קשירת קשר לביצוע פשע
עבירת קשירת קשר לביצוע פשע הינה התחייבות של כמה אנשים המצהירים על הרצון המשותף שלהם להוציא לפועל עבירה פלילית כלשהי. מטרתה של עבירת זו היא להעניש גם את אלו שלא הוציאו לפועל את התוכנית הפלילית והשתתפו "רק" בשלב התכנון שכן לעיתים עצם ההתנהגות בשלב ההכנה היא התנהגות עבריינית אשר מצדיקה טיפול של חוק העונשין. במאמר זה נפרט אודות העבירה
עבירת קשירת קשר לביצוע עבירות פשע ועוון מעוגנת בסעיף 499 לחוק העונשין תשל"ז-1977. סעיף זה קובע כי הקושר קשר עם אדם לעשות פשע או עוון, או לעשות במקום שמחוץ לישראל מעשה שהיה בגדר פשע או עוון אילו נעשה בישראל, והוא עבירה גם לפי דיני אותו מקום, דינו מאסר של עד 7 שנים במקרה של עבירת פשע וכשנתיים אם מדובר בעבירת עוון. עם זאת, במידה ומדובר בתכנון של עבירה קלה יחסית כזאת אשר גוררת אחריה ענישה פחותה מהמספרים הללו יהיה העונש זהה לעונש על העבירה עצמה (הכלל הוא שיוטל העונש הקל יותר מבין השניים).
יסודות העבירה
עבירת קשירת קשר תלויה בשני יסודות: נפשי ועובדתי. במסגרת היסוד העובדתי יש צורך להוכיח כי התקיימה התקשרות מסוימת עם אדם אחד או יותר ששניהם רוצים לבצע עבירה מסוג פשע או עוון. מדובר למשל בשיחת טלפון או בפגישה של פנים מול פנים, בה מביעים השותפים את כוונותיהם לביצוע העבירה. חשוב לציין שהחוק אינו דורש שכל השותפים ייפגשו או יכירו זה את זה, ומספיק ששניים מהם דיברו ביניהם על מנת שאלה יואשמו בקשירת קשר. כמו כן, היסוד העובדתי אינו דורש שהנאשם יהיה שותף לכוונות ביצוע העבירה מתחילתן, וגם אם הנאשם הצטרף אל הקושרים מאוחר יותר ניתן יהיה להאשימו בביצוע העבירה.
בנוגע ליסוד הנפשי חשוב לעשות הבחנה בין אמירות סתמיות ללא כל כוונה פלילית אמיתית לבין התקשרות מתוך כוונה ממשית להשלים את העבירה.
מקרים נוספים אשר יחשבו לעבירת קשירת קשר
סעיף 500 לחוק העונשין מפרט שורת מטרות נוספות שאם לשמן נקשר הקשר דין המורשע יהיה עונש מאסר של עד שנתיים, ואלו הן המטרות: למנוע או להכשיל ביצועו של דין או אכיפתו, לגרום נזק לגופו של אחר או לשמו הטוב, להביא לירידת ערך בנכסו של אחר, למנוע או להפריע לאדם להעביר באופן חופשי וכדין נכס שלו בערכו הראוי, להזיק לאדם במשלח ידו ועוד מספר פעולות נוספות המפורטות בסעיף זה. חשוב לציין כי גם בביצועם של המעשים הללו אין הכרח לכך שהעבירה עצמה שלשמה נקשר הקשר תבוצע במלואה.
הביקורת על הכנסת העבירה לחוק העונשין
אחד מעקרונות העל שבא לידי ביטוי בחוק העונשין הוא "אין עונשין על דברים שבלב" כלומר חוק העונשין לא רוצה ולעיתים גם אינו יכול לטפל במחשבותיהם או רצונותיהם של אנשים טרם הם יצאו לפועל במעשים אקטיביים כלשהם. שכן סטייה מרציונל זה פוגמת בעיקרון החוקיות. בהתאם לכך, קיימת בעיתיות מסוימת בעצם הטלת האחריות הפלילית בעבירה של קשירת קשר שהיא אינה עבירה קלאסית ואף אין מדובר בעבירת ניסיון. מכאן החלה להישמע ביקורת שהופנתה ברובה אל המחוקק כלפי כל הרעיון של הרשעה בגין עבירה זו.
עד לפני מספר שנים היה נהוג שכל מי שקושר קשר לביצוע עבירה נחשב גם כאחראי לעבירה עצמה, וזאת אף אם לא ידע על מימושה והיא נעשתה ללא השתתפותו, אך בשל הביקורות הרבות שהופנו כנגד הגישה הזאת נכנס תיקון לחוק העונשין שהתבטא בהוספת תת סעיף 499 ב', וזוהי לשונו "הקושר קשר יישא באחריות פלילית גם על עבירה שלשמה נקשר הקשר או שנעברה לשם קידום מטרתו, רק אם היה צד לעשייתה" . המשמעות של שינוי זה היא שלא בכל המקרים הקושר יישא באחריות הפלילית גם לעבירה עצמה ולעיתים הוא יואשם רק בעבירה של קשירת קשר. התיקון למעשה מציע פשרה ומרכך מעט את העבירה כך שהיא תהיה תואמת יותר לעקרונות החדשים של המשפט הפלילי שהתפתחו בשנים האחרונות לכיוון של זכויות האדם וזכויות הנאשם בפרט.
לסיכום
עבירת קשירת קשר לביצוע פשע או עוון הינה עבירה מיוחדת בדיני העונשין של ישראל שכן היא מטפלת בשלב הטרום-ביצועי של העבירה הפלילית והיא תמיד מהווה עבירה נלווית לעבירות הראשיות בגינן מרשיעים את הנאשם. בשנים האחרונות חל תיקון בחוק העונשין אשר מגביל מעט את אפשרויות ההרשעה בגין עבירה זו. במידה ואדם נחשד בביצוע עבירה של קשירת קשר חשוב שיפנה לעורך דין פלילי המנוסה בתחום.
דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד פלילי בנימין בן נתן.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
