15 שנות מאסר לנאשם שדקר והרג את יפתח גריידי ז"ל

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין רצח ושיבוש מהלכי משפט, בכך שבמהלך בילוי במועדון, דקר למוות את המנוח, בעוד שלושה מחבריו מסייעים לו. שניים משותפיו של הנאשם נדונו בבית משפט השלום בגין עבירה של אי מניעת פשע, בעוד השותף השלישי הואשם בהריגה ושיבוש מהלכי משפט, באותו כתב אישום של הנאשם. בהמשך, הגיע אותו שותף שלישי להסדר טיעון עם הפרקליטות, והורשע על פי הודאתו בעבירות של אי מניעת פשע ושיבוש מהלכי משפט.

הנאשם הכחיש את המיוחס לו, ובמשך תקופה ארוכה התנהלו הוכחות בתיק. רק לאחר שהסתיים הליך שמיעת הראיות, הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסדר טיעון, לפיו יחזור בו הנאשם מכפירתו ויודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של הריגה במקום בעבירה של רצח, ושיבוש מהלכי משפט.

אירוע הדקירה

על פי כתב האישום המתוקן, הגיעו הנאשם ושלושת חבריו למועדון ה״שש״ ברעננה, שם התפתחה קטטה כשאחד מחבריו של הנאשם חיזר באגרסיביות אחר ידידתו של המנוח, ולאחר שהתערבו הנאשם וחבריו, כמו גם המנוח וחבריו. מאבטחי המועדון הפרידו בין הצדדים, כשבמקביל חבר הנאשם לחבריו תוך שהוא מכריז כי הולך להביא סכין. הנאשם נכנס למטבח ונטל משם סכין קצבים שאורך להבה 20 ס״מ ורוחב בסיסה 5.2 ס״מ, וכן מזלג גריל בעל שיניים מוארכות.

חבריו של הנאשם ניסו להדוף אותו, אך זה המשיך בהליכה לכיוון אחד מחבריו של המנוח, אותו חבר עמו התעמת באופן אישי במהלך הקטטה ושעבורו הייתה מכוונת נטילת סכין. משראה שאותו חבר הוצא החוצה על ידי המאבטחים, התקדם הנאשם אל שער היציאה, משך אותו בידיו והניף לעברו את הסכין, אך זה נמלט אל תוך המועדון.

בשלב זה החלו מהלומות בסמוך לשער המועדון, במהלכן נעץ הנאשם את הסכין בקדמת גופו של המנוח, ונמלט עם חבריו מהזירה. כתוצאה מהדקירה נגרם למנוח פצע דקירה ברוחב 5.5 ס״מ ובעומק 12 ס״מ, שפגע באיברים פנימיים ובעורק הראשי. המנוח מת במקום.

בהמשך לכך, זרק הנאשם את הסכין, נפטר מהבגדים שלבש, והתקשר לאחראי המשמרת במועדון כדי לשאול אם האדם שנדקר מת ואם יש מצלמות במועדון, והזהיר אותו לבל יספר לאיש על השיחה.

טיעוני הצדדים

במעמד הטיעונים לעונש, הדגישה המאשימה את ההיבטים המחמירים בהתנהגותו של הנאשם וביקשה כי יוטל עליו העונש המקסימלי הקבוע בחוק, בהציעה כי מתחם העונש בגין שתי העבירות יעמוד על 19-23 שנות מאסר. המאשימה הפנתה לפסיקה לפיה נקודת המוצא לענישה במקרים של אלימות קשה שגרמה למוות היא עונש המקסימום, וטענה כי במקרה זה מדובר בנסיבות חומרה קיצוניות המשולות ל״רצח מדרגה שנייה״.

לעניין שיקולי הענישה, טענה המאשימה כי הגם שהנאשם הודה, הרי שמדובר בהודיה מאוחרת כאשר לאורך כל ההליך ביקש הנאשם לטעון כי מדובר בתאונה המצדיקה הרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בלבד. כמו כן, הדגישה המאשימה את עברו הפלילי של הנאשם בביצוע עבירות אלימות, וטענה כי ״הכתובת הייתה על הקיר״.

בא כוח הנאשם, עו״ד ירום הלוי, השיב לדברי המאשימה בטיעוניו לעונש, והדגיש כי הנאשם לא כפר באחריותו לגרימת מותו של המנוח, וכי הרשעתו בעבירת ההריגה, חלף עבירת הרצח שבה הואשם, מצביעה על כך שהיה מקום לשמיעת הראיות בתיק. משכך, הלין על הפסיקה שהוגשה על ידי המאשימה, שעסקה במי שכפרו באחריותם למות הקרבן והורשעו בסופו של ההליך בעבירה שיוחסה להם.

עוד טען עו״ד הלוי כי לנאשם ״לא היה עניין״ עם המנוח אלא עם חברו, שבינו לבין הנאשם הוחלפו מהלומות. משכך, טען כי יש לפרש את האמור בכתב האישום כך שפעולתו של הנאשם באה בזיקה לחילופי המהלומות שהתרחשו בין הצדדים. בית המשפט קיבל את עמדתו של עו״ד הלוי לעניין זה והתיר הגשת פסיקה עונשית שבה לא מדובר על פעולה חד צדדית של הנאשם מבלי שהייתה תגרה קודם לכן.

באשר למתחם, טען עו״ד הלוי כי אין זה המקרה המתאים להטלת עונש המקסימום בעבירת הריגה, ובאשר לעבירת שיבוש מהלכי משפט, הרי שאין מדובר בנסיבות חמורות של שיבוש המוכרות מתקדימים אחרים. בהתאם, טען כי מתחם העונש הראוי הוא 7-10 שנות מאסר.

באשר לחומרת המעשים טען הלוי כי אין מקום לקבוע שהנאשם התכוון לפצוע קשה את המנוח, שכן מיקום הדקירה לא היה באיברים חיוניים (ראש, צוואר, לב), אלא המוות נגרם כתוצאה מפגיעה בעורק הראשי.

לעניין עברו הפלילי של הנאשם, ציין כי אינו מכביד, וכי הנאשם אמנם ריצה בעבר שני עונשי מאסר לא ארוכים, אך היה זה כשהיה קטין. לכך הוסיף כי הנאשם עובד לפרנסתו, ואמנם יש לו קושי לשלוט בדחפיו במקרים מסוימים, אך לא מדובר במי שנוהג לדקור ולנקוט באלימות כדרך חיים. לבסוף טען כי חרטת הנאשם כנה, והדגיש את נכונותו לשלם פיצויים למשפחת המנוח בשיעור המקסימלי הקבוע בחוק.

גזר הדין

בית המשפט המחוזי-מרכז בלוד גזר את עונשו של הנאשם בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין. כך, בשלב הראשון קבע את מתחם העונש ההולם. בית המשפט הדגיש את ערך קדושת חייו של אדם שנפגע במקרה זה, ועמד על הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, שבמקרה זה הנן חמורות ביותר, שכן הנאשם גרם להסלמת הקטטה, וקיבל את החלטתו הגורלית לאחר שיכול היה האירוע להסתיים עם התערבותם של מאבטחי המועדון. כמו כן, עמד בית המשפט על הנזק שנגרם למשפחתו של המנוח, שמהווה גם היא נסיבה מחמירה בעניין זה.

בית המשפט המשיך והפנה לפסיקה במקרים דומים, ודחה את טענת המאשימה לעניין המתחם שהציעה, ולעניין עונש המקסימום. משכך, קבע כי מתחם העונש לגבי שתי העבירות עומד על 12-18 שנים.

בשלב השני, עמד בית המשפט על הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה - הודיית הנאשם והחרטה שהביע, אל מול עברו הפלילי והמאסרים שריצה. לאחר שקילת הנסיבות האמורות, מטיל בית המשפט על הנאשם 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצויי למשפחת המנוח בגובה 258,000 שקלים, השיעור המקסימלי הקבוע בחוק.

השופטת ברודי מסיימת את פסק דינה בעמדה על נקודות מדאיגות בחקירת המשטרה, בין היתר ביצוע חקירה לא מתועדת שניתן לכנות ״תשאול נעלם״, ומסירת מידע כוזב לבית המשפט בעניין שתי דקירות משני כלים שונים בשלב החקירה, אמירה שהייתה בין הגורמים המרכזיים להארכת מעצרו של הנאשם הנוסף בתיק. השופטת קובעת כי מצופה שפרקליטת המחוז תיכנס לעובי הקורה ותבצע בדיקה נאותה לגבי האמור.