עבירת הגניבה
בשנים האחרונות אנו עדים למגמה של עלייה בתופעת הגניבה, עבירת הגניבה היא אחת העבירות הנפוצות בחברה הישראלית, ומטרת בחוק הינו להגן על זכותו של כל אדם להחזיק בקניינו. ישנם מספר נסיבות מחמירות לעבירת הגניבה. ואולם, לעיתים גניבה נעשית ממקום של חוסר ברירה, בשל צורך קיומי בסיסי, ועל כן ישנה חשיבות מכרעת לנסיבות בה בוצעה העבירה
עבירת הגניבה מעוגנת בסעיף 383 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ההגדרה של עבירה זו קובעת כי גנב הוא אדם אשר נוטל ולוקח דבר מחזקת בעליו ללא ידיעתו או הסכמתו וכמעשה מרמה ובחוסר תום לב כאשר כוונתו היא לשלול את נשוא הגניבה שלילת קבע, כלומר לצמיתות. כאמור, יש להראות שהגנוב התכוון לשלול את מושא הגניבה לתמיד ולא באופן זמני. עבירת הגניבה מורכבת מיסוד עובדתי ויסוד נפשי, יש להראות שלגנב הייתה כוונה פלילית כאשר הוא התכוון לגנוב את מושא הגניבה מעבר להתקיימותם של הרכיבים העובדתיים.
גניבה תחשב לכזו גם כאשר אדם מחזיק ברשותו חפץ אשר שייך לבעליו, הבעלים איפשר לו להחזיק בחפץ ואותו אדם נטל את אותו החפץ לתמיד או עשה בו מעשה מרמה כלשהו, לדוגמא שאדם מחזיק כספים בנאמנות ועושה בהם שימוש שלא לטובת הבעלים, ייחשב הדבר לגניבה.
העונש בגין עבירת הגניבה הוא עד 3 שנות מאסר, אם כי בנסיבות מסוימות ניתן להטיל עונשים כבדים יותר על מי שהואשם בעבירה, עונשים שיכולים להגיע גם עד 10 שנות מאסר (לדוגמא: עבירה של גניבה על ידי עובד ציבור). יחד עם זאת, לעיתים קיימות מספר נסיבות מקלות אשר בית המשפט יתחשב בהן כמו גניבה הנובעת מחוסר ברירה או מצוקה כספית חמורה.
גניבה בנסיבות מיוחדות
כאמור ישנן מספר נסיבות אשר מטילות על הגנב עונשי מאסר גדולים יותר מ - 3 שנים. סעיף 384 (א) לחוק העונשין מגדיר מספר מעשי גניבה אשר נחשבים למעט יותר חמורים, ביניהם עבירות של גניבה חקלאית של ציוד בשווי של למעלה מ1000 ₪, עבירות של גניבת תשתיות, מתקני תשתיות או מתקנים המיועדים לביטחון הציבור, וגניבה של חפצים בעלי ערך היסטורי דתי ומדעי. על כל העבירות הללו ניתן להטיל עונש מאסר של עד 4 שנים.
כמו כן גניבה של חפץ שערכו גבוה מחצי מיליון שקלים, נחשבת לעבירה חמורה אף יותר והעונש בגינה עומד על עד 7 שנות מאסר.
עבירות גניבה מסוגים שונים:
מעבר לעבירת הגניבה הסטנדרטית המוגדרת בסעיף 383 לחוק וגניבה בנסיבות מחמירות ישנן מספר עבירות נוספות של גניבה אשר טומנות בחובן עונש מאסר ממושך אשר עשוי להגיע גם עד ל - 10 שנים. המשותף לעבירות הללו היא הפגיעה החמורה בערכים חברתיים הנגרמת בעקבות ניצול האמון שניתן לאנשים הללו לצורך ביצוע הגניבה.
גניבה ע"י עובד ציבור: סעיף 390 לחוק העונשין קובע כי עובד ציבור אשר גונב דבר שהוא נכס של המדינה או דבר אשר הגיע אליו מכוח עבודתו וערכו עולה על 1,000 ₪ דינו מאסר 10 שנים. ישנו הבדל מהותי בענישה בין עבירת גניבה רגילה לעבירה של גניבה ע"י עובד ציבור, שכן מדובר בעבירה חמורה כאשר אדם אשר עובד בשירות הציבורי מצופה ממנו לנהוג בסטנדרט גבוה יותר ולמען אינטרסים ציבוריים, וכאשר אותו אדם מנצל את מעמדו למען גניבה, מדובר בפגיעה חמורה בערכים חברתיים כמו טוהר המידות יושרה והגינות ולכן המחוקק בחר להחמיר בענישה בצורה כה משמעותית.
גניבה ע"י עובד: סעיף 391 לחוק העונשין קובע כי גניבה אשר מתבצעת על ידי עובד ממעבידו, וערכה הוא יותר מ - 1,000 ₪ דינה עד 7 שנות מאסר. עבירה זו מוגדרת כעבירת גניבה חמורה מאחר והעובד מנצל את האמון שניתן לו מהמעביד בכדי לגנוב ממנו.
גניבה על ידי מנהל: סעיף 392 לחוק העונשין קובע כי חבר דירקטוריון או בעל משרה בתאגיד, אשר גונב חפץ או כסף (בדרך כלל מדובר בכספים) מידי התאגיד דינו עד 7 שנות מאסר. גם בגין עבירה זו העונש אשר ניתן להטיל הוא גבוה בשל מעמדו הגבוה של הגנב והאמון שניתן בו ע"י המערכת.
טענת חזקה תכופה
לעיתים קרובות אין עדי ראייה לעבירת הגניבה בשל האופי של העבירה אשר לרוב דורש פעולה שקטה ומהירה. אך פעמים רבות נתפסים חשודים במעשה לאחר האירוע כאשר הם מחזיקים בחפץ הגנוב. בכדי להוכיח את עבירת הגניבה רק מעצם החזקת החפץ הגנוב יצר בית המשפט את "החזקה התכופה" לפיו מספיק שהרכוש אשר נגנב נתפס או נצפה בידי הנאשם, בסמוך למועד הגניבה, קמה חזקה כי הנאשם הוא שביצע את עבירת הגניבה, ועליו מוטל נטל ההוכחה להוכיח שלא כך הדבר (הפרשנות שניתנת למונח "בסמוך" הינה רחבה ותלויה בנסיבות העניין).
לסיכום
עבירת הגניבה היא מהוותיקות והנפוצות ביותר מהעבירות הקיימות בדיני העונשין, עבירה זו מהווה מכת מדינה והיא פוגעת בערכי הקניין הכה חשובים לשמירה על חיי חברה תקינים, ישנן מספר סוגים של עבירות גניבה, אשר גוררות ענישה חמורה יותר בשל נסיבות מסוימות, אשר התקיימו במהלך ביצוע העבירה. במידה וזומנת לחקירה פלילית או שהוגש כנגדך כתב אישום בגין עבירת הגניבה יש לפנות לעורך דין פלילי מנוסה אשר בקיא בתחום של עבירות רכוש.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
