שיקולי ענישה בהליך הפלילי

מטרות הענישה

בכדי להבין נכון יותר את שיקולי הענישה עלינו להציג ראשית את מטרות הענישה ולאחר שנבין את המטרות של הענישה נוכל לשבץ את השיקולים שבית המשפט שוקל בהתאם למטרות אלה.

גמול – גמול הוא שיקול מרכזי בענישה. יש להתאים את העונש למעשה ללא קשר לתוצאותיו של המעשה, לחברה קמה החובה להעניש את העבריין מתוך תחושת צדק, והמטרה תהיה החזרת האיזון שהופר כתוצאה מהפגיעה. עקרון ההלימה עליו נפרט בהמשך, מהווה נדבך מרכזי בענישה שמטרתה היא גמול. הגמול נבדל מהנקמה שכן נקמה היא שחרור יצרים של הפרט מדובר באקט רגשי ואילו הגמול נעשה על ידי המדינה כאקט מחושב.

מניעה – מדובר במניעה פיזית מביצוע של עבירות פליליות. כיום האמצעי הנהוג הוא כליאת העבריין באופן שמרחיק אותו מהחברה ומונע ממנו להפר נורמות חברתיות. דוגמה נוספת לכך היא שלילת רישיון נהיגה אשר מונעת מהעבריין לבצע עבירות תעבורה נוספות.

תועלתנות/הרתעה – מטרה זאת מדגישה את המימד ההרתעתי, התפיסה התועלתנית גורסת שתפיסת הגמול היא מוטעה משום שהיא מבוססת על שיקולים ערכיים ומוסריים שלמדינה לא צריכה ליהות בהם יד, עליה לדאוג באופן תועלתני לאזרחי ולה לחנכם על פי אמות מידה מוסריות מסוימות. על כן, אלו שתומכים במטרה הזאת טוענים שהמטרה היחידה של הענישה היא ליצור הרתעה חזקה שתמנע נזק.

שיקום – בעבר שיקולי השיקום תפסו מקום נכבד יותר בעת גזירת העונש, אך בעקבות התגברות הפשיעה חשיבותו של השיקום פחתה ושיקולי ההגנה על החברה עלו. רבים מאמינים שבתור חברה עלינו לדאוג לשיקומם של אלה שנמצאים במקום לא טוב בחייהם בכדי להוביל לרווחה כללית, ישנם מספר גופים אשר מראיינים עבריינים ובוחנים האם הם מתאימים לתוכניות שיקום שונות. בישראל פועל שירות המבחן אשר לעיתים קרובות מגבש המלצה כלפי עבריין בהתאם להתאמתו לתוכנית טיפולית ושיקומית. שירות המבחן מכין תסקיר לעניין העונש בו הוא ממליץ לשופט על ענישה מסוימת שתטיב עם העבריין ועם החברה כולה.

תיקון 113

מלאכת גזירת הדין היא מלאכה קשה ומורכבת, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977,  הידוע בכינוי "חוק הבניית שיקול הדעת בענישה" חלה חובה על השופטים לפרט את השיקולים שהם בחרו בעת גזירת עונשו של הנאשם. כמו כן, תיקון זה נועד לצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט כך שהוא מפרט את אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת גזירת עונשו של הנאשם. עוד קובע תיקון 113 כי העיקרון המנחה בענישה בישראל חייב להיות עקרון ה"הלימה" והכוונה היא שיש לגזור עונש אשר הולם את נסיבות העבירה שבוצעה.

שיקולי ענישה

לאחר שהבנו את המטרות הכלליות של הענישה עלינו להבין אילו שיקולים שוקל בית המשפט בעת גזירת העונש וכיצד שיקולים אלו מתיישבים עם מטרות הענישה. בעת מתן גזר הדין שוקל בית המשפט שיקולים כלליים ושיקולים אינדיבידואלים. בין השיקולים הללו נכללים שיקולים לחומרה ולקולה, באופן שמאזן בין החשיבות הרבה שבהגנה על שלום הציבור מחד ובין הפגיעה בנאשם ובני משפחתו מצד שני.

שיקולים לחומרה:

עבר פלילי של הנאשם – בעת הטיעונים לעונש נחשף בית המשפט לראשונה לעברו הפלילי של הנאשם, בית המשפט ייטה להטיל על נאשם אשר נושא לחובתו עבר פלילי כבד, עונש חמור יותר מנאשם שביצע עבירה בפעם הראשונה.

חומרת העבירה – ישנם הבדלים בין חומרת העבירות השונות. הבדלים אלה נגזרים מעוצמת הפגיעה בערכים מסוימים החשובים לנו כחברה, למשל עבירה של גניבת פריט זול חמורה פחות מעבירת אלימות. ככל שעבירה חמורה יותר בית המשפט יחמיר עם עונשו של הנאשם.

נפיצות העבירה בציבור – ישנן עבירות אשר נחשבות למכת מדינה לדוגמה גניבת רכבים או עבירת הפגע וברח, במידה ומדובר בעבירה כזו אשר מהווה מכת מדינה עולה רצון להחמיר את הענישה בגינה בכדי להעביר מסר לציבור ולהילחם בכוח בתופעה.

מידת הפגיעה בקורבן -  פגיעה משמעותית בגופו או בנפשו של קורבן העבירה תהווה נסיבה להחמרה בעונשו של הנאשם.

הגנה על שלום הציבור ובטחונו – ככל והנאשם מסוכן לציבור בית המשפט ייטה להרחיק אותו מהחברה לתקופה ארוכה, שיקול זה מצטרף לשיקולים של תגמול והרתעה שכפי שלמדנו מהווים בעצם את מטרות הענישה הכלליות ומכאן חשיבותם.

שיקולים לקולה:

העדר עבר פלילי – העדר עבר פלילי מהווה נסיבה המצדיקה הקלה בעונשו של הנאשם ובדרך כלל בית המשפט יעדיף לתת מקום גדול יותר לענישה שיקומית בעניינו של נאשם ללא עבר פלילי.

הודייה בעבירה, לקיחת אחריות וחרטה – במידה והנאשם הודה באשמה  - הדבר חוסך זמן שיפוטי יקר לבית המשפט ובכך מקדם את היעילות שהיא ערך מרכזי וחשוב לבתי המשפט. כמו כן, הבעת חרטה מעידה על הפנמה והבנה ערכית של הפסול במעשיו של העבריין דבר אשר ייזקף לזכותו.

נסיבות אישיות/משפחתיות – בית המשפט נוטה פעמיים רבות להתחשב בנאשמים בעלי נסיבות אישיות או משפחתיות מיוחדות וחריגות כמו מצב כלכלי קשה, בני משפחה הנסמכים על הנאשם מבחינה כלכלית, מצב בריאותי או נפשי קשה ונסיבות חיים קשות.

אפשרות שיקום הנאשם – כפי שראינו שיקומם של הנאשמים הוא חלק ממטרות הענישה וכאשר נאשם מסוים מתאים לתכנית שיקומית בהתאם להמלצתו של שירות המבחן ייטה בית המשפט להטיל עליו ענישה שתתאים להמלצותיו של שירות המבחן מתוך מטרה לשקמו ולהטיב עם החברה כולה.

לסיכום

הענישה בהליך הפלילי היא כלי בידי מערכת השלטון שנועד להכווין את התנהגותם של האנשים וכן בכדי לשמור על שלמות גופם ורכושם של האזרחים במדינה. הענישה למעשה נועדה להגן על האינטרסים החשובים ביותר לאדם. ענישה עלולה לפגוע בזכויות אדם בסיסיות כמו הזכות לחירות וחופש התנועה על ידי כליאה של אנשים. אך יחד עם זאת, היא גם עשויה לשקם אנשים שנמצאים בתחתית הסולם החברתי ולהפוך אותם לאנשים נורמטיבים אשר מועילים לחברה. מלאכת גזירת הדין הנה קשה ומורכבת ועל כן במידה ואדם מסתבך בפלילים עליו לפנות לעורך דין פלילי אשר ייצג אותו באופן מקצועי.

דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד פלילי בנימין בן נתן. אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי