אי הרשעה במשפט הפלילי
הרשעה פלילית יכולה להוות כתם שחור בעברו של כל אדם ויש לה השלכות בתחומים שונים. הרשעה פלילית יכולה להוביל לפיטוריו של אדם, למנוע ממנו קידום ולמנוע ממנו להתקבל לעבודה חדשה. כמו כן, הרשעה פלילית עשויה למנוע מאדם לקבל היתר לנשיאת כלי נשק או למנוע ממנו כניסה למדינות מסוימות בעולם. יחד עם זאת, בית המשפט יכול בנסיבות חריגות לקבוע כי אדם ביצע את העבירה אך לא להרשיע אותו בדין, במאמר הקרוב נפרט אודות אפשרות זו.
כאשר מוגש כנגד אדם כתב אישום פלילי והוא מודה בביצוע ההעבירה שיוחסה לו או שנקבע שהוא ביצע את העבירה לאחר ניהול הוכחות. הכלל הינו כי יש להרשיעו בביצוע העבירה שיוחסה לו. לבד מהאופק התעסוקתי אשר יכול להיפגע בעקבות הרשעה פלילית, דבר אשר עלול לגרום לנזקים כלכליים לנאשם. נאשם שהורשע בדין הפלילי יסבול בדרך כלל גם מיחס שלילי ועוין מהסביבה בשל הרשעתו. לעיתים הרשעה אף יכולה לפגוע בדימויו העצמי כאדם נורמטיבי ושומר חוק. עם זאת, בהרבה מהמקרים הסתבכותו של אדם במעשים פלילים לא מעידה בהכרח על אופיו האמיתי, ולא כל אדם שמוגש נגדו כתב אישום הוא עבריין, ועל כן לא כל התנהגות פלילית מצדיקה הרשעה בפלילים אשר גוררת אחריה השלכות כה רבות על חייהם של אותם אנשים.
על מנת שתישקל אי הרשעתו של נאשם יש צורך, ראשית, שהוא יודה בעבירה בה הוא מואשם. לאחר מכן, הנאשם יופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר. במסגרת תסקיר שירות המבחן נבחנת, במקרים המתאימים, האפשרות של אי הרשעתו של הנאשם ושירות המבחן יגבש המלצה על בסיס פגישות שנערכו עם הנאשם. שירות המבחן יבחן מספר נסיבות הקשורות לנאשם ולביצוע העבירה. חשוב לציין כי בית המשפט אינו מחויב לקבל את המלצתו של שירות המבחן וההחלטה הסופית היא של בית המשפט. יחד עם זאת, ישנה חשיבות רבה לחוות הדעת של שירות המבחן שכן נדירים עד מאוד המקרים בהם נמנע בית המשפט מהרשעתו של נאשם מבלי שהחזיק בחוות דעת חיובית בעניינו.
"אי הרשעה" – המסגרת הנורמטיבית
סעיף 71 א (ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 מעניק את הסמכות לבית המשפט לקבוע אי-הרשעה בעניינו של נאשם מסוים וזוהי לשונו: "מצא בית המשפט כי נאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו" סעיף חוק זה מפנה אל פקודת המבחן (נוסח חדש) תשכ"ט-1969 אשר במסגרתה נקבע כי בית המשפט מוסמך לתת צו מבחן ללא הרשעה.
בנוסף לכך סמכותו של בית המשפט להימנע מהרשעה מופיעה גם בסעיף 192 א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982.
בשורה של פסקי דין ציין בית המשפט כי תכליתם המרכזית של סעיפי החוק הללו היא שיקומית וכי מן הראוי שחברה נאורה תעשה ככל יכולתה לשקם עבריין.
שיקוליו של בית המשפט
כפי שראינו השיקול המרכזי של בית המשפט בבואו לבחון האם להימנע מהרשעה של נאשם כלשהו הם שיקולי שיקום. בית המשפט ייבחן האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם, מהי חומרת העבירה, מהם הנסיבות שבהן בוצעה העבירה, מה תפקידו ומעמדו של הנאשם, מידת פגיעתה של העבירה באחרים, הסבירות לכך שהנאשם יבצע עבירות נוספות, האם מדובר בהתנהגות שחוזרת על עצמה ומהווה דפוס או שמדובר בהתנהגות מקרית , האם הנאשם נטל אחריות על ביצוע העבירה והוא מתחרט עליה. בנוסף לכך יבחן בית המשפט מה הן ההשלכות של ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם והאם ההרשעה תוביל לפגיעה משמעותית במרקם חייו של הנאשם או שלאו. מבין כל המבחנים הללו, הכלל החשוב ביותר שעליו בית המשפט מסתכל בטרם יחליט באם לסיים הליך ללא הרשעה, הינו - האם תיגרם לנאשם פגיעה קונקרטית במידה ויורשע בדין. כך למשל, במידה ונאשם יוכיח כי הוא עשוי להיות מפוטר במידה ויורשע. הדבר יהווה שיקול משמעותי בהכרעתו של בית המשפט. כמובן, שיתכנו מקרים שבהם בתי משפט ימנעו מהרשעתו של אדם גם אם לא הוכחה פגיעה קונקרטית וכל מקרה נדון בהתאם לנסיבותיו.
הלכת כתב
ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל הוא הפסק דין המנחה בנושא אי הרשעה של נאשם במשפט פלילי במסגרתו נקבעה ההלכה הנהוגה במקרים אלה. בפס"ד נקבע כי בית המשפט ימנע מהרשעה בהצטברותם של שני גורמים: א. ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. ב. סוג העבירה הוא כזה אשר מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. ככלל נקבע כי יש להרשיע אדם שעבר עבירה, אם במידה ואותו אדם טוען לאי הרשעה, עליו מוטלת החובה לשכנע את בית המשפט כי שיקולי השיקום בעניינו גוברים על השיקולים שבאינטרס הציבורי כמו גמול והרתעה.
לסיכום
הרשעה בפלילים טומנת בחובה נזקים רבים עוד מבלי שמתייחסים לענישה אשר מוטלת במסגרת גזר הדין כמו עונשי המאסר, הקנסות, הפיצויים, שלילת הרישיון וכו. ההשלכות של הרשעה פלילית כלפי בן אדם מסוים יכולות להיות קשות, ואף לפגוע בו מעבר לאותם עונשים. על כן קיימת אפשרות לטעון לאי הרשעתו של אדם מסוים בפלילים כאשר מתקיימים מספר תנאים כפי שלמדנו מהמאמר. על כן במידה ואדם מסוים מואשם בפלילים עליו לבחון אפשרות של אי הרשעה ויש לעשות זאת באמצעות פניה לעורך דין פלילי אשר בקיא בנושא.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
