מילון מונחים פלילי

בכל מקרה של תלונות הדדיות על אלימות בין שוטר ואזרח מופעל במח"ש "נוהל אישור שפיטה" - הנחיה של פרקליט המדינה, שלפיה על מח"ש והמשטרה לעכב את הטיפול בתיק נגד האזרח עד לבירור התלונה נגד השוטר.

כדי להבטיח בקרה מקצועית חיצונית על טענות בדבר שימוש בכוח על-ידי שוטרים, מחויבת המשטרה להעביר לבדיקת מח"ש שהיא גורם מקצועי חיצוני בפרקליטות המדינה את כל חומר הראיות הרלוונטי שנאסף בחקירת המשטרה, הכרוך בטענות כאלה.

התכלית העומדת בבסיסה של ההנחיה היא לאפשר תיאום בין הרשויות ולמנוע מצב בו ינוהלו שני הליכים מקבילים, ברשויות אכיפה שונות, ביחס לאותו אירוע. מצב העלול להסתיים בדיבור של הרשות בשני קולות, ואף עלול להוביל לקבלת החלטות שיפוטיות סותרות. תכלית נוספת הינה בירור מקיף והוגן של נסיבות המקרה, טרם תתקבל ההחלטה להעמיד לדין את האזרח.

בתום הטיפול, מח"ש תדווח על החלטתה לגורמים הרלוונטיים. על החלטות מח"ש ניתן להגיש ערר ליועץ המשפטי לממשלה.

במקרים בהם מוגש כתב אישום ללא אישור שפיטה ממח"ש, בית המשפט יכול לקבוע סעד, אחד מאלה: הפסקת ההליכים הפלילים והעברת הנושא לבדיקתו של מח"ש או השארת כתב האישום על כנו בד בבד עם הליך הבירור במח"ש, או להורות על ביטולו של כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

טענת "הגנה מן הצדק" הינה טענה שנשתרשה בחוק הפלילי לאחר שנקבעה קודם בפסיקת בית המשפט העליון.

באופן שגרתי עומדת ליחידה התובעת  (תביעות משטרתיות, פרקליטות וכו') חזקת התקינות המנהלית כאשר מוחלט על הגשת כתב אישום כנגד נאשם.

ואולם, ישנם מקרים שבהם המדינה, על רשויותיה השונות (בין אם על ידי הרשות החוקרת, או על ידי הרשות התובעת), מתנהגת בצורה נפסדת, לא ראויה, וחסרת תום לב, ברמה כזו שהגשת כתב אישום במקרה מסוים, יכולה לעלות בגדר פגיעה קשה בעקרונות של צדק והגינות. בדיוק לצורך מקרים מסוג זה, קיימת טענת הגנה במשפט הפלילי, הנקראת "הגנה מן הצדק".

הגנה מן הצדק היא טענה שקבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"א- 1982. כעיקרון מדובר בטענה מקדמית, אך ניתן לטעון אותה בכל שלב במשפט הפלילי, ואפילו בשלב הטיעונים לעונש (לשם הפחתה בעונש). במידה ובית המשפט קיבל את טענת ההגנה מן הצדק, הוא יכול אף להורות על ביטול כתב האישום.

דוגמא לקבלה של טענת ה"הגנה מן הצדק": היא במקרים של אכיפה סלקטיבית (אכיפה בררנית). למשל, כאשר המדינה מגישה כתב אישום נגד אדם פלוני בגין ביצוע של עבירה פלילית אשר מוכח שבמקרים דומים, התביעה לא נוהגת להגיש כתב אישום פלילי בגין ביצוע של עבירה זו.

למאמר מורחב בנוגע להגנה מן הצדק במשפט הפלילי לחצו כאן!!

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

ניהולו של משפט פלילי "קלאסי" מתמקד למעשה בשתי תוצאות, או בהרשעה, או בזיכוי. אך בין שתי האפשרויות הללו, קיימת אפשרות שלישית לסיים את המשפט הפלילי, והיא באמצעות "הסדר טיעון". מונח זה זוכה לפעמים גם לכינוי לעג בשם "עסקת טיעון". אך למעשה, מדובר בהסדר בין המדינה לבין נאשם בהליך הפלילי, שהוא תוצאה של משא ומתן בין השניים, והוא נובע לעיתים מרצון לקנות סיכון מסוים מטעם שני הצדדים.

לדוגמא, לעיתים המדינה מסכימה לשנות את כתב האישום לכתב אישום מקל, בתמורה לכך שהנאשם יודה בעבירות קלות יותר. כך הנאשם נהנה למעשה מעונש מקל יותר ממה שהיה מקבל אילו היה מורשע בכתב אישום מקורי, והמדינה מצליחה להרשיע אדם שביצע עבירה פלילית, אך ייתכן והיא תתקשה להוכיח שהוא ביצע דווקא עבירה חמורה יותר, כך גם האינטרס הציבורי מתגשם.

חשוב לציין שבישראל אין הסדר חוקי פורמאלי בכל הנוגע להסדרי טיעון, ולמעשה הביקורת השיפוטית על הסדרי טיעון נובעת מפסיקת בתי המשפט. כמו כן, בית משפט לא חייב לקבל הסדר טיעון שמוצג בפניו, ואירעו מקרים שבהם שופטים קבעו שהסדר טיעון מסוים לא עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. עם זאת, ההלכה המשפטית היא שלרוב עדיף לא להתערב בהסדר טיעון, אלא אם הוא באמת סותר בצורה קיצונית את האינטרס הציבורי. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

הסדר מותנה הוא הליך חדש יחסית אשר נכנס לתוקף עם תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי אשר הקנה לזרועות התביעה את האפשרות לסגור תיקי חקירה במקרים המתאימים,  וזאת בעילה נוספת על שלוש עילות הסגירה הקיימות (חסר אשמה, חוסר ראיות וחוסר עניין לציבור).

מדובר בהליך של הסכם בין התביעה לחשוד, לפיו החשוד מודה בעובדות עליהן מוסכם במסגרת ההסדר (עובדות המקימות עבירה או עבירות פליליות) ומתחייב לקיים את התנאים שנקבעו בהסדר. וזאת, כנגד התחייבות של התביעה להימנע מהגשת כתב אישום ולסגור את התיק בעילה של "סגירת תיק בהסדר". במידה והחשוד לא ימלא אחר התנאים עליהם הוסכם בהסדר מותנה, יוגש נגדו כתב אישום והוא יאלץ להתמודד עם האישומים הפלילים בבית המשפט.

הליך של הסדר מותנה נועד לחול על עבירות קלות יחסית (שהעונש הקבוע בצידן הינו מתחת ל-3 שנות מאסר) או עבירות שבוצעו בנסיבות מקלות (אף על פי שישנן מספר עבירות פשע שגם נכללות בהסדר)..

ישנן דרישות סף נוספות להליך של הסדר מותנה. למשל, העדר עבר פלילי לחשוד ב-5 שנים שלפני ביצוע העבירה נושא ההסדר, העדר חקירות או משפטים פליליים שנותרו פתוחים כנגד החשוד ושלא נערך עם החשוד הסדר מותנה ב-5 שנים שלפני ביצוע העבירה.

כמו כן, פניה להליך של הסדר מותנה יעשה רק במקרים בהם התביעה סבורה שהעונש המתאים לחשוד בגין העבירה אינו כולל רכיב של מאסר בפועל, לרבות מאסר לריצוי בעבודות שירות. בנוסף על כך, יש צורך בקיומן של ראיות מספיקות לאישום בעבירה נושא ההסדר.

במסגרת עריכת הסדר מותנה עם חשוד, יכולה התביעה להתנות את סגירת התיק בתנאים המתאימים ביחס לסוג העבירה וביניהם: תשלום לאוצר המדינה, פיצוי לנפגע העבירה, התחייבות להימנע מביצוע עבירה, עמידה בתנאי תכנית טיפול ושיקום, התחייבות להתפטר או התחייבות שלא לשמש בתפקיד מסוים וכד'.

בהתאם להוראות סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, סגירת תיק בהסדר מותנה מקבלת ביטוי ברישומיה הפנימיים של המשטרה תחת "תיקים סגורים", ולא מדובר ברישום פלילי רגיל. המידע אודות סגירת תיק בהסדר מותנה תימסר רק לקבוצה מצומצמת של גופים, המפורטת בתוספת השלישית לחוק זה.

לקריאת המאמר המורחב בנושא הסדר מותנה לחץ כאן!!

הסנגוריה הצבאית הינה גוף משפטי אשר מהווה חלק מהפרקליטות הצבאית. תפקידיה של הסנגוריה הצבאית הינם ייעוץ וייצוג משפטי לכל חייל, בכל דרגה, אשר נתון בחקירה והליכים פליליים בצבא.

תפקיד זה מתרכז בייצוג חיילים אשר אין באפשרותם לשכור את שירותיהם של עורכי דין צבאיים פרטיים. דהיינו, חיילים וקצינים אשר נחקרו או שהוגש כנגדם כתב אישום בגין ביצוע עבירות צבאיות, זכאים לבקש להתייעץ עם סנגור בזמן החקירה. זאת, בהתאם לזכויותיו של כל אדם שנחקר או שהוגש כנגדו כתב אישום בגין ביצוע עבירה פלילית.

הסנגורים הם עורכי דין בשירות סדיר ובשירות מילואים פעיל, ושירותי הסניגוריה הצבאית ניתנים ללא תמורה, ללא קשר למצבו הכלכלי של החייל המבקש ייצוג.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה במשפט צבאי

בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על הפרדת המשפט באישום מסוים שנכלל בכתב האישום או על הפרדת משפטו של נאשם מסוים שהואשם יחד עם נאשמים אחרים.

כלל זה מעוגן בסעיפים 88 ו-89 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982.

במידה וניתן צו המורה להפריד את המשפט, יוגש כתב אישום חדש המכיל את האישום שהופרד או את הנאשם שמשפטו הופרד. בית המשפט רשאי להמשיך במשפט שהופרד מן השלב שאליו הגיע לפני ההפרדה במידה והוא סבור כי הדבר לא יגרום לעיוות דין.

כמו כן רשאי בית המשפט בכל שלב שלפני הכרעת הדין להורות על איחוד הדיון בכתבי אישום נפרדים התלויים ועומדים באותו בית משפט כאשר הוא סבור כי האיחוד לא יגרום לעיוות דין וכי מותר לצרפם בהתאם להוראות לעניין צירוף אישומים וצירוף נאשמים.

כלל זה מעוגן בסעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

כאשר אדם נעצר, אך טרם הוגש נגדו כתב אישום, בית המשפט יכול להאריך את מעצרו או לצורכי חקירה או מחשש לפגיעה בביטחון המדינה או הציבור בשלושים ימים סך הכל, אך לא יותר מחמישה עשר ימים בכל פעם. עם זאת, כאשר חלפו שלושים ימים, או אם לא חלפו שלושים ימים אך הסתיימה החקירה הפלילית ולא מתקיימת עילת מעצר להמשיך להחזיק את החשוד ללא כתב אישום, אזי ככל שבכוונת המדינה כן להגיש כתב אישום נגד חשוד וככל שהמדינה סבורה כי ברצונה לעצור את החשוד עד לתום ההליכים בהמשך הדרך, אז המדינה יכולה לבקש להאריך את מעצרו של החשוד עד חמישה ימים, אך ורק ככל שהיא תגיש "הצהרת תובע". 

דהיינו, מדובר בהצהרה מטעם תובע שקיימות ראיות לכאורה נגד החשוד, ולכן מתבקש בית המשפט לעצור את החשוד על מנת שהמדינה תוכל להגיש כתב אישום, ואז במקביל להגיש בקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים

לאחר סיום החקירה הפלילית, חומר הראיות מועבר לגוף התובע - הפרקליטות או התביעה המשטרתית, לפי העניין, והם אלו המחליטים האם להגיש כתב אישום כנגד החשוד או לסגור את התיק עפ"י אחת העילות המנויות בחוק.

לאחר שמוגש כתב אישום נגד הנאשם, הנאשם מוזמן לדיון ראשוני בתיק- דיון "הקראה", שזהו למעשה פתיחתו של המשפט הפלילי.

במסגרת דיון ההקראה, יוקרא כתב האישום לנאשם ולאחר מכן עליו ליתן תשובתו לאישום, כלומר, עליו לומר לבית המשפט האם הוא מודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, האם כופר בהן או האם יש לו טענות מקדמיות שעל בית המשפט להכריע בהן.

יודגש כי במידה והנאשם מיוצג על ידי עורך דין פלילי, על עורך הדין מוטלת האחריות להקריא ולהסביר את כתב האישום ללקוחו. בית המשפט מוודא את עובדת הסברת כתב האישום לנאשם בכדי שלא תעלה בעתיד טענה כאילו נוהל משפט עת הנאשם לא ידע במה הוא מואשם ובפני איזה הליך הוא עומד.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

בקבוק תבערה (או: בקת"ב, בקבוק מולוטוב) הוא למעשה מעין נשק מאולתר שקל ופשוט להכין אותו. הוא מורכב מבקבוק זכוכית מלא בחומר דליק וחתיכת בד שתחובה בפיית הבקבוק והוא מופעלת באמצעות הצתת הבד והשלכת הבקבוק על המטרה. בזמן הפגיעה, הבקבוק מתנפץ והנוזל הדליק נשפך וגורם לבעירה.

אין עבירה ספציפית בחוק העונשין להשלכת בקבוק תבערה והעניין תלוי בנסיבות שבהן הושלך הבקת"ב ולנזק שנגרם כתוצאה מהשלכת הבקת"ב.

כתב אישום בגין השלכת בקבוק תבערה יכלול בדרך כלל עבירות של ייצור נשק, נשיאה והובלת נשק, ניסיון הצתה, היזק בזדון וחבלה בנסיבות מחמירות. למשל: אם בקבוק התבערה שהושלך לא גרם לנפגעים, העבירות בגינן יואשם המשליך יהיו ייצור ויידוי בקבוק תבערה והעונש יהיה קל באופן יחסי. לעומת זאת, אם בקבוק התבערה גרם לפגיעה בחיי אדם העונש יהיה כבד ואף חמור יותר אם השלכת הבקבוק גרמה למוות.

בע"פ מוראד עלי חסן נ' מ"י בית המשפט העליון דן בחומרת יידוי בקת"בים לעבר כלי רכב וקבע כי "השלכת בקבוקי תבערה לעבר רכב נוסע שקולה לשימוש בנשק חם ממש".

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

התיישנות הינה עילה דיונית המהווה מחסום בפני הגשת כתב אישום בגין העבירה, בשל חלוף הזמן מיום ביצוע העבירות ועד העמדתו לדין של הנאשם.

ככלל, למעט חריגים, מועד התיישנות עבירות פשע יהא בחלוף 10 שנים מיום ביצוען. ואולם, החוק מכיר בייחודן של עבירות מין בקטינים ולכן בעבירות מין שבוצעו בתא המשפחתי קבע המחוקק פרק זמן התיישנות ארוך במיוחד. לפיכך, סעיף 354 לחוק העונשין קובע כי בעבירות מין שבוצעו בקטין במסגרת המשפחה או על ידי אחראי על הקטין, תחל תקופת ההתיישנות רק משעה שמלאו לקורבן העבירה 28 שנים. דהיינו, רק מנקודת זמן זו תתווסף תקופת התיישנות נוספת הנובעת מחומרת העבירה המיוחסת לנאשם. המשמעות היא שעבירת אינוס שבוצעה בקטין במסגרת התא המשפחתי, תתיישן רק כאשר מלאו לקטין 38 שנים.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות מין

עבירת הרצח מסווגת כעבירה מסוג פשע שדינה הוא מאסר עולם.

הכלל לפי סעיף 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי הוא כי עבירת רצח תתיישן אם עברו 20 שנה מיום ביצועה.

לאור ההתפתחות הטכנולוגית של בדיקות DNA, המשטרה החלה בשנים האחרונות לפתוח מחדש תיקים ישנים שלא פוענחו ולהמשיך לחקור את אותם תיקים לאור אותה טכנולוגיה חדשה. כמו למשל, מקרה הרצח של הילדה נאוה אלימלך שארע בשנת 1982.

אם כן, נשאלת השאלה, אם המשטרה תמצא את הרוצח האמיתי, האם תוכל להעמידו לדין? שהרי לכאורה, העבירה כבר התיישנה.

הפתרון מצוי בחריגים לכלל של סעיף 9(א) למשל, בעבירות רצח לפי חוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם לא תחול התיישנות, כמו גם בעבירת רצח של ראש ממשלה מכהן.

חריג נוסף והחשוב לעניינו מנוי בסעיף 9(ג) לחוק והוא קובע כך - אם תוך תקופה האמורה לעיל (20 שנה לאחר ביצוע עבירת הרצח) נערכה לגבי העבירה חקירה או הוגש כתב אישום או התקיים הליך משפטי, מניין תקופת ההתיישנות יחל מיום ההליך האחרון בחקירה, הגשת כתב האישום או ההליך האחרון בבית המשפט.

חריג זה למעשה, מאפשר למשטרה להאריך את תקופת ההתיישנות ולהעמיד את נאשמים לדין גם עשרות שנים לאחר יום ביצוע העבירה.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

הליך פלילי הוא חלק מהליך דמוקרטי ועל כן גם לנאשם או החשוד המתועבים ביותר יש זכויות אדם ובראשם הזכות להליך הוגן. זכות זו נועדה להבטיח לנאשמים הזדמנות מלאה להתגונן בראש ובראשונה בכדי למנוע את האפשרות של הרשעת חפים מפשע. כחלק מתפקידו של הסנגור עליו לוודא שהנאשם זוכה להליך הוגן שכל זכויותיו המשפטיות עומדות לו וכי קולו נשמע בבית המשפט.

אחת מהזכויות החשובות אשר עומדות לחשודים בעבירה פלילית היא הזכות להיוועץ בעורך דין מטעמו.

חוק הסנגוריה הציבורית, מבטיח ייצוג משפטי לנאשמים ולחשודים, אשר אינם מסוגלים לנהל את משפטם לבד(לדוגמא קטינים או בעלי מוגבלות שכלית או נפשית) או כאלה שאינם מסוגלים לממן ייצוג משפטי בשל מצבם הכלכלי, או שהם נאשמים או חשודים בעבירה חמורה.

זכות נוספת היא הזכות לעיין בחומר החקירה כאשר מוגש כנגד נאשם כתב אישום. החשוד ועורך דינו רשאים לעיין בכל חומר החקירה שנאסף במסגרת החקירה המשטרתית ורלוונטי לתיק ולאשמה.

זכות חשובה אשר עומדת לנאשם במסגרת הזכות להליך הוגן היא הזכות להיות נוכח בעת שמתנהל המשפט כנגדו. יחד עם זאת במקרים מסוימים יבחן בית המשפט כל מקרה לגופו.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי אדם שהוגש נגדו כתב אישום, זכאי לקבל לידיו את כל חומרי החקירה שנמצאים בתיק החקירה. וזאת על מנת לאפשר לנאשם להתגונן בבית המשפט, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. לכן התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר "חומר חקירה", ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי, הינו "חומר חקירה" כמשמעותו בחוק.

על פי סעיף 74(ב) לחוק רשאי בא-כוח הנאשם לפנות לבית המשפט כדי שיורה לתובע לאפשר לו לעיין בחומר שהוא לטענתו "חומר חקירה". לעניין זה נקבעה פרוצדורה לפיה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד, כדי שזה יכריע בשאלה אם אכן מדובר בחומר חקירה.

היום, הדרך היחידה למנוע העברת חומר חקירה לנאשם היא באמצעות הוצאת תעודת חסיון שנחתמת על ידי שר. תעודה כזו, מאפשרת למשטרה לא להציג חלקים מהמידע לנאשם, וזאת משום שיש במסירת הראיה עלולה לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ של המדינה, או בעניין ציבורי חשוב, אם נוכח כי סוג המידע הכלול בראיה, תוכנו או היקפו, עלולה לגרום לפגיעה, כתוצאה מצירוף של הראיה לראיות אחרות, אף אם הראיות האחרות אינן קשורות לאותו הליך.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

לתובע קיימת האפשרות לחזור בו מהאישומים המופיעים בכתב האישום בכל עת לאחר שהתחיל המשפט מלבד שני מקרים:

א. כאשר הנאשם כבר הודה בעובדות אשר מספיקות כדי להביא להרשעתו באחד האישומים.

ב. כאשר הנאשם הודה בעובדות אך אין בהן כדי להרשיע אותו – במצב כזה התובע יהיה רשאי לחזור בו רק ברשות של בית המשפט.

תוצאות החזרה מאישום תלויות במועד החזרה, כך שבמצב בו חזר בו התובע מהאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, האישום יבוטל, במידה והתובע חזר בו לאחר תשובת הנאשם לאישום יזכה בית המשפט את הנאשם.

זיכויו של הנאשם להבדיל מביטול האישום יוצר מעשה בית דין ואינו מאפשר הגשת כתב אישום חדש.

חשוב לציין כי האינטרס המובהק של התביעה לאחר הגשת כתב האישום הוא להמשיך בהליך המשפטי ולהביא להרשעה, עם זאת במידה ולתביעה לא היו מספיק עובדות וראיות כנגד הנאשם ייתכן כי היא תחזור בה מן האישום.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

לתביעה יש סמכות רחבה לחזור בה מכתב אישום ולהפסיק את ההליך. ואולם, תוצאותיה של חזרה מכתב אישום משתנות בהתאם למועד שבה התרחשה.

כאשר התביעה חוזרת בה מכתב האישום בטרם ההקראה, כלומר בטרם השיב הנאשם לאישום, משמעות הדבר היא ביטול כתב האישום, כשלתביעה נותרת זכות להגיש כתב אישום מחדש.

כאשר התביעה חוזרת בה מהאישום לאחר שהנאשם כבר השיב וכפר בעובדות כתב האישום, משמעות החזרה מהאישום היא זיכוי, ולא ניתן להגיש שוב את כתב האישום. אולם לכלל זה יש חריג, ולפיו אם הנאשם כבר השיב לאישום, המדינה יכולה להגיע איתו להסדר חזרה בהסכמה מאישום. כך, המשמעות תהא ביטול כתב האישום ולא זיכוי, על אף שכבר בוצעה הקראה. במצב כזה, התביעה תוכל להגיש כתב אישום מחדש, רק באישור היועץ המשפטי לממשלה.

כמו כן, חשוב לדעת כי סמכותה של התביעה לחזור בה מכתב אישום לאחר תחילת המשפט, מוגבלת בשני מצבים:

האחד – כאשר הנאשם כבר הודה בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו, והשני – כאשר הנאשם הודה בעובדות שלא בהכרח מביאות להרשעתו, אז תוכל התביעה לחזור בה מכתב האישום באישור בית המשפט.

חוק יסוד: נשיא המדינה, בסעיף 11(ב) מסמיך את נשיא המדינה להעניק חנינה למי שביצע עבירה פלילית או לאסירים השפוטים לעונש מאסר. המשמעות של מתן חנינה היא למעשה שחרור ממאסר ומחיקת הרישום הפלילי במקרים מסוימים. בפן האישי, חנינה היא למעשה "מחילה" על מעשה עבירה שביצע אדם מסוים. לנשיא גם קיימת סמכות להעניק חנינה בגין עבירות שכבר בוצעו, אז כאמור המשמעות היא מחיקת העבירה מהרישום הפלילי.

לנשיא המדינה סמכות גם להעניק חנינה עוד לפני הגשת כתב אישום, כך למשל נעשה בשנת 1986, במסגרת "פרשת קו 300". אז נשיא המדינה העניק חנינה לאנשי שב"כ שנחשדו בהריגת מחבל, כאשר לא נשקפה ממנו סכנת חיים.

בקשת חנינה לנשיא המדינה יש להגיש בכתב ולהגישה לבית הנשיא, לרוב האחרון עושה שימוש בסמכותו במשורה.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

כל אדם רשאי להגיש תלונה ועל המשטרה לפתוח בחקירת התלונה, אלא במקרים מסוימים, בעבירות "קלות" (שהעונש עליהן נמוך משלוש שנות מאסר) יכולה המשטרה להחליט שלא לפתוח בחקירה אם אין בה עניין לציבור. עם הגשת התלונה, יימסר למתלונן אישור בכתב על הגשת התלונה ומספרה, אשר ישמש אותו למעקב אחר התלונה בהמשך. לנפגע עבירת מין או אלימות חמורה (בלבד) יש זכות להביא עמו מלווה לחקירה.

במקרים מסוימים, המשטרה רשאית לפתוח בחקירה ביוזמתה, כאשר יש חשד שבוצע או שעומד להתבצע מעשה פלילי. יש גופים נוספים שמנויים בחוק כמו הרשות לנייירות ערך, רשויות ביטחון ולרשויות מקומיות (חריגות בנייה) שיכולות לפתוח בחקירה מיוזמתן.

סמכויות החקירה כוללות גם סמכויות נלוות כגון סמכות חיפוש וסמכות מעצר.

עם סיום החקירה התיק מועבר לגוף התובע - התביעה המשטרתית/ הפרקליטות, ואלה מחליטים אם להגיש כתב אישום או לחלופין לסגור את התיק.

יצוין כי במקרים קלים, עבירות של חטא עוון, לרוב יועבר תיק החקירה לתובע משטרתי, ובעבירות פשע יועבר לפרקליטות.

היה והגוף המוסמך החליט לסגור התיק, עליו לבחור באחת מן העילות הקבועות בחוק:

1. חוסר אשמה- החקירה לא העלתה אשמה פלילית.

2. חוסר ראיות- החקירה מוצתה, אך לא הצליחו לגבש חומר ראיות מספק לשם הגשת תביעה.

3. חוסר עניין לציבור (משיקולי יעילות מחליטים שלא להגיש כתב אישום, במיוחד כאשר המדובר במעידה חד פעמית או שהמדובר בעבירה קלה).

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

זכות ההיוועצות עם עורך דין היא זכות יסוד. ברע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי (הלכת יששכרוב) נקבע כי זכות ההיוועצות בעלת מעמד חוקתי (מתוקף חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) ובפסה"ד אף הרחיבו את זכות ההיוועצות גם למי שעוכב (לא רק למי שנעצר).

כל אדם שזומן או נלקח לחקירת משטרה והוא נחקר תחת אזהרה יש לו הזכות להיוועץ עם עורך דין פלילי. החשיבות של היוועצות עם עורך דין פלילי נעוצה בכך שלמשטרה יש את הרצון הבלתי מתפשר לסגור תיקים והם לא יהססו לעשות שימוש בכל מיני תרגילי חקירה על מנת להוציא מן הנחקר הודאה או מידע העלול להפליל אותו.

חשוב מאוד לדעת כי בתי המשפט יעדיפו את הגרסה הראשונית שמסר עד או חשוד וככלל, הגרסה הראשונית תובא במהלך החקירה בתחנת המשטרה.

על כן, היוועצות עם עורך דין פלילי חשוב שתתבצע לפני החקירה (או בתרחיש הכי גרוע, במהלכה) שכן יש בה כדי לחרוץ את גורל התיק. ככל שההיוועצות תיעשה בשלבים מוקדמים יותר כך יגדל הסיכוי למנוע הגשת כתב אישום וסגירת התיק. במקרים בהם החשוד לא מקבל ייעוץ משפטי ראוי הוא לא ידע כיצד להתנהל באופן מיטבי במסגרת החקירה והסיכויים כי יוגש נגדו כתב אישום הולכים וגדלים עם התקדמות החקירה.

בהרבה מקרים המשטרה שוכחת להעמיד את העד או החשוד על זכותו להיוועץ עם עורך דין ורק לאחר השלמת פעולות חקירה ולאחר שהעד הפך לחשוד ונעצר, מודיעים לו בדבר זכותו להיוועץ עם עורך דין.  לכן, חשוב לזכור שבמידה וזומנת לחקירה כעד או כחשוד עליך לבקש בבירור ובאופן מיידי להיפגש עם עורך דין פלילי. גם אם החוקר ינסה בדרכים מתוחכמות להוציא ממך מידע, אל תשיב ואל תמסור פרטים. כל דבר שתאמר או תעשה עלול לשמש כראיה נגדך. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

כאשר אדם מבצע עבירה פלילית, נתפס, ונחקר בגינה, יכולה המדינה לעשות שני דברים. או לסגור את התיק הפלילי או בשל היעדר ראיות או בגין היעדר עניין לציבור. מנגד, היא יכולה להגיש נגד אותו אדם כתב אישום. כתב אישום הוא למעשה כמו כתב תביעה שהמדינה מגישה לבית המשפט, ובו היא מאשימה את אדם בביצוע עבירה פלילית. הנאשם, יכול להודות בכתב האישום ואז לבקש מבית המשפט להקל בעונשו, או לכפור בכתב האישום. אז, המדינה צריכה להוכיח את הטענות המועלות בכתב האישום.

כתב האישום אמור לכלול מספר דברים שיש חובה לציינם ובניהם העובדות שמקימות למעשה את העבירה הפלילית שביצע הנאשם לכאורה, וכן את רשימת העדים שהמדינה מתכוונת להביא לבית המשפט לצורך הוכחת האישום. בסיום תוכן כתב האישום, המדינה צריכה לפרט מהן העבירות הפליליות או העבירה, שהיא מאשימה בה או בהן את הנאשם. בנוסף, יכול כתב האישום לכלול מספר נאשמים, אז הוא יפרט בנפרד לגבי כל אחד מהנאשמים את העובדות הרלוונטיות לעניינו ואת העבירות המיוחסות לו. 

ככל שבכוונת המאשימה לעתור למאסר בפועל, או אף מאסר בפועל שניתן לרצותו בעבודות שירות, עליה לציין זאת במפורש בכתב האישום.

כמו כן, ככל שהמדינה מבקש לחלט רכוש או כסף שנתפס על ידי ושלטעמה קיים קשר בינו לבין ביצועה של אותה עבירה עליה לציין זאת מפורשות בכתב האישום

כאשר הרשות התובעת קובעת כי יש בידיה ראיות ברמה מספקת לשם הרשעה של נאשם, היא מגישה נגדו כתב אישום. כתב האישום מפרט את עובדות המקרה המתואר, את סעיפי החוק בהם מואשם הנאשם, ואת רשימת עדי התביעה.

קיימות מספר סיטואציות בהן ניתן לתקן כתב אישום. הנפוצה ביניהן היא תיקון כתב האישום באופן המפחית מאשמתו של הנאשם, במסגרת הסדר טיעון.

כיום, חלק גדול מהתיקים הפליליים מסתיימים בהסדר טיעון. במסגרת הסדר כזה, מתנהל משא ומתן בין הצדדים כאשר התביעה מצידה תתקן ו"תעדן" את כתב האישום, בין אם בעידון החומרה המתוארת, ובין אם שינוי סעיפי העבירה לסעיפים פחות חמורים, והנאשם מצידו יודה ויורשע בהתאם לכתב האישום המתוקן.

מכאן, שברוב המקרים כשנאמר שנאשם הורשע בכתב אישום מתוקן, הכוונה היא בדרך כלל לכך שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, והנאשם הודה בכתב אישום שעבר תיקון המקל עמו יותר מאשר כתב האישום המקורי שהוגש.

כמו כן, לעתים יתוקן כתב אישום אם נמצאה בו טעות מסוימת, בין אם פגם בהיבט המשפטי, ובין אם "טעות סופר" (לדוגמא טעות מספרית בסכום כסף שמצוין בכתב אישום, מסגרת זמנים שמתוארת, או אף שמותם של עדים רלוונטיים.

כתב אישום ניתן לביטול או תיקון בכל שלב של המשפט, אולם השלכות הדבר אינן זהות אם התיקון או הביטול נעשים בשלבים שונים, ובשל עילות שונות. על כן, חשוב להיות מיוצג על ידי עורך דין פלילי מקצועי ומנוסה שיפרוס בפני הנאשם את הסיכויים והסיכונים, ויסייע בהגנה על זכויותיו.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

לשון הרע למעשה הוא אמירה הפוגעת בכבודות או בשמו הטוב של אדם, קבוצת בני אדם או ארגון. במדינות רבות, נחשבת לשון הרע לעבירה פלילית ולעוולה אזרחית.

בישראל, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מתווה שני מסלולים משפטיים:

המסלול הפלילי - סעיף 8 לחוק מאפשר לנפגע להגיש קובלנה פלילית לבית המשפט נוסף על הדרך הרגילה של הגשת כתב אישום ע"י המדינה. סעיף 6 לחוק קובע: "המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת".

המסלול האזרחי – סעיף 7 לחוק קובע: "פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית..." כלומר, ניתן לתבוע בגין לשון הרע על פי דיני הנזיקין.

סעיף 7א אשר הוסף לחוק בשנת 98' קובי עי כניתן לתבוע פיצוי של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

מעבר באור אדום הינה עבירה נפוצה יחסית מבין עבירות התעבורה. אי ציות לרמזור אדום יכול להוביל לתוצאות קשות ואף טרגיות בכביש במסגרת תאונת דרכים. העבירה היא עבירת ברירת קנס, כלומר כזאת שלא מצריכה התיצבות בבית המשפט, אולם כאשר העבירה מתבצעת בנסיבות חמורות קרי, כאשר המעבר באור אדום מוביל לתאונת דרכים בה היו נפגעים ייתכן ויוגש כתב אישום שיוביל לענישה חמורה.

נהג שנתפס חוצה את הצומת כאשר הרמזור אדום יצולם על ידי מצלמות האכיפה. צילום אשר ישמש בבית המשפט כראייה להרשעת הנהג בעבירה. דרך נוספת להרשיע אדם בעבירה זו היא באמצעות עדותו של שוטר או אזרח שראו את הנהג עובר את העבירה.

הענישה בנסיבות רגילות שמוטלת בגין עבירה של מעבר באור אדום היא 10 נקודות וקנס כספי בגובה של 1,000 ש"ח. חשוב לציין כי במקרים בהם העבירה מובילה לתאונדת דרכים העונש לא ייפחות משלילת רישיון הנהיגה לתקופה של 3 חודשים ואף יגרור ענישה חמורה יותר במידה והיו נפגעים בתאונה.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה

ההליך הפלילי מתחיל בחקירה, שהיא תולדה של תלונה או שלמשטרה נודע על עבירה. הגוף החוקר הוא המשטרה (אבל לא רק, ישנם נוספים כגון: הרשות להגבלים עסקיים או הרשות לניירות ערך). תפקידו של הגוף החוקר לאסוף ראיות, לגלות את האמת. הדרכים העומדות בפני הגוף החוקר הן: תשאול, מעקבים וכדומה.

לאחר סיום החקירה המשטרתית, חומרי החקירה מועברים לגוף התובע - הפרקליטות או התביעה המשטרתית, לפי העניין, והאחרון מחליט האם להגיש כתב אישום כנגד החשוד או לסגור את התיק עפ"י אחת העילות המנויות בחוק.

לאחר שמוגש כתב אישום נגד הנאשם, הנאשם מוזמן לדיון הקראה, שזהו למעשה פתיחתו של המשפט הפלילי.

לאחר מכן, מגיע השלב בו על הנאשם ליתן מענה למיוחס לו בכתב האישום. סנגורו יתייחס לכתב האישום וישיב האם הנאשם כופר בכתב האישום או מודה בו, וזאת כמובן לאחר שגובש קו ההגנה עם הנאשם. הסנגור זכאי לעיין ולהעתיק את כל חומר הראיות בטרם יגבש קו ההגנה וישיב לכתב האישום.

הנאשם יכול לכפור באישום (כולו או חלקו), להודות בעובדות (כולן או חלקן) או לטעון כי היו נסיבות ו/או עובדות רלבנטיות שלא מצאו ביטוי בכתב האישום.

אם הנאשם מודה בכתב האישום, ביהמ"ש ייתן הכרעת דין מרשיעה ויעבור לשלב של גזר הדין

אם הנאשם כופר במיוחס לו בכתב האישום, ביהמ"ש יקבע מועד להוכחות, דהיינו לשמיעת עדים.

תגובתו של הנאשם הינה בעלת משקל רב מבחינת המשך ההליך. לדוגמא, במידה והנאשם מודה בעובדות, המחלוקת המשפטית נוגעת לפרשנות החוק נוכח העובדות המוסכמות. כמו כן, אם הנאשם מודה בכתב האישום, בית המשפט עובר מיד לשלב גזר הדין. במקרים אחרים, כאשר הנאשם בוחר לכפור במיוחס לו, הרי שיש לנהל משפט ארוך העוסק הן בביצוע המעשים והן במשמעותם המשפטית.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

כאשר מתבצעת עבירה פלילית, והמשטרה עוצרת חשוד בביצוע עבירה, יש לה סמכות לעצור את אותו החשוד למשך 24 שעות. מדובר בתקופה קצרה יחסית שבה לא תמיד היא יכולה להשלים את כל הליכי החקירה, ומנגד היא לא תמיד יכולה לשחרר את החשוד מחשש לפגיעה בשלום הציבור או מחשש לפגיעה בעדים או שיבוש הליכי החקירה. לכן, בתוך 24 שעות מחויבת המשטרה לפנות לבית משפט השלום בבקשה להארכת מעצר. זהו מעצר הימים, משום שטרם הוגש כתב אישום, והמעצר עצמו נעשה לרוב מטעמים חקירתיים, ולעיתים מטעמים של מניעה וביטחון.

סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, קובע אימתי יהיה רשאי בית המשפט לעצור חשוד לפני הגשת כתב אישום. הכלל הוא שיש צורך להוכיח כי קיים חשד סביר שאותו חשוד עבר עבירה שדינה גבוה משלושה חודשי מאסר, וכן להוכיח עוד תנאים חלופים, או חשש לשיבוש הליכי חקירה או משפט או חשש שהחשוד יסכן את ביטחון הציבור או ביטחונו של אדם או צורך לסיים חקירה.

לבית המשפט יש סמכות לעצור את החשוד למשך 30 ימים סך הכל, אך לא יותר מ- 15 ימים בכל פעם.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים

כאשר המדינה מגישה כתב אישום נגד נאשם, היא רשאית לבקש בד בבד בקשה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים. על מנת שבית המשפט יורה על מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים, קובע סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, מספר עילות מעצר, כגון: חשש לשיבוש הליכי משפט, פגיעה בביטחון או בציבור, או כאשר כבר נפסק שהנאשם ישהה בחלופת מעצר, אך הפר את התנאים שנקבעו לו.

בנוסף, על מנת לעצור נאשם עד לתום ההליכים, על המדינה יש להוכיח לבית המשפט כי ישנן ראיות "לכאורה" שעשויות ברמת סבירות גבוהה מאוד, להביא להרשעת הנאשם. החוק אף מחייב את בית המשפט, כך או אחרת, לבחון תמיד חלופת מעצר לנאשם, לפני שהוא מכריע אם לעצור עד לתום ההליכים.

מעצר עד לתום ההליכים כשמו כן הוא, עד לתום ההליכים, או עד חלוף תשעה חודשים. לאחר מכן, רק בית המשפט העליון יכול להאריך את המעצר לתקופה של עד 150 ימים נוספים. על החלטת מעצר עד לתום ההליכים אפשר להגיש ערעור ברשות לערכאה הגבוהה יותר.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים

מעצר עד תום ההליכים מעוגן בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

בשונה ממעצר ימים שננקט כנגד חשוד, טרם הגשת כתב אישום. בקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת במעמד הגשת כתב האישום או לאחריו, כאשר החשוד עובר לסטטוס של נאשם.

מעצר עד תום ההליכים נחשב לצעד חמור שננקט נגד נאשם בשל העובדה כי צעד זה פוגע בחירותו עוד בטרם הוכחה אשמתו. נוכח חומרתו של צעד זה, החוק קובע תנאים שבהתקיימותם בלבד יהיה רשאי בית המשפט להחליט בדבר מעצר עד תום ההליכים:

עילת מעצר – על התביעה להוכיח כי קיימת עילה למעצרו של הנאשם. למשל: סכנה לציבור, התחמקות מהדין, חשש מפני שיבוש הליכי משפט. עבירות מסוימות מקימות עילת מעצר סטטוטורית שבעצם מייתר את הוכחת קיומה על ידי התביעה. למשל, בעבירות סמים.

ראיות לכאורה – קיומו של בסיס עובדתי וראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם והרשעתו בדין.

בחינת חלופת מעצר – האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת שפגיעתו בנאשם פחותה.

ייצוג – כלומר, שנאשם יהיה מיוצג על ידי סניגור.

על פי דו"ח פעילות לשנת 2013 של הסניגוריה הציבורית באותה שנה בית המשפט הורה על 20,082 מעצרים עד תום ההליכים.

שופטי העליון היו חלוקים לגבי היקף השימוש במעצר עד תום ההליכים. מחד, ישנה הדעה האומרת שיש להורות על מעצר עד תום ההליכים רק כאשר אין מוצא אחר והשימוש בכלי זה יעשה רק במקרים מיוחדים וחריגים. מאידך, ישנה הדעה הסוברת כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא נועד רק על מנת להגן על נאשם אלא גם על קורבנותיו. הרוב, תומכים בעמדה השניה.

למאמר מורחב בנושא - מעצר עד תום ההליכים.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

חוק זכויות נפגעי עבירה נחקק בשנת 2001 עוסק בזכויותיהם של נפגעי עבירה ביחס להליך הפלילי המתנהל כנגד הפוגע, החל משלב החקירה דרך ניהול המשפט עצמו ועד לריצוי העונש.

על אף שההליך הפלילי מתנהל בין המדינה לנאשם ונפגע העבירה איננו צד להליך, לנפגע העבירה יש זכות להביע את רצונו בפני בית המשפט.

לשם יישום החוק, למשטרת ישראל יש מערכת ממוחשבת שנקראת מערכת מנ"ע (מידע לנפגעי עבירה). באמצעות מערכת זו, נפגעי עבירה מקבלים מידע שוטף על התקדמות ההליך הפלילי כנגד הנאשם או החשוד.

למעשה, בעת הגשת התלונה במשטרה ופתיחת התיק, החוקר יעביר לנפגע העבירה טופס בקשה אשר הנפגע ימלא ויגיש, ואז יקבל לידיו קוד מזהה אישי וסיסמא לכניסה למערכת.

כאשר נפגע העבירה נכנס למערכת הוא יוכל לקבל פרטים שונים בנוגע לתיק הפלילי, למשל מי הוא הגורם המטפל בתיק, ההחלטה שניתנה בדבר הגשת כתב אישום או סגירת התיק, מידע על מועדי הדיונים שנקבעו בבית המשפט ועוד.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

המילים "מעשה סדום" מעלות בכל אדם נורמטיבי תחושות קשות של זעזוע, סלידה, כעס ועצב. לא סתם העבירה המינית הקרויה מעשה סדום היא אחת מעבירות המין החמורות ביותר בחוק העונשין, תשל"ז-1977. כאשר מדברים על מעשה סדום חשוב להבדיל בין עבירה זו לבין עבירת האינוס הנחשבת גם היא לאחת מעבירות המין הקשות ביותר.

עבירת מעשה סדום היא אחת מעבירות המין הפליליות המנויות בחוק העונשין. לפי סעיף 347 לחוק, מעשה סדום מוגדר כהחדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבר מין לפיו של אדם. העונש בגין עבירת מעשה סדום משתנה בהתאם לנסיבות, החל מ- 3 שנות מאסר בנסיבות רגילות ועד ל-20 שנות מאסר בנסיבות מחמירות.

ראשית, המחוקק קובע כי מעשה סדום באדם שמלאו לו 14 שנים וטרם מלאו לו 16 שנים, או לחלופין, מעשה סדום באדם שמלאו לו 16 שנים וטרם מלאו לו 18 שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה או במסגרת טיפול נפשי, דינו מאסר עד חמש שנים. שנית, מעשה סדום באדם בגיר תוך ניצול יחסי מרות ביחסי עבודה או שירות, דינו מאסר שלוש שנים. בנוסף לעונשים הללו, ישנן נסיבות מסוימות וחמורות העשויות להוביל לכך שעבירת המעשה סדום תחשב כאינוס לכל דבר; לדוגמא- אדם שביצע עבירת מעשה סדום שנעשתה ללא הסכמה חופשית, או בהסכמה שהושגה במרמה, דינו מאסר עד 16 שנות מאסר.

בנסיבות המחמירות ביותר, דין העבירה יעמוד על עד 20 שנות מאסר; לדוגמא- מעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים, ללא הסכמתה החופשית, או בהסכמה שהושגה במרמה.

בין הנסיבות המחמירות של העבירה ישנן נסיבות נוספות כגון מעשה סדום שנעשה בקורבן חסר הכרה, בעל פיגור שכלי או מחלת נפש, מעשה סדום שהתלווה להתעללות מינית, מעשה סדום שנעשה עם שותפים או מסייעים אחרים, מעשה סדום מלווה באיום מנשק חם או קר.

למרות חומרת העבירה, החוק מכיר במעשי סדום שנעשים בהסכמה ועל כן נקבע פטור לאחריות פלילית. בקטינים למשל, אם הבדל הגילאים אינו עולה על 3 שנים ואם מעשה הסדום נעשה במסגרת יחסי חברות וללא ניצול. תרחיש מוכר וסבוך של מעשה סדום הוא כאשר מדובר בבני זוג שקיימו יחסי מין בהסכמה, אך במהלך האקט המיני בני הזוג מבצעים מעשה סדום. במידה ואחד מבני הזוג יגיש תלונה בגין מעשה סדום שלא בהסכמה, נטל ההוכחה יהיה על הנאשם, להוכיח כי סבר שהייתה הסכמה למעשה.

ניתן לומר כי עבירת מעשה סדום רלוונטית לנשים וגברים כאחד. עבירת האינוס נוגעת לנשים בלבד בגלל עצם הגדרתה שמתייחסת להחדרת איבר או חפץ לאיבר המין של האישה.

חשוב מאוד לזכור, בניגוד למה שנהוג לחשוב, עבירת מעשה סדום מתייחסת לעבירות אנאליות ואוראליות כאחד. כבר קרו מקרים בעבר בהם נאשמים מצאו עצמם מתמודדים מול כתב אישום בגין עבירת מעשה סדום, והתפלאו כיוון שהעבירה שבצעו כללה מין אוראלי בלבד, ללא חדירה לאיבר המין. החוק רואה בעין הקשה ביותר עבירות של מעשי סדום.

דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד בנימין בן נתן. אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות מין

מרגע שהוגש כנגד אדם כתב אישום, יש מספר אפשרויות שעומדות בפניו.

אפשרות נפוצה היא סיום התיק בהסדר טיעון. משמעות הדבר היא הגעה להסכמה עם התביעה לפיה הנאשם יודה בעובדות כתב אישום מתוקן, כשלעתים כולל ההסדר גם הסכמה לעניין העונש.

אפשרות אחרת היא "ניהול התיק". זה המצב כשהנאשם מכחיש את המיוחס לו בכתב האישום, או לחלופין טוען כי העובדות המתוארות נכונות, אך לא מגבשות את העבירה בה הוא מואשם – כלומר מגבשות עבירה בעלת חומרה פחותה, או לא מגבשות עבירה כלל.

"ניהול התיק" נקרא גם "שמיעת ראיות" או "שלב ההוכחות", והמשמעות היא שבית המשפט לא מרשיע את הנאשם על פי הודאתו בכתב האישום, אלא שומע ובוחן את הראיות בתיק – ואז מכריע את דינו של הנאשם ומורה על זיכוי או הרשעה, ולעתים מורה על הרשעה בעבירה פחותה מזו בה הואשם, במידה ונתגלו נסיבות המצדיקות זאת.

ניהול התיק מתנהל באופן הבא:

השלב הראשון הוא שלב ה"הקראה", בו כתב האישום מוקרא לנאשם, והוא משיב אם הוא מכחיש או מודה באמור. אם הכחיש - יתחיל "שלב ההוכחות". ראשית מציגה התביעה את ראיותיה, כשלנאשם יש זכות לחקור בחקירה נגדית את עדי התביעה במטרה לסתור את טענותיה. כבר בסיום השלב הזה יכול לטעון הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה", שמשמעה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו אפילו לכאורה, באמצעות הראיות שהציגה.

לא נטענה טענת "אין להשיב לאשמה", או שנטענה ונדחתה על ידי בית המשפט – תציג ההגנה את ראיותיה, כשגם כאן לתביעה זכות לחקור בחקירה נגדית את עדי ההגנה. בשלב הבא יתכנו חקירות חוזרות או הבאת עדים נוספים באישור בית המשפט או ביוזמתו. לאחר מכן יסכמו הצדדים את טענותיהם, ובית המשפט יכריע את דינו של הנאשם, ואם הורשע - יגזור את דינו. 

בפסיקה נקבעה הלכה לפיה אדם הבוחר להכחיש את המיוחס לו ולנהל את התיק, ולבסוף מורשע בעבירות שיוחסו לו – לא תיזקף לחובתו העובדה שבחר לנהל את התיק, במסגרת השיקולים לעונש.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

רוב הציבור מכיר את המונח "הסדר טיעון" שנערך בין התביעה לנאשם במשפט פלילי. עם זאת, בשנת 2014 הוכנס לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 תיקון מספר 66, שהקנה לתביעה או לפרקליטות סמכות לסגור תיק פלילי, בהסדר עוד לפני הגשת כתב האישום. התיקון נועד להקל על העומס בבתי המשפט, ולהביא לכך שתפחת כמות הגשת כתבי אישום בגין עבירות קלות, שאפשר לטפל בהן במסגרת מתונה יותר מאשר כתב אישום פלילי.

האפשרות לסגור תיק בהסדר חלה בהתאמה רק על עבירות מסוג חטא או עוון, דהיינו עבירות שעונש המאסר בגינן לא עולה על שלוש שנים. כמו כן, כדי שתובע יוכל לסגור תיק "בהסדר" יש למלא שני תנאים. האחד הוא שבנסיבות העניין אין הצדקה לבקש מאסר בפועל בגין העבירה, והשני הוא שלנאשם הפוטנציאלי אין עבר פלילי בחמש השנים האחרונות.

במסגרת סמכויות התובע, יכול האחרון לסגור תיק בהסדר תוך הטלת תנאים, כמו לדוגמא: הטלת קנס, חיוב החשוד בביצוע עבודות לתועלת הציבור. במקרים שבהם הנאשם לא ממלא אחר ההסדר, התובע יכול למעשה להגיש את כתב האישום מחדש. תיק שנסגר בהסדר הוא גם תחום בזמן.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

הדין הפלילי מונה שלושה שיקולים לסגירת תיק כנגד חשוד.

היעדר אשמה-

כאשר התביעה השתכנעה שהחשוד לא אשם. מדובר בעילה נדירה יחסית, כי לחשוד טרם היתה אפשרות להביא ראיות לחפותו. היתרון של שיקול זה, הוא שתיק שנסגר בעילה של היעדר אשמה, לא יופיעו במרשם הפלילי של אדם.

היעדר ראיות-

כאשר התביעה לא השתכנעה שאדם לא ביצע עבירה, אך השתכנעה שאין די ראיות להעמדתו לדין. ניתן לומר שחוסר בראיות דומה וכמעט זהה לעילה של היעדר אשמה, אך עילת הסגירה נפרדת ויכולה להתייחס למצבים בהם המשטרה לא שוכנעה שהחשוד לא אשם, אלא שאין מספיק ראיות להגיש כתב אישום נגדו. תיק שנסגר בעילה זו כן מצוין במרשם הפלילי של אדם.

חוסר עניין לציבור-

מדובר בעילת הסגירה שהיא הפחות טובה ביותר מבחינת החשוד. המשטרה חושבת שהחשוד ביצע עבירה, ויתכן שיש לה ראיות לביצועה, אך בגלל אופי העבירה הוחלט על סגירת התיק. מדובר לרוב בעבירות קלות מאוד, או עבירות שהתפיסה שלהן בחברה משתנה (כך למשל עבירת החזקת סם לשימוש עצמי, שבנסיבות מסוימות יכול להיות חסר עניין לציבור). תיק שנסגר בעילה זו כן מצוין במרשם הפלילי של אדם.

ספק סביר הינו מונח משפטי שכיח ומושג בסיסי ועקרון יסודי שכל עורך דין פלילי מכיר.

על פי עקרון זה, על מנת להרשיע אדם בעבירה פלילית על התביעה להוכיח כי ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. לעומת זאת, תפקיד ההגנה היא לייצר ספק בלבד על מנת שהנאשם לא יורשע.

הספק הסביר נבחן על פי אמות מידה רציונאליות לאימות אשמתו של אדם באופן שהוא נטול ספק סביר וללא עמידה בהן, חוק העונשין אינו מתיר להרשיע את הנאשם. הספק יבחן אם ניתן בהגיון בריא לקבל את גרסת הנאשם – מעל לספק סביר משמעו כי לאחר שנבחנה גרסת הנאשם והראיות מטעמו, הוכרע כי גרסה זו לא יכולה להתקיים נוכח הראיות ואיננה הגיונית.

חשוב להבהיר כי ספק סביר אין משמעו חוסר ראיות. מדובר בספק ממשי שאינו משתמע לשתי פנים ושאינו מאפשר להרשיע נאשם בביצוע עבירה פלילית.

בחינת הספק הסביר לא נעשית טרם הגשת כתב אישום אלא נבחנת רק בבית המשפט לאחר שמיעת הראיות. יש לדעת כי נטל הוכחת האשמה מעל לכל ספק סביר מוטלת על כתפי התביעה. כמו כן, על התביעה להציג בפני בית המשפט ראיות שיוכיחו את מעורבות ואשמת הנאשם בעבירה הפלילית. ללא יסודות אלו לא ניתן למצוא אדם אשם, והדבר יוביל למצב של זיכוי הנאשם.

למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

תשלום מיסים הוא חובה, והשתמטות מתשלום מיסים מהווה עבירה פלילית חמורה, אך לא רק. דיני המס בישראל מונים מספר רב של עבירות פליליות שחלקן מהותיות וחמורות מאוד, וחלקן טכניות ולא בהכרח מוכרות לאזרח מן השורה.

למעשה, עבירות מס הן כינוי כולל לשלל עבירות שקבועות בפקודת מס הכנסה, [נוסח חדש], חוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975, חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (העוסק במיסוי מכר דירות). בין עבירות המס המוכרות הן: אי דיווח על הכנסות, זיוף קבלות, אי הגשת דו"ח הכנסות שנתי, ועוד.

עבירות המס נחקרות לא ע"י המשטרה, אלא ע"י רשות המיסים אשר לה חוקרים מיומנים ובקיאים בתחום המס. הכללים שחלים על חקירה רגילה, חלים גם על חקירה ברשות המיסים (לדוגמא: זכות הייעוץ בעורך דין).

עבירות מס יכולות גם להתנהל במסלול מנהלי, ולא פלילי טהור. כלומר, אחת הדרכים הנפוצות להיענש בגין עבירות מס, היא לשלם "כופר", דהיינו תשלום כספי גבוה מאוד, בתמורה לאי הגשת כתב אישום

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות צווארון לבן

סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 קובע כי "חייל שערק מן הצבא, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה". "עריקה" מוגדרת כ"העדר מן השירות בצבא מתוך כוונה שלא לחזור לצבא".

סעיף 93 לחוק השיפוט הצבאי קובע כי "חייל שנעדר משירות בצבא עשרים ואחד ימים רצופים, שלא ברשות, רואים אותו כמי שנעדר מן השירות מתוך כוונה שלא לחזור, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". דהיינו, חייל שנעדר מהשירות 21 ימים רצופים מוגדר כעריק ונטל ההוכחה לכך שאינו עריק מוטל עליו. מבחינה מעשית, חייל שערק מיחידתו במשך תקופה שלא עולה על 75 ימים, יישפט לרוב בדין משמעתי בפני קצין שיפוט בכיר, ואינו זכאי לייצוג על ידי עורך דין; חייל שערק מיחידתו מעל ל-75 ימים מועבר לטיפול פרקליטות עריקים וצפוי להיות מוגש נגדו כתב אישום בבית הדין הצבאי. בהליך זה יהיה רשאי החייל להיות מיוצג על ידי עורך דין, ומדובר בהליך פלילי שעלול לגרור הרשעה פלילית, מאסר ממושך, והורדה בדרגה.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה במשפט צבאי

העלבת עובד ציבור- הינה עבירה המעוגנת בסעיף 288 לחוק העונשין הקובעת כי אדם המעליב עובד ציבור במסגרת מילוי תפקידו או בקשר לעבודתו, עובר עבירה פלילית שדינה עד 6 חודשי מאסר. מטרת קיומה של עבירה זו להוות הגנה אשר ניתנת לעובדי הציבור במטרה לאפשר להם למלא את תפקידם באופן תקין וללא חשש. עובד ציבור נחשב ככזה מעצם היותו עובד אשר פועל במטרה לשרת את הציבור. למשל, שוטר, עובד עירייה, עובד בתי-המשפט, פקחי תנועה, עובדי הוראה וכד'.

החוק מגדיר כי העלבת עובד ציבור יכולה להיעשות על ידי מילים, תנועות ומעשים אחרים. בתי המשפט קבעו מבחנים שונים על מנת לבחון האם התנהגות או התבטאות כזו או אחרת מהווה העלבת עובד ציבור. למשל, ככל שהדברים שנאמרו הם אישיים יותר ומכוונים כלפי העובד כך תגבר האפשרות כי מדובר על העלבת עובד ציבור.

על פי הנחיות היועמ"ש כתב אישום בגין עבירת העלבת עובד ציבור יוגש רק במקרים קיצוניים ורק כאשר מדובר בהתבטאות חמורה אשר עלולה לפגוע באופן קשה בעובד הציבור, הן בפן האישי והן בפן המקצועי. כמו כן, הנסיבות והרקע לביצוע עבירה זו יובאו בחשבון במכלול השיקולים. התוכן המילולי של מעשה העבירה ייבחן בקפידה וככל שמדובר בהתבטאות חד-פעמית יהיה ניתן להקל במעשה. לעומת זאת, אם מדובר בסדרה של התבטאויות חמורות, יוגש כתב אישום בגין העלבת עובד ציבור.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998 במקור הינו מצווה המופיעה בתורה בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ז: " לא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה' ".

רש"י פירש את משמעות הפסוק ואמר כי ה' יהיה נאמן לשלם שכר לכל מי שיקיים הוראה זו ויהיה נאמן להעניש את כל מי שיעבור עליה.

כאמור, בשנת 98' נחקק החוק בעקבות הצעת חוק פרטית של ח"כ חנן פורת. עיקר החוק הוא עזרה לזולת ובפרט כאשר מדובר בסכנת חיים וזאת, ברוח המצווה המופיעה בתורה והוא מנוסח כך:

1.(א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.

(ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעניין חוק זה; בסעיף זה, "רשויות" - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.

ישנן דעות חלוקות בנוגע לקיום חוק זה. האם בכל מחיר חייב אדם לעזור לזולתו? יש הסוברים כי על אדם להכניס עצמו לספק סכנה על מנת להציל את זולתו מסכנה ודאית, ויש הסוברים כי רק אם אין סכנה למציל בפעולת ההצלה, הוא חייב לנסות ולהציל.

ומה קורה כאשר אדם איננו רוצה להינצל? האם כופים עליו את ההצלה? רבי יעקב ישראל בן צבי אשכנזי עמדין פסק כי במקרה בו חולה במחלה שיש בה סכנה עומד בפני רופא, ולרופא יש תרופה בדוקה למחלה, חייב הרופא לטפל בחולה אף אם החולה מתנגד לטיפול.

החוק בא לידי ביטוי במשפט הישראלי אך רק לעיתים נדירות מוגש כתב אישום בגין הפרת הוראה זו.

לדוגמא, בשנת 2007 אירעה תאונת אופנוע על כביש 44. רוכב האופנוע היה מוטל על הכביש דקות ארוכות כשהוא גוסס מבלי שאף לא נהג אחד עצר על מנת להושיט לו עזרה. סרט הווידאו שתיעד את המקרה עורר מהומה ובעקבות המקרה הפורום המשפטי למען ארץ ישראל הגיש ליועץ המשפטי לממשלה דרישה לחקור את הנהגים שהתעלמו מרוכב האופנוע בגין עבירה על חוק "לא תעמוד על דם רעך"

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה במשפט פלילי

ישנם מקרים שבהם צד להליך הפלילי מבקש להעיד עד אשר אמור לעזוב את הארץ, או חלילה מצוי במצב בריאותי שבו בכל רגע הוא עשוי לאבד את חייו. בנוסף, ישנם מקרים שבהם המדינה, מבקשת להעיד עד בהליך הפלילי, המצוי בסכנת חיים ממשית. בדיוק בשביל המקרים הללו, קובע חוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"א- 1982 בסעיף 117, כי בית המשפט רשאי במקרים כאלו להורות על גבייה של עדות לאלתר, לאחר שהוגש כתב אישום נגד נאשם, וגם לפני שהוגש כתב אישום. לרוב, העדות המוקדמת תיגבה בפני השופט שידון בתיק עצמו (ככל שכבר הוגש כתב אישום). בנוסף, כך או אחרת, לרוב העדות תיגבה בפני הנאשם או מי שעתיד להיות נאשם בהליך הפלילי, אלא במקרים חריגים שבית המשפט יקבע כי העדות לא תיגבה בפניו (לרוב כאשר קיימת סכנת חיים לעד).

מדובר בהליך ייחודי וחריג, אך יוזכר שנעשה בו שימוש במשפטו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. אז גבו עדות מוקדמת ממר מוריס טלנסקי, בשל העובדה שהוא לא תושב ישראל, והיה צורך לשמוע את עדותו כל עוד הוא בארץ.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

הוגש כנגדך כתב אישום? זומנת לחקירה? מעוניין בהגשת ערעור או מחיקת רישום פלילי חשוב שתפנה לעורך דין פלילי. מיהו עורך הדין הפלילי? מדוע חשוב לקחת רק עורך דין בעל ניסיון בתחום הפלילי?

ההליך הפלילי הוא מורכב ובעל היבטים רבים. מדובר בהליך בו המדינה מאשימה אדם בביצוע עבירה, כשהליך בירור האשמה והטלת העונש מתברר בבית המשפט.

מדובר בהליך בעל השלכות משמעותיות ביותר הנוגעות לזכויותיו הבסיסיות של האדם שעלולות להיפגע ואף להילקח ממנו. לדוגמא, זכותו של אדם לחירותו יכולה להיפגע מכך שיוטל עליו עונש מאסר, וזכותו של אחר לעסוק בפרנסתו יכולה להיפגש בשלילת רשיון נהיגה, הטלת עבודות שירות, ולעתים אף מעצם הרישום הפלילי עצמו.

במקרים רבים, מדובר באזרח פשוט שאינו יכול להגן על עצמו מבחינה משפטית, אל מול המדינה שהיא מנגנון גדול וכוחני. מכאן החשיבות שבפנייה לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה, לשם ייעוץ וייצוג במהלך המשפט, ולמעשה גם לפניו ואחריו.

לפני שהוגש כתב אישום, יכול עורך דין פלילי לסייע לחשוד בייעוץ לפני חקירתו במשטרה, בהליכי מעצר, ואף בסגירת התיק בהסדר עם התביעה, או בהתאם לעילות המנויות בחוק.

לאחר הגשת כתב אישום ובמהלך המשפט, ביכולתו של עורך דין פלילי לסייע לנאשם במספר דרכים – בין אם בניהול הליך משפטי וזיכוי הנאשם בדין, בין אם בהפחתת עונשו של נאשם, ובין אם בהפחתת חומרת המעשים המיוחסים לנאשם (למשל בהמרת עבירה בכתב האישום לעבירה בעלת חומרה פחותה יותר).

לאחר סיום המשפט ומתן פסק הדין, עורך דין פלילי יכול לסייע בהתמודדות מול גורמים כמו קצין מבחן, הפסיכיאטר המחוזי, או הממונה על עבודות השירות, שלעתים גזר הדין ותוצאות המשפט יהיו תלויים בחוות דעתם.

בפורטל קרימינלי ניתן למצוא עורך דין פלילי בכל אזורי הארץ, וכן בהתאם לתחום המומחיות הנדרש (עבירות רכוש, תעבורה, אלימות וכו').

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

סעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כך "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו".

חשיבות רבה נודעת לזכות העיון בחומרי חקירה. בית משפט העליון עמד לא אחת על מרכזיותה בהליך הפלילי. בין היתר נקבע כי העיון בחומר חקירה הוא בעל חשיבות רבה למימוש הזכות למשפט הוגן, וכי זכות העיון נמנית עם אחת מזכויות היסוד של נאשם בפלילים. בהתאם לכך, פורש הסעיף באופן מרחיב, כך שאינו מכוּון רק לחומרים שבליבּת האישום, אלא גם לחומרים המצויים בשוליו.

עם זאת, בבג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים נקבע כי "הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות, שכן הרחבה יתרה עשויה בנסיבות מסוימות להרחיב את היריעה שלא לצורך, ובכך לא זו בלבד שלא תתרום להגנת הנאשם, אלא שעלולה היא גם לפגוע בזכויותיהם המוגנות של אחרים באופן בלתי מידתי וללא הצדקה".

ככלל, זכאי אפוא נאשם לעיין בחומר חקירה שנאסף בעניינו, אולם זכות זו אינה חלה על חומר סודי. בהתאם לכך נקבע בפסיקה כי לא קיימת זכות עיון בחומר שניתנה לגביו תעודת חיסיון לפי סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות. דין דומה הוחל על חומרים אחרים שעליהם חלה חובת סודיות, שלא מכוח תעודת חיסיון. אין משמעות הדבר כי לעולם חוסן וכי 'אין מצב' שבו יוכל נאשם לעיין בחומר סודי, אלא שהאפשרות לעיין בחומר שכזה תלויה בהסרת "מעטה הסודיות", במקום שניתן להסירוֹ.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

עקרון האחידות בענישה מהווה אחד השיקולים העיקריים אותם צריך השופט לקחת בחשבון בבואו לגזור את דין הנאשם. האחידות הנשאפת בענישה היא איננה אחידות מכאנית פורמליסטית, אלא אחידות עניינית מהותית הנגזרת מעקרון שוויון הנאשמים בפני החוק, החותרת לכך שבמקום בו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי, במידת האפשר, בעונש דומה שיוטל עליהם.

עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים.

תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את עיקרון ההלימה כעיקרון המנחה במלאכת גזירת העונש, ולפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. במקרה של מבצעים בצוותא מידת האשם של כלל הנאשמים אינה בהכרח זהה כאשר קיים שוני בחלקם בביצוע. בקביעת מתחמי ענישה בית המשפט מתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות לביצועה. נסיבות אלה עשויות להשתנות בין נאשם אחד למשנהו, ומשכך גם כאשר מדובר במבצעים בצוותא, אין הכרח כי ישמר יחס מוגדר מראש של הלימה בין מתחם אחד לאחר.

הענישה היא לעולם אינדיבידואלית ונגזרת מהנסיבות הקונקרטיות והשיקולים הפרטניים בכל מקרה לגופו, ומשכך יתכן כי נאשמים בכתב אישום אחד שהורשעו בגין מעשים דומים, יישאו בתוצאות עונשיות שונות. הענישה האינדיבידואלית מתחייבת אף מעקרון אחידות הענישה. ואולם אין עקרון זה קובע, א פריורי, כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות. לכן, במקרים שבהם יש - שוני מהותי בנסיבות העבירה או בנסיבות האישיות של הנאשם, יש ליתן לכך ביטוי בגזירת העונש, אך אין מדובר בכלל "מתמטי".

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

נפגע עבירה אשר קיבל הודעה כי תיק החקירה בעניינו נסגר, רשאי לערור על סגירת התיק.

את הערר יש להגיש בתוך 30 ימים מרגע קבלת ההודעה על סגירת התיק. במידה ומועד הגשת הערעור עבר, ניתן לפנות אל הגורם אליו מוגש הערר ולבקש ממנו להאריך את מועד ההגשה, את הבקשה ניתן להוסיף לערר עצמו.

במקרים בהם הוחלט לסגור את תיק החקירה ולא להגיש כתב אישום, הגוף החוקר יודיע בכתב לנפגע העבירה על סגירתו של התיק. נפגע עבירה כאמור יכול לערור על ההחלטה. הערר יוגש לפרקליט מחוז או לפרקליט מפרקליטות המדינה אשר מונה למנהל תחום עררים או לפרקליט מפרקליטות המדינה בדרגה שאינה פחותה מסגן בכיר.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

אם נעצרת על לא עוול בכפך – דע כי אתה זכאי לפיצוי כספי בגין מעצר השווא, מקופת המדינה.

סעיף 38(א) לחוק המעצרים קובע: " נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית המשפט."

סעיף 38 לחוק המעצרים נחקק לאורו של סעיף 80 לחוק העונשין הקובע כי אדם אשר זוכה מהאישומים נגדו יהיה זכאי לפיצוי בגין הימים בהם שהה במעצר או במאסר.

בע"פ 4466-98 דבש נ' מ"י - הנאשם יצא זכאי בדין מאשמת האונס ובית המשפט פסק כי על אוצר המדינה לפצותו.

סעיף החוק למעשה קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי לאדם שנעצר ושוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, וזאת בהתקיים אחת מהעילות הבאות:

• לא היה יסוד סביר למעצר – בחינה אובייקטיבית של קבלת ההחלטה של הרשות החוקרת להגיש כתב אישום.

• קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת – בחינת השאלה האם ננרם עיוות דין או נזק משמעותי לנפגע בעקבות ההליך הפלילי נגדו. ביהמ"ש קבע שרשימת השיקולים של עילה זו היא אינה רשימה סגורה.

את הפיצוי ניתן לבקש בגין שני נזקים: החזר הוצאות ההגנה ו-פיצוי בגין ימי מעצר או מאסר.

למאמר מורחב בנושא פיצוי בגין מעצר שווא או מאסר שווא לחצו כאן!!

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה היא למעשה כלי של המשטרה לטיפול בעברייני תנועה.

במסגרת פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה, שוטר רשאי לזמן נהג לשימוע בפני קצין משטרה, אשר בתומה יוחלט האם לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג לתקופה מסוימת, אם לאו.

אמנם, שימוע בפני קצין משטרה לא יתקיים בכל עבירה אך רשימת העבירות לעניין זה היא לא סגורה וכוללת עבירות תנועה שכיחות כמו: נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול, סירוב לבצע בדיקת רוק לאיתור סמים או ינשוף, מעורבות בתאונת דרכים וכו'. ההיגיון הוא, שסביר להניח שבעבירות אלו יוגש כנגד הנהג שעבר אותן, כתב אישום. יצוין, כי באמתחתו של קצין המשטרה יש כלי נוסף של השבתת הרכב.

יש לשים לב, כי ככל שהעבירה שבוצעה היא יותר חמורה, תקופת הפסילה המנהלית תתארך בהתאם:

בעבירות המפורטות בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה, קצין המשטרה יוכל לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג לתקופה של 30 ימים.

אם מדובר בעבירה שכתוצאה ממנה התרחשה תאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש, קצין המשטרה יוכל לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג לתקופה של 60 ימים.

ובעבירה שכתוצאה ממנה התרחשה תאונת דרכים בה נהרג אדם, קצין המשטרה יוכל לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג לתקופה של 90 ימים.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה

לאחר הגשת כתב אישום על הנאשם להשיב לכתב האישום (שלב "ההקראה"). בשלב זה הנאשם יכול בתשובותו לכפור (לא להודות) בכתב האישום כולו או בחלקו. ככל הנוגע לאותם חלקים בכתב האישום בהם הנאשם לא הודה, מתקיים הליך של הוכחות. דהיינו, התביעה מביאה את עדיה וראיותייה על מנת להוכיח את המיוחס לנאשם בכתב האישום. שלב זה נקרא "פרשת התביעה".

סעיף 156 לחוק סדר הדין הפלילי קובע "לא הודה הנאשם בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו באישום או באחד האישומים שבכתב האישום, או שהודה ובית המשפט לא קיבל את הודייתו, תביע התביעה לפני בית המשפט את ראיותיה לעובדות שלא נתקבלה עליהן הודייה, ורשאית היא להקדים להן דברי פתיחה". 

בפרשת התביעה, מביאה התביעה את העדים אשר לדעתה יש בעדותם בכדי להביא להרשעתו של הנאשם במיוחס לו. 

ואולם, חשוב לזכור, כי התביעה לא יכולה להביא עדים אשר לא נמצאים ברשימת עדי התביעה בכתב האישום שנמסר לנאשם (נמצא בכתב האישום בחלקו התחתון). כמו כן, התביעה לא יכולה להביא עד תביעה שחומר הראיות עליו הוא מעיד לא נמסר לנאשם (או לבא כוחו) בעת שהוא העתיק/ צילם את חומר הראיות. הנאשם בעת תשובתו לכתב האישום יכול לזמן את כל עדי התביעה או לוותר על חלק מהם וזאת בהתאם לקו ההגנה שלו.

אם כן, עדי התביעה מוזמנים לעדות בבית המשפט ומעידים בזה אחר זה, בשלב הראשון העדים משיבים לשאלות התובע, כאשר הכלל המנחה הינו כי אסור לתובע לשאול "שאלות מנחות" ועל העדים להעיד מזכרונם. במקרים מסוימים, באישור ביהמ"ש, ניתן "לרענן" את זכרונם על ידי כך שמציגים להם את הדברים אשר מסרו בחקירת המשטרה. או להגיש את הודעתם במשטרה על פי "כלל הקפאת הזכירה שבעבר" (באישור ביהמ"ש).

ככל שעד שזומן על ידי התביעה מתנהג "כעד עוין"  (עד שעוין את הצד שהזמין אותו להעיד) ובית המשפט מתרשם כי הדברים שמוסר בבית המשפט שונים בצורה מהותית מדברים שמסר בהזדמנויות אחרות. במקרה זה התובע יכול לחקור אותו בחקירה נגדית (כולל שאלת שאלות מנחות). לאחר שהתובע מסיים שאלותיו עומדת לנאשם או לבא כוחו הזכות לחקור את העדים "חקירה נגדית".

סעיף 157 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שלאחר סיום פרשת התביעה על התובע להצהיר "אלו עדי" ובכך למעשה מסתיימת פרשת התביעה. בשלב זה הנאשם יוכל לטעון כי "אין להשיב לאשמה" או לעבור ל"פרשת ההגנה".

למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

עמוס ברנס הורשע בשנת '76 בבית המשפט המחוזי ברצח של הנערה רחל הלר ונידון למאסר עולם. ברנס שהכיר את רחל הלר באופן שטחי, ניגש מיוזמתו למשטרה בטענה כי רצה לסייע. אחרי מספר חודשים ברנס זומן לחקירה חוזרת, הפעם באזהרה ובחשד שהוא הרוצח.

למרות טענת האליבי שתמכו בו שניים מחבריו, ברנס המשיך להיחקר תוך שהשוטרים הכו אותו ומנעו ממנו שינה ואף אילצו אותו לשחזר את הרצח שכביכול ביצע.

במהלך משפטו של ברנס התגלו עדויות שקר ועיוותי דין קשים של המשטרה ולמרות זאת, בית המשפט החליט להרשיע אותו על סמך עדויות של שוטרים אחרים. כך גם נקבע בערעור שהגיש ברנס לבית המשפט העליון.

בעקבות הגילויים, החליט נשיא המדינה לקצוב את עונשו ל-12 שנות מאסר. ברנס שהה בכלא 8 וחצי שנים לאחר שגם נוכה לו שליש.

ברנס לא הסתפק בשחרור מהכלא והוא נלחם על קיום של משפט חוזר בעניינו, לשם הקביעה כי מדובר בהרשעת שווא. בשנת 2002 נקבע משפט חוזר בעניינו, אך בשל החלטת הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום חוזר, לא נשמעו ראיות לגופו של עניין וברנס זוכה בזיכוי אילם.

בשנת 2010, ברנס תבע פיצויים מהמדינה ובית המשפט המחוזי בתל אביב פסק לו פיצויים על סך 5 מיליון שקלים בגין מאסר שווא. כשנה לאחר מכן, ברנס נפטר.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

פרשת הרצח של תאיר ראדה התרחשה ביום 6.12.06 בתא השירותים בבית הספר "נופי גולן" בקצרין.

בשלב מוקדם של החקירה, השוטרים סברו כי מדובר במקרה אלימות בין בני נוער שהובילה למעשה הרצח. למרות שהמשטרה גבתה המון עדויות, לא עלה בידה למצוא קצה חוט בפרשה.

המשטרה החלה לחקור כיווני חקירה חדשים ועצרה חסר בית אשר ששוחרר לאחר שאומתה טענת האליבי שלו. לאחר מכן, המשטרה עצרה את גנן בית הספר ואף הוא שוחרר לאחר שגם בעניינו אומתה טענת אליבי. בשלב הבא, המשטרה חשדה באנס המורשע, בני סלע, שברח מהמעצר שבועיים לפני אירוע הרצח אך לאחר שנתפס לא נמצאו ראיות שקשרו אותו לאירוע. החקירה גם התפתחה בכיוון של אירוע לאומני אך הערכות מדיעיניות העלו כי הסיכוי לכך קלוש.

כשבוע לאחר הרצח, המשטרה עצרה את רומן זדורוב, עולה מאוקראינה שעבד כפועל בניין. רומן ביצע עבודות ריצוף בבית הספר "נופי גולן" והרצח ארע ביום העבודה האחרון שלו בבית הספר. זדורוב הכחיש את מעורבותו ברצח אך בעקבות סתירות בעדותו החשד של השוטרים בו, התחזק וביום 18.01.07 הוגש נגדו כתב אישום בגין רצח ושיבוש מהלכי משפט. הדיון בעניינו התנהל בבית משפט המחוזי בנצרת.

בספטמבר 2010 בית המשפט גזר על רומן זדורוב מאסר עולם ועוד שלוש שנות מאסר בפועל על סעיף השיבוש. זדורוב ערער לעליון ובשנת 2013 החליט העליון החלטה יוצאת דופן – להחזיר את הדיון למחוזי שיעיין וישקול מחדש את הראיות בתיק.

בשנת 2014 המחוזי דחה את הטענות שהציגה ההגנה וזדורוב הורשע בשנית. באותה שנה זדורוב המשיך להילחם על חפותו ושוב הגיש ערעור לעליון וב- 2015, דחה העליון את הערעור ברוב של שני דעות נגד אחד וההרשעה נותרה על כנה. בקשה לדיון נוסף מטעם ההגנה, נדחתה.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי.

צו איסור פרסום הוא צו שמוציא בית המשפט אשר אוסר לפרסם מידע הנמצא בידי בתי המשפט.

הסמכות לכך מצויה בסעיף 70 לחוק בתי המשפט[נוסח משולב] תשמ"ד-1984, ובסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960.

מטרת הצו היא הגנה על אינטרסים של הציבור, מניעת פגיעה בהליך החקירה הפלילית, מניעת פגיעה בשמו הטוב של אדם ובחייו.

בית המשפט מוסמך להוציא צו זה בין היתר:

א. על דיון המתנהל בדלתיים סגורות, ובמקרה זה לא יפורסמו פרטיים אודות המשפט אלא באישורו של בית המשפט.

ב. בדיון בו אחד הצדדים או אחד העדים הוא קטין שטרם מלאו לו 18, כמו כן לא יפורסם אף פרט אשר עשוי להביא לזיהויו של הקטין.

ג. במידה ובית המשפט מצא לנכון להגן על ביטחונו של בעל הדין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון, או לשם פגיעה חמורה בפרטיות יכול בית המשפט להוציא צו איסור פרסום על הדיונים המתקיימים בו.

ד. בית המשפט מסמך לאסור פרסום שמו או פרטי חקירתו של חשוד בטרם הוגש כנגדו כתב אישום אם פרסום שמו עלול לפגוע בחקירה, או אם ראה כי לחשוד עלול להיגרם נזק חמור.

העונש על הפרת צו איסור פרסום הוא עד 6 חודשי מאסר.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

הוראות אלו מעוגנת בסעיפים 86 ו-87 לחוק סדר הדין הפלילי.

במידה והאישומים אשר מופיעים בכתב האישום מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות - ניתן לצרפם לכדי כתב אישום אחד. כמו כן ניתן לעשות זאת גם במצב בו האישומים מבוססים על סדרה של מעשים הקשורים זה לזה עד אשר הם מהווים למעשה מסכת אירועים אחת.

ניתן לצרף לכדי כתב אישום אחד גם כמה נאשמים במידה וכל אחד מהם היה צד לעבירה שבכתב האישום בין כשותף ובין בדרך אחרת או במצב בו האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים מסכת אירועים אחת.

דרך זו נועדה להגשים שתי מטרות עיקריות. האחת יעילות דיונית המושגת בניהול הליך אחד ובשמיעת העדים פעם אחת, והשנייה נועדה להשיג צדק מהותי בכך שמתקיימת הערכה אחידה של הראיות ומהימנות העדים על ידי אותו בית משפט ועל כן באפשרותו של בית המשפט לקבוע מדרג ענישה על פי חלקו של כל נאשם במכלול המעשים.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

במדינה דמוקרטית מי שיכול להגיש כתב אישום פלילי נגד אזרחים, היא המדינה בלבד, שהיא למעשה אמונה על אכיפת הדין הפלילי כלפי אזרחיה, ועל שמירה על ביטחונם. עם זאת, לכלל דנא יש חריג במשפט הישראלי, חריג שנקרא "קובלנה פלילית".

סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982, מקנה למעשה לכל אזרח את הסמכות שלך כל להיות "תובע" ולהגיש כתב אישום נגד אזרח אחר, בעבירות ספציפיות שקבועות בתוספת לחוק סדר הדין הפלילי. אומנם, החוק קובע כי אם הוגשה קובלנה פלילית, המדינה יכולה להצטרף ולהחליף את האזרח, אך לרוב היא אינה עושה זאת.

קובלנה פלילית, היא למעשה הליך פלילי לכל דבר ועניין, והקובל (האזרח) הוא תובע לכל דבר, ואם בית המשפט מצא כי הוכחה הקובלנה מעבר לכל ספק סביר הוא רשאי להטיל עונשי מאסר על הנאשם נגדו הוגשה הקובלנה.

בין העבירות שניתן להגיש בגינן קובלנה פלילית הן: עבירות איכות סביבה, עבירות קניין רוחני, לשון הרע, תקיפה, איומים, ועוד. יודגש, כי אזרח לא יכול להגיש קובלנה פלילית נגד עובד מדינה בגין פעולה שביצע עובד המדינה במסגרת עבודתו, אלא אם היועץ המשפטי לממשלה התיר זאת.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

ההליך הפלילי לרוב מורכב משני שלבים. השלב הראשון הוא שלב החקירה הפלילית, והשלב השני הוא בדרך כלל שלב המשפט. אך בין לבין, דהיינו בין השלב שבו המשטרה מעבירה את ממצאי החקירה לפרקליטות או לתביעה המשטרתית, לבין השלב שבו התביעה מחליטה האם להגיש כתב אישום, קיים שלב ביניים. זהו השלב שבו מי שעתיד להיות נאשם בהליך הפלילי, זכאי להליך הנקרא "שימוע". כלומר, הוא זכאי לכך שהגוף התובע יידע אותו על הכוונה להגיש כתב אישום, בפרק זמן של 30 ימים, כאשר בפרק הזמן הזה, זכאי הנאשם לעתיד, לפנות לתביעה בכתב או אפילו לבקש לערוך פגישה עם התובע הממונה, בכוונה לשכנע אותו שלא להגיש כתב אישום.

זכות זו, נקראת כאמור זכות השימוע, והיא מנויה בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב[, התשמ"א- 1982. יוער שלא כל אדם זכאי "לשימוע", אלא רק אדם שעתיד להיות מואשם בעבירת פשע (קרי: עבירה שעונשה גבוה מ- 3 שנים). נעיר גם כי אי עריכת שימוע במקרים שיש לעשות כן, עשויה להביא לביטול כתב אישום. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

תסקיר מעצר הנו חוות דעת מטעם שירות המבחן הנערכת לצורך בחינה האם יש להמשיך ולעצור חשוד או לשחררו.

סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מקנה לבית המשפט סמכות להורות על הגשת תסקיר מעצר הן בשלב המעצר שלפני הגשת כתב אישום והן בשלב המעצר שלאחר הגשת כתב אישום. עם זאת, השימוש בתסקיר מעצר נדיר יותר בשלב המעצר שלפני כתב אישום.

בתסקיר מעצר קצין המבחן מחווה את דעתו לגבי מידת המסוכנות של העצור, סיכויו להשתקם ואיתור חלופות מעצר אפשריות, שכן ישנן חלופות מעצר שאפשר להשתמש בהן אך ורק כאשר שירות המבחן מעורב בהן .

תסקיר המעצר מובא לעיון השופט, ובמסגרת ההכרעה השיפוטית הוא יכול לשמש בשאלה אם לעצור את הנאשם או החשוד או אם לשחררו. תסקיר המעצר מסייע לבית המשפט בשניים : קביעת עילת המעצר ובחינת החלופה למעצר.

יוער כי המונח "תסקיר" קיים גם בשלב הטיעונים לעונש, דהיינו במהלך ניהול המשפט הפלילי (לאחר ההרשעה). אך תסקיר שנערך לצרכי מעצר, לא ישמש את בית המשפט בשלב הטיעונים לעונש.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים