זכות היידוע והשימוע - מדריך
פתיחת ההליך הפלילי היא השלב הראשוני שבו המשטרה מתחילה לבצע חקירה. אבל אחד השלבים המשמעותיים בהליך הפלילי הוא כאשר המשטרה מסיימת את החקירה, ומעבירה את חומרי החקירה לידי התביעה או הפרקליטות. זהו השלב שבו מוקנית לחשוד שתי זכויות מהותיות, זכות השימוע, וזכות היידוע שהם למעשה זכות אחת עקרונית. מהן אותן זכויות? על כך במאמר שלהלן
מהן זכויות היידוע והשימוע?
כאשר מתקיימת חקירה פלילית, המשטרה היא אשר אחראית על החקירה. לאחר סיום החקירה, כל חומרי החקירה מועברים לידי תובע משטרתי בעבירות מסוימות, או לפרקליט מפרקליטות המחוז בעבירות מסוימות. בשלב הזה, קובע חוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"א- 1982 (להלן: "החוק") מוטלת על התובע או הפרקליט חובה ליידע את החשוד על כך שהחומר בעניינו הפלילי הועבר לטיפול של תובע. עם זאת, הזכות הזו קיימת בעבירת פשע, קרי: עבירה שעונשה גבוה משלוש שנות מאסר. זהו למעשה זכות "היידוע". דהיינו, החובה ליידע את החשוד בפלילים מה הסטטוס של התיק הפלילי בעניינו.
כאשר מועבר חומר החקירה מהמשטרה לתובע הרלוונטי, מוטלת כאמור על התובע חובה ליידע את הנאשם בכתב על כך שהתיק בעניינו מצוי בידי התביעות. סעיף 60א לחוק מחייב את התובע או הפרקליטות לשלוח הודעה בכתב, שתכלול גם את הכתובת של רשות התביעה הרלוונטית, וכן לשלוח את ההודעה בדואר רשום. כמו כן, החוק מקנה לחשוד שייתכן ויוגש נגדו כתב אישום, זכות לפנות בכתב לרשות התביעה הרלוונטית, בתוך 30 ימים מקבלת מכתב "היידוע", בבקשה להימנע מהגשת כתב האישום. זו למעשה, זכות השימוע. לעיתים ניתן גם לקיים את זכות השימוע באמצעות פגישה עם גורמי התביעה הרלוונטים.
מדובר בזכות שמוקנית רק לחשוד בעבירה מסוג פשע, והיא רלוונטית כאשר טרם הוגש כתב אישום. בכלל, החוק קובע כי אין להגיש כתב אישום בתוך שלושים הימים המוקנים לחשוד לבקש שימוע בעניינו או לפנות בכתב ולשכנע את הפרקליט להימנע מהגשת כתב אישום. עם זאת, פרקליט ממונה יכול לחרוג מן הכלל, וכן להגיש כתב אישום בתקופה זו, במקביל יכול גם פרקליט לבקשת חשוד להאריך את פרק הזמן להגשת כתב אישום.
עתה, החוק אומנם קובע כי החשוד יכול לפנות בכתב, אך עם השנים הזכות הזו הורחבה וכיום שימוע יכול (ולעיתים רבות הוא נעשה) להתקיים גם בעל פה, אך לרוב כאשר לא מדובר בתיקים מתוקשרים ומורכבים (למשל בעניינם של אנשי ציבור), כדי לקבוע פגישת שימוע (ולא לפנות בכתב) על הנאשם או עורך דינו לקבוע פגישה עם הפרקליט הרלוונטי. יוער, כי כאשר מדובר באדם המצוי במעצר עד לתום ההליכים, לא עומדת לו זכות לשימוע, בהתאם לסעיף 60א(ז).
מהי תכליתו של השימוע:
לשימוע תכלית ברורה, להקנות לחשוד בעבירה אפשרות לשכנע את הגוף התובע להימנע מכתב האישום בעניינו. לעיתים, יכול חשוד או עורך דינו לשכנע את הפרקליט בחולשת הראיות, במצבו הכספי או הבריאותי הקשה של הנאשם, ובכלל זה לעיתים יכול נאשם או בא כוחו לשכנע את הפרקליט במגוון נסיבות שלאורן אין עניין ציבורי בהגשת כתב אישום בנסיבות העניין.
הפסיקה רבת השנים של מגוון בתי המשפט בישראל קבעה כי לכל אזרח יש זכות לשטוח את טענותיו בפני הרשות הציבורית, וכך הזכות הזו מוקנית גם בהליך פלילי. מכאן, שגם על הרשות, התביעה במקרים אלו, חובה לשמוע את טענותיו של החשוד בתום לב, בפתיחות ו"בנפש חפצה".
האם חשוד זכאי לעיין בחומר הראיות לפני שימוע?
התשובה היא בחיוב, אך בהסתייגות. בעבר הזכות הזו לא הייתה מוקנית, אך עם השנים ולאור פסיקה של בתי משפט, כיום הנטייה היא כן לאפשר לחשוד לצלם את חומר החקירה בעניינו לפני שימוע, שכן אחרת השימוע יהיה ריק מתוכן. אך כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, וישנם מקרים שבהם תובע או פרקליט יכולים לסייג את האפשרות הזו כאשר קיים חשש לפגיעה בביטחון או לשיבוש הליכי משפט. בדרך כלל חשוד הפונה באמצעות עורך דינו לקיום שימוע מקבל את תמצית החומר שנאסף בעניינו ושיכול להביא להרשעתו.
מה היתרון בשימוע?
היתרון בשימוע הוא שלנאשם יש זכות לשכנע את התביעה לוותר על כתב האישום, ובכך עומדת לו זכות למנוע הליך פלילי בעניינו, עוד בטרם הוגש כתב אישום.
מה החיסרון בשימוע?
החיסרון בשימוע הוא שלעיתים, הנאשם או סנגורו חושפים את טענות ההגנה שלהם. הכלל במשפט פלילי הוא שהנאשם לא חייב להציג את ראיותיו בפני התביעה (למעט כאשר מוגשת חוות דעת של מומחה). כך שלנאשם זכות "להפתיע" את התביעה. שימוע לעיתים יכול לעקר את האפשרות הזו, ואז בשלב המשפט להביא לכך שהתביעה "תהיה מוכנה" לטענותיו. כמו כן, לעיתים התביעה יכולה דרך השימוע להבין מה חסר לה בתיק לצורך הרשעה ולבצע השלמת חקירה בעניין החסר לכן, לא תמיד כדאי לפנות לשימוע, ויש להיעזר בעורך דין פליל לשם כך.
מה אפשר לעשות אם פגעו בזכות השימוע שלי?
כאשר לא ניתנת זכות שימוע לנאשם לפני הגשת כתב אישום, יכול בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום ומחיקתו. בתי המשפט עשויים ועשו שימוש בסמכותם זו לא אחת.
