עבירות אלימות במשפחה

 אלימות בין בני זוג 

סוגיה מרכזית תחת התחום של אלימות במשפחה, היא נושא האלימות בין בני זוג, או יותר נכון, אלימות של בן זוג כלפי בת זוגו, כך ברוב המקרים.

מחקרים מציעים כי מטרתו של בן הזוג האלים היא להשיג שליטה על האחר, כאשר הצורך הזה בשליטה פעמים רבות נובע מחולשה, מרגשות נחיתות וחוסר הערכה עצמית. כלומר, אין מחלוקת כי מדובר בהשלכה של פנימיותו של בן הזוג וחוסר יכולתו לתת אמון באחרים. אותם בני זוג נוטים להיות ביקורתיים או קנאים כלפי בת זוגתם, ולעתים קרובות אף מכחישים את אחריותם על המעשים שלהם תוך שרואים את התנהגותם כתוצאה הנובעת מהתנהגות בת הזוג.

קרבן האלימות, מצידה, לעתים קרובות נותרת מבולבלת בין תחושת ההתעללות הפיזית או הנפשית, לבין רגעי ההתפייסות ותכונותיו הנורמטיביות של בן זוגן, כשהתוצאה היא למעשה החלשת הקורבן, גם מול בן זוגה וגם באופן כללי.

ניתן לעמוד על כמה סוגים של אלימות בין בני זוג. הראשון - אלימות נפשית, הבאה לידי ביטוי במילים קשות, השפלה ואיומים. השני - אלימות כלכלית, שבאה לידי ביטוי בשליטה מוחלטת של בן הזוג במשאבים הכלכליים היוצרת תלות מוחלטת של בת הזוג. השלישי - אלימות מינית, המוצאת את ביטויה בכפיית יחסי מין שלא מתוך רצון חופשי ותוך גרימת תחושת כאב והשפלה, כשאלימות זו יכולה אף להגיע למעשה אונס.

הסוג הרביעי הוא אלימות פיזית, כאשר מדובר בתקיפה של אדם את בת זוגו בידיו, או באמצעות חפצים שונים, כשלעתים האלימות גורמת לחבלות, שבירת עצמות, ויכולה אף להסתיים ברצח.

יחס המדינה לתופעה של אלימות בין בני זוג

חשוב לדעת, כי המחוקק ובתי המשפט רואים בעובדה שמדובר בבני זוג נסיבה מחמירה, ולעתים אף קיימים סעיפי עבירה בחוק, המקבילים לעבירות הקיימות כבר בספר החוקים, ומיועדים ספציפית לסיטואציה של אלימות במשפחה.

ניתן להדגים זאת בעזרת סוג האלימות הרביעי המוזכר לעיל - אלימות פיזית. כך לדוגמא בעבירת התקיפה, המוגדרת בסעיף 378 לחוק העונשין, בה נקבע כי ״המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה״.

בהמשך לכך, מגדיר סעיף 382 לחוק את עבירת התקיפה בין בני זוג, שדרגת חומרתה גבוהה יותר. כך למשל, עבירה של ״תקיפה סתם של בן זוג בנסיבת מחמירות״ קובעת בצדה עונש כפול מהעונש הקבוע בגין עבירת התקיפה ה״רגילה״. כמו כן, ״תקיפה הגורמת חבלה של ממש״ קובעת בצדה עונש של עד 6 שנות מאסר, כלומר כפול העונש בגין עבירה של תקיפה חבלנית.

כמו כן, יש לזכור כי מדובר בסיטואציה המציבה קשיים רבים עבור המשטרה ורשויות התביעה, שכן פעמים רבות מדובר בעבירות שנעשו בארבע עיניים, וקשה למצוא מידע עובדתי מוצק שיכול לתמוך בגרסה כזו או אחרת. משכך, הקימה משטרת ישראל מדור לחקירת מקרי אלימות בין בני זוג, השם דגש על תגובה מהירה ומיצוי סמכויות המשטרה, הערכת המסוכנות ומניעתה בכל שלבי הטיפול המשטרתי, וקשר בין המשטרה לבין גורמים מטפלים בקהילה.

לצד סוגיית האלימות בין בני זוג, עומדת סוגיה מרכזית לא פחות של אלימות במשפחה כלפי ילדים.

אלימות כלפי ילדים

אלימות כנגד ילדים גם היא פעמים רבות נובעת מנסיבות נפשיות של המעורבים, ונוצרת בנסיבות שונות ובהן מסרים תרבותיים מעודדי אלימות, הורים בעלי קשיים רגשיים או שעברו התעללות בעצמם, חוסר יכולת של ההורה להיות פנוי לצרכים של ילדו ועוד.

היבט חמור של העבירה הוא בכך שברוב המקרים מדובר בילד שהוא חלש, חסר אונים ותלוי בהורה האלים. כתוצאה מכך, פעמים רבות הילדים מלווים בתחושת אשם, דבר שעשוי לפגוע בהם בהמשך ומקשה על יצירת קשרים בריאים עם בני אדם בבגרותם.

בדומה לאלימות כלפי נשים, גם אלימות כלפי ילדים באה לידי ביטוי במספר אופנים, ביניהם ההיבט הפיזי, וההיבט המיני. כמו כן, קיימים מקרים של פגיעה רגשית והזנחה, שמשמעה מחדל של ההורים כלפי ילדיהם.

יחס המדינה לתופעה של אלימות כלפי ילדים 

גם כאן, המחוקק רואה בחומרה יתרה את העובדה שמדובר בילדים, לא כל שכן העובדה שמדובר בילדים במשפחתו של מבצע העבירה.

חוק העונשין למעשה מייחד פרק שלם לנושא של פגיעה בקטינים וחסרי ישע, ומדגיש בחומרה את נסיבת גילם של הנפגעים, ובחומרה יתרה אף יותר את נסיבת התלות של הנפגעים במי שפגע בהם.

כך למשל, קובע סעיף 368ב לחוק העונשין, כי ״התוקף קטין או חסר ישע וגורם לו חבלה של ממש, דינו - מאסר חמש שנים״, ובהמשך אף קובע כי אם ״היה התוקף אחראי על הקטין או חסר הישע, דינו - מאסר שבע שנים״.

באותו סעיף נקבע, כי במידה ונעברה עבירה לפי האמור, וכתוצאה ממנה נגרמה לקטין או לחסר הישע חבלה חמורה, - דינו של התוקף מאסר שבע שנים, ואם היה התוקף אחראי על הקטין או חסר הישע, דינו מאסר תשע שנים.

חשוב לשים לב, כי הסעיף מגדיר את המונח ״חבלה״ - גם כחבלה גופנית וגם כחבלה נפשית, ומכאן שרואה בחומרה יתרה ושווה את שני סוגי הפגיעות.

לאור האמור, אפשר לראות שאלימות במשפחה היא סוגיה סבוכה במשפט הפלילי, שסנקציה בגינה לרוב עולה על העונשים הקבועים בחוק לעבירות אחרות. כך בעבירות אלימות פיזית, דוגמת עבירת התקיפה כפי שפורט לעיל, וכך גם בעבירות מין בתוך המשפחה.

כמו כן, חשוב להכיר את סעיף 86 לחוק העונשין, הקובע כי גם לאחר שהורשע נאשם בביצוע אלימות כלפי משפחתו, רשאי בית המשפט להטיל עליו צו מבחן שבמסגרתו יעבור טיפול בקהילה, על פי תכנית שיורה בית המשפט. למעשה, קובע הסעיף כי רשאי בית המשפט להטיל על הנאשם את צו המבחן, גם כאשר קבע שהנאשם עבר את העבירה אך לא הרשיעו.

לסיכום 

התפיסה הרווחת לפיה עבירות בתוך המשפחה הן חמורות ביותר, לצד העובדה שמדובר בעבירות שפעמים רבות קשה להוכיח ונטלי ההוכחה בהן נמוכים יותר, הביאו למרבה הצער לריבוי תלונות שווא כלפי נאשמים, מסיבות שונות, לדוגמא כדי ״לצבור נקודות״ במסגרת הסדר גירושין.

מבלי להמעיט בחשיבות וחומרת הנושא כאשר התלונות אמיתיות ומבוססות במציאות, המצב עבור אדם שהואשם בלא עוול בכפו הוא בעל בעייתיות כפולה - ראשית, נטל ההוכחה בעבירות הללו נמוך יותר ובתי המשפט פעמים רבות ייטו לקבל את גרסת המתלוננת בתיק, כאשר מדובר במצב של גרסה מול גרסה. שנית, הסנקציות בגין העבירות הללו הן חמורות בהרבה מהעונשים המוטלים בגין עבירות שאינן בתוך המשפחה.

מכאן, במצב בו זומנת לחקירה או הוגש נגדך כתב אישום בעבירות כאמור, חשוב ביותר לפנות לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה, הבקיא בפסיקת בית המשפט, ושידע להגן על זכויותייך בצורה המיטבית. זאת, גם לאור המצב המשפטי הסבוך, וגם לאור העובדה כי מדובר במקרים בעלי השלכות נפשיות מרחיקות לכת, כאשר המעשים במקרים רבים מבוצעים מתוך קושי נפשי הדורש טיפול, ולאו דווקא סנקציה עונשית.