חבלה חמורה: הערעור על העונש נדחה
"הנאשם נופף בסכין מול פניו של המתלונן, ובהמשך דקר אותו באמצעות הסכין בחזהו מאחור"
על פי עובדות כתב האישום המתוקן – בין הנאשם לבין המתלונן הייתה היכרות מוקדמת. לפי הנטען, במועד הרלבנטי לכתב האישום, הנאשם עבד כטבח במסעדה מסוימת בחוף אשדוד. המתלונן הגיע אל המסעדה עם חבר וניגש אל המטבח כדי לבקש מהנאשם שיכין להם אוכל. המתלונן וחברו פתחו את דלת המטבח מספר פעמים ודרשו מהנאשם פעם אחר פעם לצאת אליהם כדי להציג בפניו את מבוקשם.
בתגובה, הנאשם סירב לצאת אליהם ואף טרק את דלת המטבח בפניהם. בהמשך, הנאשם יצא מהמטבח ושוחח עם המתלונן וחברו, תוך שוויכוח קולני התפתח בין השניים. במהלך הוויכוח, הנאשם נכנס אל המטבח, נטל סכין מטבח גדולה, ושב אל המתלונן וחברו. אז, התפתח ויכוח נוסף ביניהם, אשר במהלכו הנאשם נופף בסכין מול פניו של המתלונן במטרה להרחיקו מהמטבח, ובהמשך דקר את המתלונן באמצעות הסכין בחזהו מאחור. מיד לאחר מכן, הנאשם חזר במהירות למטבח, שטף את הסכין וניגב ממנה את הדם ומסר למתלונן ולחברו מגבת נייר כדי לעצור את הדימום. אולם, המתלונן איבד את הכרתו ופונה לבית חולים כשהוא במצב קריטי, נותח ואושפז לצורך השגחה. כתוצאה מהניתוח נותרה צלקת ארוכה על בטנו של המתלונן.
בית המשפט המחוזי: " המתלונן לא התגרה בנאשם ולא "משך אותו" למעשה האלימות"
בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. במסגרת הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים הוסכם כי המאשימה תגביל את מבוקשה לעונש של עד שש שנות מאסר לריצוי בפועל, והנאשם יהיה חופשי בטיעוניו. עוד הוסכם בין הצדדים כי הנאשם ישלם למתלונן פיצוי בסך 20,000 ש"ח, ויוטל עליו עונש מאסר על תנאי לפי שיקול דעתו של בית המשפט.
בית המשפט המחוזי נתן דעתו לחומרה היתרה הגלומה בעבירת האלימות בה הורשע הנאשם, וציין כי: "מעשה הנאשם, חמור ומסוכן מאוד. נעיצת חפץ חד בגוף אדם, במיוחד באזורים רגישים, עלולה לגרום לפגיעה גופנית חמורה ואף למוות. הדבר ידוע לכל בר דעת".
בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם לא קדם תכנון מוקדם למעשיו של הנאשם, ואולם בסופו של יום, הנאשם דקר את המתלונן בסכין מאחור, וזאת על אף שלא נשקפה לו כל סכנה. בית המשפט המחוזי קבע כי הנזק הגופני שנגרם למתלונן הוא חמור, וכי אך בנס לא נגרם למתלונן נזק גופני חמור עוד יותר. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הסיבה שהביאה את הנאשם לבצע את העבירה היא, ככל הנראה, כעסו על המתלונן שהטרידו במקום עבודתו וסירב להניח לו, אך לצד זאת – המתלונן לא התגרה בו ולא "משך אותו" למעשה האלימות.
לעניין מדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי הדגיש כי העונש המירבי הקבוע לצידה של העבירה בה הנאשם הורשע הוא 20 שנות מאסר, והדבר מדבר בעד עצמו. בהמשך, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירות אלימות חמורות, ובפרט בכאלה בהן נעשה שימוש בסכין, או בכלי משחית אחר, וקבע כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של הנאשם נע בין 3 ל- 6 שנות מאסר לריצוי בפועל.
לאחר שאיזן בין כל השיקולים הרלבנטיים – בית המשפט המחוזי השית על הנאשם 54 חודשי מאסר בפועל.
בית המשפט העליון: "העונש שהושת על הנאשם אינו סוטה לחומרא ממדיניות הענישה הנהוגה"
בדיון בערעור (ע"פ 2056/15), הנאשם באמצעות ב"כ, עו"ד משה קשלס, השיג על חומרת העונש שהושת על הנאשם. לטענתו, העונש חורג לחומרא ובאופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון אלה, שכן לשיטתו, במצבים דומים, נגזרו עונשים קלים יותר מהעונש שהושת עליו. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה עת הטיל עליו עונש מאסר בפועל, מבלי שהורה על קבלת תסקיר מבחן בעניינו. הנאשם טען בנוסף כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי והמספיק לנסיבותיו האישיות הקשות.
בתסקיר שהוגש טרם הדיון בערעור – שירות המבחן מסר כי הנאשם מתפקד באופן תקין ורצוף במסגרות החינוכיות בהן הוא השתלב בבית הסוהר בו הוא שוהה. עוד צוין כי מן הנאשם נשקפת רמת סיכון בינונית להישנות עבירות דומות בעתיד, וזאת בשים לב לעברו הפלילי, חומרת מעשיו, נסיבותיו האישיות, וכן מאפייני אישיותו. לפיכך שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה בעניינו.
לאחר עיון במכלול החומר ושמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, בית המשפט העליון דוחה את הערעור, וזאת משום שבנסיבות העניין, העונש שהושת על הנאשם אינו סוטה לחומרא ממדיניות הענישה הנהוגה, באופן המצדיק את התערבותו.
בהחלטה שניתנה ביום 28/11/16 בית המשפט העליון קובע כי בית משפט המחוזי ערך איזון ראוי בין כלל השיקולים לקולא ולחומרא, וגזר הדין אשר יצא מלפניו שיקלל כדבעי את כלל הנסיבות הצריכות לעניין, ומכאן שאין עילה להתערב בעונש שנגזר על הנאשם. עוד מוסיף בית המשפט העליון, כי דברים אלו נכונים ביתר שאת, כאשר העונש שהושת על הנאשם מצוי בתוך הטווח עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.
כמו כן, בית המשפט העליון דחה טענת הנאשם לפיה שגה בית המשפט המחוזי עת השית עליו עונש מאסר בפועל, מבלי שהורה על קבלת תסקיר מבחן בעניינו, שכן אין חובת תסקיר מבחן בהטלת עונש מאסר על נאשם שמלאו לו 21 שנים. מעבר לכך, בית המשפט העליון הוסיף כי גם בתסקיר שהוגש– שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניין הנאשם.
בנסיבות אלה, בית המשפט העליון דוחה הערעור ומותיר גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר