דברים שצריך לדעת על נהיגה בשכרות
הקטל בדרכים בישראל הביא את המחוקק לנקוט בצעדים דרסטיים נגד מה שמהווה מקור פורה לקיומן של תאונות דרכים. המקור, הוא האלכוהול. לצערנו, תאונות רבות מתרחשות בשל שתיית אלכוהול מרובה, ונהיגה תחת השפעתו. באופן מפתיע, דווקא החקיקה הדיי דרקונית בנושא, עדיין לא מונעת מנהגים רבים לנהוג תחת השפעת אלכוהול. מהו בעצם האיסור על נהיגה בשכרות? היכן הוא מוגדר? ומה העונש בגין עבירה זו? על כל אלו במאמר הבא.
מהי נהיגה בשכרות?
נהיגה בשכרות הנה עבירת תעבורה חמורה המיוחסת לנהג שנתפס נוהג כשבגופו אלכוהול / סמים. עבירה זו מנויה בסעיף 64ב לפקודת התעבורה. העבירה מגדירה מיהו "שיכור" לצורך העניין וקובעת כי שיכור הוא זה שבבדיקה שנערכה בגופו נמצאה כמות אלכוהול הגבוהה מ – 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף או 50 מיליגרם אלכוהול בכל - 100 מיליליטר דם או מי שבגופו נמצא סם מסוכן, שריד סם או תוצר פירוק חילוף חומרים של סם מסוכן. ישנה קטגוריית נהגים נוספת לגביהם החמיר המחוקק את רף האכיפה וקבע כי מי שבגופו נמצאו יותר מ- 50 מיקרוגרם של אלכוהול, והוא נהג חדש או נהג שטרם מלאו לו 24, או נהג במשאית או רכב ציבורי, ייחשב כנוהג בשכרות למרות שמדובר בכמות השווה לחמישית מהכמות המותרת ביחס ליתר אוכלוסיית הנהגים.
חשוב לציין כי מי שלא עונה לקטגוריה המתוארת ושתה אלכוהול בכמות כלשהי, עדיין יכול להיחשב כמי שנהג תחת השפעת אלכוהול מבלי להיחשב "שיכור" על פי חוק. בנוסף לאמור לעיל יש לדעת כי פקודת התעבורה קובעת כי נהג המסרב לעבור בדיקת שכרות בין במתן דגימת נשיפה ו/או דגימת דם, ייחשב כמי שנהג בשכרות, על כל המשמעות הנלווית לכך. הנה כי כן, הגדרת "שיכור" הנה הגדרה משפטית שקבע המחוקק, בניגוד לשכרות עובדתית המבוססת על מידת ההשפעה בפועל. מבחינת המחוקק, אין זה משנה כיצד הרגיש הנהג ובאיזה אופן ביצע את בדיקת מאפייני השכרות. גם אם אדם ישן לאחר שתיית אלכוהול, התעורר בבוקר למחרת והרגיש נהדר, עדיין מה שיקבע זה הכמות שנמדדה בגופו ללא קשר למצב שכרותו הסובייקטיבי.
כדי לבחון האם אדם נהג בשכרות, יש לערוך לו בדיקת שכרות. בדיקת שכרות מתבצעת באמצעות בדיקת דם רגילה, או באמצעות מכשיר שנקרא "ינשוף". ברוב המקרים, תשתמש המשטרה במכשיר אלקטרוני שנקרא "נשיפון" שנותן אינדיקציה ראשונית לגילוי אלכוהול. מכשיר זה הנו מודד כללי של רמת אלכוהול. נהג אשר ביצע את בדיקת הנשיפון ועבר אותה בהצלחה, לא יעוכב לבדיקת ינשוף. להדגיש גם כי לשוטר יש סמכות מלאה לעכב כל נהג לשם ביצוע בדיקת שכרות לאיתור אלכוהול אף ללא חשד מקדים. למרות שמדובר בסמכות מאוד קיצונית, נראה כי הצורך למנוע תאונות דרכים הביא את המחוקק לנקוט באמצעי קיצוני זה.
כיצד מתנהל משפט שכרות?
כאמור, עבירה של נהיגה בשכרות מתנהלת בפני בית המשפט לענייני תעבורה. לרוב, מי שנתפס והואשם בעבירה, יקבל מהשוטר בשטח הזמנה לדיון בפני שופט, וכן רישיונו ייפסל ע"י קצין המשטרה לתקופה של 30 ימים (פסילה מנהלית). בנוסף, רכבו יושבת לתקופה של 30 ימים. במעמד הדיון הראשון, יוכל הנאשם להודות בעובדות כתב האישום או לכפור, ואז לנהל משפט פלילי לכל דבר ועניין.
מהו העונש על נהיגה בשכרות?
העונש על נהיגה בשכרות הוא חמור מאוד. ראשית, מי שנתפס בביצוע העבירה עשוי לקבל קנס מאוד גבוה. שנית, קיימת פסילת מינימום של שנתיים, כך שככל שקיים עבר תעבורתי מכביד, ייתכן והעונש יהיה גבוה עוד יותר. כמו כן, מי שבעבר הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות בשנה שקדמה לביצוע העבירה השנייה, העונש בעניינו יהיה שלילת מינימום של ארבע שנים, ולא שנתיים. בהקשר זה ראוי להביא את עמדת התביעה כי באירוע של שכרות שנייה, התביעה עומדת על ענישת הנהג העבריין בעונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
יחד עם זאת, לבית המשפט יש שיקול דעת לחרוג מעונש המינימום במקרים נדירים, אך זהו החריג ולא הכלל. דוגמאות לכך עשויות לבוא לידי ביטוי רק כאשר קיימות נסיבות אישיות מיוחדות אשר מצדיקות לשיטת בית המשפט חריגה מעונש המינימום. מי שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות צריך לקחת בחשבון כי במקרים מסוימים, אף שמדובר בעבירה ראשונה שביצע הנאשם בחייו בהיותו נוהג בשכרות, תעתור התביעה לעונש של מאסר עד שנתיים. הדבר תלוי כמובן בעברו של הנאשם, פלילי ותעבורתי, האם ישנן נסיבות חמורות נוספות שנלוו לביצוע העבירה וכו.
לסיכום:
עבירת הנהיגה בשכרות היא עבירה מן החמורות שבפקודת התעבורה, והדרך הטובה ביותר למזער את הנזק שעשוי להיגרם למי שנתפס בביצועה, הוא לפנות לעורך דין פלילי – תעבורה המומחה בנושא. כמו כן, תמיד כדאי לזכור את הכלל- "אם שותים לא נוהגים".
