עבירה פלילית
עבירה פלילית בהגדרתה היא הפרתו של כלל מחייב. אותם כללים מחייבים נוצרו על ידי חברה מסוימת של אנשים על מנת לשמור על סדר ואורח החיים תקין של הפרטים בחברה.
המדינה הגדירה, בעיקר בחוק העונשין, את מה שהיא רואה כמעשים אסורים שבגינם יוטלו סנקציות פליליות, אך לא רק. בחוק הישראלי ישנם סעיפי חוק שונים שאינם מנויים בחוק העונשין, אך נחשבים לעבירות פליליות שבגינן יוטל, על העובר אותן, סנקציה פלילית – למשל, עבירות מס, עבירות על חוק הגנת הפרטיות וכד'.
העבירות הפליליות המנויות בחוק העונשין מסווגות לשלוש דרגות חומרה, בהתאם לעונש הקבוע בצידן:
1. חטא - עבירה שנקבע לה כעונש מרבי מאסר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים.
2. עוון - עבירה שנקבע לה עונש מאסר מרבי לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים.
3. פשע - עבירה שנקבע לה עונש מרבי חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים.
העבירות בחוק העונשין הן בעלות שני רכיבים עיקריים – יסוד עובדתי ויסוד נפשי. על מנת להוכיח כי אדם עבר עבירה פלילית מסוימת, על התביעה להוכיח את הרכיב העובדתי ואת הרכיב הנפשי של אותה העבירה.
למשל, סעיף 304 לחוק העונשין- גרימת מוות ברשלנות. על התביעה להוכיח את היסוד העובדתי – התנהגות מסוימת של אדם אשר הוביל למותו של אדם אחר, ואת היסוד הנפשי – רשלנות, המוגדרת כאי מודעות של אדם לטיב מעשיו, לנסיבות או לתוצאות המזיקות של התנהגותו, מקום שאדם סביר היה יכול להיות מודע. היסוד העובדתי והנפשי משתנה בהתאם לעבירה וללא הוכחת קיומן של יסודות אלו לא יורשע אדם בביצוע אותה עבירה.
דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד בנימין בן נתן. אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי