אלימות במגרשים – על אלימות בספורט
בעוד שמטרתו המוצהרת של הספורט הנה הנאה, השגיות ויציקת ערכים לעולמם של צעירים, לעתים הופכת התחרותיות הבריאה לאיבה אשר עלולה להתדרדר לאלימות מילולית ופיזית. עבירות האלימות הנפוצות ביותר במגרשי הספורט הן תקיפה, איומים וגרימת נזק לרכוש, כאשר רוב האלימות בישראל מתבצעת במגרשי הכדורגל, במאמר הקרוב נפרט אודות התופעה, הפתרונות, וכיצד החוק לאיסור אלימות בספורט מנסה לטפל בתופעה.
תופעת האלימות במגרשים מתייחסת בדרך כלל לאלימות של אוהדים, עם זאת מוכרת גם אלימות של הספורטאים עצמם, אלימות אשר נחשבת לחמורה יותר בשל העובדה שאותם ספורטאים נערצים מהווים מודל לחיקוי עבור הילדים והנוער. האלימות של האוהדים כוללת קללות כלפי שחקני היריבה או אוהדיה, קריאות גזעניות, איומים, יריקות, מכות, יידוי אבנים, השלכת רימוני הלם למגרש ועוד. הפעולות האלימות יכולות להתבצע בתוך המגרש (האצטדיון) או מחוץ לו. חלק מהאלימות של האוהדים נובעת מגזענות או משכרות, כמו כן, ישנם גם גורמים עברייניים המשתמשים בספורט כתירוץ לפעילות אלימה.
לאור ריבוי מקרי האלימות במגרשים בשנים האחרונות, הפגיעות בנפש והעלאת הדיון לראש סדר היום הציבורי, החליטה הכנסת על מינויה של ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות במגרשי הספורט השונים. הוועדה החליטה כי יש צורך בעבודה רצופה ושיטתית, בשילוב כל הגורמים הקשורים לנושא כדי לפעול במשותף להגברת המודעת הציבורית לנושא ולחינוכו של הציבור, בנוסף הוחלט להעניש ביד קשה את הגורמים האלימים, וכל זאת במטרה להפוך את הספורט בישראל לבילוי בטוח ומהנה לכל המשפחה.
על חוק איסור אלימות בספורט
חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008 נחקק כדי להיאבק בתופעות פסולות המתקיימות באירועי ספורט, מדובר בתופעות של אלימות, גילויי גזענות, השלכת חפצים לעבר שדה המגרש, וכן להחמיר את הענישה ביחס לאלו שמבצעים עבירות אלו. עוד מגדיר החוק כי תוקם מועצה למניעת אלימות בספורט, שתפקידה להציע דרכים למניעת האלימות בספורט, תוך כדי שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה, המשטרה וגופי ההצלה.
סעיף 14 לחוק מגדיר את כל מה שאסור להכניס למגרשי הספורט כ"חפץ אסור" בין היתר מדובר בכלי יריה, חומר נפץ, סכין ואולר או כל חומר מסוכן אחר הכולל אמצעים כימיים שהפעלתם גורמת לקולות נפץ, עשן או אור, לרבות חזיזים וכל חפץ אחר שהחזקתו או השימוש בו מהווים עבירה, לרבות בעלי חיים. העונש אשר נקבע לאלו שמפירים הוראות אלה נע בין שנתיים ל-5 שנות מאסר.
סעיף 15 לחוק אוסר על התבטאות גזענית, הכוונה להתבטאות גזענית היא לקריאה של מילים, צלילים או נהמות על ידי אדם לבדו או יחד עם אחרים, שהם משום איום, השפלה, ביזוי גילוי איבה, עוינות או אלימות כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה והכל בשל צבע עור או השתייכות לדת או למוצא לאומי אתני. העונש בגין התבטאות גזענית עומד על עד שנתיים מאסר.
סעיף 16 לחוק קובע כי מי שנכנס לשדה המשחק בזמן אירוע ספורט מוסדר וללא אישור דינו עד שנת מאסר.
סעיף 17 לחוק מאפשר לבית המשפט להוציא צו הרחקה או להגביל אדם שנהג באופן אלים או הפר את הסדר הציבורי באירוע ספורט. על מנת לתת צו הרחקה, מספיק כי התנהגותו של אדם מסוים רק תעלה חשש כי הוא עלול להתנהג בעתיד באופן אלים, להפר את הסדר הציבורי או להתבטא בצורה גזענית, בית המשפט יכול להרחיק אוהד למשך 3 שנים, אם כי ייתכנו מצבים בהם יינתן צו הרחקה אף לזמן רב יותר.
ההליכים המשפטיים
למעט בנסיבות חריגות, המשטרה תפתח תמיד בחקירה כנגד חשודים בביצוע עבירות על חוק איסור אלימות בספורט, והעבירה לא חייבת להתקיים באירוע הספורט עצמו די בכך שהייתה זיקה והיא קשורה לאירוע הספורט. הסיכוי להגשת כתב אישום נגד עברייני ספורט יגבר כאשר מדובר בעבירות חוזרות ונשנות, השתייכות לארגונים מסוימים הנוקטים דרך קבע בפעילות אלימה, מסיתה ופרועה וכאשר החשד מתייחס לעידוד או הובלה של ביצוע העבירה וסיכול או שיבוש של מהלך המשחק. במידה ולעבירה קדמו גם התארגנות ותכנון מראש, תישקל העמדתם לדין גם של צדדים נוספים לעבירה, אף אם לא ביצעו אותה באופן ישיר.
כאשר אדם עובר עבירת אלימות על פי חוק זה, התביעה תעתור לעונש מאסר בפועל. במידה ומדובר בהתבטאות גזענית התביעה תעתור לעונש מאסר בפועל רק בהתאם לחומרתה של ההתבטאות, ובמקרים מסוימים התביעה תעתור גם לעונש של קנס או פיצוי לנפגע העבירה.
לסיכום
תופעת האלימות במגרשי הספורט היא רעה חולה אשר פשטה באזורינו כמגפה ונדמה כי היא רק הולכת ומתגברת בשנים האחרונות. לצורך טיפול בתופעה חוקק בשנת 2008 חוק איסור אלימות בספורט אשר מנסה לטפל בתופעה באמצעות ההליך הפלילי והחמרת העונשים למתפרעים במגרשי הספורט ואלו אשר עוברים על החוק. במידה ואדם חשוד בביצוע עבירות על חוק הספורט מוטב שיפנה לעורך דין פלילי אשר מתמחה בעבירות מסוג זה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
