חובת יידוע (אזהרה)
סעיף 32 לחוק המעצרים קובע את חובת היידוע של הקצין את העצור על הסיבה שבגינה הוא עצור, ועל זכויותיו להיוועץ עם עו״ד, על זכותו שלא לומר דבר, ליידע קרוב על מעצרו, ומשך הזמן בו הוא יכול להיות מוחזק עד שיובא בפני שופט.
לאחר שהקצין בוחן את המצב הראייתי, כלומר לאחר החקירה, הוא מחליט אם להשאיר את החשוד במעצר או לשחררו, ואם לשחררו בתנאים מסוימים.
בעבר, ולעתים גם כיום, המשטרה נתלית בסעיף בטענה שאינה חייבת ליידע על הזכות להתייעץ עם עו״ד לפני החקירה, מאחר ולא קמה חובה מקבילה לשלב הזה. כך עלתה שאלה – שהרי אין מחלוקת שיש לתת לחשוד שמבקש זאת להתייעץ עם עו״ד, והמחלוקת היא אם יש ליידע על הזכות.
בהקשר זה נטען כי יש חובה ליידע על הזכות, אחרת יווצר פער בין שחקנים חוזרים לאנשים מן השורה, כשממילא הזכות להיוועצות תקפה גם למי שלא עצור אלא חשוד.
בפועל, קיימת חובה ליידע על הזכות להיוועצות עם עו״ד, אך רוב החשודים לא מתייעצים לפני שהם נחקרים. כלומר פעמים רבות המשטרה מעבירה הודעה על המעצר רק לאחר החקירה, אולם תוצאותיו של מהלך כזה בבית המשפט יכולות להביא לפסילת ראיה בתיק, ואף להוות עילה לשחרור ממעצר.
