תסמונת האישה המוכה
תסמונת האישה המוכה הוא תיאור פסיכולוגי המתאר אישה אשר אינה יכולה ליזום כל פעילות אקטיבית בכדי להתגונן מפני בן זוגה אשר מתעלל בה התעללות פיזית ונפשית לאורך זמן, תסמונת זאת נגרמת בעיקר בעקבות ההתעללות המתמשכת שחווה האישה מצד בן זוגה.
תופעת הנשים המוכות היא תופעה אשר קימות משחר ההיסטוריה, כיום בישראל נרצחות כ-125 נשים בכל 4 שנים על ידי בני זוגן. מאחר ועבירות אלה של אלימות במשפחה מתבצעות בחדרי חדרים מספר המקרים המדווחים הוא נמוך בהרבה ממספר המקרים האמתי של תופעת האלימות במשפחה.
מהי תסמונת האישה המוכה?
תסמונת האישה המוכה מוכרת כמצב פסיכולוגי-התנהגותי, תסמונת זו נגרמת בעיקר לנשים על ידי בני זוגן בעקבות התעללות פיזית ונפשית מתמשכת וקשה אותה חווה האישה מצד בן זוגה, בגללה היא הופכת לתלותית, למדוכאת ולבלתי מסוגלת ליזום פעולה אשר תאפשר לה להימלט מהמציאות הקשה אשר היא חווה. נשים רבות הסובלות מהתופעה בדרך כלל סובלות מדימוי עצמי נמוך ומאמינות שהן האשמות בהתעללות, נשים כאלה תסרבנה בדרך כלל להגיש תלונה במשטרה כנגד בן הזוג שלהן והן תדחנה כל ניסיון לעזרה מצד הרשויות או המעגל החברתי הקרוב אליהן. גם לאחר הגשת תלונה, נשים אלו פעמים רבות יבקשו לבטל את התלונה או יסרבו להעיד כנגד הבעל התוקף.
על סייג ההגנה העצמית ותסמונת האישה המוכה
בישראל סייג ההגנה העצמית קבוע בסעיף 34 (י) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף זה מקנה את הזכות הבסיסית של האדם שלא לשאת באחריות פלילית במקרים בהם היה נדרש לעשות מעשה מסוים אשר היה דרוש כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית לפגיעה בחיי אדם.
עם השנים ובעקבות מקרי רצח רבים אשר ארעו בישראל בתחילת שנות ה-90 אשר בראשם סיפורה המוכר של כרמלה בוחבוט חלחלה ההבנה בישראל כי החוק המנדטורי הישן עליו מבוססים דיני העונשין בישראל אינו נותן מענה למקרים שבהן נשים מוכות הסובלות מתסמונת האישה המוכה, מתגוננות תוך כדי הפעלת אלימות ולעיתים אף רוצחות את בעליהן כתגובת נקם אשר נתונה למספר פרשנויות. בישראל של שנות ה-90 החלו להבין כי יש צורך להקל בעונשם של נשים אשר סובלות מתופעת תסמונת האישה המוכה.
יחד עם זאת קיים קושי משפטי בהגנה על נשים אשר לקחו את החוק לידיהם ורצחו את בני זוגן, בתי המשפט לא קיבלו את טענות ההגנה העצמית אשר הועלו על ידי עורכי הדין שכן בכדי להוכיח טענה של הגנה עצמית יש להראות מידיות של הפעולה ומידתיות, כלומר שמדובר ברצף אירועים אחד, ושהתעללות הובילה באותה התקרית לפגיעה בבן הזוג, וכן שמדובר בתגובה פרופורציונאלית למעשה התקיפה. אלו אשר מתנגדים להרחבת הסייג של הגנה עצמית טוענים, כי הרחבת הסייג ובתורה של אי הפללה ו/או הקלה בעונשם של נאשמים בעבירות אלימות קשות עלולה ליצור "מדרון חלקלק" שסופן הוא מתן לגיטימציה לעשיית דין עצמית אשר תוביל בסופו של דבר לפגיעה קשה מדי בזכות לחיים ובשלמות הגוף.
אך ניסוחו של סעיף החוק והדרישה למידיות ומידתיות לא לקחה בחשבון שנשים אשר סובלות מתסמונת האישה המוכה למעשה סובלות מבעיה פסיכולוגית והן אינן יכולות לשקלל את צעדיהן בהגיון וכל דרישה שכזאת למידיות ומידתיות עושה עימן עוול.
על אף שבתי המשפט והפסיקה לא מכירים בטענת ההגנה העצמית במקרים אלו, בהם קורבן עבירת המין או אלימות חוזרת במשפחה, פועלת כנגד המתעלל ולעיתים אף גורם להריגתו, ישנה נכונות להכיר בפעולת הקורבן ככזו אשר אינה מצדיקה אישום בעבירת הרצח אלא בעבירת ההריגה. בדרך זו טווח הענישה העומד בפני בית המשפט גדל והיכולת שלו להתייחס לנסיבות מיוחדות אשר החוק אינו נותן להן מענה באה לידי ביטוי. בתי המשפט יטו להשית ענישה מקלה "באופן יחסי" על נשים אשר סובלות מתסמונת האישה המוכה מאחר ומצב נפשי זה משקף נכונה את מצבו ונסיבותיו האישיות של מבצע העבירה באופן יותר מדוייק.
לסיכום
תסמונת האישה המוכה היא תופעה פסיכולגית אשר נשים רבות סובלות ממנה. סייג ההגנה העצמית בחוק העונשין אינו נותן מענה הולם לנשים אשר סובלות מהתסמונת ונקטו באלימות קשה כלפי בני זוגן. בתי המשפט עוסקים לעיתים תכופות באיזון שבין הערכים המתנגשים ומנסים למלא את הריק. על כן במידה והוגשה נגדך תלונה במשטרה או שאת/ה מואשם/ת באלימות כלפי בן/ת זוגך/תך יש לפנות לעורך דין פלילי המתמחה בעבירות אלימות במשפחה אשר מכיר את החוק והפסיקה בנושא לעומק.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
