופס אותו בהפתעה מוחלטת. במקרה הטוב, הזימון נעשה באמצעות הזמנה רישמית בדואר אבל במקרה הפחות טוב, זה נעשה באמצעות שיחת טלפון פתאומית.
אם קיבלת שיחת טלפון, אל תמהר למסור מידע. לא ניתן לדעת בוודאות האם האדם מעברו השני של הקו הוא אכן שוטר. מה שניתן לעשות, זה לדרוש שהזימון יתבצע בכתב.
יש לקחת בחשבון שאי התייצבות כנדרש לחקירה, תסמן את הנחקר במערכת המשטרתית כד"ל כלומר, דרוש לחקירה. המשמעות היא שכל שוטר יהיה מחויב לקחת אתכם לתחנה, גם באמצעות שימוש בכח סביר.
בהגעה לחקירה, גם אם הוטחו בך דברים הנשמעים חסרי בסיס פלילי או דברי "שטות" אל תוותר על מימוש זכות ההיוועצות עם עורך דין. אין לדעת לאיזה כיוון, חקירה "שטותית" לכאורה, תתפתח. חוסר הניסיון של הנחקר עלול לסבך אותו אפילו עוד יותר.
דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד בנימין בן נתן. אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
זכות השתיקה הינה זכות יסוד הנגזרת מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. למעשה, מדובר בזכות שהיא אחת מעקרונות היסוד במשפט הפלילי והיא מקנה חיסיון מפני הפללה עצמית.
למשל, אדם המצוי בחקירה משטרתית או חקירה פלילית, שמורה לו הזכות לשתוק בעת תשאול על ידי חוקריו וזאת, על מנת למנוע הפללה עצמית כאשר התשובה לשאלות עלולה להפלילו.
זכות השתיקה מעוגנת בסעיף 28 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996: "אדם אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו, כי כל דבר שיאמר עשוי לשמש ראיה נגדו וכן כי הימנעותו מלהשיב על שאלות עשויה לחזק את הראיות נגדו".
בפס"ד רע"פ 3445/01 מישל אלמליח נ' מדינה ישראל עשה בית המשפט העליון הבחנה בין נחקר שהוא עד לבין נחקר שהוא חשוד וקבע כי כאשר מעמדו של נחקר משתנה מעד לחשוד, זכות השתיקה שלו הופכת לרחבה יותר באופן כזה שהוא יכול לשתוק גם ביחס לשאלות שהיה נשאל אילו היה עד והיה מחויב להשיב עליהן.
על אף שמדובר בזכות שלא ניתן לשלול אותה היא עלולה להביא לחיזוק הראיות כנגד החשוד. כמו כן, במידה וגרסת החשוד תובא במועד מאוחר יותר וללא הצדק המתקבל על הדעת בית המשפט עלול להתייחס לגרסה זו כעדות כבודה שהמשקל שלה יהיה בין מועט לאפסי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
סעיף 32 לחוק המעצרים קובע את חובת היידוע של הקצין את העצור על הסיבה שבגינה הוא עצור, ועל זכויותיו להיוועץ עם עו״ד, על זכותו שלא לומר דבר, ליידע קרוב על מעצרו, ומשך הזמן בו הוא יכול להיות מוחזק עד שיובא בפני שופט.
לאחר שהקצין בוחן את המצב הראייתי, כלומר לאחר החקירה, הוא מחליט אם להשאיר את החשוד במעצר או לשחררו, ואם לשחררו בתנאים מסוימים.
בעבר, ולעתים גם כיום, המשטרה נתלית בסעיף בטענה שאינה חייבת ליידע על הזכות להתייעץ עם עו״ד לפני החקירה, מאחר ולא קמה חובה מקבילה לשלב הזה. כך עלתה שאלה – שהרי אין מחלוקת שיש לתת לחשוד שמבקש זאת להתייעץ עם עו״ד, והמחלוקת היא אם יש ליידע על הזכות.
בהקשר זה נטען כי יש חובה ליידע על הזכות, אחרת יווצר פער בין שחקנים חוזרים לאנשים מן השורה, כשממילא הזכות להיוועצות תקפה גם למי שלא עצור אלא חשוד.
בפועל, קיימת חובה ליידע על הזכות להיוועצות עם עו״ד, אך רוב החשודים לא מתייעצים לפני שהם נחקרים. כלומר פעמים רבות המשטרה מעבירה הודעה על המעצר רק לאחר החקירה, אולם תוצאותיו של מהלך כזה בבית המשפט יכולות להביא לפסילת ראיה בתיק, ואף להוות עילה לשחרור ממעצר.
סעיף 16 לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, קובע שביהמ"ש רשאי, לאחר שציווה על מעצרו של אדם, להורות שהמעצר יהיה בבית חולים או באגף פסיכיאטרי של בית הסוהר.
ביהמ"ש רשאי להורות כך רק במידה והובאו בפניו ראיות או שהוא סבור שהעצור שהובא בפניו הינו חולה וכי מצבו מצריך אשפוז. בנוסף, בית המשפט יוכל לקבוע כי תוגש בפניו חוות דעת פסיכיאטרית ראשונית אודות מצבו של העצור; אם העצור הינו קטין, יש להביאו לבדיקה בידי פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
הלכת בן חיים הינה הלכה שהתקבלה בבית המשפט העליון שנקבעו בה הכללים בהם בית המשפט יוכל לפסול ראיות שהושגו אגב חיפוש לא חוקי בהתאם לדוקטורינת הפסילה הפסיקתית.
בסוף מאי 2007, בשעת בוקר, הבחינו שני שוטרים ושוטרת, שהיו בסיור שגרתי באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, באברהם בן חיים, תושב נתניה בן 60, ודרשו ממנו להזדהות. חיפוש מהיר במסוף המשטרתי העלה כי למר בן חיים יש בעברו רישום פלילי בגין עבירות שבוצעו לפני כעשור, אולם לא עומד נגדו צו מאסר.
אחד השוטרים ביקש מבן חיים לרוקן את תכולת כיסיו. בן חיים המבוהל, רוקן את כיס מכנסיו, ובין המסמכים שהוציא נתגלתה גם סכין שהחזיק ברשותו. הסכין, הסביר לשוטרים, משמשת אותו לקילוף פירות שכן אין לו שיניים תחתונות. השוטרים דחו את הטענה, עיכבו אותו לחקירה בגין החזקת פגיון והוא הובל לתחנת המשטרה. כעבור כמה חודשים הואשם בן חיים בהחזקת סכין שלא כדין.
בבית משפט השלום הוא זוכה מכל אשמה. שופט השלום דאז, דן מור, קבע כי לא היה יסוד לחשד סביר כלפי בן חיים, כנדרש בחוק, ולפיכך החיפוש שנערך בכליו לא היה חוקי והסכין אינה יכולה לשמש ראיה קבילה בבית המשפט.
ערעור שהגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי התקבל - ובן חיים הורשע. השופטים לא הכריעו בשאלת חוקיות החיפוש, וקבעו כי גם בהנחה שהחיפוש היה בלתי חוקי, לא היה מקום לפסול את הסכין כראיה.
שורה של חוקים מסדירים את סמכויות החיפוש על גופו או בחפציו של אדם, הנתונות לשוטרי משטרת ישראל. לפי חוקים אלה, בהיעדר צו שיפוטי, מותנה החיפוש בקיומו של חשד סביר, שלפיו אותו אדם מחזיק בחפץ כלשהו שהחזקתו אסורה, או שהוא יעד לחיפוש מצד המשטרה. בהיעדר חשד סביר, רשאים השוטרים לערוך את החיפוש רק אם אותו אדם נתן את הסכמתו - "הסכמה מודעת" - לחיפוש.
השופטת ביניש קבעה בערעור כי על האדם להיות מודע לזכותו לסרב לחיפוש, ולכך שהסירוב לא ייזקף לחובתו: "כדי להבטיח שההסכמה לחיפוש היא הסכמת אמת, ואינה מבוססת אך על פערי הכוחות הטמונים במפגש בין שוטר לאזרח, נדרש השוטר המבקש את הסכמת האזרח לעריכת החיפוש להבהיר לו - כאשר הדבר רלוונטי - כי נתונה לו הזכות לסרב לביצוע החיפוש וכי הסירוב לא יפעל לחובתו".
הנשיאה לשעבר דחתה את עמדת הפרקליטות, שלפיה מספיק לבקש את הסכמתו של אדם כדי לערוך את החיפוש, ואין צורך לדקלם לו את זכויותיו או להשתמש בטפסים כדי לוודא שהוא מודע לזכותו. "נוכח פערי הכוחות והמידע הטבועים במפגש בין שוטר לאזרח, אין לקבל את ההנחה המוצעת על ידי המדינה, שלפיה האזרח ממילא יהיה מודע על יסוד בקשת ההסכמה לזכותו לסרב לביצוע החיפוש".
ביניש מתחה ביקורת על הגישה המוצעת על ידי המדינה, שלפיה מערכות האכיפה ובתי המשפט יבחנו על סמך נסיבות המקרה אם ניתנה הסכמה מודעת, והבהירה כי הדבר עלול להביא לפגיעה באזרחים שאינם מודעים לזכויותיהם.
בנוסף, הציגה ביניש רשימה לא סגורה של אמות מידה, שעשויות בנסיבות מתאימות לבסס חשד סביר כלפי אדם מסוים. במצב כזה, אין צורך לבקש את הסכמתו של אדם לחיפוש. כך, למשל, אין צורך בהסכמה לחיפוש אם אדם מתנהג בצורה חשודה, אם קיים בידי המשטרה מידע על עבירה שבוצעה במקום בו נמצא אדם או בקרבתו, או אם המשטרה מקבלת תיאור של חשוד בביצוע עבירה מסוימת באזור בו נמצא אותו אדם. היא הדגישה כי קיומו של עבר פלילי, במנותק מנסיבות חיצוניות קונקרטיות - כמו במקרה של בן חיים - אינו מספיק כשלעצמו כדי לגבש חשד סביר, ולא מסמיך שוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם או בחפציו ללא צו.
לשיטתה, לו היה לשוטרים חשד סביר שבן חיים נושא סכין, הם היו מוסמכים לערוך חיפוש על גופו גם ללא צו. עם זאת, לפי ביניש, במקרה הזה לשוטרים היו לכל היותר חששות או ספקות, שלא התגבשו לחשד סביר ולכן החיפוש לא היה חוקי.
השופטים קבעו כי במקרה של בן חיים לא הייתה הסכמה מודעת. בן חיים הסכים לחיפוש מבלי שהיו מודע לזכות לסרב לו, ולכך שהסירוב לא ייזקף לחובתו. לפיכך, הוחלט לפסול את הסכין והסמים שנתפסו כראיות קבילות, וההרשעות בוטלו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
במדינת ישראל, מעצר אינו עונש כשלעצמו, אלא נועד להשיג תכלית מסוימת בהתאם לעילות המעצר הקבועות בחוק – איון מסוכנותו של החשוד; חשש לשיבוש הליכי חקירה או משפט; חשש מהימלטות מהדין.
משכך, בטרם מורה בית המשפט על מעצר, עליו לבחון אם קיימת עילת מעצר, ובהתאם לעילה עליו לבחון אם קיימת "חלופת מעצר". במילים אחרות, החוק קובע כי על בית המשפט לבחון אם ניתן להבטיח את מטרת המעצר בדרך שתפגע במידה פחות יותר בחירותו של החשוד.
כך למשל, אם עילת המעצר היא הימלטות מהדין, יכול בית המשפט לקבוע ערבויות שיבטיחו את התייצבותו של החשוד לחקירתו או להמשך משפטו, מבלי שיהיה הכרח לעצור אותו. בדומה לכך, אם עילת המעצר היא מסוכנותו של חשוד, בית המשפט עשוי לקבוע כי החשוד ישהה במעצר בית, יהיה נתון תחת מפקחים, או לקבוע איסורים כמו יצירת קשר עם מעורבים אחרים בפרשה ועוד.
לעתים, ובמיוחד כשנאשם עצור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, עשוי בית המשפט לשחרר אותו לחלופת מעצר טיפולית, כמו מרכז גמילה, הוסטל, קהילות המטפלות באלימות במשפחה וכו'.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
כל אדם רשאי להגיש תלונה ועל המשטרה לפתוח בחקירת התלונה, אלא במקרים מסוימים, בעבירות "קלות" (שהעונש עליהן נמוך משלוש שנות מאסר) יכולה המשטרה להחליט שלא לפתוח בחקירה אם אין בה עניין לציבור. עם הגשת התלונה, יימסר למתלונן אישור בכתב על הגשת התלונה ומספרה, אשר ישמש אותו למעקב אחר התלונה בהמשך. לנפגע עבירת מין או אלימות חמורה (בלבד) יש זכות להביא עמו מלווה לחקירה.
במקרים מסוימים, המשטרה רשאית לפתוח בחקירה ביוזמתה, כאשר יש חשד שבוצע או שעומד להתבצע מעשה פלילי. יש גופים נוספים שמנויים בחוק כמו הרשות לנייירות ערך, רשויות ביטחון ולרשויות מקומיות (חריגות בנייה) שיכולות לפתוח בחקירה מיוזמתן.
סמכויות החקירה כוללות גם סמכויות נלוות כגון סמכות חיפוש וסמכות מעצר.
עם סיום החקירה התיק מועבר לגוף התובע - התביעה המשטרתית/ הפרקליטות, ואלה מחליטים אם להגיש כתב אישום או לחלופין לסגור את התיק.
יצוין כי במקרים קלים, עבירות של חטא עוון, לרוב יועבר תיק החקירה לתובע משטרתי, ובעבירות פשע יועבר לפרקליטות.
היה והגוף המוסמך החליט לסגור התיק, עליו לבחור באחת מן העילות הקבועות בחוק:
1. חוסר אשמה- החקירה לא העלתה אשמה פלילית.
2. חוסר ראיות- החקירה מוצתה, אך לא הצליחו לגבש חומר ראיות מספק לשם הגשת תביעה.
3. חוסר עניין לציבור (משיקולי יעילות מחליטים שלא להגיש כתב אישום, במיוחד כאשר המדובר במעידה חד פעמית או שהמדובר בעבירה קלה).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
המעצר הוא חלק משלב החקירה המשטרתית, ומטרתו לאפשר למשטרה לחקור את העצור, החשוד בביצוע עבירה, בצורה אפקטיבית ויעילה ולהמשיך באיסוף נתונים וראיות. אולם, בד בבד, המעצר מביא לפגיעה בחירות העצור בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לכן, הוסדרו כללים לניהול הליכי המעצר, על מנת למנוע פגיעה בלתי מידתית וסבירה בחירות העצור. כללים אלו קבועים בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 וכן בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים).
סעיף 4 לחוק קובע עדיפות לכך שמעצרו של אדם יהיה מלכתחילה בצו שופט. אולם, קיימים מצבים המפורטים בסעיף 23 לחוק, בהם יש למשטרה סמכות לעצור בלא צו, כאשר קיים חשד סביר להניח שהחשוד עבר עבירה שתוצאתה הישירה היא מעצר. עבירה זו מגודרת בחוק כ"עבירה בת מעצר". הכוונה היא לכל עבירה, למעט עבירות חטא.
יסוד זה פורש בפסיקה כמבחן אובייקטיבי של האדם הסביר ולא חשש סובייקטיבי של השוטר. בנוסף לתנאים אלו, צריכה להתקיים אחת מעילות המעצר הבאות: סיכון שלום הציבור או שלומו של אדם, חשש לשיבוש מהלכי משפט, סיכון בטחון הציבור או בטחון אדם, חשד לביצוע עבירת בטחון או עבירה שדינה מאסר עולם, עבירות סמים או אלימות חמורה וכן הפרה של תנאי השחרור או חשש להפרה שכזו.
שורה של חוקים מסדירים את סמכויות החיפוש על גופו או בחפציו של אדם, הנתונות לשוטרי משטרת ישראל. לפי חוקים אלה, בהיעדר צו שיפוטי, מותנה החיפוש בקיומו של חשד סביר, שלפיו אותו אדם מחזיק בחפץ כלשהו שהחזקתו אסורה, או שהוא יעד לחיפוש מצד המשטרה. בהיעדר חשד סביר, רשאים השוטרים לערוך את החיפוש רק אם אותו אדם נתן את הסכמתו - "הסכמה מודעת" - לחיפוש.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
הפעלת "מדובב" הוא כלי חקירתי בסיסי שנעשה בו שימוש בעיקר בפשעים חמורים. ככלל, המדובב יוכנס יחד עם החשוד לתא המעצר אבל למעשה, מדובבים יכולים להימצא בכל מקום.
סניגורים רבים מזהירים בפני תרגיל חקירה שכזה במיוחד כי הוא נערך ללא אזהרה מראש של החשוד, לעיתים קרובות אף לפני שהספיק החשוד להתייעץ עם עורך דין והתרגיל נעשה במטרה להסיר מהחשוד את כל המגננות ושיחשוף כל שעל ליבו.
מדובבים לעיתים הם עבריינים בשירות המשטרה ולעיתים הם יהיו שוטרים אשר מתחזים לעבריינים. הנוהג הוא להכניס את המדובב לתא המעצר יחד עם החשוד. ברגע שהמדובב נכנס לתא הוא לא ייצור קשר מיידי עם החשוד על מנת לא לעורר את חשדו, הוא ירכוש את אמון החשוד לאט ובזהירות, ימתין עד למצב בו החשוד ירגיש מבודד רגשית, ירגיש את הלחץ של החקירה הפלילית ויתחיל לדבר ולפרוק את העול על המדובב בעצמו.
הפעלת מדובב בתא המעצר הוא תרגיל קלאסי אך לעיתים מדובבים "נולדים" לא רק בעידוד המשטרה אלא הם פועלים מטעם עצמם. כדוגמא ניתן לראות את פועלה של הגב' שולה זקן כנגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט – הקלטת השיחות שהתנהלו ביניהם לשם שימוש עתידי.
לשתיקה בתא המעצר אין השלכות. לכן דעו תמיד, שבתא המעצר כדאי לשמור על השתיקה וזכרו שהאדם היחידי שניתן להתייעץ אתו בביטחון מלא הוא עורך הדין הפלילי המייצג אתכם והוא בלבד.
דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד בנימין בן נתן. אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
חוק הסדר הדין הפלילי קובע כי אם ניתן להשיג את מטרת המעצר (מניעת שיבוש חקירה, הימלטות וכד') בדרך שפגיעתה בחשוד היא פחותה, בית המשפט לא יאריך את מעצר החשוד ויקבע חלופת מעצר. עיקרון זה יהא נכון הן למעצר ימים והן למעצר עד תום ההליכים שכן, כאשר עומדת לאדם חזקת החפות, המעצר שלו מהווה פגיעה קשה בזכותו היסודית לחירות. מעצר בית הוא למעשה חלופה למעצר מאחורי הסורגים.
השופט הוא זה שיקבע את מיקום מעצר הבית ותנאיו. מיקום מעצר הבית של החשוד יכול להיות בבית משפחתו או בבית של חבריו או למעשה, כל מקום אחר שיהא ראוי למגורים. אם נקבע כי החשוד ישהה במעצר בית מלא בפיקוח – משמעות הדבר היא שחייב להיות עליו פיקוח אנושי 24/7 (בדרך כלל מבקשים שיהיו לפחות שני מפקחים אשר יתחלפו בינהם ושנבחנו ואושרו על ידי בית המשפט). בית המשפט יכול גם להחליט כי יהיה מעצר בית ללא פיקוח. יש לציין, כי בית המשפט גם יכול להורות כי מעצר הבית יהיה חלקי, בין אם פיקוח ובין אם ללא פיקוח. במעצר בית חלקי, מתאפשרת יציאה לצורך התאווררות, טיפולים רפואיים ואפילו אפשרות לצאת למקום העבודה הרגיל ולאירועים מיוחדים. אם חלף זמן רב מעת השחרור או שיש שינוי בנסיבות - שינוי מקום העבודה, מצב רפואי וכד', ניתן לפנות לבית המשפט ולבקש עיון מחדש בתנאי מעצר.
במקרים מסוימים בהם מדובר בעבירות חמורות ובנאשמים מסוכנים בית המשפט נוהג בטרם השיחרור מהמעצר להפנות את הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת "תסקיר" אשר ייסייע לבית המשפט להעריך את המסוכנות הנשקפת מהנאשם וייתן את המלצותיו באשר להמשך המעצר או שיחרורו. ככל ששירות המבחן ממליץ על שיחרור הרי ששירות המבחן ימליץ על האמצעים המגבילים לצורך השחרור, ככל שאלה נדרשים (מעצר בית מלא/חלקי פיקוח, הרחקה מהמתלונן וכו').
מעבר לקביעת מיקום מעצר הבית ותנאיו, בית המשפט רשאי להטיל גם הגבלות ואיסורים נוספים – איסור לקיים שיחות טלפון, איסור שימוש ברשת, הפקדת דרכון, צו עיכוב יציאה מן הארץ ועוד.
יצוין, כי מעצר בית הוא לא "עונש" כחלק מגזר הדין שינתן בסוף במידה והחשוד/הנאשם יורשע, אלא הוא אמצעי למיתון הסכנה הנשקפת ממנו במהלך תקופת המשפט ועד שייגזר דינו של הנאשם ( כאמור ככל שחולף הזמן או שמשתנות הנסיבות ניתן יהיה להגיש בקשה לעיון חוזר לצורך שינוי תנאי השחרור.
הפרת תנאי מעצר בית מהווה עילה למעצר של ממש שכן, הפרת מעצר בית היא עבירה פלילית בפני עצמה והיא תביא למעצר מיידי של החשוד/הנאשם. בתי המשפט רואים בחומרה יתרה הפרות אלו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
מעצר ראשוני הוא לא חוקי כאשר הסמכות, או גם דרך הביצוע, אינם כדין. לדוגמא, אם לא מיידעים אדם בסיבת מעצרו, בזכותו להיוועץ בעורך דין, או בזכותו שלא לומר דבר.
כמו כן, קיימות סיטואציות של מעצר לא חוקי גם בהמשך הדרך, למשל כאשר תקופת המעצר עולה על הקבוע בחוק מבלי שניתן אישור לכך.
סיטואציה כזאת עשויה להתרחש כשאדם עצור במשך 24 שעות וטרם הובא בפני שופט; כאשר אדם עצור מעל 30 יום מאז הגשת כתב האישום נגדו וטרם החל משפטו; כאשר אדם עצור למעלה מתשעה חודשים והמשפט בעניינו טרם הסתיים; ועוד.
אדם שנעצר באופן לא חוקי, והתנגד לכך בכוח, יתכן שיוכל לטעון להצדקת מעשיו שהרי מדובר בתקיפה נגדו (וכנ״ל לגבי חיפוש בלתי חוקי).
סוגיה רלוונטית לכך היא תורת הבטלות היחסית, כך שפגמים הנופלים בהליך העיכוב, המעצר או החיפוש, יכולים להביא לפסילה של ראיה מסוימת, ולעתים אף לסגירת התיק כולו.
כאשר מתבצעת עבירה פלילית, והמשטרה עוצרת חשוד בביצוע עבירה, יש לה סמכות לעצור את אותו החשוד למשך 24 שעות. מדובר בתקופה קצרה יחסית שבה לא תמיד היא יכולה להשלים את כל הליכי החקירה, ומנגד היא לא תמיד יכולה לשחרר את החשוד מחשש לפגיעה בשלום הציבור או מחשש לפגיעה בעדים או שיבוש הליכי החקירה. לכן, בתוך 24 שעות מחויבת המשטרה לפנות לבית משפט השלום בבקשה להארכת מעצר. זהו מעצר הימים, משום שטרם הוגש כתב אישום, והמעצר עצמו נעשה לרוב מטעמים חקירתיים, ולעיתים מטעמים של מניעה וביטחון.
סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, קובע אימתי יהיה רשאי בית המשפט לעצור חשוד לפני הגשת כתב אישום. הכלל הוא שיש צורך להוכיח כי קיים חשד סביר שאותו חשוד עבר עבירה שדינה גבוה משלושה חודשי מאסר, וכן להוכיח עוד תנאים חלופים, או חשש לשיבוש הליכי חקירה או משפט או חשש שהחשוד יסכן את ביטחון הציבור או ביטחונו של אדם או צורך לסיים חקירה.
לבית המשפט יש סמכות לעצור את החשוד למשך 30 ימים סך הכל, אך לא יותר מ- 15 ימים בכל פעם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
הגדרה של מעצר מינהלי הינה מעצר ללא אישום, ללא משפט, ללא זמן מוגדר מראש, וללא זכות ערעור או ביקורת שיפוטית. חשוב לזכור כי לא כל מעצר שנעשה שלא על-פי החלטה של רשות שיפוטית ייחשב למעצר מינהלי.
חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979, וחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002, הם שני החוקים המעגנים את הסדרתו של המעצר המנהלי בישראל, ומעצר מסוג זה נעשה לרוב מסיבות ביטחוניות. על פי חוק סמכויות שעת חירום, בשעת "מצב חירום" במדינה, שר הביטחון רשאי להורות על מעצרו של אדם אם יש לו יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים זאת. על פי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, הרמטכ"ל רשאי להורות על כליאתו של אדם שהשתתף בפעולות איבה נגד מדינת ישראל.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
מעצר מנהלי מעוגן חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979. למעשה, מדובר על מעצר שננקט כנגד חשודים שעלולים לפגוע ביטחון המדינה, מבלי שמתנהל נגדם משפט ובלי שיש נגדם אישום.
מעצר מנהלי איננו כלי המשמש רק את מדינת ישראל אלא הוא כלי המוכר גם בחלק מהמדינות הדמוקרטיות. אמנם, בשל הביקורות של ארגוני זכויות אדם המדגישות את הפגיעה של המעצר המנהלי בזכות להליך הוגן, השימוש בו נעשה לעיתים רחוקות.
החוק הישראלי המעגן את המעצר המנהלי לקוח מתקנות שהיו תקפות עוד בימי המנדט הבריטי וישראל עשתה בו שימוש מועט. חבר הכנסת מנחם בגין ז"ל ביקר את השימוש במעצר מנהלי ואמר כי לא ייתכן שיעשה שימוש בחוק שלדבריו הוא "נאצי, רודני ובלתי מוסרי" כאשר קיימים בכנסת גופים כמו הכנסת, בית המשפט והמשטרה.
בשנת 79' חוקק חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) המסמיך לבצע מעצר כאמור רק במקרים של מצב חירום. האירוניה היא שמצב החירום בישראל לא בוטל ולמעשה, חוק זה תקף כל העת.
,
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
כאשר המדינה מגישה כתב אישום נגד נאשם, היא רשאית לבקש בד בבד בקשה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים. על מנת שבית המשפט יורה על מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים, קובע סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, מספר עילות מעצר, כגון: חשש לשיבוש הליכי משפט, פגיעה בביטחון או בציבור, או כאשר כבר נפסק שהנאשם ישהה בחלופת מעצר, אך הפר את התנאים שנקבעו לו.
בנוסף, על מנת לעצור נאשם עד לתום ההליכים, על המדינה יש להוכיח לבית המשפט כי ישנן ראיות "לכאורה" שעשויות ברמת סבירות גבוהה מאוד, להביא להרשעת הנאשם. החוק אף מחייב את בית המשפט, כך או אחרת, לבחון תמיד חלופת מעצר לנאשם, לפני שהוא מכריע אם לעצור עד לתום ההליכים.
מעצר עד לתום ההליכים כשמו כן הוא, עד לתום ההליכים, או עד חלוף תשעה חודשים. לאחר מכן, רק בית המשפט העליון יכול להאריך את המעצר לתקופה של עד 150 ימים נוספים. על החלטת מעצר עד לתום ההליכים אפשר להגיש ערעור ברשות לערכאה הגבוהה יותר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
מעצר עד תום ההליכים מעוגן בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
בשונה ממעצר ימים שננקט כנגד חשוד, טרם הגשת כתב אישום. בקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת במעמד הגשת כתב האישום או לאחריו, כאשר החשוד עובר לסטטוס של נאשם.
מעצר עד תום ההליכים נחשב לצעד חמור שננקט נגד נאשם בשל העובדה כי צעד זה פוגע בחירותו עוד בטרם הוכחה אשמתו. נוכח חומרתו של צעד זה, החוק קובע תנאים שבהתקיימותם בלבד יהיה רשאי בית המשפט להחליט בדבר מעצר עד תום ההליכים:
עילת מעצר – על התביעה להוכיח כי קיימת עילה למעצרו של הנאשם. למשל: סכנה לציבור, התחמקות מהדין, חשש מפני שיבוש הליכי משפט. עבירות מסוימות מקימות עילת מעצר סטטוטורית שבעצם מייתר את הוכחת קיומה על ידי התביעה. למשל, בעבירות סמים.
ראיות לכאורה – קיומו של בסיס עובדתי וראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם והרשעתו בדין.
בחינת חלופת מעצר – האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת שפגיעתו בנאשם פחותה.
ייצוג – כלומר, שנאשם יהיה מיוצג על ידי סניגור.
על פי דו"ח פעילות לשנת 2013 של הסניגוריה הציבורית באותה שנה בית המשפט הורה על 20,082 מעצרים עד תום ההליכים.
שופטי העליון היו חלוקים לגבי היקף השימוש במעצר עד תום ההליכים. מחד, ישנה הדעה האומרת שיש להורות על מעצר עד תום ההליכים רק כאשר אין מוצא אחר והשימוש בכלי זה יעשה רק במקרים מיוחדים וחריגים. מאידך, ישנה הדעה הסוברת כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא נועד רק על מנת להגן על נאשם אלא גם על קורבנותיו. הרוב, תומכים בעמדה השניה.
למאמר מורחב בנושא - מעצר עד תום ההליכים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
קיימת חלוקה בין עבירות פליליות, לעבירות תעבורה, הגם שלמעשה עבירות תעבורה הן עבירות פליליות לכל דבר ועניין. עיקר עבירות התעבורה קבועות בפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961, ובתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.
עבירות תעבורה חמורות הן לדוגמא: עבירה של הפקרה לאחר פגיעה, שעונשה עשוי להגיע לעד 9 שנות מאסר, גרם מוות ברשלנות (3 שנות מאסר), תאונת דרכים שגרמה לפציעה או חבלה גופנית, נהיגה בעת פסילת רישיון נהיגה ועוד. כמו כן, ישנן עבירות תעבורה קלות יותר, כגון: נהיגה תוך אחזקת מכשיר טלפון נייד, אי חידוש רישיון נהיגה, סטייה מנתיב נסיעה (לא כחלק מתאונת דרכים), נסיעה ללא אורות, ועוד.
עבירות תעבורה נדונות בפני בית המשפט לתעבורה, כאשר בעבירות הקלות, העונש הוא למעשה קנס, שבגינו נהג יכול לבקש "להישפט" בפני בית המשפט לתעבורה. בגין עבירות חמורות, עשוי נהג לקבל מראש זימון לבית המשפט לתעבורה. כמו כן, יוער כי ישנן עבירות תעבורה חמורות נוספות, שביצוען יכול להוביל למעצר ולעיתים גם למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים (לדוגמא: גרם מוות ברשלנות ועוד).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה
הוגש כנגדך כתב אישום? זומנת לחקירה? מעוניין בהגשת ערעור או מחיקת רישום פלילי חשוב שתפנה לעורך דין פלילי. מיהו עורך הדין הפלילי? מדוע חשוב לקחת רק עורך דין בעל ניסיון בתחום הפלילי?
ההליך הפלילי הוא מורכב ובעל היבטים רבים. מדובר בהליך בו המדינה מאשימה אדם בביצוע עבירה, כשהליך בירור האשמה והטלת העונש מתברר בבית המשפט.
מדובר בהליך בעל השלכות משמעותיות ביותר הנוגעות לזכויותיו הבסיסיות של האדם שעלולות להיפגע ואף להילקח ממנו. לדוגמא, זכותו של אדם לחירותו יכולה להיפגע מכך שיוטל עליו עונש מאסר, וזכותו של אחר לעסוק בפרנסתו יכולה להיפגש בשלילת רשיון נהיגה, הטלת עבודות שירות, ולעתים אף מעצם הרישום הפלילי עצמו.
במקרים רבים, מדובר באזרח פשוט שאינו יכול להגן על עצמו מבחינה משפטית, אל מול המדינה שהיא מנגנון גדול וכוחני. מכאן החשיבות שבפנייה לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה, לשם ייעוץ וייצוג במהלך המשפט, ולמעשה גם לפניו ואחריו.
לפני שהוגש כתב אישום, יכול עורך דין פלילי לסייע לחשוד בייעוץ לפני חקירתו במשטרה, בהליכי מעצר, ואף בסגירת התיק בהסדר עם התביעה, או בהתאם לעילות המנויות בחוק.
לאחר הגשת כתב אישום ובמהלך המשפט, ביכולתו של עורך דין פלילי לסייע לנאשם במספר דרכים – בין אם בניהול הליך משפטי וזיכוי הנאשם בדין, בין אם בהפחתת עונשו של נאשם, ובין אם בהפחתת חומרת המעשים המיוחסים לנאשם (למשל בהמרת עבירה בכתב האישום לעבירה בעלת חומרה פחותה יותר).
לאחר סיום המשפט ומתן פסק הדין, עורך דין פלילי יכול לסייע בהתמודדות מול גורמים כמו קצין מבחן, הפסיכיאטר המחוזי, או הממונה על עבודות השירות, שלעתים גזר הדין ותוצאות המשפט יהיו תלויים בחוות דעתם.
בפורטל קרימינלי ניתן למצוא עורך דין פלילי בכל אזורי הארץ, וכן בהתאם לתחום המומחיות הנדרש (עבירות רכוש, תעבורה, אלימות וכו').
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
מידת הפגיעה בחירות של מי שעוכב היא פחותה מפגיעה בחירות של מי שנעצר. לכן, הסמכות לעכב אדם הורחבה וניתנה גם לעדים למעשי עבירה ולא רק לשוטרים. עם זאת, סמכותו של אדם לעכב אדם אחר, תקום רק בתנאים מסוימים ואופן העיכוב יהיה לזמן קצר ועם שימוש מינימלי בכוח.
על-פי סעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), כל אדם רשאי לעכב אדם אחר עד לבואו של שוטר, בהתקיים התנאים הבאים:
1. האדם המעוכב חשוד בעבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק של ממש לרכוש והעבירה בוצעה בפני האדם המעכב.
2. אדם אחר הקורא לעזרה, מצביע על אדם החשוד שביצע עבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק לרכוש בפניו (כאמור בסעיף 1), וזאת אם ישנו חשש שהחשוד יימלט או שזהותו אינה ידועה.
אדם שעיכב אדם אחר, ימסור לשוטר את המעוכב ללא דיחוי, ובלבד שהעיכוב יהיה עד 3 שעות.
כמו כן, לאדם המעכב אדם אחר, נתונה הרשות להשתמש בכוח סביר. זאת, רק במידה והחשוד מסרב לעיכוב, ובלבד שהשימוש בכוח סביר לא יגרום לחשוד חבלה.
סמכויות המעצר והעיכוב בישראל מעוגנות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). סעיף 1 לחוק המעצרים קובע עיקרון כללי ולפיו אין לעצור או לעכב אדם מבלי הסמכה מפורשת בחוק לכך, וכי מעצרו או עיכובו של אדם צריך להיות בדרך שתבטיח באופן מרבי את כבודו של האדם ואת זכויותיו.
עיכוב הוא אמצעי ל"הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית" (סעיף 1 לחוק המעצרים).
לשוטר יש סמכות לעכב אדם במקום הימצאו אם האדם חשוד כי עבר עבֵרה, או כי הוא עומד לבצע עברה העלולה לסכן את שלומו או את בטחונו של אדם, את שלום הציבור, או את ביטחון המדינה. זאת, כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים (סעיף 67(א) לחוק המעצרים).
כמו כן, שוטר רשאי לעכב אדם לתחנת משטרה (כלומר, לדרוש ממנו להילוות לתחנה, מבלי לעצור אותו פורמלית), בהתקיים שני תנאים מצטברים (סעיף 67(ב) לחוק המעצרים):
1. יסוד סביר לחשד שהחשוד עבר עברה או שיש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עברה העלולה לסכן את שלומו של אדם או את שלום הציבור.
2. זיהוי בלתי מספיק של החשוד או חוסר יכולת לחקור אותו במקום הימצאו.
שוטר שמעכב אדם מבלי שהתקיימו התנאים לעיכוב המפורטים לעיל פועל ללא סמכות, ופעולת העיכוב שביצע אינה חוקית. כאשר העיכוב אינו חוקי, קמה הזכות להתנגד לו. עם זאת, יש קושי למעוכב לדעת בוודאות האם העיכוב חוקי או לאו, והתעלמות או התנגדות לדרישת השוטר המעכב כרוכה בסכנת מעצר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
ערעור בהליך הפלילי - כאשר בית המשפט מכריע את הדין וגוזר עונש על נאשם בהליך פלילי, יש לנאשם זכות לערער על ההחלטה בפני ערכאה משפטית גבוהה יותר. זכות הערעור היא זכות יסוד במשפט הישראלי. כאשר פסק דין ניתן בבית משפט השלום, אפשר לערער עליו בפני בית המשפט המחוזי. לאחר מכן, אפשר לבקש רשות לערער בפני בית המשפט העליון. אם כן, הערעור ראשון הוא בזכות (ניתן לערער ללא בקשת רשות) ובמידה וצד כלשהו רוצה לערער פעם נוספת לערכאה גבוהה יותר (במקרה של ערעור פלילי - בית המשפט העליון), ניתן להגיש את הערעור רק לאחר רשות שמקבלים מבית המשפט העליון לאחר שמגישים בקשה (שנקראת רע"פ - רשות ערעור פלילי) .
במשפט פלילי אפשר על פסק הדין כולו או על חלקו. כך לדוגמא אפשר לערער רק על גזר הדין מבלי לערער על הכרעת הדין (הכרעת הדין וגזר דין נקראים במשפט הפלילי "פסק דין").
סעיף 198 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי "ערעור, בין של הנאשם ובין של התובע, יהיה בהגשת הודעת ערעור מנומקת לבית המשפט שלפניו מערערים .... אם במישרין ואם באמצעות בית המשפט שעל פסק דינו מוגש הערעור".
סעיף 199 לחסד"פ קובע תקופה של 45 ימים מיום מתן פסק הדין להגשת הערעור. כאשר על פי סעיף 201 בית המשפט יכול להאריך את התקופה להגשת ערעור אף שעברו התקופות האמורות.
יוער, כי במשפט פלילי אין אפשרות לערער על הליך ביניים, אלא יש לערער רק בסיום ההליך, ובמסגרת הערעור אפשר לטעון טענות הנוגעות להחלטות ביניים (לדוגמא באשר לטענה מקדמית שלא התקבלה). החריג לכלל האמור בתיקים פליליים, הוא במקרים שבהם מבקשים לערער על פסילת שופט (אז הערעור הוא ישירות לבית המשפט העליון) או על החלטה הנוגעת להליכי חקירה.
הערעור לא רלוונטי רק לתיק הפלילי לגופו, אלא גם במסגרת הליכי מעצר ישנה זכות להגיש ערר, בין אם במעצר ימים ובין אם במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים (בהליכים אלו הערעור נקרא "ערר").
למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
במשפט הפלילי, ניתן לערער על החלטות ביניים רק במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, ולא במהלך ההליך, דהיינו כל עוד ההליך לא הסתיים לא ניתן להגיש ערעור על החלטות שונות שהתקבלו במהלכו.
אולם לכלל זה מספר חריגים:
1. פסלות שופט – אם צד להליך מבקש להעביר את הדיון למותב אחר (מסיבה של ניגוד עניינים למשל) ומבקש לפסול את השופט, על החלטת השופט אם לפסול את עצמו או לא ניתן לערער לבית המשפט העליון, וההליכים בתיק יעוכבו עד ההחלטה בערעור.
2. החלטות ביניים שמהוות פסק דין – החלטות שמביאות לסיום ההליך ולקביעה סופית בעניין זכויות הצדדים, כמו למשל קבלת טענה מקדמית שמובילה לביטול ההליך הפלילי, או קבלת טענת ״אין להשיב לאשמה״ שמביאה לזיכוי.
3. עיון בחומר חקירה – התביעה חייבת להעמיד לרשות הנאשם את חומר החקירה, ואם לא העמידה את מלוא החומר לרשותו בטענה שלא מדובר בחומר חקירה, או שמדובר בחומר שאינה חייבת למסור, על החלטת בית המשפט בבקשה ניתן לערער לערכאה גבוה יותר.
4. החלטות בעניין מעצר – קיימת זכות ערר בעניין החלטות מעצר/שחרור/החלטה בבקשה לעיון חוזר במעצר. זוהי החלטה שלא נוגעת לפסק הדין הסופי ישירות ואין טעם לערער עליה במסגרתו.
5. החלטה בעניין עיכוב ביצוע עונש – החלטה הנלווית לגזר הדין, ולא חלק מפסק הדין הסופי. משכך, ניתן לערער על החלטה בדבר עיכוב ביצוע עונש בנפרש מערעור על פסק הדין הסופי.
למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
ככלל, סמכות מעצר נתונה לבית המשפט ובצו שיפוטי בלבד. אך על פי סעיף 27 לחוק המעצרים, המחוקק הקנה לקצין הממונה סמכות שיפוטית מקבילה אך מצומצמת ביחס לזו של בית המשפט, ובמסגרתה הוא רשאי לעצור אדם למשך 24 שעות בלבד או לשחררו בתנאים מגבילים (ראה גם: שחרור בתנאים על ידי קצין ממונה).
על פי סעיף 25 לחוק, כאשר אדם נעצר על ידי שוטר ללא צו מעצר, על השוטר להביאו ללא דיחוי בפני הקצין הממונה על החקירות בתחנה (הקצין הממונה). בדומה להליך בבית משפט, הקצין הממונה ישמע את טיעוני החשוד לפני שיקבל החלטה וכן, עליו להסביר לחשוד את שיקולי החלטתו.
כיצד "תוקפים" החלטות של הקצין הממונה? בעוד שסעיף 43 לחוק המעצרים מאפשר לערור על החלטת קצין ממונה ביחס לתנאי השחרור, גובה הערובה ו/או תנאיה, הוא "שותק" ביחס להחלטת הקצין לעצור את החשוד ל-24 שעות.
ככל שמדובר על גובה הערובה ותנאיה, סעיף 43 לחוק קובע כי ניתן לערור בזכות על ההחלטה תוך 14 ימים לבית משפט השלום. כמו כן, לחשוד קמה זכות לערור במידה והשתנו הנסיבות באופן שיכול להשפיע על תנאי השחרור.
אך כאשר מדובר על החלטת מעצר, כיצד תוקפים אותה אם חוק המעצרים "שותק" לגביה? אכן מדובר על לאקונה בחוק המעצרים. סוגיה זו היוותה מחלוקת – מחד גיסא, יש שסברו כי אם החוק שותק ביחס להחלטת מעצר של הקצין הממונה ככל הנראה, המחוקק התכוון לתת סמכות מוחלטת לקצין הממונה לעצור אדם למשך 24 שעות. מנגד, יש שסברו כי אם ניתן לערור על תנאי הערובה וגובהה, קל וחומר שניתן לערור על החלטת המעצר.
בפס"ד עמ"י 21816-01-10 שומשונוב נ' מ"י, בית המשפט נדרש לדון ולהכריע בסוגיה זו. כב' השופט כמאל סעב מבית המשפט המחוזי בחיפה יישם את סמכויות העזר שניתנו לו מכוח חוק הפרשנות וקבע כי אם סעיף 43 מתיר הגשת ערר בזכות על הערובה שקבע הקצין הממונה, בוודאי ובוודאי שלעצור נתונה הזכות להגיש ערר על ההחלטה לעוצרו למשך 24 שעות.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971, המסדירה את ענייניהם של בתי הסוהר בישראל קובעת, בין השאר, כי לכל אסיר זכות מוקנית להגיש עתירה בגין פגיעה בזכויותיו בין כותלי הכלא.
על פי הפקודה, אסיר יהיה רשאי להגיש עתירה נגד בית הסוהר או נגד המדינה, בכל עניין הנוגע למאסרו או מעצרו, כאשר העתירה יכולה להיות מוגשת על ידי האסיר עצמו או על ידי בן זוגו, או בן משפחה אחר מדרגה ראשונה. עתירת אסיר מוגשת לבית המשפט המחוזי, במחוז שבו נמצא בית הסוהר הרלוונטי. אסיר שעתירתו נדחתה, יכול להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בתוך חמישה עשר ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה בעתירתו. כמו כן, זכאי האסיר לייצוג על ידי עורך דין, ואף במקרים מסוימים, זכאי להיות מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית.
אסירים אומנם מרצים מאסר מאחורי סורג ובריח בשל עבירות פליליות שביצעו. אך בין אם מדובר באסיר שביצע עבירות חמורות מאוד או עבירות קלות, לכל אסיר שמורות מספר זכויות בסיסיות, הן בתור בני אדם, והן בתור אסירים. בין הזכויות השמורות לאסיר הן: קבלת מבקרים, קבלת דואר, זכות התייחדות עם בן\בת זוג, זכות לקבל מידע חיצוני (בכפוף כמובן למגבלות ביטחוניות), זכות להשתחרר ממאסר בעת ריצוי שני שליש ממנו (החלטה זו נעשית ע"י ועדת שחרורים).
עם זאת, במסגרת כותלי הכלא, הריבון הוא שירות בתי הסוהר, ומתוקף תפקידו, שמורה לקציני וסוהרי השב"ס הזכות לעיתים להגביל את זכויות האסירים, בין אם בשל בעיות משמעת, ובין אם בשל חשש ביטחוני.
לאסיר מנגד, שמורה זכות לפנות לבית המשפט המחוזי במסגרת עתירת אסיר, כאשר זכותו נפגעת. כדי להגיש עתירת אסיר יש לשאת באגרה בסך 75 ₪, ולהעבירה למפקד בית הסוהר אשר עליו מוטלת החובה להגישה. בית המשפט המחוזי במחוז בו מצוי הכלא הוא אשר ידון בעתירה, ויבחן האם הפגיעה בזכות האסיר הייתה נכונה ומידתית בנסיבות העניין או לאו.
בין העתירות הנפוצות ביותר שמוגשות ע"י אסירים, הן במקרים של פגיעה בזכות ההתייחדות, או עתירות על החלטות ועדת השחרורים שלא לשחרר אסיר עם ריצוי שני שלישים ממאסרו, ועוד.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בייצוג אסירים
אם נעצרת על לא עוול בכפך – דע כי אתה זכאי לפיצוי כספי בגין מעצר השווא, מקופת המדינה.
סעיף 38(א) לחוק המעצרים קובע: " נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית המשפט."
סעיף 38 לחוק המעצרים נחקק לאורו של סעיף 80 לחוק העונשין הקובע כי אדם אשר זוכה מהאישומים נגדו יהיה זכאי לפיצוי בגין הימים בהם שהה במעצר או במאסר.
בע"פ 4466-98 דבש נ' מ"י - הנאשם יצא זכאי בדין מאשמת האונס ובית המשפט פסק כי על אוצר המדינה לפצותו.
סעיף החוק למעשה קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי לאדם שנעצר ושוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, וזאת בהתקיים אחת מהעילות הבאות:
את הפיצוי ניתן לבקש בגין שני נזקים: החזר הוצאות ההגנה ו-פיצוי בגין ימי מעצר או מאסר.
למאמר מורחב בנושא פיצוי בגין מעצר שווא או מאסר שווא לחצו כאן!!
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
במקרים בהם משפט פלילי מסתיים בזיכוי נאשם, הוא יהיה זכאי לקבלת פיצויים בגין תקופת מעצרו וכן, לתשלום עבור הוצאות הגנתו. זכות זו מעוגנת בסעיף 80(א) לחוק העונשין.
גובה הפיצוי לנאשם בגין תקופת מעצרו ייקבעו בהתאם לתקנות ובאשר להוצאות המשפט, על הסניגור המייצג את הנאשם להציג בפני בית המשפט את הקבלות כנגד ההוצאות שנגרמו לנאשם.
סעיף 80(א) מגלם שתי סיטואציות בהם ייפסק לנאשם תלשום פיצויים והוצאות:
במקרים שלא היה יסוד לאשמה - כלומר, מקרים בהם לא היה מקום להעמיד את הנאשם לדין. פעמים בודדות הוכרו מקרים כאלה בפסיקה.
נסיבות אחרות המצדיקות זאת – סיטואציה זו מגלמת את רוב המקרים שבגינם בית המשפט יפסוק תשלום הוצאות ופיצויים לנאשם. כאמור, עילה זו היא עמומה ואינה מוגדרת בגבולות מסוימים. למעשה, זה מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע אילו מקרים יכנסו בגדרי עילה זו. בשורה ארוכה של פסקי דין, קבע בית המשפט העליון כי יש לפרש עילה זו באופן רחב לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בשיקולים האם לפסוק לנאשם שזוכה פיצויים והוצאות משפט, בית המשפט יביא בחשבון גם: התנהגות המשטרה והתביעה, שתיקת הנאשם בחקירתו, שקרי הנאשם, האם הזיכוי הוא זיכוי מוחלט או זיכוי מחמת הספק?, התנהגות עדי התביעה, התנהגות הנאשם וכו'.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עםעורך דין פלילי
פרשת גואל רצון היא פרשה מן המפורסמות בישראל, על אדם שהנהיג קהילה סגורה של עשרות נשים שחיו איתו כנשותיו וילדו לו עשרות ילדים.
הכל החל כאשר אחת מנשותיו של גואל, הגישה נגדו תלונה במשטרה על כך שאנס אותה עוד כשהייתה בת 14. המשטרה החלה לעקוב אחר גואל ונשותיו והם החלו באיסוף ראיות ממצלמות נסתרות והאזנות סתר. בשנת 2010, גואל רצון נעצר בחשד לכך ששיעבד את נשותיו וביצע בהן ובילדיו הקטינים, עבירות מין חמורות.
כחודש לאחר מעצרו, בית משפט המחוזי בתל אביב פתח את משפטו של גואל בהקראת כתב האישום שבמסגרתו, הוא הואשם בשורה ארוכה של עבירות מין - מעשים מגונים, מעשי סדום, בעילה אסורה בהסכמה ואינוס. כמו כן, הוא הואשם בהחזקת נשותיו וילדיו בתנאי עבדות.
המשפט נמשך מעל ל-4 שנים ולבסוף, בית המשפט המחוזי הרשיע אותו ברוב סעיפי עבירות המין אך החליט לזכות אותו מסעיף העבדות. על רצון נגזרו 30 שנות מאסר בפועל. כאשר הגיש רצון, ערעור לבית המשפט העליון בשנת 2016, הערעור נדחה והעונש נותר על כנו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
פרשת יונתן היילו היא מן המפורסמות מאחר והיא מהווה אבן בוחן ביחס לזכות להגנה עצמית בישראל. המקרה דומה במהותו לפרשת שי דרומי והפשיעה החקלאית וגם במקרה זה, הדעות היו חלוקות.
יונתן היילו נשפט בשנת 2013 ל-20 שנות מאסר בגין רצח האדם שאנס אותו, ירון איילין וכן, נפסק כי עליו לפצות את משפחתו של איילין. היילו ערער לבית המשפט העליון אשר שינה את ההרשעה בעבירת הרצח להרשעה בעבירת הריגה והעונש הופחת ל-12 שנות מאסר בפועל.
ההרשעה של היילו עוררה הדים בקרב הציבור – יש שסברו כי חיי אדם הם ערך עליון גם אם מדובר באנס ויש שתמכו בהיילו שנהג מתוך כוונה להגן על עצמו. הדבר הביא להקמת מטה מאבק למען שחרורו. למרות ש-65 חברי כנסת, אנשי אקדמיה ופעילי זכויות נשים חתמו על העצומה לחון את היילו, משרד המשפטים התנגד לה.
בשנת 2017 הנשיא נענה בחיוב לבקשת החנינה והמיר חלק מעונש המאסר של היילו לעונש מאסר על תנאי. לבסוף, שוחרר היילו ביום 23/07/19 לאחר ריצוי 8 שנות מאסר. לאחר כשנה קבעה וועדת השחרורים כי היילו הפר את תנאי מעצרו 3 פעמים ולכן הוא הוחזר לכלא להמשך ריצוי המאסר לתקופה של שנה מתוך 40 חודשים שהוגדר בהם כ"אסיר ברישיון".
כחצי לאחר שחרורו מכלא רימונים, ביום 30/11/20, יונתן היילו נמצא ללא רוח חיים בחוף נתניה. עוה"ד אלון אייזנברג, שייצג את היילו אמר: "החלום מחוץ לכלא הפך לחלום בלהות. אף אחד לא חיכה לו בחוץ, לא נעשה לו שום שיקום ולא ניתנה לו תמיכה כלכלית."
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי.
בין השנים 1974-1978 ארעה שורה של מקרי הצתה ברחבי הארץ (בניין עיתון הארץ, מפעל קרגל ועוד). בעקבות זאת, המשטרה עצרה 7 צעירים חשודים בביצוע המעשים וכינתה אותם כנופיית מע"צ (מועצת עבריינים צעירים).
כחודשיים לאחר מעצרם, הוגשו נגדם כתבי אישום בגין מעשי הצתות, ותכנון מעשי רצח כנגד שוטרים ושופטים. כתב האישום התבסס על עד מדינה והודאותיהם של שישה מהחשודים.
הנאשמים טענו כי הודאותיהם הוצאו מהם בעינויים ומנגד צמרת המשטרה והפרקליטות הכחישו מכל וכל את הטענות. המשפט סוקר באופן נרחב במהדורות תוך שהחשודים היו נתונים במעצר עד תום ההליכים.
בסופו של דבר, רק חמישה מן הנאשמים הורשעו למעט עוזיאל ערמי אשר זוכה מחמת הספק. השופטים בנימין כהן, משה טלגם ואליהו וינוגרד קבעו כי עד המדינה היה חסר ערך והרשעת הנאשמים התבססה על הודאותיהם וידיעתם על ההצתות. השופטים גם קבעו שהנאשמים בדו מדמיונם את הטענות על התעללות והכאה.
כ-14 שנים לאחר מכן, התארח קצין המשטרה שהיה מעורב בחקירה בתכנית "יומן השבוע" והודה כי עדויות הנאשמים נגבו מהם באלימות ובהשפלות וכי עדויותיהם זויפו. הקצין זומן לחקירה במח"ש והודה בכל.
בשל אי מציאת תיקי המשטרה ושתיקת המעורבים, החליט היועמ"ש לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, לקיים משפט חוזר למורשעים והדבר התקבל ע"י כבוד השופט שלמה לוין.
הפרקליטות החליטה לחזור בה מכתב האישום המתוקן ולא לנהל את המשפט החוזר ובתוך כך, בית המשפט זיכה אותם מכל חשד.
בשנת 2000, נפסקו לטובת הנאשמים פיצויים ע"ס של מעל ל- 3 מיליון ₪ במסגרת ההליך הפלילי ובשנת 2005 במסגרת הליך אזרחי נפסקו להם פיצויים נוספים על סך 12 מיליון ₪.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
פרשת כרמלה בוחבוט הייתה מבין הפרשות שעוררו סערה ציבורית רבה בשל נסיבותיה וגזר הדין שניתן בסופה.
כרמלה בוטבוט הייתה נשואה ליהודה בחבוט משך 24 שנים ונולדו להם שלושה בנים. כל משך נישואיה, סבלה כרמלה בוחבוט מאלימות פיזית ומילולית מצד בעלה באופן חוזר ונשנה. באחת התקריות היא הוכתה קשות על ידי בעלה עד שנזקקה לטיפול רפואי. בביה"ח היא טענה בפני הרופאים כי היא זו שפגעה בעצמה.
ביום 18.02.19 יהודה תקף שוב את כרמלה ושבר חפצים שונים על גופה. כרמלה נמלטה לחדר של בנה שהיה אז חייל, לקחה לידיה את נשקו האישי ודרכה אותו. יהודה שמע את הנעשה בחדר, התקרב ופתח את הדלת ואז החלה כרמלה לירות לעברו. על פי המתואר, היא פרקה עליו מחסנית של 31 כדורים כשהנשק על מצב אוטומט ובכך גרמה למותו.
פרקליט מחוז צפון החליט להאשים כרמלה בוחבוט בהריגה, בשל אי התקיימות דרישות החוק להרשעה ברצח וביום 12.09.94 בית המשפט הרשיע אותה על פי הודאתה וגזר עליה 7 שנות מאסר בפועל (ת"פ (נצ') 29/94 מדינת ישראל נ' כרמלה בוחבוט).
בוחבוט ערערה על חומרת העונש לבית המשפט העליון והוא נדון בפני כבוד השופט בך, כבוד השופט קדמי וכבוד השופטת דורנר. בפסק הדין שניתן ביום 14.08.95, הכיר בית המשפט במקרה כיוצא דופן תוך שהוא מגולל את מסכת ההתעללות הקשה שעברה בוחבוט. בתוך כך, השופט בך סבר כי גם מי שאיבד צלם אנוש, ייענש על ידי בית המשפט שכן קרבן עבירה אינו רשאי לקחת את החוק לידיים ולמצות את הדין כלפי הפוגע בו וכן, כי הטלת עונש קל מידי עלול לעודד נשים לרצוח את בעליהן המתעללים.
בפסק הדין כתב השופט בך: "עם כל הערכתנו את הצורך להשית עונש ממשי על מי שגורם למות אדם, הרי בשר ודם אנו, ואין אנו פועלים תוך נטרול הרגש האנושי. אחרי שקילת כל הגורמים עמדתי היא כי רגש הצדק לא יכול להשלים עם כך שאישה זו, שמעשי טרור זוועתיים כאלה עברו עליה, תהיה נמקה בכלא זמן כה רב."
לבסוף, הוחלט ברוב דעות לקצר את עונשה של בוחבוט ל- 3 שנות מאסר בפועל מיום המעצר (ע"פ 6353/94 כרמלה בוחבוט נגד מדינת ישראל).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי.
פרשת הרצח של תאיר ראדה התרחשה ביום 6.12.06 בתא השירותים בבית הספר "נופי גולן" בקצרין.
בשלב מוקדם של החקירה, השוטרים סברו כי מדובר במקרה אלימות בין בני נוער שהובילה למעשה הרצח. למרות שהמשטרה גבתה המון עדויות, לא עלה בידה למצוא קצה חוט בפרשה.
המשטרה החלה לחקור כיווני חקירה חדשים ועצרה חסר בית אשר ששוחרר לאחר שאומתה טענת האליבי שלו. לאחר מכן, המשטרה עצרה את גנן בית הספר ואף הוא שוחרר לאחר שגם בעניינו אומתה טענת אליבי. בשלב הבא, המשטרה חשדה באנס המורשע, בני סלע, שברח מהמעצר שבועיים לפני אירוע הרצח אך לאחר שנתפס לא נמצאו ראיות שקשרו אותו לאירוע. החקירה גם התפתחה בכיוון של אירוע לאומני אך הערכות מדיעיניות העלו כי הסיכוי לכך קלוש.
כשבוע לאחר הרצח, המשטרה עצרה את רומן זדורוב, עולה מאוקראינה שעבד כפועל בניין. רומן ביצע עבודות ריצוף בבית הספר "נופי גולן" והרצח ארע ביום העבודה האחרון שלו בבית הספר. זדורוב הכחיש את מעורבותו ברצח אך בעקבות סתירות בעדותו החשד של השוטרים בו, התחזק וביום 18.01.07 הוגש נגדו כתב אישום בגין רצח ושיבוש מהלכי משפט. הדיון בעניינו התנהל בבית משפט המחוזי בנצרת.
בספטמבר 2010 בית המשפט גזר על רומן זדורוב מאסר עולם ועוד שלוש שנות מאסר בפועל על סעיף השיבוש. זדורוב ערער לעליון ובשנת 2013 החליט העליון החלטה יוצאת דופן – להחזיר את הדיון למחוזי שיעיין וישקול מחדש את הראיות בתיק.
בשנת 2014 המחוזי דחה את הטענות שהציגה ההגנה וזדורוב הורשע בשנית. באותה שנה זדורוב המשיך להילחם על חפותו ושוב הגיש ערעור לעליון וב- 2015, דחה העליון את הערעור ברוב של שני דעות נגד אחד וההרשעה נותרה על כנה. בקשה לדיון נוסף מטעם ההגנה, נדחתה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי.
בעת החלטה בדבר מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים של הנאשם, נדרש בית המשפט לבחון שלושה אלמנטים: קיומן של ראיות לכאורה; קיומה של עילת מעצר; וקיומה של חלופת מעצר מתאימה בנסיבות העניין. קרי, תנאי בסיסי להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים כנגדו הינו קיומן של ראיות לכאורה.
בהתאמה, סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי בית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים אלא אם נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. מפסיקת בית המשפט עולה כי קיים הבדל מהותי בין 'ראיות לכאורה' הדרושות למעצר עד תום ההליכים, לבין 'ראיה רגילה' הדרושה להרשעה או לזיכוי.
בפרשת זאדה קבע בית המשפט העליון כי 'ראיה לכאורה' היא 'ראיה גולמית' ש'טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי'. דהיינו, מדובר בראיות גולמיות שבמידה ובית המשפט יתן להם את כל המשקל, יהיה בהן כשלעצמן, להביא להרשעתו של נאשם. משמעות הדבר היא שבית המשפט אינו בוחן כרגע את אמינות הראיות שהוצגו בפניו, אלא מתמקד בכך שבאם ינתן לראיות אלו אמון מלא יהיה בהן להביא לכדי הרשעתו של הנאשם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
שחרור בערבות הוא שחרור על תנאי של עצור בשלב החקירה והוא משמש כאחד מהתנאים המגבילים לשחרור ממעצר. התנאי לשחרור הוא שהחשוד יתייצב לחקירה, הנאשם לדיון או לנשיאת עונשו בכל מועד שיידרש וכן שיימנע מלשבש הליכי חקירה. סמכות זו מעוגנת בחוק סדר הדין הפלילי(סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.
קצין המשטרה האחראי על החקירה או בית המשפט רשאים לקבוע את שחרור של חשוד או נאשם בערבות. האפשרות להשתחרר ממעצר בערבות הנה פשוטה יחסית והיא נגזרת מחומרת ההתנהגות של העציר וכמובן בהתאם לחומרת העבירה בגינה נעצר החשוד.
במידה והוחלט לשחרר חשוד בערבות, אדם או מספר אנשים מטעמו של העצור חותם על ערבות כספית בבית המשפט לפיה הוא מתחייב לפקח על העצור ולמלא את תנאי השחרור שבית המשפט קבע. גובה הערבות יקבע על פי החלטתו של בית המשפט ובהתאם למצבם הכלכלי של הערבים.
כל מעבר על תנאי הערבות עלולים לגרום למעצרו מחדש של החשוד וכן למימוש ההתחייבות הכספית או לחילוט הסכומים שהופקדו.
דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד בנימין בן נתן. אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
לאחר הגעת החשוד לתחנת המשטרה וחקירתו באזהרה. על הקצין הממונה להחליט כיצד להמשיך לטפל בחשוד.
חוק המעצרים מקנה לקצין הממונה שתי אפשרויות:
נוסף על הערובה, חוק המעצרים מפרט את התנאים המגבילים אשר קצין ממונה רשאי להטיל על חשוד לצורך הבטחת התייצבותו:
יש לציין כי שחרור בתנאים מגבילים על ידי קצין ממונה יהיה בתנאי שהחשוד הסכים לכך. זאת להבדיל משחרור בתנאים על ידי בית המשפט, שאינו זקוק להסכמת החשוד כדי להטיל תנאי ואינו מוגבל בהקצבת זמן לכל תנאי. לכן, ככל שהחשוד סרב לתנאים של הקצין הממונה, הם יקבעו על ידי בית המשפט.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
אסירים עשויים להשתחרר מעונש המאסר עוד לפני שהשלימו את מלוא תקופת המעצר שנגזרו עליהם בפועל.
התנאי העיקרי לשחרור על תנאי ממאסר הוא שהאסיר לא יעבור עבירה נוספת שהעונש עליה עולה על 3 חודשי מאסר במשך תקופת תנאי (מרגע השחרור ועד לסיום תקופת המאסר הנגזרה עליו). נוסף על תנאי זה, רשאית ועדת השחרורים לתת תנאי שחרור נוספים. ודוק, אסיר ששוחרר והפר את תנאי השחרור, יחזור לכלא להמשך ריצוי תקופת המאסר שנגזרה עליו!
לאילו אסירים מתאים שחרור על תנאי, ובאילו תנאים?
אסיר המרצה עונש מאסר בין 3-6 חודשים – נציב שירות בתי הסוהר רשאי לשחררו ובלבד שהתקיימו שני תנאים: האסיר נשא לפחות שליש מתקופת מאסרו והנציב שוכנע כי האסיר ראוי לשחרור והוא אינו מסכן את שלום הציבור.
אסיר המרצה עונש מאסר מעל ל-6 חודשים – ועדת שחרורים רשאית לשחררו ובלבד שהתקיימו 3 תנאים: שני התנאים שהוזכרו לעיל ותנאי נוסך הוא שהאסיר אינו נידון למאסר עולם.
אסיר שלא השלים שני שלישים מתקופת מאסרו – ועדת שחרורים מיוחדים רשאית לשחררו ובלבד שהתקיימו שלושה תנאים: האסיר אינו נידון למאסר עולם, שהה במאסר 25 שנה לפחות והוועדה שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור ואינו מסכן את שלום הציבור.
אסיר עולם – ועדת שחרורים מיוחדת רשאית לשחררו ובלבד שהתקיימו שלושה תנאים: עונש המאסר נקצב, האסיר נשא לפחות שני שליש מתקופת המאסר שנגזרה עליו והוועדה שוכנעה כי הוא ראוי לשחרור ואינו מסכן את שלום הציבור.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
שני הגופים המרכזיים אשר עוסקים בשיקום אסירים בישראל הינם שירות בתי הסוהר, אשר מטפל בשיקום אסירים במהלך המאסר, והרשות לשיקום האסיר, הפועלת בעיקר בקרב אסירים משוחררים, אך גם בין כותלי בתי-הסוהר.
לעבודת השב"ס, הנעשית בתוך כותלי הכלא, מספר רבדים הכוללים סיוע בהשתלבות בכלא, מניעת נזקי מאסר, הקניית כלים מתקנים, והכנה לשחרור. האמצעים הטיפוליים בהם משתמש השב"ס הינם חינוך פורמלי ולא-פורמלי; קהילות טיפוליות לגמילה מסמים, מאלכוהול ומאלימות במשפחה; טיפול פרטני של עובד סוציאלי; מבצעי הסברה; סיוע באמצעות ליווי של חונכים מתנדבים; שילוב באגפי חוץ; וסדנאות הכנה לשחרור. כמו כן, מקיים השב"ס פעילות בשיתוף הרשות לשיקום האסיר, גופים ממלכתיים אחרים ועמותות וארגונים פרטיים. כל זאת, כשהמטרה העיקרית הינה שיקום האסיר טרם סיום תקופת מעצרו ושחרורו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בייצוג אסירים
במשרד הרווחה והשירותים החברתיים קיים בכל מחוז במדינת ישראל שירות מבחן, ושירות מבחן לנוער (שתפקידו יוסבר בנפרד). שירות המבחן מורכב מעובדים סוציאליים שעוברים גם הכשרה מיוחדת. תפקידו של שירות המבחן הוא לתת לבתי המשפט השונים חוות דעת על אישיותם, תפקודם והתאמתם של נאשמים, ושל עצורים לחלופות מעצר או עונשים טיפוליים. למעשה, קציני שירות המבחן משמשים בתור "זרוע ארוכה" של בתי המשפט, שכן לשופטים אין אפשרות באמת להכיר לעומק את הנאשמים או העצורים הנדונים בפניהם.
כך למשל, קציני מבחן מעניקים חוות דעת מיוחדות לבתי משפט, לקראת הטלת עונש. במסגרת חוות דעת במקרים כאלו, תפקידו של קצין המבחן הוא לסקור את מצבו האישי של הנאשם, ולהמליץ על טיב העונש הראוי לו (בין אם עונש מאסר או עונש שיקומי באמצעות עבודות שירות או שירות לתועלת הציבור). יוער כי שירות המבחן עושה מלאכת קודש, וקציני מבחן עובדים ימים כלילות נאמנה, וכל זאת, על מנת לתת שירות טוב לאזרח.
ככל שמדובר בקטינים, ובמידה ונקבע כי ביצועו את העבירה המיוחסת להם, יש חובה כי יינתן בעניינם תסקיר של שירות המבחן לנוער.
בנוסף, במקרה בו ישנה עתירה מצד התביעה לעונש מאסר, יש חובה לקבל תסקיר שירות המבחן במידה והעבירה בוצעה על ידי נאשם שהיה מתחת לגיל 21 במועד ביצוע העבירה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
שירות המבחן לנוער הוא בעצם מחלקה בתוך שירות המבחן הרגיל- למבוגרים. אך ההבדל הוא שתחילה, בשירות המבחן לנוער, עובדים סוציאליים שעברו הכשרה ספציפית ומיוחדות בטיפול בנוער, ובפרט בנוער עבריין. בנוסף, שירות המבחן לנוער פועל באופן הדוק עם בתי המשפט לנוער, שכן בניגוד לשירות המבחן למבוגרים, שירות המבחן לנוער מלווה את הליך המעצר והמשפט כבר בראשיתו. דהיינו, עוד בשלב החקירה קצין מבחן לנוער מעורב במתן סיוע לקטין, ומעניק גם חוות דעת לקצין המשטרה בעת צורך.
בשלב המשפט, לקצין המבחן תפקיד חשוב מאוד כאשר מדובר בקטינים, שכן תפקידו הוא לא רק להמליץ על ענישה ראויה או חלופת מעצר, אלא לפתח בעבור הקטין תוכנית שיקומית מלאה, כדי למנוע ממנו חלילה לחזור לפשע.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בייצוג קטינים
תא בידוד הוא חדר אליו מכניסים אסירים על מנת למנוע מהם מגע אנושי (למעט אנשי צוות ורפואה).
צורת ענישה של הכנסת אסיר לתא בידוד נחשבת לצורת הענישה מבין הקשות בכלא.
תא בידוד ברוב המקרים הוא תא קטן ללא חלונות שלרוב נמצא בצינוק (כלומר, מתחת לקרקע) שבו שמים את האסיר על מנת לבודד אותו משאר אוכלוסיית האסירים שבכלא ושם מבלה האסיר רוב הזמן עד תום תקופת הענישה. לאחר תקופת הענישה הספציפית שבגינה הוכנס האסיר לבידוד, הוא יחזור להשתלב עם שאר הכלואים בבית הסוהר.
במקומות מסוימים, בידוד נחשב לענישה מוגזמת ואך אכזרית, בעיקר בשל ההשפעה שיש לענישה מסוג זה, על ממבו הנפשי של האסיר. לעומת זאת, יש הטוענים כי מדובר בכלי יעיל לבידוד אסירים המסוכנים לעצמם ולשאר אוכלוסיית הכלואים.
לעיתים, השימוש בתא בידוד יעשה לשם הגנה על האסיר המבודד מסכנה הנשקפת לו מחבריו. כלומר, מעין מעצר הגנתי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
במדינת ישראל ישנם למעשה שני גופי תביעה עיקריים, והם התביעה המשטרתית והפרקליטות. לתובע משטרתי, קוראים למעשה "תובע". לתובע מטעם הפרקליטות, קוראים "פרקליט".
חוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"א- 1982, מגדיר את הסמכויות המוקנות לכל אחד מגופי התביעה הללו, כאשר ברירת המחדל היא שהתביעה המשטרתית עוסקת בעבירות הפליליות היחסית חמורות פחות. כמו כן, התביעה המשטרתית מנהלת תיקים המתנהלים בבית משפט השלום, ולא בבית המשפט המחוזי (וגם לא בבית המשפט העליון), כל זאת למעט עררים על החלטות מעצר שנדונים בבית המשפט המחוזי. בנוסף, ערעורים על פסקי דין שניתנו בבית משפט השלום, המנוהלים ע"י התביעה המשטרתית, מיוצגים ע"י הפרקליטות בשלב הערעור. בין העבירות שהתביעה המשטרתית מוסמכת לייצג בהן הן: עבירות של שימוש בסמים, החזקת סכין, חבלה ותקיפה, כליאת שווא, גניבה, ועוד.
בכל עיר ישנה שלוחת תביעות משטרתית, שמעליה שלוחת התביעות המחוזית. כמו כן, התביעה המשטרתית אמונה על ייצוג בפני בית המשפט לתעבורה, בעבירות תעבורה, למעט מספר עבירות חמורות שהן בטיפול הפרקליטות (כגון: גרם מוות ברשלנות, ועוד).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
תסקיר שנערך לבית המשפט בשלב הטיעונים לעונש, בדומה לתסקיר מעצר, נערך ע"י שירות המבחן שמורכב מעובדים סוציאליים. תכליתו של התסקיר היא לתת לבית המשפט רקע על אישיותו, אופיו, והתנהלותו של הנאשם בחיי היומיום. התסקיר, מקנה לבית המשפט מידע אישי יותר, שלא ניתן לקבלו במהלך עדות בבית המשפט, והמידע הזה משמש את בית המשפט בשלב ההכרעה לגבי טיב וגובה העונש.
כמו כן, לרוב, תסקיר בשלב העונש כולל גם המלצה מטעם שירות המבחן לגבי אופי או טיב העונש. כך למשל, אם בית המשפט אמור להכריע האם יש מקום לשלוח נאשם לתחליף מאסר (כמו לדוגמא: עבודות לתועלת הציבור) ההמלצה של קצין המבחן עשויה להיות אקוטית, משום שהוא אשר יבחן האם הנאשם כשיר לכך, והאם הוא מתאים לכך.
לכן, ההמלצה החשובה ביותר לכל אדם שאמור להגיע לפגישה עם קצין המבחן, היא פשוט לעשות רושם טוב, לקחת אחריות, להגיע בזמן ולהביע נכונות לשתף פעולה. אגב, הדין לגבי תסקיר מאסר קבוע בחוק העונשין, התשל"ז- 1977, בסעיפים 38-37. בית המשפט לא מחויב להורות על קבלת תסקיר, אלא הוא רשאי לעשות כן.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
תסקיר מעצר הנו חוות דעת מטעם שירות המבחן הנערכת לצורך בחינה האם יש להמשיך ולעצור חשוד או לשחררו.
סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מקנה לבית המשפט סמכות להורות על הגשת תסקיר מעצר הן בשלב המעצר שלפני הגשת כתב אישום והן בשלב המעצר שלאחר הגשת כתב אישום. עם זאת, השימוש בתסקיר מעצר נדיר יותר בשלב המעצר שלפני כתב אישום.
בתסקיר מעצר קצין המבחן מחווה את דעתו לגבי מידת המסוכנות של העצור, סיכויו להשתקם ואיתור חלופות מעצר אפשריות, שכן ישנן חלופות מעצר שאפשר להשתמש בהן אך ורק כאשר שירות המבחן מעורב בהן .
תסקיר המעצר מובא לעיון השופט, ובמסגרת ההכרעה השיפוטית הוא יכול לשמש בשאלה אם לעצור את הנאשם או החשוד או אם לשחררו. תסקיר המעצר מסייע לבית המשפט בשניים : קביעת עילת המעצר ובחינת החלופה למעצר.
יוער כי המונח "תסקיר" קיים גם בשלב הטיעונים לעונש, דהיינו במהלך ניהול המשפט הפלילי (לאחר ההרשעה). אך תסקיר שנערך לצרכי מעצר, לא ישמש את בית המשפט בשלב הטיעונים לעונש.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
בהליך פלילי, כחלק מחקירת המשטרה, נדרש לעיתים לתפוס חומר מחשב הנמצא ברשותו של הנאשם על מנת להוכיח את קיומו או את השימוש בו.
תפיסת חומר מחשב וחדירה לחשב דינם כחיפוש לכל דבר ועניין והם מצריכים צו מפורש מבית המשפט. הסיבות בגינן ייתן בית המשפט צו לתפיסת חומר מחשב הן רחבות – למשל, סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) קובע כי די בכך שבית המשפט השתכנע כי החיפוש נחוץ על מנת להבטיח הצגת חפץ לצורך כל חקירה, משפט או הליך אחר. העבירות בגינן יבוצע חיפוש כאמור, הן מגוונת – עבירות הימורים, עבירות אחזקת פורנוגרפיה של קטינים, עבירות מס ועוד.
לאחר תפיסת המחשב, החיפוש בו מועבר לידי "חוקר מיומן" - איש משטרה שהוסמך כחוקר מחשבים מיומן על ידי ראש חטיבת החקירות. החוקר המיומן והוא בלבד מבצע חדירה למחשב והעתקת החומר המצוי בו תוך שהוא נוקט בכל האמצעים להוצאת מירב הראיות מבלי לפגוע בשלמותן ובקבילותן.
חומר המחשב המקורי עובר למחסן המוצגים שם הוא ישמר עד לסיום הטיפול בו. לכאורה, לאחר העתקת החומר יש להחזיר את החומר המקורי לבעליו שכן, אי החזרתו עלולה לפגוע ביכולת הנאשם להתגונן בפני ההאשמות נגדו אולם, לעיתים החזרת החומר התפוס נאסרת.
למשל, בעבר פסק בית המשפט כי חומרי מחשב המכילים תמונות אינטימיות לא ימסרו לידי הנאשם במלואן, אלא רק תמונות ראש והעיון בו יעשה בנוכחות סניגורו של החשוד בלבד (ב"ש 574/08).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
חוק חקירת חשודים קובע שחקירה צריכה להתבצע בתחנת המשטרה, אלא אם סבר השוטר כי לא ניתן לנהלה בתחנה או שיש צורך לנהלה בדחיפות מחוצה לה.
ההוראה לא מטילה חובה על מי שזומן להגיע ולהתייצב לחקירה, אך כן קיימת סמכות עיכוב לחקירה ואז אותו אדם חייב להתלוות לשוטר, ואם הוא מתנגד – יש סמכות למעצר.
חוק המעצרים עשה מהפכה בדיני העיכוב. לפניו, היה סעיף בפקודת סדר הדין הפלילי לפיו אם לשוטר יש יסוד סביר להניח שאדם עבר עבירה, הוא רשאי לדרוש ממנו שימסור לו את שמו ושיתלווה אליו לתחנת המשטרה.
״זכות העיכוב״ אומצה בחוק המעצרים, תוך שהעיכוב מסויג בזמן ובתכלית, וכפי שמתבקש מעקרון המידתיות – מקום שניתן להסתפק בעיכוב, לא צריך לעצור אדם.
הבוקר יוגשו עשרות כתבי אישום נגד החשודים שהופללו על ידי סוכן חשאי שגייסה משטרת ישראל מקרב עולם הפשיעה. תמונות – דוברות המשטרה
ביום חמישי האחרון דן בית המשפט העליון בשאלה האם ימי מעצר בפיקוח אלקטרוני באים במניין ימי מעצר מאחורי סורג ובריח של נאשם, אשר נתון במעצר בשל אותו כתב אישום. בדעת רוב נקבע שבמקרה של שילוב בין מעצר רגיל ומעצר בפיקוח אלקטרוני, יתקיים יחס המרה של 1:2, כך שכל יום מעצר בפיקוח אלקטרוני ייחשב כחצי יום במעצר רגיל.
לנאשם נחסכו 22 חודשי מאסר - לטענת התביעה, הסנגור, עו"ד אלון קריטי, עשה מחטף כאשר לא עדכן את בית המשפט והתביעות על כך שנגזר עונשו של מרשו בתיק אחר, יום לפני מתן גזר הדין בעניינו של הנאשם בתיק זה ובשל כך מלוא העונש שהושת עליו ירוצה בחופף לעונש שהושת עליו בתיק האחר.
לאחר סיום מבצע משטרתי במהלכו הופעל סוכן סמוי, נעצרו 20 חשודים בחשד לסחר בנשק, סמים ורכבים גנובים בשווי מאות אלפי שקלים. תמונות - דוברות המשטרה
שלושה חשודים בציד בלתי חוקי של דורבנים נעצרו על ידי בלשי משמר הגבול ופקחי רשות הטבע והגנים כשברכבם נמצאו שני דורבנים שחוטים. תמונות – דוברות המשטרה
אתמול המשטרה קיימה מבצע ממוקד ורחב היקף בערי הדרום בהשתתפות מאות שוטרים נגד עבירות החזקת נשק, סחר בסמים, הימורים ועוד. המבצע הביא למעצרם של 46 חשודים. תמונות – דוברות המשטרה
במסגרת פעילות אכיפה משטרתית ממוקדת בקלנסוואה, עוכבו לחקירה בעלי בתי עסק באזור בחשד כי החזיקו ברשותם אצעי לחימה, סמים, מחרטה לייצור נשק וכלבים בתנאי הזנחה קשים. תמונות – דוברות המשטרה
בתום חקירה סמויה של המשטרה נעצרו הבוקר 17 סוחרי סמים ועברייני רכוש ממרכז הארץ. תמונות - דוברות המשטרה
שופטת בית המשפט השלום ברמלה קבעה כי אין להרשיע חייל בעבירת הספקת משקאות משכרים לקטינים במקום ציבורי, וזאת לאור הסדר טיעון שנעשה בין הצדדים בעניינו ומטעם תסקיר חיובי של שירות המבחן בעניינו.
