אזרחית ישראלית שהתה 3.5 שנים במתקן גירוש של שוהים בלתי חוקיים
שהתה ששלוש וחצי שנים במתקן משמורת לשוהים בלתי חוקיים
הפרשה המוזרה החלה ביום 11.10.12 התייצבה הנאשמת בתחנת משטרת עכו, וטענה בכזב שהגיעה לישראל כשבוע קודם לכן דרך נתב"ג כתיירת מאוזבקיסטן, ושאיבדה את מסמכיה האישיים. הנאשמת ביקשה עזרה לשוב לאוזבקיסטן. משטרת עכו העבירה אותה לידי רשות ההגירה והאוכלוסין. הואיל ולא היה ניתן לאמת את זהותה, הנאשמת הועברה למתקן כליאה גבעון, אשר מהווה מתקן משמורת לשוהים בלתי חוקיים.
הנאשמת שהתה שם כ- 3.5 שנים, עד אשר בשנת 2016 נערכה לה בדיקת ד.נ.א אשר העלתה התאמה לדגימה שנלקחה מהנאשמת בשנת 2010. לאחר שהתגלתה זהותה האמיתית, מסרה הנאשמת בחקירתה כי מסרה זהות בדויה משום שרצתה לעזוב את הארץ.
נגד הנאשמת הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לה עבירות של תקיפת עובד ציבור, ניסיון תקיפת עובד ציבור, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרעה לעובד ציבור ועוד. כתבי האישום מתארים סדרה של מעשי אלימות כלפי סוהרים עת שהתה בכלא, וכן בגין העובדה שהציגה עצמה בפני רשויות המדינה בזהות כוזבת.
ב"כ הנאשמת עתרו למן הרגע הראשון לבטל כתבי האישום בהיותם מנוגדים לעקרונות הצדק
הסנגוריות עו"ד קטי צוטקוב ועו"ד מרים בריינין טענו כי הנאשמת שהתה במשמורת לא חוקית, וזאת בזמן שלרשויות החוק היו נתונים פורנזיים היכולים לברר זהותה האמיתית. באשר להתנהלות הנאשמת בכלא, טענו באות כוחה כי הנאשמת נתפסה על ידי שב"ס כעבריינית אשר נדרשת כלפיה רמת קשיחות גדולה מזו המופעלת כלפי מוחזקים במשמורת זמנית. לשיטת הסנגוריות, אילו היו פועלות רשויות החוק נכונה, ומגלות בזמן אמת את זהותה האמיתית של הנאשמת, ככל הנראה שלא היה נולדים הארועים בכלא ובכך לא היה מוגש כתב אישום נוסף נגדה.
מנגד, טענה המאשימה כי השמתה של הנאשמת נעשתה כדין, שכן אושרה על ידי בית הדין לביקורת משמורת שוהים בלתי חוקיים וכן נערכו בעניינה דיונים תקופתיים, 54 במספר. לשיטת המאשימה, על פי חוק הכניסה לישראל, זכות ערעור על החלטה זו נתונה לבית משפט מחוזי ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים, ומשלא הגישה הנאשמת ערעור על החלטות אלה הרי שאין באפשרותה לטעון זאת כעת, בפני ערכאה שיפוטית אחרת.
בית המשפט: ניהול ההליך מוביל לפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות
בית המשפט מקבל את עמדתן של עו"ד קטי צווטקוב ועו"ד מרים בריינין קובע כי במקרה הזה נפלו פגמים בכך שלמעלה משלוש וחצי שנים איש לא טרח לבצע לנאשמת בדיקת ד.נ.א, שהינה פעולה פשוטה, אשר הייתה יכולה תוך זמן קצר להוביל לבירור זהותה של הנאשמת ובכך להימנע מהחזקתה תקופה ממושכת במשמורת שב"ס.
בית המשפט מוסיף כי באיזון שבין הנזק שכבר נגרם לנאשמת, שלילת חירותה במשך למעלה משלוש וחצי שנים, לבין הקלות שבה יכולה הייתה המאשימה למנוע את הפגיעה, אל מול הנזק שנגרם לנאשמת בעצם ניהול משפט פלילי, מהווה פגיעה חמורה בתחושת הצדק וההגינות, וכי לא ניתן לרפאה באמצעות התחשבות בשלב גזירת הדין, כפי שהוצעה על ידי המאשימה.
לאור כלה אלה, בית המשפט סבור כי לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מאשר ביטולם של כתבי האישום, ועל כן מורה על ביטולם.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
