אכיפה בררנית היא כשמה, אכיפה סלקטיבית מפלה שנעשית בצורה בררנית ואינה נאכפת באופן שווה כלפי אנשים בעלי נסיבות דומות, ופעמים רבות נשמעת במסגרת או במקביל לטענת ״הגנה מן הצדק״.
דוגמאות לאכיפה בררנית יכולות לנוע מאדם שמקבל דו״ח חניה בעוד כל שאר הרכבים שחנו באותו אופן לא קיבלו דו״ח, ועד למצב של אכיפת מדיניות כלפי אוכלוסיה מסוימת באזור מסוים, תוך התעלמות מאותן העבירות המתקיימות באוכלוסיות אחרות.
במשפט הישראלי נקבע לא אחת שאכיפה בררנית פוגעת פגיעה קשה בחוש הצדק, עד כדי כך שלעתים, כשטענת אכיפה בררנית מוכחת בבית המשפט, עשוי בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום, ובמקרים אחרים יכול להקל משמעותית בגזר דינו של העומד לדין.
לרוב, הנטל להוכיח אכיפה בררנית מוטל על הטוען לה, ואולם במקרים רבים הדבר כרוך בקושי ביורוקרטי של פניה לרשויות ובקשת מסמכים שיהוו ראיה, כך שפעמים רבות מוגשות בקשות לקבלת חומרי חקירה מהמדינה, במסגרת ההליך הפלילי.
למאמר המורחב בנושא אכיפה בררנית במשפט הפלילי לחצו כאן!!
למאמר המלא בנושא הגנה מן הצדק לחצו כאן!!
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר מוגשת לבית המשפט, בוחנת הן את המאפיינים הנפשיים והאישיותיים של הנאשם והן את הקשרם להתנהגות הפלילית שבגינה הוא מואשם. כל זאת, בכדי לסייע לבית משפט להכריע בשאלת שפיותו של הנאשם, שכן בכדי שניתן יהיה להעמיד אדם לדין פלילי, להרשיעו ולהענישו בגין עבירה שביצע, יש צורך לוודא כי היה שפוי בעת עשיית המעשה, וכי הוא שפוי כעת בזמן שהוא עומד לדין.
חוות הדעת תינתן בדרך כלל על ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט. כאשר הממונה על מינוי הפסיכיאטר הספציפי שיכתוב את חוות הדעת נתונה לפסיכיאטר המחוזי המצוי במחוז שבו בית המשפט שביקש את הבקשה. לאחר קבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם הפסיכיאטר המחוזי ובמידה והצדדים אינם מסכימים עם מסכנות חוות הדעת, הם יכולים לזמן את הפסיכיאטר שכתב את חוות הדעת לצורך חקירה בבית המשפט. לסנגוריה נתונה גם הזכות, שאינה נתונה לתביעה, להגיש לבית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית נגדית על ידי פסיכיאטר שמונה מטעמו.
חוות דעת פסיכאטרית יכולה לעשות בתנאים של אשפוז בכפייה ככל שהדבר נדרש, אך אין הדבר מחייב וככל שאין הצדקה לאשפוז, ניתן להכין את חוות הדעת גם ללא אשפוז וזאת תוך קיום פגישה עם הנאשם והסתייעות במסמכים הנוגעים למצבו הנפשי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
חיסיון הוא מונח שמתייחס לכך שלכל אדם יש זכות שאיש מקצוע לא יעיד נגדו בבית המשפט, בגין דברים שנאמרו לו או מסמכים שנמסרו לו במסגרת שירות מקצועי. לדוגמא, כאשר לקוח מדבר עם עורך דינו, ללקוח יש חיסיון עורך דין-לקוח כלומר, עורך הדין לא יוכל להעיד על מה שהלקוח שלו מסר לו (למעט במקרים שבהם הלקוח מדווח לעורך הדין שבכוונתו לבצע פשע). דוגמא אחרת, היא כאשר מדובר ברופא ומטופל. למטופל יש זכות שרופא לא יעיד נגדו על דברים שקשורים לשירות המקצועי שהרופא העניק לו.
פקודת הראיות, [נוסח משולב], התשל"א- 1971 מונה מספר חסיונות, לדוגמא: חיסיון עורך דין לקוח, חיסיון רופא או פסיכולוג ומטופל, חיסיון כהן דת ומתוודה, חיסיון עובד סוציאלי ומטופל. כמו כן, קיים חיסיון של עיתונאי על מקורותיו, אך זהו חיסיון שנקבע ע"י פסיקת בית המשפט ולא באמצעות חקיקה (נכון לכתיבת שורות אלו).
יש גם להדגיש כי קיימים חסיונות יחסיים, וחסיונות מלאים. חיסיון יחסי הוא כל חיסיון שהוא לא חיסיון עו"ד לקוח, או כהן דת ומתוודה. בנוגע לשאר החסיונות, לבית המשפט הסמכות לבטל את החיסיון וכן לכפות על בעל המקצוע להעיד במקרים מסוימים וחריגים כאשר חובת הצדק מבקשת זאת. כאשר מדובר בכהן דת או עו"ד, אין לבית המשפט סמכות להורות על ביטול החיסיון.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
סעיף 48 לפקודת הראיות, [נוסח חדש], התשל"ה- 1971 קובע כי מסמכים או דברים שהוחלפו בין עורך דין ללקוחו, שיש להם קשר לשירות המקצועי שמעניק עורך דין ללקוח, עורך הדין לא ימסור לבית משפט או לכל טריבונל משפטי. זהו למעשה חיסיון שחל בין עורך דין ללקוח.
החיסיון מתבטא בכך שכל אדם יכול להתייעץ עם עורך דינו מבלי לחשוש שהדברים שמסר לעורך דינו, יימסרו כראיה נגדו בעתיד. החיסיון גם חל על אמירות וגם על מסמכים שנמסרו לעורך הדין מטעם הלקוח. החיסיון גם חל לאחר שעורך הדין ולקוחו סיימו את הקשר המקצועי ביניהם.
החיסיון, איננו שייך לעורך הדין, אלא הוא שייך ללקוח, ולכן הלקוח הוא זה שיכול לוותר עליו בלבד. בנוסף, לבית המשפט אין סמכות להורות על עדות של עורך דין על דברים שנמסרו לו ע"י הלקוח, משום שמדובר בחיסיון מוחלט.
עם זאת, גם לחיסיון יש סייגים, לדוגמא: אם לקוח מספר לעורך דין על כוונה לבצע פשע בעתיד, הרי שאז לא חל החיסיון, האחרון חל על דברים שנעשו בעבר. בנוסף, החיסיון לא חל על זהות הלקוח, או על שכר הטרחה שמשלם הלקוח לעורך דינו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
הלכת בן חיים הינה הלכה שהתקבלה בבית המשפט העליון שנקבעו בה הכללים בהם בית המשפט יוכל לפסול ראיות שהושגו אגב חיפוש לא חוקי בהתאם לדוקטורינת הפסילה הפסיקתית.
בסוף מאי 2007, בשעת בוקר, הבחינו שני שוטרים ושוטרת, שהיו בסיור שגרתי באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, באברהם בן חיים, תושב נתניה בן 60, ודרשו ממנו להזדהות. חיפוש מהיר במסוף המשטרתי העלה כי למר בן חיים יש בעברו רישום פלילי בגין עבירות שבוצעו לפני כעשור, אולם לא עומד נגדו צו מאסר.
אחד השוטרים ביקש מבן חיים לרוקן את תכולת כיסיו. בן חיים המבוהל, רוקן את כיס מכנסיו, ובין המסמכים שהוציא נתגלתה גם סכין שהחזיק ברשותו. הסכין, הסביר לשוטרים, משמשת אותו לקילוף פירות שכן אין לו שיניים תחתונות. השוטרים דחו את הטענה, עיכבו אותו לחקירה בגין החזקת פגיון והוא הובל לתחנת המשטרה. כעבור כמה חודשים הואשם בן חיים בהחזקת סכין שלא כדין.
בבית משפט השלום הוא זוכה מכל אשמה. שופט השלום דאז, דן מור, קבע כי לא היה יסוד לחשד סביר כלפי בן חיים, כנדרש בחוק, ולפיכך החיפוש שנערך בכליו לא היה חוקי והסכין אינה יכולה לשמש ראיה קבילה בבית המשפט.
ערעור שהגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי התקבל - ובן חיים הורשע. השופטים לא הכריעו בשאלת חוקיות החיפוש, וקבעו כי גם בהנחה שהחיפוש היה בלתי חוקי, לא היה מקום לפסול את הסכין כראיה.
שורה של חוקים מסדירים את סמכויות החיפוש על גופו או בחפציו של אדם, הנתונות לשוטרי משטרת ישראל. לפי חוקים אלה, בהיעדר צו שיפוטי, מותנה החיפוש בקיומו של חשד סביר, שלפיו אותו אדם מחזיק בחפץ כלשהו שהחזקתו אסורה, או שהוא יעד לחיפוש מצד המשטרה. בהיעדר חשד סביר, רשאים השוטרים לערוך את החיפוש רק אם אותו אדם נתן את הסכמתו - "הסכמה מודעת" - לחיפוש.
השופטת ביניש קבעה בערעור כי על האדם להיות מודע לזכותו לסרב לחיפוש, ולכך שהסירוב לא ייזקף לחובתו: "כדי להבטיח שההסכמה לחיפוש היא הסכמת אמת, ואינה מבוססת אך על פערי הכוחות הטמונים במפגש בין שוטר לאזרח, נדרש השוטר המבקש את הסכמת האזרח לעריכת החיפוש להבהיר לו - כאשר הדבר רלוונטי - כי נתונה לו הזכות לסרב לביצוע החיפוש וכי הסירוב לא יפעל לחובתו".
הנשיאה לשעבר דחתה את עמדת הפרקליטות, שלפיה מספיק לבקש את הסכמתו של אדם כדי לערוך את החיפוש, ואין צורך לדקלם לו את זכויותיו או להשתמש בטפסים כדי לוודא שהוא מודע לזכותו. "נוכח פערי הכוחות והמידע הטבועים במפגש בין שוטר לאזרח, אין לקבל את ההנחה המוצעת על ידי המדינה, שלפיה האזרח ממילא יהיה מודע על יסוד בקשת ההסכמה לזכותו לסרב לביצוע החיפוש".
ביניש מתחה ביקורת על הגישה המוצעת על ידי המדינה, שלפיה מערכות האכיפה ובתי המשפט יבחנו על סמך נסיבות המקרה אם ניתנה הסכמה מודעת, והבהירה כי הדבר עלול להביא לפגיעה באזרחים שאינם מודעים לזכויותיהם.
בנוסף, הציגה ביניש רשימה לא סגורה של אמות מידה, שעשויות בנסיבות מתאימות לבסס חשד סביר כלפי אדם מסוים. במצב כזה, אין צורך לבקש את הסכמתו של אדם לחיפוש. כך, למשל, אין צורך בהסכמה לחיפוש אם אדם מתנהג בצורה חשודה, אם קיים בידי המשטרה מידע על עבירה שבוצעה במקום בו נמצא אדם או בקרבתו, או אם המשטרה מקבלת תיאור של חשוד בביצוע עבירה מסוימת באזור בו נמצא אותו אדם. היא הדגישה כי קיומו של עבר פלילי, במנותק מנסיבות חיצוניות קונקרטיות - כמו במקרה של בן חיים - אינו מספיק כשלעצמו כדי לגבש חשד סביר, ולא מסמיך שוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם או בחפציו ללא צו.
לשיטתה, לו היה לשוטרים חשד סביר שבן חיים נושא סכין, הם היו מוסמכים לערוך חיפוש על גופו גם ללא צו. עם זאת, לפי ביניש, במקרה הזה לשוטרים היו לכל היותר חששות או ספקות, שלא התגבשו לחשד סביר ולכן החיפוש לא היה חוקי.
השופטים קבעו כי במקרה של בן חיים לא הייתה הסכמה מודעת. בן חיים הסכים לחיפוש מבלי שהיו מודע לזכות לסרב לו, ולכך שהסירוב לא ייזקף לחובתו. לפיכך, הוחלט לפסול את הסכין והסמים שנתפסו כראיות קבילות, וההרשעות בוטלו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
בהליך הפלילי, אין אדם חייב להשיב לשאלה או למסור ראיה, כאשר יש בה הודיה ביסוד מיסודות העבירה שבה הוא מואשם, או עשוי להיות מואשם בה. כלומר הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית חל גם על חשוד או עד בשלב החקירה, וגם על נאשם או עד במהלך המשפט, כמו גם על חפצים ומסמכים.
חשוב להכיר את החריגים לכלל האמור. ראשית, החיסיון לא חל על נאשם שבחר להעיד להגנתו (כלומר לא חל על נאשם במהלך משפטו על העבירה שבה הוא מואשם), ולא חל על חשוד בכל הנוגע לשיתוף הפעולה שלו בהליכי החקירה (סירוב לחיפוש, סירוב למסדר זיהוי וכו').
כמו כן, החיסיון אינו חל כאשר אין סיכון של העמדה לדין, למשל אם העבירה התיישנה כבר, או עד שניתנה לו חנינה בגין מעשים קודמים.
לבסוף, החיסיון לא יחול על נאשם שכבר השיב על שאלה מפלילה, כלומר נדרשת התנגדות לשאלה בטרם השיב לה, שכן לאחר שענה לא יוכל להתנגד.
החיסיון מפני הפללה עצמית הוא אינו חסיון מוחלט, ובית המשפט רשאי להסירו בכפוף ל"חיסיון שימוש". משמעות הדבר היא כי העד או הנאשם יאמרו את דבריהם, אך אלו לא יוכלו לשמש נגדם בהליך משפטי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
בהליך פלילי כל צד מעיד את עדיו בחקירה ראשית, כאשר המאפיין את החקירה הוא האיסור לשאול שאלות מדריכות (שאלות שהתשובה עליהן היא כן או לא) והמטרה היא לשאול שאלות פתוחות יותר, כך שגרסת העד נשמעת ללא הפרעות כמעט.
בהליך הפלילי, יש אפשרות כי הצדדים יסכימו להגשת מזכר או עדות עד התביעה מבלי שהעד יצטרך להיחקר בחקירה ראשית ואז נותר למעשה רק לחקור אותו בחקירה נגדית.
חקירה ראשית היא לעיתים חקירה "משעממת". אין דרמות, אבל צריך לבדוק שכל הפרטים נכנסים פנימה, שכן תפקידה של החקירה הראשית הוא לדאוג שהעד ימסור בעל פה את כל העובדות שקיימות בעדותו בכתב.
1. הצגת המידע הרלוונטי שברשות העד בלשונו ובסגנונו.
2. הוכחת יסודות העבירה/התשתית העובדתית.
3. הוכחת האשמה.
1. לא ניתן להציג שאלות מדריכות (המרמזות על התשובה, כן/לא). ההתנגדות להדרכה הרעיון שלה שאי אפשר לשים לעד מילים בפה, העד צריך לענות באופן עצמאי.
2. עדות מהזיכרון (ניתן לרענן את הזיכרון, פוגע בעדות).
3. לא ניתן לעיין במסמכים (אלא במסגרת רענון זיכרון).
4. העדות מוגבלת לרישומים כתובים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
סמכויות המעצר והעיכוב בישראל מעוגנות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). סעיף 1 לחוק המעצרים קובע עיקרון כללי ולפיו אין לעצור או לעכב אדם מבלי הסמכה מפורשת בחוק לכך, וכי מעצרו או עיכובו של אדם צריך להיות בדרך שתבטיח באופן מרבי את כבודו של האדם ואת זכויותיו.
עיכוב הוא אמצעי ל"הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית" (סעיף 1 לחוק המעצרים).
לשוטר יש סמכות לעכב אדם במקום הימצאו אם האדם חשוד כי עבר עבֵרה, או כי הוא עומד לבצע עברה העלולה לסכן את שלומו או את בטחונו של אדם, את שלום הציבור, או את ביטחון המדינה. זאת, כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים (סעיף 67(א) לחוק המעצרים).
כמו כן, שוטר רשאי לעכב אדם לתחנת משטרה (כלומר, לדרוש ממנו להילוות לתחנה, מבלי לעצור אותו פורמלית), בהתקיים שני תנאים מצטברים (סעיף 67(ב) לחוק המעצרים):
1. יסוד סביר לחשד שהחשוד עבר עברה או שיש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עברה העלולה לסכן את שלומו של אדם או את שלום הציבור.
2. זיהוי בלתי מספיק של החשוד או חוסר יכולת לחקור אותו במקום הימצאו.
שוטר שמעכב אדם מבלי שהתקיימו התנאים לעיכוב המפורטים לעיל פועל ללא סמכות, ופעולת העיכוב שביצע אינה חוקית. כאשר העיכוב אינו חוקי, קמה הזכות להתנגד לו. עם זאת, יש קושי למעוכב לדעת בוודאות האם העיכוב חוקי או לאו, והתעלמות או התנגדות לדרישת השוטר המעכב כרוכה בסכנת מעצר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
הבוקר יוגשו עשרות כתבי אישום נגד החשודים שהופללו על ידי סוכן חשאי שגייסה משטרת ישראל מקרב עולם הפשיעה. תמונות – דוברות המשטרה
ביום חמישי האחרון דן בית המשפט העליון בשאלה האם ימי מעצר בפיקוח אלקטרוני באים במניין ימי מעצר מאחורי סורג ובריח של נאשם, אשר נתון במעצר בשל אותו כתב אישום. בדעת רוב נקבע שבמקרה של שילוב בין מעצר רגיל ומעצר בפיקוח אלקטרוני, יתקיים יחס המרה של 1:2, כך שכל יום מעצר בפיקוח אלקטרוני ייחשב כחצי יום במעצר רגיל.
לנאשם נחסכו 22 חודשי מאסר - לטענת התביעה, הסנגור, עו"ד אלון קריטי, עשה מחטף כאשר לא עדכן את בית המשפט והתביעות על כך שנגזר עונשו של מרשו בתיק אחר, יום לפני מתן גזר הדין בעניינו של הנאשם בתיק זה ובשל כך מלוא העונש שהושת עליו ירוצה בחופף לעונש שהושת עליו בתיק האחר.
לאחר סיום מבצע משטרתי במהלכו הופעל סוכן סמוי, נעצרו 20 חשודים בחשד לסחר בנשק, סמים ורכבים גנובים בשווי מאות אלפי שקלים. תמונות - דוברות המשטרה
שלושה חשודים בציד בלתי חוקי של דורבנים נעצרו על ידי בלשי משמר הגבול ופקחי רשות הטבע והגנים כשברכבם נמצאו שני דורבנים שחוטים. תמונות – דוברות המשטרה
אתמול המשטרה קיימה מבצע ממוקד ורחב היקף בערי הדרום בהשתתפות מאות שוטרים נגד עבירות החזקת נשק, סחר בסמים, הימורים ועוד. המבצע הביא למעצרם של 46 חשודים. תמונות – דוברות המשטרה
במסגרת פעילות אכיפה משטרתית ממוקדת בקלנסוואה, עוכבו לחקירה בעלי בתי עסק באזור בחשד כי החזיקו ברשותם אצעי לחימה, סמים, מחרטה לייצור נשק וכלבים בתנאי הזנחה קשים. תמונות – דוברות המשטרה
בתום חקירה סמויה של המשטרה נעצרו הבוקר 17 סוחרי סמים ועברייני רכוש ממרכז הארץ. תמונות - דוברות המשטרה
שופטת בית המשפט השלום ברמלה קבעה כי אין להרשיע חייל בעבירת הספקת משקאות משכרים לקטינים במקום ציבורי, וזאת לאור הסדר טיעון שנעשה בין הצדדים בעניינו ומטעם תסקיר חיובי של שירות המבחן בעניינו.
