מילון מונחים פלילי

בחוק העונשין קיימים גם סייגים, הגנות וחריגים לעבירות המנויות בחוק (לדוגמא: הגנת הכורח, הגנת הצידוק, הגנת הצורך, אי שפיות הדעת, הגנה מן הצדק, טעות במצב הדברים וכד'). כלומר, למרות שהדין מכיר בכך שנעברה עבירה, החוק מעניק למבצעה פטור מאחריות פלילית.

סעיף 43יח לחוק העונשין קובע כך: "לעניין האחריות הפלילית אין נפקא מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר".

כלומר, הגנה זו פוטרת אדם מאחריות פלילית בשל כך שלא הייתה לו דרך סבירה לדעת שמעשהו אינו חוקי.

נטל הוכחת טענת הגנה זו מוטלת כל כתפיו של הנאשם. ככל שהוכחת הטענה תיצור ספק סביר וספק זה לא יוסר, התוצאה תהיה זיכוי הנאשם.

לשם הוכחת הגנת טעות במצב המשפטי יש להוכיח שני תנאים מצטברים:

קיומה של טעות – על הנאשם להוכיח כי טעה בתום לב. ביהמ"ש יבחן תנאי זה עפ"י אמות מידה סובייקטיביות כלומר, בחינת הטעות תהיה מנקודת מבטו של הנאשם האם ידע את הדין או האם התכוון להתחמק מאחריות פלילית. מקום בו הנאשם חשד לאי חוקיות מעשיו ובחר לעצום את עיניו, לא תעמוד לו הגנת טעות במצב המשפטי.

הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר – ביהמ"ש יבחן באופן אובייקטיבי מהם האמצעים שנקט הנאשם לשם מניעת הטעות. כלומר, על הנאשם להוכיח כי לא הייתה לו האפשרות למנוע את הטעות אפילו שפעל בסבירות.

דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד פלילי בנימין בן נתן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

במשפט פלילי, הכרעת דין היא חלק מפסק הדין (פסק הדין כולל את הכרעת הדין וגזר הדין).

הכרעת הדין ניתנת על ידי שופט או הרכב שופטים היושבים בדין, וזאת בתום שמיעת העדויות והטענות במשפט. הכרעת הדין קובעת האם הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום או לאו. דהיינו, האם הנאשם נמצא אשם במיוחס לו או שהוא חף מפשע - זכאי מכל אשמה.

אפשרות נוספת שבה תינתן הכרעת דין מרשיעה הינה כאשר הנאשם הודה באישומים המיוחסים לו בכתב האישום, כולם או חלקם. בין אם בסגרת של הסדר טיעון ובין הודייה בכתב האישום שלא במסגרת הסדר.

בהכרעת הדין יש שתי אפשרויות בלבד: הרשעה או זיכוי.

כאשר כתב האישום כולל סעיפי אישום אחדים, תיתכן גם תוצאה מעורבת: הרשעה בסעיפים מסוימים וזיכוי באחרים.

על פי כללי המשפט הנוהגים, הכרעת דין של זיכוי ניתנת כאשר התביעה לא הוכיחה את אשמת הנאשם או כאשר התעורר ספק באשמתו או כאשר יש סייג לאחריות הפלילית. לעומת זאת, אם הנאשם הודה באשמה בבית המשפט, או שהתביעה הוכיחה את אשמתו, הנאשם מורשע. לאחר הרשעה ניתן גזר דין, שבו נקבע העונש של המורשע.

למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

ניהולו של משפט פלילי "קלאסי" מתמקד למעשה בשתי תוצאות, או בהרשעה, או בזיכוי. אך בין שתי האפשרויות הללו, קיימת אפשרות שלישית לסיים את המשפט הפלילי, והיא באמצעות "הסדר טיעון". מונח זה זוכה לפעמים גם לכינוי לעג בשם "עסקת טיעון". אך למעשה, מדובר בהסדר בין המדינה לבין נאשם בהליך הפלילי, שהוא תוצאה של משא ומתן בין השניים, והוא נובע לעיתים מרצון לקנות סיכון מסוים מטעם שני הצדדים.

לדוגמא, לעיתים המדינה מסכימה לשנות את כתב האישום לכתב אישום מקל, בתמורה לכך שהנאשם יודה בעבירות קלות יותר. כך הנאשם נהנה למעשה מעונש מקל יותר ממה שהיה מקבל אילו היה מורשע בכתב אישום מקורי, והמדינה מצליחה להרשיע אדם שביצע עבירה פלילית, אך ייתכן והיא תתקשה להוכיח שהוא ביצע דווקא עבירה חמורה יותר, כך גם האינטרס הציבורי מתגשם.

חשוב לציין שבישראל אין הסדר חוקי פורמאלי בכל הנוגע להסדרי טיעון, ולמעשה הביקורת השיפוטית על הסדרי טיעון נובעת מפסיקת בתי המשפט. כמו כן, בית משפט לא חייב לקבל הסדר טיעון שמוצג בפניו, ואירעו מקרים שבהם שופטים קבעו שהסדר טיעון מסוים לא עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. עם זאת, ההלכה המשפטית היא שלרוב עדיף לא להתערב בהסדר טיעון, אלא אם הוא באמת סותר בצורה קיצונית את האינטרס הציבורי. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

"יש פעמים שבהן עצם ההתלבטות בשאלת קיומו של ספק סביר,

עולה כדי ספק סביר בעצמה ומביאה לזיכויו של הנאשם מחמת

הספק" (הנשיא ברק).

לצד הקטגוריות של זיכוי והרשעה, יצרה הפסיקה קטגוריה נוספת זו של הזיכוי מחמת הספק, שלה מאפיינים ייחודים רבים המבחינים אותה מהותית וטכנית משתי אחיותיה.

בפן המהותי, על דרך ההבחנה המפורשת שיוצרת הפסיקה בין זיכוי מחמת הספק ובין הקביעה הפוזיטיבית כי הנאשם "נקי מכל רבב", יוצא הנאשם את שערי בית המשפט וצל כבד של חשד תלוי מעליו. אין זה "זיכוי מטהר". המסר לציבור הוא שאפשר שהמזוכה נופל בגדר אותם עבריינים שיצאו זכאים בדינם. בעיני הציבור, אדם שזוכה מחמת הספק, עדיין חשוד בביצוע העברה, אף כי ניצל מהרשעה, אולי בשל סיבה טכנית.

בניגוד לאותה בהירות ונחרצות המתקיימת ב"זיכוי מלא" או ב"זיכוי ברור ומוחלט", מודגשת חולשתו של הזיכוי מחמת הספק באמירות כגון "החליט השופט לזכות את המערער מפאת הספק בלבד", "ולו מחמת הספק" או "מחמת הספק ומחמת הספק בלבד". אין זה, לכאורה, זיכוי "שהתחייב על פי הדין", אלא הוא מוצג כמעין מתת חסד שבית המשפט מחליט לתת לנאשם "ליהנות" ממנה.

יתר על כן, בפסיקה קיימים עיגונים רבים לפיה זיכוי מחמת הספק ניצב על ספו ובשוליו של רף ההוכחה הפלילי, בבחינת זיכוי מהוסס, מאולץ, שאינו מתחייב מהדין.

הזיכוי מחמת הספק מושווה ומובחן מ"זיכוי מלא" או מ"זיכוי ברור ומוחלט". להבחנה ביניהם יש תוצאות ממשיות מבחינת זכויות המתדיין, המביאות לשינוי מצבו ומעמדו המשפטי. כך נקבע לפי סעיף 80 לחוק העונשין, כי יש להבחין בין מי שזוכה אך מחמת הספק לבין מי שזוכה פוזיטיבית, לעניין החזר הוצאות הגנתו מאוצר המדינה. עוד נקבע, כי עובדת היותו של זיכוי מחמת הספק, להבדיל מזיכוי מוחלט, מהווה אף שיקול ראוי, בעל משקל בלתי מבוטל, לשלילת זכותו של הנאשם לשיפוי בגין תקופת המעצר שריצה. בכמה פסקי דין, אשר עוסקים בנסיבות המצדיקות פיצוי או שיפוי, מתייחס בית המשפט העליון מפורשות ל"זיכוי מחמת הספק" כקטגוריה שונה ונפרדת מזו של הזיכוי המוחלט ורואה בתוספת של "מחמת הספק" כנסיבה על סוג הזיכוי, על טיב הזיכוי, על אופיו או על הגדרתו.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

במדינה דמוקרטית ומודרנית, אחת הזכויות החשובות ביותר היא הזכות לקבל ייעוץ משפטי, במיוחד בהליכים פליליים, בהם המדינה "החזקה" היא המאשימה, והאדם "הקטן", הוא זה שצריך להגן על עצמו. אך לא תמיד לנאשם בהליך פלילי מצויה הפרוטה לשם מימון עורך דין במסגרת ההליך הפלילי. לכן, לבית המשפט יש סמכות למנות לכל נאשם בתיק פלילי עו"ד מטעם המדינה.

הייצוג המשפטי לא מתייחס רק למשפט הפלילי עצמו, אלא הוא מתחיל כבר בתחילת הדרך, דהיינו בשלב החקירה הפלילית, שבמסגרתה חשוד בפלילים רשאי להתייעץ עם עו"ד לפני החקירה, ועל חוקר המשטרה גם ליידע אותו.

כדי לשמור על איזונים ובלמים בנושא הייצוג המשפטי בהליך הפלילי, לא אחת נקבע (וזו ההלכה המשפטית משכבר ימים) שמניעת מפגש עם עורך דין, יכולה להביא לזיכוי או לפסילה של ראיה שהתקבלה עקב כך.

עם זאת, קיימים במקרים מסוימים קיימת סמכות למנוע מפגש עם עורך דין, למשל: בעבירות ביטחוניות, או במקרים שקיים חשש לשיבוש הליכי חקירה או לפגיעה בציבור. אך ברירת המחדל היא שכל אזרח זכאי לקבל ייעוץ וסיוע משפטי בהליך הפלילי, החל משלב החקירה. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

לתובע קיימת האפשרות לחזור בו מהאישומים המופיעים בכתב האישום בכל עת לאחר שהתחיל המשפט מלבד שני מקרים:

א. כאשר הנאשם כבר הודה בעובדות אשר מספיקות כדי להביא להרשעתו באחד האישומים.

ב. כאשר הנאשם הודה בעובדות אך אין בהן כדי להרשיע אותו – במצב כזה התובע יהיה רשאי לחזור בו רק ברשות של בית המשפט.

תוצאות החזרה מאישום תלויות במועד החזרה, כך שבמצב בו חזר בו התובע מהאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, האישום יבוטל, במידה והתובע חזר בו לאחר תשובת הנאשם לאישום יזכה בית המשפט את הנאשם.

זיכויו של הנאשם להבדיל מביטול האישום יוצר מעשה בית דין ואינו מאפשר הגשת כתב אישום חדש.

חשוב לציין כי האינטרס המובהק של התביעה לאחר הגשת כתב האישום הוא להמשיך בהליך המשפטי ולהביא להרשעה, עם זאת במידה ולתביעה לא היו מספיק עובדות וראיות כנגד הנאשם ייתכן כי היא תחזור בה מן האישום.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

לתביעה יש סמכות רחבה לחזור בה מכתב אישום ולהפסיק את ההליך. ואולם, תוצאותיה של חזרה מכתב אישום משתנות בהתאם למועד שבה התרחשה.

כאשר התביעה חוזרת בה מכתב האישום בטרם ההקראה, כלומר בטרם השיב הנאשם לאישום, משמעות הדבר היא ביטול כתב האישום, כשלתביעה נותרת זכות להגיש כתב אישום מחדש.

כאשר התביעה חוזרת בה מהאישום לאחר שהנאשם כבר השיב וכפר בעובדות כתב האישום, משמעות החזרה מהאישום היא זיכוי, ולא ניתן להגיש שוב את כתב האישום. אולם לכלל זה יש חריג, ולפיו אם הנאשם כבר השיב לאישום, המדינה יכולה להגיע איתו להסדר חזרה בהסכמה מאישום. כך, המשמעות תהא ביטול כתב האישום ולא זיכוי, על אף שכבר בוצעה הקראה. במצב כזה, התביעה תוכל להגיש כתב אישום מחדש, רק באישור היועץ המשפטי לממשלה.

כמו כן, חשוב לדעת כי סמכותה של התביעה לחזור בה מכתב אישום לאחר תחילת המשפט, מוגבלת בשני מצבים:

האחד – כאשר הנאשם כבר הודה בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו, והשני – כאשר הנאשם הודה בעובדות שלא בהכרח מביאות להרשעתו, אז תוכל התביעה לחזור בה מכתב האישום באישור בית המשפט.

הליכי המשפט הפלילי נפתחים בדרך כלל בתלונה המוגשת לרשויות המשטרה שאותה עליהן לחקור. התלונה המוגשת במשרדי יחידת החקירות או הנולדת מתוך אירוע פלילי מסוים שאליו מגיע איש משטרה, אמורה להיחקר על כל נסיבותיה ובמסגרת זו נחקר גם החשוד בביצוע העבירה הפלילית ועליו למסור את גרסתו.

המחוקק הטיל על המשטרה את התפקיד לנהל חקירות פליליות במספר חיקוקים עיקריים. בצד הטלת התפקיד על המשטרה לחקור בפלילים, העניק המחוקק לאנשי המשטרה סמכויות לחקור. בנוסף, דאג המחוקק לצייד את המשטרה ואנשיה בכלים שונים אשר יסייעו בידה לקיים את החקירה המשטרתית.

מחדל חקירה פירושו כי עקב רשלנותן של רשויות החקירה אבדה ראיה בעלת פוטנציאל מזכה או הוחמצה הזדמנות למצות קו חקירה אשר היה עשוי להועיל להגנת הנאשם. הטענה לקיומם של מחדלי חקירה אינה מבקשת לבחון אם ניתן היה לנהל את החקירה בדרך טובה או יעילה יותר, אלא אם קופחו זכויותיו של החשוד, אם בחקירתו לא נשמרו הכללים וההנחיות שגובשו על מנת לאפשר לו להתגונן כראוי ולאפשר לבית המשפט לבצע מלאכתו בגילוי האמת.

מחדלי חקירה מהותיים עומדים לשיקול בבחינת זיכוי הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום. בפסקי דין רבים נראה כי בתי המשפט לא חוסכים ביקורת מהיחידה החוקרת במקרים בהם נמנעה מלבצע פעולות חקירה מהותיות, במיוחד במקרים בהם בנקל היה ניתן לבצע הפעולה האמורה או לחילופין בכתבי אישום שבהם אין המדובר בעבירה קלה, אלא אם בעבירה שהמחוקק קבע לצידה עונש מאסר בפועל למשך שנים ארוכות, והבדיקה האמורה הייתה נדרשת.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

על-פי חוק המרשם הפלילי, המרשם הפלילי של אדם יכלול גם רישום בגין ביצוע עבירות עליהן הורשע בבתי הדין הצבאיים כאשר היה חייל.

דהיינו, כמעט כל הרשעה בבתי הדין הצבאיים, למעט עבירות ספציפיות כמו התנהגות שאינה הולמת, גוררת עמה רישום פלילי אשר מלווה את החייל בחייו, גם לאחר תום השירות הצבאי שלו. עם זאת, חוק יסוד: נשיא המדינה מעניק לנשיא המדינה את הסמכות לקצר את תקופות ההתיישנות והמחיקה הקבועות בחוק המרשם הפלילי, שחלות על רישום פלילי הנובע מהחלטות בית משפט, אשר לא הסתיימו בזיכוי הנאשם. בכך יכול הנשיא למחוק את הרישום הפלילי ולהעניק לחייל המשוחרר את האפשרות להתחיל דף חדש בחייו, מבלי שיהיה זכר לעברו הצבאי.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה במשפט צבאי

עבירת מרמה והפרת אמונים מעוגנת בסעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והוא קובע כך: 

"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".

עבירת מרמה והפרת אמונים נחקקה מתוך כוונה של שמירת טוהר המידות של עובדי ציבור ווידוא כי השלטון ומערכותיו מתנהלים באופן ראוי וערכי.

סעיף החוק מנוסח באופן כללי מאוד ומעלה שאלה ביחס לפעולות אשר יוגדרו כעבירות מרמה והפרת אמונים ואילו ייחשבו ללגיטימיות. גם בתי המשפט מבינים כי מדובר ב"סעיף סל" העלול להוביל במקרים מסוימים לזיכוי. גם אם יקבע כי פעילות עובד הציבור לא הייתה לחלוטין תקינה ולגיטימית, בית המשפט עלול לראותה כאי תקינות מנהלית או בעיה ארגונית ולא כעבירת מרמה של ממש.

כאמור, על מנת שפעולה מסויימת תיחשב למרמה והפרת אמונים יש צורך בהתגבשות של 3 יסודות:

1. עובר העבירה הוא עובד ציבור.
2. עובד הציבור ביצע את העבירה במסגרת תפקידו.
3. העבירה גרמה לפגיעה בציבור.

כאשר אנו מדברים על פגיעה בציבור, הפסיקה קבעה כי הפגיעה לא חייבת להיות חומרית (נזק כספי ישיר לציבור) ודי בכך כי עצם המעשה פגע באמון הציבור ביחס לשלטון. הכוונה היא שעבירה זו של מרמה והפרת אמונים היא עבירה התנהגותית ובחינתה היא לא ברכיב התוצאתי. הנזק מעבירה זו יכול להיות נזק מופשט כמו אבדן אמון הציבור.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

באופן כללי קיימים בשיטת המשפט הישראלי שני נטלי הוכחה: האחד – נטל ההוכחה במשפט הפלילי, המחייב שכנוע מעבר לכל ספק סביר, והשני – נטל ההוכחה במשפט האזרחי, המסתפק ברמת שכנוע בדרגת הטיית מאזן ההסתברות.

במשפט הפלילי

עקרון יסוד במשפט הפלילי הוא כי נדרשת מהתביעה מידת הוכחה כדי שכנועו של בית המשפט מעבר לכל ספק סביר בדבר אשמתו של נאשם על מנת להרשיעו.

אמת המידה המחמירה, לפיה אין הרשעה בפלילים אלא אם כן יש ראיות לאשמה שמידתן מעבר לכל ספק סביר, נובעת מחומרתה היתרה של ההרשעה בפלילים, המלווה בענישה קשה ובתיוג חברתי שלילי לאורך שנים.

מהו "הספק הסביר" וכיצד יש לתרגם מושג מופשט זה לאמת מידה מוחשית ובהירה, אשר תוכל להנחות את בית המשפט?

במהלך המאה ה- 19 השתרש הסטנדרט של "מעבר לכל ספק סביר", כרף ההוכחה הנדרש לשם הרשעה בפלילים. המלומדים מצביעים על כך שאז ניסו להתוות דרך ביניים בין חתירה לאמת מוחלטת נעדרת כל ספק לבין הסתפקות באמת מוצקה המבוססת על חושיו המוגבלים של אדם.

אף בפסק הדין דמיאניוק, בית המשפט מגיע לכלל מסקנה, כי הוכחת האשמה בפלילים אינה צריכה להיות במידה של וודאות מוחלטת, כי אם במידה הקרובה מאוד לוודאות.

ה"ספק הסביר" הוא ספק שניתן להסבירו, ספק באשר לאשמתו של הנאשם נוכח קיומה של אפשרות בת אחיזה הגיונית במציאות, כי הנאשם לא ביצע את העבירות המיוחסות לו. על מנת להוכיח את אשמת הנאשם במידה הקרובה מאוד לוודאות, יש להתגבר על ספק זה.

במישור האזרחי

המשפט מבדיל היטב וקובע כללים שונים לגבי החובות ומהותם בין המשפט האזרחי למשפט הפלילי. בשונה מהמשפט הפלילי, במישור האזרחי - חיוב או זיכוי בדין הוא רק על פי נטיית מאזן ההסתברויות לטובת צד אחד. מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן, ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו במשקל של למעלה מחמישים אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

מרגע שהוגש כנגד אדם כתב אישום, יש מספר אפשרויות שעומדות בפניו.

אפשרות נפוצה היא סיום התיק בהסדר טיעון. משמעות הדבר היא הגעה להסכמה עם התביעה לפיה הנאשם יודה בעובדות כתב אישום מתוקן, כשלעתים כולל ההסדר גם הסכמה לעניין העונש.

אפשרות אחרת היא "ניהול התיק". זה המצב כשהנאשם מכחיש את המיוחס לו בכתב האישום, או לחלופין טוען כי העובדות המתוארות נכונות, אך לא מגבשות את העבירה בה הוא מואשם – כלומר מגבשות עבירה בעלת חומרה פחותה, או לא מגבשות עבירה כלל.

"ניהול התיק" נקרא גם "שמיעת ראיות" או "שלב ההוכחות", והמשמעות היא שבית המשפט לא מרשיע את הנאשם על פי הודאתו בכתב האישום, אלא שומע ובוחן את הראיות בתיק – ואז מכריע את דינו של הנאשם ומורה על זיכוי או הרשעה, ולעתים מורה על הרשעה בעבירה פחותה מזו בה הואשם, במידה ונתגלו נסיבות המצדיקות זאת.

ניהול התיק מתנהל באופן הבא:

השלב הראשון הוא שלב ה"הקראה", בו כתב האישום מוקרא לנאשם, והוא משיב אם הוא מכחיש או מודה באמור. אם הכחיש - יתחיל "שלב ההוכחות". ראשית מציגה התביעה את ראיותיה, כשלנאשם יש זכות לחקור בחקירה נגדית את עדי התביעה במטרה לסתור את טענותיה. כבר בסיום השלב הזה יכול לטעון הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה", שמשמעה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו אפילו לכאורה, באמצעות הראיות שהציגה.

לא נטענה טענת "אין להשיב לאשמה", או שנטענה ונדחתה על ידי בית המשפט – תציג ההגנה את ראיותיה, כשגם כאן לתביעה זכות לחקור בחקירה נגדית את עדי ההגנה. בשלב הבא יתכנו חקירות חוזרות או הבאת עדים נוספים באישור בית המשפט או ביוזמתו. לאחר מכן יסכמו הצדדים את טענותיהם, ובית המשפט יכריע את דינו של הנאשם, ואם הורשע - יגזור את דינו. 

בפסיקה נקבעה הלכה לפיה אדם הבוחר להכחיש את המיוחס לו ולנהל את התיק, ולבסוף מורשע בעבירות שיוחסו לו – לא תיזקף לחובתו העובדה שבחר לנהל את התיק, במסגרת השיקולים לעונש.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

ספק סביר הינו מונח משפטי שכיח ומושג בסיסי ועקרון יסודי שכל עורך דין פלילי מכיר.

על פי עקרון זה, על מנת להרשיע אדם בעבירה פלילית על התביעה להוכיח כי ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. לעומת זאת, תפקיד ההגנה היא לייצר ספק בלבד על מנת שהנאשם לא יורשע.

הספק הסביר נבחן על פי אמות מידה רציונאליות לאימות אשמתו של אדם באופן שהוא נטול ספק סביר וללא עמידה בהן, חוק העונשין אינו מתיר להרשיע את הנאשם. הספק יבחן אם ניתן בהגיון בריא לקבל את גרסת הנאשם – מעל לספק סביר משמעו כי לאחר שנבחנה גרסת הנאשם והראיות מטעמו, הוכרע כי גרסה זו לא יכולה להתקיים נוכח הראיות ואיננה הגיונית.

חשוב להבהיר כי ספק סביר אין משמעו חוסר ראיות. מדובר בספק ממשי שאינו משתמע לשתי פנים ושאינו מאפשר להרשיע נאשם בביצוע עבירה פלילית.

בחינת הספק הסביר לא נעשית טרם הגשת כתב אישום אלא נבחנת רק בבית המשפט לאחר שמיעת הראיות. יש לדעת כי נטל הוכחת האשמה מעל לכל ספק סביר מוטלת על כתפי התביעה. כמו כן, על התביעה להציג בפני בית המשפט ראיות שיוכיחו את מעורבות ואשמת הנאשם בעבירה הפלילית. ללא יסודות אלו לא ניתן למצוא אדם אשם, והדבר יוביל למצב של זיכוי הנאשם.

למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

הוגש כנגדך כתב אישום? זומנת לחקירה? מעוניין בהגשת ערעור או מחיקת רישום פלילי חשוב שתפנה לעורך דין פלילי. מיהו עורך הדין הפלילי? מדוע חשוב לקחת רק עורך דין בעל ניסיון בתחום הפלילי?

ההליך הפלילי הוא מורכב ובעל היבטים רבים. מדובר בהליך בו המדינה מאשימה אדם בביצוע עבירה, כשהליך בירור האשמה והטלת העונש מתברר בבית המשפט.

מדובר בהליך בעל השלכות משמעותיות ביותר הנוגעות לזכויותיו הבסיסיות של האדם שעלולות להיפגע ואף להילקח ממנו. לדוגמא, זכותו של אדם לחירותו יכולה להיפגע מכך שיוטל עליו עונש מאסר, וזכותו של אחר לעסוק בפרנסתו יכולה להיפגש בשלילת רשיון נהיגה, הטלת עבודות שירות, ולעתים אף מעצם הרישום הפלילי עצמו.

במקרים רבים, מדובר באזרח פשוט שאינו יכול להגן על עצמו מבחינה משפטית, אל מול המדינה שהיא מנגנון גדול וכוחני. מכאן החשיבות שבפנייה לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה, לשם ייעוץ וייצוג במהלך המשפט, ולמעשה גם לפניו ואחריו.

לפני שהוגש כתב אישום, יכול עורך דין פלילי לסייע לחשוד בייעוץ לפני חקירתו במשטרה, בהליכי מעצר, ואף בסגירת התיק בהסדר עם התביעה, או בהתאם לעילות המנויות בחוק.

לאחר הגשת כתב אישום ובמהלך המשפט, ביכולתו של עורך דין פלילי לסייע לנאשם במספר דרכים – בין אם בניהול הליך משפטי וזיכוי הנאשם בדין, בין אם בהפחתת עונשו של נאשם, ובין אם בהפחתת חומרת המעשים המיוחסים לנאשם (למשל בהמרת עבירה בכתב האישום לעבירה בעלת חומרה פחותה יותר).

לאחר סיום המשפט ומתן פסק הדין, עורך דין פלילי יכול לסייע בהתמודדות מול גורמים כמו קצין מבחן, הפסיכיאטר המחוזי, או הממונה על עבודות השירות, שלעתים גזר הדין ותוצאות המשפט יהיו תלויים בחוות דעתם.

בפורטל קרימינלי ניתן למצוא עורך דין פלילי בכל אזורי הארץ, וכן בהתאם לתחום המומחיות הנדרש (עבירות רכוש, תעבורה, אלימות וכו').

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

במשפט הפלילי, ניתן לערער על החלטות ביניים רק במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, ולא במהלך ההליך, דהיינו כל עוד ההליך לא הסתיים לא ניתן להגיש ערעור על החלטות שונות שהתקבלו במהלכו.

אולם לכלל זה מספר חריגים:

1. פסלות שופט – אם צד להליך מבקש להעביר את הדיון למותב אחר (מסיבה של ניגוד עניינים למשל) ומבקש לפסול את השופט, על החלטת השופט אם לפסול את עצמו או לא ניתן לערער לבית המשפט העליון, וההליכים בתיק יעוכבו עד ההחלטה בערעור.

2. החלטות ביניים שמהוות פסק דין – החלטות שמביאות לסיום ההליך ולקביעה סופית בעניין זכויות הצדדים, כמו למשל קבלת טענה מקדמית שמובילה לביטול ההליך הפלילי, או קבלת טענת ״אין להשיב לאשמה״ שמביאה לזיכוי.

3. עיון בחומר חקירה – התביעה חייבת להעמיד לרשות הנאשם את חומר החקירה, ואם לא העמידה את מלוא החומר לרשותו בטענה שלא מדובר בחומר חקירה, או שמדובר בחומר שאינה חייבת למסור, על החלטת בית המשפט בבקשה ניתן לערער לערכאה גבוה יותר.

4. החלטות בעניין מעצר – קיימת זכות ערר בעניין החלטות מעצר/שחרור/החלטה בבקשה לעיון חוזר במעצר. זוהי החלטה שלא נוגעת לפסק הדין הסופי ישירות ואין טעם לערער עליה במסגרתו.

5. החלטה בעניין עיכוב ביצוע עונש – החלטה הנלווית לגזר הדין, ולא חלק מפסק הדין הסופי. משכך, ניתן לערער על החלטה בדבר עיכוב ביצוע עונש בנפרש מערעור על פסק הדין הסופי.

 למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

במשפט הפלילי ישנן מספר טענות מקדמיות שנאשם יכול לטעון בפתיחת המשפט. עיקר הטענות המקדמיות כאמור קבועות בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982. בין הטענות המקדמיות שקיימות הן: סמכות מקומית, הגנה מן הצדק, זיכוי קודם, חנינה ועוד. עם זאת, אחת הטענות המקדמיות הנפוצות, היא טענה מקדמית שנקראת "פגם או פסול בכתב האישום". מדובר בטענה שיכולה לבוא למשל לידי ביטוי במקרים שבהם למדינה יש טעות עובדתית מובהקת בכתב האישום, או טעות סופר בכתב האישום, ועוד.

עוד חשוב להזכיר, שטענה של פסול בכתב האישום יש לטעון בפתח המשפט, כלומר לפני הקראת כתב האישום. אם נאשם לא טען טענה זו בשלב הזה, הרי שהוא לא יוכל לטעון אותה בהמשך, אלא ברשות בית המשפט. משמעותה של קבלת טענת פסול או פגם בכתב האישום, יכולה להתבטא או בביטול כתב האישום (שלאחר מכן אפשר להגישו שוב) או תיקון כתב האישום. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

במקרים בהם משפט פלילי מסתיים בזיכוי נאשם, הוא יהיה זכאי לקבלת פיצויים בגין תקופת מעצרו וכן, לתשלום עבור הוצאות הגנתו. זכות זו מעוגנת בסעיף 80(א) לחוק העונשין.

גובה הפיצוי לנאשם בגין תקופת מעצרו ייקבעו בהתאם לתקנות ובאשר להוצאות המשפט, על הסניגור המייצג את הנאשם להציג בפני בית המשפט את הקבלות כנגד ההוצאות שנגרמו לנאשם.

סעיף 80(א) מגלם שתי סיטואציות בהם ייפסק לנאשם תלשום פיצויים והוצאות:

במקרים שלא היה יסוד לאשמה - כלומר, מקרים בהם לא היה מקום להעמיד את הנאשם לדין. פעמים בודדות הוכרו מקרים כאלה בפסיקה.

נסיבות אחרות המצדיקות זאת – סיטואציה זו מגלמת את רוב המקרים שבגינם בית המשפט יפסוק תשלום הוצאות ופיצויים לנאשם. כאמור, עילה זו היא עמומה ואינה מוגדרת בגבולות מסוימים. למעשה, זה מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע אילו מקרים יכנסו בגדרי עילה זו. בשורה ארוכה של פסקי דין, קבע בית המשפט העליון כי יש לפרש עילה זו באופן רחב לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בשיקולים האם לפסוק לנאשם שזוכה פיצויים והוצאות משפט, בית המשפט יביא בחשבון גם: התנהגות המשטרה והתביעה, שתיקת הנאשם בחקירתו, שקרי הנאשם, האם הזיכוי הוא זיכוי מוחלט או זיכוי מחמת הספק?, התנהגות עדי התביעה, התנהגות הנאשם וכו'.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עםעורך דין פלילי

עמוס ברנס הורשע בשנת '76 בבית המשפט המחוזי ברצח של הנערה רחל הלר ונידון למאסר עולם. ברנס שהכיר את רחל הלר באופן שטחי, ניגש מיוזמתו למשטרה בטענה כי רצה לסייע. אחרי מספר חודשים ברנס זומן לחקירה חוזרת, הפעם באזהרה ובחשד שהוא הרוצח.

למרות טענת האליבי שתמכו בו שניים מחבריו, ברנס המשיך להיחקר תוך שהשוטרים הכו אותו ומנעו ממנו שינה ואף אילצו אותו לשחזר את הרצח שכביכול ביצע.

במהלך משפטו של ברנס התגלו עדויות שקר ועיוותי דין קשים של המשטרה ולמרות זאת, בית המשפט החליט להרשיע אותו על סמך עדויות של שוטרים אחרים. כך גם נקבע בערעור שהגיש ברנס לבית המשפט העליון.

בעקבות הגילויים, החליט נשיא המדינה לקצוב את עונשו ל-12 שנות מאסר. ברנס שהה בכלא 8 וחצי שנים לאחר שגם נוכה לו שליש.

ברנס לא הסתפק בשחרור מהכלא והוא נלחם על קיום של משפט חוזר בעניינו, לשם הקביעה כי מדובר בהרשעת שווא. בשנת 2002 נקבע משפט חוזר בעניינו, אך בשל החלטת הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום חוזר, לא נשמעו ראיות לגופו של עניין וברנס זוכה בזיכוי אילם.

בשנת 2010, ברנס תבע פיצויים מהמדינה ובית המשפט המחוזי בתל אביב פסק לו פיצויים על סך 5 מיליון שקלים בגין מאסר שווא. כשנה לאחר מכן, ברנס נפטר.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

בעת החלטה בדבר מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים של הנאשם, נדרש בית המשפט לבחון שלושה אלמנטים: קיומן של ראיות לכאורה; קיומה של עילת מעצר; וקיומה של חלופת מעצר מתאימה בנסיבות העניין. קרי, תנאי בסיסי להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים כנגדו הינו קיומן של ראיות לכאורה.

בהתאמה, סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי בית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים אלא אם נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. מפסיקת בית המשפט עולה כי קיים הבדל מהותי בין 'ראיות לכאורה' הדרושות למעצר עד תום ההליכים, לבין 'ראיה רגילה' הדרושה להרשעה או לזיכוי.

בפרשת זאדה קבע בית המשפט העליון כי 'ראיה לכאורה' היא 'ראיה גולמית' ש'טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי'. דהיינו, מדובר בראיות גולמיות שבמידה ובית המשפט יתן להם את כל המשקל, יהיה בהן כשלעצמן, להביא להרשעתו של נאשם. משמעות הדבר היא שבית המשפט אינו בוחן כרגע את אמינות הראיות שהוצגו בפניו, אלא מתמקד בכך שבאם ינתן לראיות אלו אמון מלא יהיה בהן להביא לכדי הרשעתו של הנאשם.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים