השבת תפוסים - בקשה להשבת תפוס
נחקרתם במשטרה ובסיום החקירה החליטו ביחידה החוקרת לתפוס רכוש השייך לכם - במאמר זה עו"ד טל גלאון יפרט אודות האפשרויות העומדות בפניכם במידה ורכוש השייך לכם מצוי בידי המשטרה. כיצד ניתן להשיב את התפוסים? כיצד מגישים בקשה להשבת תפוס? הפירוט המלא בפנים.
לא פעם ולא פעמיים קורה כי אדם נעצר או מעוכב לחקירה ע"י המשטרה, ובמסגרת אותה החקירה נתפס בידי המשטרה רכוש השייך לאותו אדם –חשוד. בדרך כלל מדובר בטלפון נייד, לעיתים רכב, לעיתים קטנוע או אופנוע, לעיתים מדובר במסמכים חשובים, כסף מזומן, שיקים, תעודות שונות ועוד.
או אז, אחרי שמסתיימת החקירה של אותו חשוד, או מסתיים מעצרו של אותו חשוד והוא משוחרר לביתו, אך הרכוש שנתפס על ידי המשטרה, לא מוחזר לו ונשאר "עצור" על ידי המשטרה.
גם לאחר שיפנה לתחנת המשטרה בבקשה לקבל את הרכוש התפוס בחזרה, ישלחו אותו השוטרים כלעומת שבא בכל מיני טענות ומענות שונות. כך אותו רכוש תפוס, שלא פעם אין בינו לבין החקירה או החשדות המקוריים דבר וחצי דבר, נשאר למשך תקופה ארוכה ביותר תפוס בידי המשטרה, ומעלה אבק במשרדיה של היחידה החוקרת.
מדובר בתופעה מרגיזה ביותר, במיוחד כשמדובר בטלפון נייד בו אותו אדם משתמש באופן אינטנסיבי, או רכב שנמצא בשימוש או כסף מזומן אותו משפחת החשוד צריכה לקיום יום יומי.
במאמר זה אנסה להסביר את סמכויות המשטרה לתפוס רכוש כזה, וכיצד יש לפעול על מנת להחזירו.
סמכויות המשטרה לפי החוק :
סמכות המשטרה לתפיסת הרכוש קבוע בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) {נוסח חדש}, תשכ"ט – 1969.
החוק קובע כי בסמכות המשטרה לתפוס רכוש, ללא צו של בית משפט, למשך 180 ימים, כאשר ישנו יסוד סביר להניח שבחפץ נעברה עבירה, או עומדים לעבור בו עבירה, או שהוא עשוי לשמש כראיה במשפט, או שהוא ניתן כשכר עבור ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.
יצוין, לעניין תפיסת מחשבים או חומרי מחשבים, החוק קובע הוראות אחרות.
במידה והמחשב הינו בבעלות של מוסד כלשהו, ייתפס המחשב רק על פי צו של בית משפט. במידה והמחשב בבעלות פרטית, אזי יש להשיבו בתוך 30 ימים לבעליו.
במידה ובתקופת הזמן הנ"ל, מיום תפיסת החפץ לא הוגש כתב אישום, והחפץ לא משמש ראייה ולא ניתן לגביו צו שיפוטי, המשטרה צריכה להחזירו, ללא הפעלת שיקול דעת, למי שמידיו הוא נלקח. יצוין, שכעבור 180 ימים יכולה המשטרה לפנות לביהמ"ש בבקשה להאריך את התקופה בה היא יכולה להחזיק ברכוש התפוס- הליך שכמעט ואינו קורה.
אלא שבפועל, המשטרה אינה מחזירה את החפצים התפוסים לבעליהם, גם בחלוף 180 הימים המותרים על פי החוק, גם מבלי שביקשה מבית המשפט להאריך את התקופה שמותר לה להחזיק ברכוש, והרכוש התפוס מעלה אבק במחסני המשטרה עד אשר ישנה החלטה כיצד לפעול בתיק המשטרתי, שבמסגרת חקירתו נתפס הרכוש, דבר שלעיתים אורך שנים- ולמעשה המשטרה מחזיקה באותם תפוסים שלא כדין !
סעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל, או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט – הכל בתנאים שייקבעו בצו. למעשה, סעיף זה מקנה את האפשרות לאותו אדם – חשוד שממנו נלקח החפץ, למעשה בכל שלב, לפנות לבית המשפט בבקשה להשבת תפוסים- ולבקש במסגרתה את השבת החפץ שהמשטרה תפסה.
כיצד להשיב את התפוסים:
שימו לב כי את הבקשה להשבת תפוסים יש להגיש לבית המשפט אשר בסמכותו נמצאת היחידה החוקרת. למשל, אם תפיסת החפצים נעשתה על ידי משטרת רמלה או משטרת לוד או משטרת מודיעין לצורך העניין, אזי יש להגיש את הבקשה לבית משפט השלום ברמלה.
יתכן ובית המשפט יסרב לקבל מכם את הבקשה ללא תגובות היחידה החוקרת. אז תצטרכו להעביר לעיון המשטרה את הבקשה ולבקש את תגובתם. רק לאחר שקיבלתם התגובה ניתן יהיה להגיש הבקשה לבית המשפט. אם למשל המשטרה לא מגיבה לבקשתכם, או שהיא מתמהמהת בהגשת התגובה, תוכלו להגיש את הבקשה לבית המשפט תוך ציון העובדה כי פניתם במועד קודם ליחידה החוקרת לקבלת תגובה, אך היא לא ניתנה עד מועד הגשת הבקשה.
מבחינה משפטית יש לערוך הבחנה מה טיב החפץ אותו מבקשים להשיב. האם מדובר בחפץ שמותר להחזיק בו, כמו טלפון נייד או רכב, או האם מדובר בחפץ שעצם ההחזקה שלו היא אסורה כמו סמים, או כלי נשק שאין לגביו רישיון. כך למשל בבג"צ 2393/91 פרידנברג אפשר בית המשפט העליון למשטרה שלא להחזיר תפוס גם לאחר 180 ימים וגם לאחר שלא פנתה במועד לביהמ"ש בבקשה להאריך את התקופה, בשל העובדה כי המדובר היה על תפיסה של מטבע זר מזויף שהחזקתו אסורה על פי דין, אלא שבמקרה זה הוגש כתב אישום בין לבין.
ההלכות המשפטיות המרכזיות :
פס"ד דין מרכזי בנושא זה ניתן בבש"פ 6689/99 אליהו עובדיה. שם, דובר על החזקה של ציוד המשמש למשחקי הימורים (שולחנות קזינו, רולטות, ז'יטונים וכדומה). שם, נפתח כנגד המבקש תיק חקירה שנגנז מחוסר ראיות מספיקות. שם, חלפו 180 ימים מאז שנתפס הרכוש, המשטרה לא ביקשה את הארכת המועד בצו, ורק לאחר שבעליו של הרכוש פנה בבקשה להשיב לידיו את הרכוש, פנתה המשטרה לביהמ"ש בבקשה להורות על השמדת התפוסים. ושם, נקבע כי התפוסים יוחזרו למבקש.
בית המשפט העליון הבהיר בבש"פ עובדיה המוזכר לעיל, את הבסיס לצורך בהשבת תפוסים שאינם מוחזקים כדין על ידי המשטרה ואפנה בעניין זה לקביעותיה של כבוד השופטת (בדימוס) שטרסברג כהן :
"כאשר על הכף מונחת זכות יסוד של הפרט על קניינו ומנגד סמכות הרשות ליטול ממנה את קניינו, על הרשות למלא בקפדנות אחר הוראות החוק ולנקוט את הצעדים המתחייבים ממנו כדי להפעיל את סמכותה. דרישה זו איננה פורמאלית גרידא. היא נובעת מתפיסת יסוד של המחוקק ושל השיטה בדבר האיזון ההולם בין צורכי הציבור ובין זכויות הפרט, ואין להקל ראש בצעדים שיש לנוקטם בדרך לפגיעה באותן זכויות".
גם אם המשטרה פנתה כדין לביהמ"ש ולכאורה מחזיקה כדין באותם תפוסים זהו עדיין לא סוף פסוק, שכן על המשטרה להראות כי היא עומדת ברף הראיתי הנדרש לשם המשך ההחזקה ברכוש התפוס.
סע' 32 לפקודה קובע את הרף הראייתי הנדרש לשם תפיסת חפצים, והמשך החזקתם ע"י המשטרה. וכך נקבע בבש"פ 8353/09 מגאלניק נ' מ"י בעניין הרף הראייתי הנדרש :
"המסקנה מדברים אלה היא כי למצער בשלב בו טרם הוגש כתב אישום נותר הרף הראייתי של יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה וכי החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע העבירה, וזאת גם במסגרת הביקורת השיפוטית. עם זאת, אעיר כי גם אם ישנו יסוד סביר להניח כי החפץ קשור בביצוע עבירה, אך ישנו סיכוי נמוך להגשת כתב אישום (מטעמים שאינם ראייתיים) יהיה מקום לשקול שחרור החפץ התפוס."
כלומר, על המשטרה להצביע על חשד סביר למעורבות המבקש בביצוע העבירות, וכי החפץ התפוס ניתן כשכר עבור ביצועה של העבירה !
חלופת תפיסה :
גם אם פנתה המשטרה במועד, וגם אם הצליחה לעמוד ברף הראייתי הנדרש, עדיין לא מדובר בסוף פסוק. שכן יש לבחון האם ניתן באיזון ראוי להשיג את מטרת התפיסה תוך פגיעה פחותה בבעל הקניין בנכס התפוס , תוך החלת "חלופת תפיסה" שתגשים כראוי את האינטרסים השונים הפועלים בעניין זה.
כך קבע בעניין זה ביהמ"ש העליון בבש"פ 7715/97 שושנה חג'ג נ' מ"י, כי הפגיעה ברכוש של אדם הינה אמצעי דרסטי, השולל מן הבעלים החוקי עוד בטרם נחרץ דינו שימוש ברכוש, ולכן יש לנקוט בכך רק כאמצעי אחרון וכשאין אפשרות אחרת חלופית.
וגם בבש"פ 342/06 חב' לרגו נ' מ"י נקבע כי יש לבצע איזון מתאים בין הצורך בהמשך התפיסה אל מול הפגיעה בזכות הקניין של מי שנפגע בתפיסת הרכוש ולבחון האם הפגיעה היא מידתית. ובמסגרת האיזון המתאים על פי ביהמ"ש לבחון האם אפשר לשחרר את החפץ התפוס ואם כן באילו תנאים, שיגנו על תכליתה של תפיסת הרכוש מצד אחד ומנגד יפגעו באופן פחות בזכות הקניין של בעל הנכס. כך למשל, הורה ביהמ"ש העליון בעניין לרגו המוזכר לעיל, לביהמ"ש המחוזי אפשרות לבחון שחרור לחלופת תפיסה, לציוד מכאני הנדסי כבד (שופל ומשאית) ששימש לפי החשד לכריית כמויות חול גדולות –עבירה של כרייה בלתי חוקית. וכך למשל, הורה ביהמ"ש העליון בבש"פ 2567/09 אחמד אבו סביתאן נ' מ"י לשחרר לחלופת תפיסה, רכב ששימש לביצוע עבירות חמורות. שם, גם נקבע שיעור סכום ההפקדה אותו יש להעמיד כבטוחה לשחרור הרכב לחלופת תפיסה – 30% מערך הרכב.
סיכום:
השבת תפוס תלויה בגורמים רבים ושונים. מהו החפץ הנתפס, האם הוא קשור לביצוע העבירה, מה מצב תיק החקירה והאם הוגש כתב אישום. גורם נוסף חשוב מאוד הוא כמה זמן עבר מרגע תפיסת הרכוש והאם המשטרה מחזיקה בו כדין. בכל מקרה וכפי שהדגמתי לעיל, בבימה"ש יש לבחון את הרף הראייתי בתיק, ובכל מקרה ניתן וצריך לבחון אפשרות לשחרור הרכוש אפילו ל-"חלופת תפיסה".
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
