מתי החזקת סם בכמות גדולה תיחשב לצריכה עצמית
במאמר זה נדון בסוגיה של החזקת סמים לשימוש עצמי, האם היא מותרת ומה הענישה בגינה, נתייחס גם לפקודת הסמים המסוכנים שמגדירה לנו את סוג וכמות הסם שתיחשב לצריכה עצמית ונבחן את האפשרות לסתור את החזקה הקבועה בפקודה, כלומר, נבחן מתי ואיך נוכל לטעון שההחזקה הינה לשימוש עצמי אף שנתפסה כמות גדולה מזו המוכרת בחוק כהחזקת סם לצריכה עצמית.
מה ייחשב לעבירה?
פקודת הסמים המסוכנים מגדירה מהו סם מסוכן ,וקובעת כי אסורה החזקה של סם מסוכן מכל סוג שהוא ללא היתר כדין. פקודת הסמים המסוכנים מפרטת את כל סוגי הסמים האסורים. ובין היתר, קנאביס, חשיש, מריחואנה, MDMA, LSD, קוקאין והרואין. כלומר האיסור הינו גורף, אין להחזיק בסמים מסוכנים על פי הגדרתם בחוק, משום שעצם החזקתם תיחשב לעבירה, בלי להבחין בסוג הסם או בכמות שלו.
החזקת סם לצריכה עצמית או שלא לצריכה עצמית?
בפקודת הסמים המסוכנים ישנה אבחנה ברורה בין החזקת סם לשימוש עצמי לבין החזקה שלא לשימוש עצמי. האבחנה מתבצעת בהתאם לכמות החומר שנמצא ברשות האדם, האבחנה הזו באה לידי ביטוי בעיקר בענישה. ובעוד עבירה של החזקה לשימוש עצמי דינה עונש מאסר של עד 3 שנים, הרי שעבירה של החזקה שלא לשימוש עצמי, דינה עונש מאסר של עד 20 שנים. דבר שממחיש את החומרה הרבה שהמחוקק רואה בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. כמובן שמדובר בעונשי מקסימום כאשר בפועל הענישה נמוכה יותר.
בפקודת הסמים המסוכנים מוגדרות כמויות הצריכה העצמית בכל סם. לדוגמא, מבחינת צריכת קנביס (חשיש, מריחואנה) החזקה של הסם בכמות של עד 15 גרם תחשב לשימוש עצמי. לעומת זאת, החזקה של קוקאין או הרואין בכמות קטנה יותר של עד 0.3 גרם, וכן עד 3 טבליות סם מסוג לס"ד תיחשב לצריכה עצמית. והחזקה של סמים בכמויות גדולות מהאמור לעיל תיחשב כהחזקה שלא לשימוש עצמי.
כאשר כמות החומר הנתפסת אצל האדם הינה בכמויות המוגדרות לעיל, חזקה שההחזקה נועדה לשימוש עצמי, ואם התביעה תרצה לטעון שלא מדובר בהחזקה לצריכה עצמית. הרי שהנטל לסתור את החזקה מוטל עלייה. ואולם, אם כמות החומר הינה מעל זו המצוינת לעיל, החזקה הינה שמדובר בכמות שאינה לצריכה עצמית, ונטל ההוכחה עובר לח לנאשם ויהיה עליו לסתור חזקה זו.
כיצד נוכל לטעון שההחזקה הינה לצריכה עצמית אף שנתפסה כמות סם גדולה מהמוגדרת בחוק?
אדם הנתפס וברשותו כמות סמים שנחשבת לפי החוק שלא לצריכה עצמית. ומבקש לטעון, כי ההחזקה נועדה לשימושו העצמי בלבד, צריך לסתור את החזקה הקבועה בחוק וזאת מעבר למאזן ההסתברויות (כמידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי). כלומר עליו להוכיח שהינו משתמש בסמים, בכמות ובתדירות גבוה מזו המוגדרת בחוק. וכן להוכיח שהינו משתכר מספיק ובאופן חוקי בכדי לממן את הצריכה העצמית שלו וזאת בהתחשב בכמות שנתפסה ובעלות הסם שבו משתמש.
בע"פ 5937/94 שאבי נ' מדינת ישראל נקבע שניתן לסתור את החזקה שבחוק ע"י הוכחה של הנאשם של שתי דרישות: ראשית, על הנאשם להוכיח שהוא צורך כמויות גבוהות של סמים, ושנית, עליו להוכיח שיש ביכולתו לממן את הצריכה שלא ע"י סחר בסמים. דהיינו עליו להוכיח קיומם של מקורות מימון לרכישת הסם.
כאמור עיקר המחלוקת בנסיבות אלו אינה באשר לעצם החזקת הסם, אלא, למטרת החזקתו, בית המשפט בנסיבות מעין אלו בודק באם הנסיבות שתוארו על ידי הנאשם מלמדות על כוונתו באשר לשימוש עצמי או לא. מבחינת הפסיקה המשפטית בסוגיה זו ניתן לראות שבנסיבות שבהן מדובר בכמות גבולית, הנטייה תהיה בדרך כלל להאמין לנאשם שמטרת החזקת הסם היתה לצריכה עצמית. ואולם, במקרים רבים, בית המשפט קיבל עמדת נאשמים באשר להחזקת הסם לצריכה עצמית גם כאשר נתפסו כמויות גדולות בהרבה מאלה המצוינות בחוק.
סיכום:
אדם שברשותו כמות גדולה מהכמויות המוגדרות בפקודת הסמים כהחזקת סם לצריכה עצמית חשוף להרשעה בעבירת החזקה שלא לצריכה עצמית. אשר העונש בגינה מחמיר באופן משמעותי מהעונש בגין עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי. לכן אם נקלעת למצב של עבירת סמים, מומלץ להיוועץ בעורך דין פלילי המכיר את החוק מקרוב וביכולתו למנוע מצב של הרשעה בגין עבירה של החזקה שלא לצריכה עצמית במקום עבירה של החזקה לשימוש עצמי ואף לעיתים להביא לאי הרשעה כלל או לסגירת התיק נגדך.
