כלל הקפאת הזכירה שבעבר ותנאיה על פי פס"ד שניר
כלל הקפאת הזכירה שבעבר המבוסס על כלל הראיה הטובה ביותר מעניק מענה למצב בו זכרונו של העד מעורפל ביחס לאירוע הנדון. כל מה שיש לדעת על הכלל ותנאיו שנקבעו בפס"ד שניר, במאמר הבא.
כלל הקפאת הזכירה שבעבר מבוסס על כלל הראיה הטובה ביותר ונותן מענה למצבים בהם זיכרונו של עד הינו מעורפל או נמוג ביחס לאירוע הנדון. במצב זה, תרשומת שערך העד בעת האירוע או בסמוך לו, ישלימו את אשר אבד בזכרונו.
בבג"צ 3209/06 סמיר שופרי נ' ביהמ"ש המחוזי בתל אביב למשל, נקבע כי יש להחיל כלל זה לגבי שוטרים אשר מתעדים את האירוע בסמוך למועדו באמצעות דו"חות פעולה: "מאחר שמדובר בדו"חות הנערכים על ידי שוטרים כחלק מפעילותם השוטפת ואשר הם נדרשים להעיד עליהם בדרך כלל זמן רב לאחר עריכתם, הרי שעצם הצגת המסמך בפניהם אין בה בדרך כלל כדי לרענן את זכרונם ועדותם מתמצית לאישור טיבו של המסמך ודרך עריכתו. לפיכך, עדותם נופלת על פי רוב אל בין גדריו של כלל הקפאת הזכירה שבעבר."
כלומר, במהלך עבודתם השוטפת, שוטרים נתקלים בהמון מקרים ולא ניתן לצפות מהם לזכור פרטים של אירוע מסויים באופן מדוייק כאשר הם מגיעים לעדות בבית המשפט זמן רב לאחר מכן.
על כן, על פי כלל הקפאת הזכירה שבעבר, בית המשפט רשאי להעדיף את עדותם על פי דו"חות הפעולה (אמרת חוץ), בהתקיים התנאים המצטברים שנקבעו בע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל:
- מסמך בכתב – המסמך המקורי או אם אבד או אינו בהישג, באמצעות ראיה משנית.
- המסמך נערך בזמן האירוע או בסמוך לו.
- המסמך נערך על ידי העד ועל יסוד עדותו או שנרשם מפיו לפי הוראותיו.
- העדר הזכירה של העד הוא מלא או משמעותי.
- העד אישר את זהותו של המסמך.
- העד הסביר באופן משכנע בדבר נקודות האחיזה שלו לסברתו.
בהתאם לכלל הראיה הטובה ביותר ועל מנת שבית המשפט יקבל את המסמך כתחליף לזכרונו של העד מכח כלל הקפאת הזכירה שבעבר, בית המשפט חייב לדרוש את המסמך המקורי או לפחות, עותק נאמן למקור שהוא מוגש באופן קריא, שלם ואותנטי.
רק במצב דברים אלו, אמרת החוץ של העד תתקבל כראייה לאמיתות תוכנה ותבוא במקום עדות העד שזכרונו בגד בו.