מתי הריגה תיחשב לרצח?
קין רצח את הבל. המניע שלו היה למעשה קנאה באחיו משום שאלוהים העדיף את מנחתו על מנחתו של קין. הרצח עצמו היה מתוכנן ונבע מנקמה. הוא תכנן את הזמן שבו הוא יבצע את האירוע, וכן הוא גם ידע לתזמן את האירוע שהרי הוא ביצע את המעשה בשדה מרוחק לכאורה. מכאן, שאם נתבונן במעשה הרצח הראשון שאירע באנושות בעיניים משפטיות מודרניות, נוכל לומר שקין עבר עבירה של רצח בכוונה תחילה. מהי למעשה עבירה זו? כיצד מנתחים ומגדירים אותה? על כך במאמר הבא.
עבירות הריגה בישראל:
בישראל ישנן שלוש עבירות "המתה" שכשמן, הן עבירות שלמעשה ביצוען הביא למותו של אדם. כל אחת חמורה מרעותה. כל העבירות מנויות בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), כפי שיוסבר להלן:
גרם מוות ברשלנות: סעיף 304 לחוק קובע כי מי שגורם למותו של אדם אחר ברשלנות, דינו שלוש שנות מאסר. מדובר למעשה בגרימת מוות ללא רצון או שאיפה לכך, אלא לגרימת מוות במחדל, ללא כל כוונה או לבטח כוונה "תחילה". גרם מוות ברשלנות יכול להיות: טלטול של תינוק (ללא כוונה), העמדת מכשול שגרם לתאונה שהביאה למוות ועוד. עבירה זו היא העבירה הקלה ביותר במדרג של עבירות ההמתה בישראל. כדי להוכיח גרם מוות ברשלנות, יש להוכיח שקיימת חובה מסוימת, וכן שהנאשם הפר את החובה, ונהג בניגוד למצופה מאדם סביר בנסיבות העניין.
הריגה: סעיף 298 לחוק קובע כי מי שגרם במעשה או במחדל למותו של אדם ייאשם בהריגה. זו בעצם העבירה השניה במדרג עבירות ההמתה בישראל. העונש על הריגה הוא 20 שנות מאסר. לרוב, המציאות מראה שכאשר המדינה סבורה שהיא תתקשה להוכיח עבירת רצח (שכפי שיוער בהמשך- מדובר בעבירה קשה להוכחה) היא מגישה כתב אישום על הריגה. קל יחסית להוכיח עבירת הריגה, שכן כל שיש להוכיח הוא שמעשה מסוים, גרם למותו של אדם, ומבחינת הלך נפשו של המבצע, יש להוכיח מודעות לעצם המעשה, ותו לא.
מהו רצח?
העבירה השלישית במדרג עבירות ההמתה בישראל, והחמורה ביותר היא עבירת הרצח, הקבועה בסעיף 300 לחוק העונשין. החוק קובע כי מי שגורם במזיד או במחדל למות הוריו או סביו, או מי שגורם בכוונה תחילה למותו של אדם, או מי שתוך כדי עבירה פלילית אחרת גורם למותו של אדם כדי להקל על ביצוע אותה עבירה (לדוגמא: אדם ששודד בנק ורוצח בד בבד את הפקידה או את השומר בכניסה), דינו "כרוצח". בנוסף, החוק קובע גם כי מי שנטל חלק בהשמדת העם היהודי בשואה, הוא רוצח גם כן.
כדי להוכיח עבירת "רצח" יש להוכיח קיומו של מעשה מסוים שגרם לרצח (למשל: יש להוכיח מעשה ירי או דקירה), יש להוכיח כוונה "תחילה", ויש להוכיח גם "הכנה" דהיינו שהרוצח הכין את עצמו לבצע רצח (למשל: קנה אקדח יום לפני). בנוסף, אם התביעה רוצה להוכיח שאדם מסוים ביצע רצח, עליה גם להוכיח באמצעות ראיות שהייתה לו כוונה להמית את האדם שנרצח לבסוף. כדי להוכיח כוונה כזו, יש להיעזר בנסיבות ובראיות בכל מקרה ספציפי.
נשאלת השאלה, מהי "כוונה תחילה". לשם כך החוק הקדיש סעיף שלם, זהו סעיף 301 לחוק. החוק קובע כי ככל שאין התגרות לפני מעשה הרצח, וככל שאדם הכין את עצמו להמתה ושהוא כאמור הכין "מכשיר" לשם כך, יראו אותו בתור מי שביקש לבצע רצח בכוונה תחילה. כמו כן, לצורך הוכחת היסוד של "כוונה תחילה" החוק קובע כי אין צורך שהרוצח יכין את עצמו זמן מה לפני. כך שרצח יכול להיעשות ללא תכנון מוקדם, אלא תכנון מיידי. כמו כן, חשוב להדגיש שבהתאמה גם "הכנת כלי הרצח" יכולה להיות מיידית, ולא להיעשות זמן מה לפני.
מה העונש על עבירת רצח?
עבירת הרצח היא העבירה החמורה ביותר בספר החוקים הישראלי, העונש על עבירת רצח הוא מאסר עולם חובה. כלומר, לבית המשפט אין שיקול דעת לרוב בעניין עונש החובה הקבוע בחוק, למעט החריג שיוסבר בהמשך. עם זאת, העונש על נטילת חלק בהשמדת העם היהודי בשואה, הוא עונש מוות (כפי שלמשל אירע בעניינו של אדולף אייכמן שנשפט בישראל).
מתי אפשר לחרוג מהעונש הקבוע לעבירת רצח?
המחוקק היה ער לכך שישנן סיטואציות שבהן רצח נעשה אומנם בכוונה תחילה, אך נעשה ע"י אדם שלא בטוח שהיה מודע לחלוטין לתוצאות מעשיו, ושלא תמיד יהיה צודק לשולחו למאסר עולם מאחורי סורג ובריח. לכן, קובע סעיף 300א לחוק חריג לעניין עונש החובה הקבוע בחוק.
החריג מקנה לבית המשפט סמכות לחרוג מעונש החובה במקרים שבהם נראה ומוכח כי מעשה הרצח נעשה ע"י אדם שעשה את המעשה בעת שהיה שרוי בהפרעה נפשית או שנעשה ע"י אדם הלקוי בכושר השכלי שלו, באופן שפגע ביכולת שלו להבין את הפסול במעשהו או להימנע מביצוע המעשה. כמו כן, החוק מאפשר לבית המשפט לחרוג מעונש החובה במקרים שבהם האירוע נעשה ע"י אדם שרצח את מי שהתעלל או פגע במשך שנים רבות (לדוגמא: בעבר בתי המשפט הקלו עם נשים שרצחו בעליהן לאחר שהוכח שעברו התעללות שנמשה לאורך שנים). עוד קובע החוק כי ניתן לחרוג מעונש החובה כאשר הרצח נעשה לשם הגנה עצמית, אך חרג ממידת הסבירות הראויה.
