אכיפה בררנית במשפט הפלילי
נסעת עם הרכב, עצרת בצד הדרך על המדרכה המסומנת בצבע "אדום לבן". מאחורייך ולפנייך חנו עוד הרבה רכבים. אך את השוטר שבמקרה עבר במקום זה לא כל כך עניין, והוא בחר לתת דווקא לך קנס תוך התעלמות משאר הרכבים, ובכך למעשה הוא "ברר" את הדו"ח "בפינצטה". האם מדובר באכיפה בררנית? נראה שהתשובה היא בחיוב. אך מהי למעשה אכיפה בררנית? כיצד מוכיחים אותה? ומה המשמעות שלה במסגרת הליך משפטי?. על כל אלו במאמר הבא.
מה אכיפה בררנית?
כשמה כן היא, אכיפה בררנית היא למעשה אכיפה מפלה שנעשית בצורה בררנית ולמעשה לא נאכפת באופן שווה כלפי אותם אנשים באותן נסיבות או בנסיבות דומות. לדוגמא: אכיפה בררנית יכולה להתבטא בדוגמא שהוצגה לעיל, כאשר רכב אחד מקבל קנס אך לא רכבים נוספים באותו המקום או באותו רחוב. דוגמא אחרת, היא כאשר ניתן קנס נגד בית עסק בגין עבירה דומה, שלא נאכפת נגד בעלי עסקים העוסקים בתחום דומה, ושמצויים בקרבה. דוגמא נוספת לאכיפה בררנית, היא למשל אכיפת חוק כלפי סוג של אוכלוסייה מסוימת באזור מסוים, אך התעלמות מאותה עבירה כלפי אוכלוסיות אחרות במקומות אחרים.
הכלל המשפטי הוא שאכיפה בררנית פוגעת למעשה קשות בחוש הצדק, ולכן כאשר מוכחת אכיפה בררנית יכול בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום, ולעיתים במקרים אחרים הוא יכול גם להקל מאוד בעונש של מי שעומד לדין. בכלל, אכיפה בררנית מעלה שאלות קשות ומוסריות לא רק מתחום המשפט הפלילי, אלא גם מתחום המשפט המנהלי. רשות שמבצעת אכיפה בררנית פועלת לכאורה בניגוד למנדט שהציבור מעניק לה, ובניגוד לחובתה לנהוג בהגינות, ובתום לב לטובת אזרחיה.
מהי הגנה מן הצדק?
הגנה מן הצדק היא טענת הגנה במשפט הפלילי, הקבוע בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982. לכאורה, מדובר בטענה שאפשר לטעון רק בשלב המקדמי, אך למעשה זו טענה שאפשר לטעון בכל שלב בהליך הפלילי. אך מהי למעשה טענת הגנה מן הצדק? מדובר בטענה שאפשר לטעון כאשר הנאשם בתיק הפלילי סבור שכתב אישום פלילי שהוגש נגדו סותר את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית. כך קובע סעיף 149(10) לעיל: "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". אכיפה בררנית, מוכרת בישראל בהתאם לפסיקה רווחת, בתור עילה להגנה מן הצדק במסגרת המשפט הפלילי.
מה אפשר לעשות נגד אכיפה בררנית?
כאשר קיים חשש לקיומה של אכיפה בררנית, הרי שאפשר לטעון כבר בשלב המקדמי לקיומה של הגנה מן הצדק, במסגרת ההליך הפלילי. ככל שבית המשפט קיבל את הטענה בשלב המקדמי, הרי שבסמכותו לבטל את כתב האישום. לחלופין, לעיתים יכול בית המשפט לבקש לדון בטענה לגופה במסגרת ההליך הפלילי, אז הטענה המקדמית תשמש בעצם כטענת הגנה בתיק הפלילי לגופו. כפי שגם יוסבר בהמשך, טענות של אכיפה בררנית, הן טענות שאפשר לטעון גם בשלב הטיעונים לעונש בהליך הפלילי במקרים מסוימים.
כיצד מוכיחים אכיפה בררנית?
לרוב, הנטל להוכיח אכיפה בררנית מוטל על הטוען אותה. עם זאת, במקרים רבים כדי להוכיח אכיפה בררנית צריך הנאשם להיעזר בראיות (לדוגמא: מסמכים) שמצויות בידי הרשות. לכן, במקרים רבים מוגשות בקשות לקבלת חומרי חקירה מהמדינה, במסגרת ההליך הפלילי. למשל, אם בעל עסק רוצה להוכיח שאכיפה נעשתה נגדו בצורה בררנית, הרי שעליו להראות שבעלי עסקים אחרים לא "זכו לטעמה של אותה אכיפה". לכן במקרה כזה יהיה על בעל העסק להוכיח באמצעות אסמכתאות (שלרוב מצויות אצל הרשות) שאכן לא בוצעה אכיפה. במקביל, כמובן שבעל העסק יכול גם להוכיח את טענתו באמצעות עדויות ואפילו באמצעות עדותו שלו (אך אז משקלה ככל הנראה יהיה נמוך יותר).
האם ניתן לטעון לאכיפה בררנית גם במסגרת טיעונים לעונש?
כאמור, טענת האכיפה הבררנית היא טענה נגזרת לטענה גדולה יותר הנקראת "הגנה מן הצדק". טענה זו אפשר לטעון לא רק כטענה לביטול כתב האישום, אלא גם כאשר אדם הורשע בפלילים, ועתה הוא עתיד לקראת דיון בעונשו.
חוק העונשין, התשל"ז- 1977 קובע את מגוון השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת טיעונים לעונש. בין השיקולים הללו הם- התנהגות הרשות במסגרת ההליך הפלילי, וכן גם שיקולים נוספים שנוגעים לצדק ונסיבות אישיות. כאשר יש חשש לאכיפה בררנית, ואפילו אם הטענה התקבלה בחלקה אך לא ברמה כזו שמצדיקה זיכוי מהליך פלילי, בית המשפט לרוב ייקח בחשבון את הטענה במסגרת השיקולים במתן העונש, מה שלעיתים עשוי להביא להפחתה בעונש באופן טבעי.
לסיכום:
טענת אכיפה בררנית נטועה עמוק במשפט הישראלי, אך היא אינה טענה שקל להוכיח. לכן, אם הוגש כתב אישום, ונראה לכם שנעשתה כלפיכם אכיפה בררנית, הדרך הטובה ביותר להוכיח טענה זו היא להיעזר בשירותיו של עו"ד פלילי.
