זיכוי מעבירות ניסיון תקיפה ואיומים בעקבות סתירות שנתגלו על ידי חקירה נגדית של הסנגור עו"ד אבי אלפסי
להלן הכרעת-הדין של כבוד השופטת עינת רון מבית משפט השלום בפתח תקוה:
ייאמר כבר עתה כי הנאשם זוכה מחמת הספק מן העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של ניסיון תקיפה סתם ואיומים.
המעשים, כך על פי הנטען, כוונו כלפי המתלוננת אשר התגוררה אותה עת בסמוך למקום בו שהה הנאשם.
ליאור מדמוני היא המתלוננת סיפרה בבית המשפט כי אותה התקופה התגוררה יחד עם החבר שלה בדירה ברחוב הירקון בראש העין . הדירה זו התגורר גם שותף נוסף . בדירה ממולם, התגורר אותה עת הנאשם אשר קיבל רשות לעשות כן אצל הבעלים של אותה דירה שהוא גם הבעלים של הדירה בה הם התגוררו.
לדבריה לא היה לה קשר עם הנאשם והיא לא הכירה אותו ואולם לאחר ש"העיפו" אותו מאותה דירה, הוא פנה לחברה והסביר כי אין לו היכן לגור וביקש להתגורר עימם מספר ימים עד שימצא מקום וכדבריה: "הוא החליט להתנחל מחוץ לדירה שלנו עם המיטה והסלון".
המתלוננת סיפרה כי ביום שישי בבוקר התעוררה לאחר שביום חמישי בלילה שמעה רעשים רבים מן המרפסת מן הכיוון של הנאשם ולהשערתה עסק שם הנאשם בשימוש בסמים, או שמא היה שרוי ב"קריז". תוך שהיתה עסוקה בסידור הבית, הגיע אל הדירה חבר של חברה והיא ביקשה ממנו כי יפנה אל הנאשם ויבדוק מה מצבו, כיוון שחששה שהוא עוסק בסמים.
היא הבחינה כי השניים הולכים מרחק קצר יחדיו וסברה שמא החבר לוקח את הנאשם מן המקום ואף שאלה אותו אם הוא לוקח אותו עימו, אלא שהחבר נכנס לרכבו ועזב את המקום ואילו הנאשם הוציא מזרק מכיסו עם מחט חשופה, אחז בו כמו בסכין, במטרה לדקור אותה. המתלוננת שנבהלה רצה אל תוך הבית, תוך שסגרה את הדלת. הנאשם, כך תארה, ניסה לפתוח את הדלת, אך ללא הצלחה. ותוך כדי ניסיונותיו אמר לה הנאשם כי כאשר תצא מן הבית הוא "יפרק לה את התחת". המתלוננת סיפרה כי נכנסה לחץ ולפחד וביקשה כי יניח לה ואפילו ביקשה ממנו סליחה כיוון שלטעמה הוא היה בסוג של "קריז". המחשב הנייד שלה היה בחוץ והנאשם התגרה בה וקרא לה לצאת החוצה ולקחת אותו, שאם לא כן הוא ייקח אותו.
המתלוננת התקשרה לחברה, שהיה אותה עת במאפיה והלה הגיע למקום יחד עם מוקד של עירית ראש העין ועד אז לא פתחה את הדלת לאיש.
המתלוננת סיפרה על תחושות הפחד הקשות שאפפו אותה במהלכו של אירוע זה.
בחקירה הנגדית סיפרה המתלוננת כי חברה אינו עוד חברה ולמעשה, ביום האירוע הם נפרדו ומשנשאלה האם היה זה בגלל האירוע, השיבה: "אני לא יכולה להגיד שרק בגלל האירוע הזה".
משהוטחה בה טענת הנאשם כי אותו בוקר היא התווכחה עם חברה אודות דיסק שנשרט והחבר הבהיר לה כי זהו יומה האחרון בדירה, השיבה המתלוננת כי אין לכך קשר עם המקרה וכי אין זה נכון.
משהבהיר לה ב"כ הנאשם כי הנאשם שמע דברים רבים מן המתרחש בדירה מבעד למרפסת בה שהה, וכך שמע אודות הדיסק, השיבה כי לא זכור לה דבר באשר לדיסק.
המתלוננת הבהירה כי אין לה כל קשר עם סמים, ברם לאור שקראה , הרי מי שמצוי בקריז הוא מי שנראה "בשגעון" וזו היתה השערתה ולכשהנאשם יצא לעברה עם מזרק, אף הבינה כי אכן כך הוא.
המתלוננת אישרה, כי עופר, החבר שהגיע למקום לא הכיר את הנאשם ולמרות זאת היא שאלה אותו האם ייקח את הנאשם עימו. היא חזרה על כך כי הוא עזב את המקום ולמעשה, נמלט מן המקום כיוון שפחד. היא אישרה כי לא סיפרה במשטרה כי פחד ונמלט וכי אך הזכירה את נוכחותו במקום. עם זאת, כך הסבירה, אף היא היתה נוהגת כמוהו לולא התגוררה במקום, דהיינו דואגת לעצמה ועוזבת את המקום.
משהוטח במתלוננת כי הנה כאשר הגיעה המשטרה למקום חברה לא היה שם, השיבה כי אכן כך היה. החבר הוזעק על ידיה אל הבית והגיע יחד עם מוקד העיריה ולאחר מכן חזר לעבודתו, למיטב זכורנה, הגם שאינה יכולה לומר זאת בוודאות לאור הזמן הרב שחלף מאז האירוע. היא אף אינה יודעת לומר האם החבר - אלי, שוחח עם הנאשם כאשר הגיע למקום, שכן היא הופנתה מיד אל רכב המוקד ושם ישבה. המתלוננת דחתה את טענת ב"כ הנאשם כי אלי לא התייחס ברצינות לדבריה וסיפרה הי הוא זה שאמר לה כי עליה להגיש תלונה במשטרה. היא ציינה כי הוא עצמו לא מסר הודעה במשטרה, כיוון שלא נכח באירוע.
אליהו קראווני, שהיה אותה עת חברה של המתלוננת סיפר בבית המשפט, כי עת עבד במאפיה, התקשרה אליו המתלוננת וצעקה כי מנסים לרצוח אותה. הוא עזב את מקום עבודתו ורץ הבית ושם שמע ממנה את הדברים.
במקום היתה ניידת של הפיקוח העירוני, והוא ביקש מהם להזעיק את המשטרה. המתלוננת נראתה מבוהלת מאוד וסיפרה לו כי הנאשם איים עליה עם מזרק. למיטב זכרונו, שכן הדברים התרחשו זה מכבר, האיום היה כי הנאשם ירצח אותה.
באשר לקשר שלו עם הנאשם ציין העד, כי לא היתה ביניהם הכרות ממשית וכי הוא הכיר אותו מן השכונה. הנאשם הגיע לשכן שלהם ועל כן הוא ישב עימו והתיידד עימו.
בחקירה הנגדית עמד העד על כך כי זה היה טיב הקשר ביניהם. הוא אישר כי אכן לנאשם לא היה היכן לגור ובחלק מן המקרים הוא לן ברחוב. הוא אישר כי הנאשם בא אל שכנם וישן אצלו, אך מעבר לכך הוא עצמו לא היה חבר של הנאשם.
באשר למתלוננת עצמה ציין העד כי אכן היה בן זוגה אך היה זה בתקופה קודמת, אותה עת הוא לא התגורר עימה במקום אלא עם שותף ואילו המתלוננת נהגה להגיע לעיתים לדירה ולשהות בה כידידתו.
גם אותו יום - יום האירוע - כך אישר לשאלת ב"כ הנאשם לא היתה המתלוננת בת זוגו , אלא שהתה בדירה כידידתו בלבד.
משנשאל על ידי ב"כ הנאשם האם אותו בוקר היתה ביניהם מריבה אודות דיסק שנשרט, השיב העד כי עד לרמה כזו אינו זוכר לומר, ברם היו ביניהם מריבות לא מעטות וכי בלא מעט מן הפעמים המתלוננת גרמה לפרובוקציות.
הוא אישר כי היא שברה תריסים בבית והיו לה לא פעם התפרצויות זעם.
ב"כ הנאשם הציג בפני העד אפשרות כי הוא והמתלוננת רבו אותו בוקר והיא התקשרה אליו וסיפרה לו סיפור שלא התרחש והעד השיב כי הדבר אפשרי.
העד אישר כי הוא הגיע למקום והרגיע את המתלוננת. הוא סבור כי הוא נשאר במקום גם כאשר הגיעה המשטרה ולא סביר בעיניו כי חזר לעבודתו טרם הגעת המשטרה.
אבשלום מידאני, שוטר סיור בתקופה הרלבנטית ערך דו"ח פעולה (ת/1) ממנו עלה כי משהגיע למקום פגש במוקד העירוני וכן את המתלוננת כמו גם את הנאשם, לגביו טענה המתלוננת כי הוא איים עליה. העד ציין בדו"ח שערך כי המזרק הנטען לא נמצא באזור.
העד עיכב את הנאשם ובדו"ח העיכוב נרשמה תגובתו: "לא רדפתי ולא שום דבר" (ת/2)
הוגשה הודעתו של הנאשם במשטרה (ת/3) בה סיפר הנאשם כי אינו גר במקום זה, אלא הדייר במקום מתיר לו לעשות שם כביסה, כיוון שהוא חסר בית. לדבריו מדובר במתלוננת שאינה נורמלית בעקבות שהותה בהודו וכי אותו בוקר היא התווכחה עם החבר שלה בשל דיסק שהיא שרטה והחבר אמר לה כי עליה ללכת מן הבית וכי זהו יומה האחרון בבית ועל כן ברצותה לקרב את החבר, גרמה לפרובוקציה והזעיקה אותו ממקום עבודתו בטענה שהנאשם רדף אחריה. לדברי הנאשם הכל מדמיונה של המתלוננת. אין ברשותו מזרק כלשהו ולא ידוע לו על מה היא מספרת. הוא אישר כי בידו היה מקל קטן ויתכן כי המתלוננת סברה כי זהו מזרק. עם זאת, הכחיש כי רדף אחריה או כי איים עליה.
בבית המשפט סיפר הנאשם כי היחסים בינו לבין המתלוננת היו תקינים, היא נהגה לשוחח עימו והוא סייע לה, היא אף קנתה לו סיגריות ולפתע החליטה להתלונן נגדו. הוא נימק זאת בכך שהיא "שרוטה" בשל שהותה בהודו. לדעת הנאשם מדובר בבחורה אשר גורמת פרובוקציות ועשתה כך לא אחת ביחסיה עם חברה. הוא הכחיש כי רדף אחריה ואיים עליה וציין כי בידו היה אטב ויתכן שהמתלוננת דמיינה כי הוא מחזיק מזרק בידו.
בחקירה הנגדית אישר הנאשם כי במועד האירוע הוא ישן במקום אם כי לא בבית פנימה. הוא ציין כי לא סיפר על המתלוננת שהיתה מאושפזת בבית החולים כיוון שאינו אמור לספר את כל קורות חייה למשטרה.
לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות שהובא בפני אציין כי אמנם חשד כבד רובץ לפתחו של הנאשם כי אכן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. גם עדותו של הנאשם בבית המשפט הקשתה מאוד ליתן בו אמון, שכן היו אלו תשובות מבולבלות ומפותלות ולעיתים אף כאלה שאינן עולות בקנה אחד עם מבחני היגיון ושכל ישר.
ועם זאת, ממכלול חומר הראיות אשר פורט לעיל בהרחבה עולות לא מספר תמיהות.
עדותה של המתלוננת עצמה העלתה תמיהות באשר לטיב נוכחותו של הנאשם במקום. גרסתה באשר למגוריו אצלה ואצל חברה סותרים לא רק את גרסת הנאשם, אלא גם את גרסתו של החבר או שמא הידיד, אליהו קראווני.
המתלוננת סיפרה כי בעת האירוע הגיע למקום חבר שלהם - עופר, אשר נבעת מהתנהגותו של הנאשם ונמלט מן המקום. למרבה הצער, עופר לא הובא לעדות וכך לא שפך אור על האירוע. התיאור מעלה תמיהה, הכיצד עופר נקלע לאירוע כפי שמתארת אותו המתלוננת ונוטש את המתלוננת אל מול הנאשם ונמלט כל עוד נפשו בו.
תמיהה נוספת עלתה באשר לצירוף המקרים של עזיבתה של המתלוננת את הבית אותו יום ופרידתה מאליהו קראווני, לשיטתה ניתוק יחסי החברות ביניהם ולשיטתו - עזיבה ככל עזיבותיה.
עזיבה זו עולה בקנה אחד עם גרסת הנאשם הטוען כי שמע את החבר מודיע למתלוננת כי זהו יומה האחרון בדירה וכי עליה לעזוב.
קראווני מתאר מערכת יחסים שונה לחלוטין בינו לבין המתלוננת. ברי כי האמת מצויה אצל אחד מהם והשני טעמיו עימו לטעון אחרת.
כך, או כך, קראווני אישר כי הרבה לריב עם המתלוננת והיא נהגה ליצור בשל כך פרובוקציות שונות ולא שלל את האפשרות כי כך היה גם במקרה זה.
בשל כל התמיהות לעיל, והגם שכפי שציינתי לעיל, רובץ חשד כבד לפתחו של הנאשם ולא נתתי אמון בגרסתו, לא ניתן היה להשתחרר מן הספק ולקבוע כי אשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
בשל ספק זה יזוכה הנאשם מן העבירות של ניסיון לתקיפה סתם ואיומים שיוחסו לו בכתב האישום.
זיכוי מעבירות פציעה בנסיבות מחמירות-דקירה באמצעות סכין
להלן קטעים מתוך הכרעת-דין :
1. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה שתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והחזקת סכין במטרה לא כשרה לפי סעיף 186א לחוק העונשין.
2. על פי כתב האישום, בתאריך 13.3.09 בשעה 02:00 או בסמוך לכך, במהלך ויכוח עם המתלוננת, הוציאה הנאשמת סכין שהחזיקה ברשותה אותה שעה, ודקרה באמצעותו את המתלוננת בבטן עליונה צד שמאל ובמותן ימין. כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלוננת פצעי דקירה, אשר בעטיים הובהלה למחלקה לרפואה דחופה בבית חולים אסף הרופא, ונזקקה בין היתר לתפירת החתך בבטן העליונה...
7. העדה פנינה בולייה (להלן: "פנינה"), ציינה כי ראתה את האירוע כולו מחלונה, הן את אשר התרחש לפני הדקירה והן את שאירע לאחריו. היא ראתה את המתלוננת מתווכחת עם מישהי "אתיופית" בנושא הקשור לבגדים, אשר בעקבותיו אותה אחת דקרה אותה. כן ציינה כי באירוע נכחה גם מישהי נוספת אותה כינתה "אתיופית הודית". (להלן: "הנוכחת השלישית").
עם זאת, במהלך עדותה, ציינה פנינה בצורה ברורה, הן בחקירה נגדית והן בחקירה חוזרת לתובע, כי הנאשמת איננה מי שהיא ראתה דוקרת את המתלוננת באירוע נשוא כתב האישום, וכי זו שדקרה את המתלוננת היתה יותר "שמנמונת ונמוכה". יצוין, כי כעולה מחקירתה ומדברי התובע, פנינה אמרה זאת כבר לתובע עוד עובר לדיון, כאשר ראתה את הנאשמת בבית המשפט....
10.הגעתי לכלל מסקנה כי קם ספק סביר בכך שהנאשמת ביצעה את העבירות המיוחסות לה בכתב האישום, מהטעמים שיפורטו להלן:
11. עדת הראייה פנינה, אשר הינה עדה אובייקטיבית ללא כל אינטרס, שאיננה מכירה את המתלוננת והנאשמת, אשר עדותה עוררה בי אמון והיא ראתה את האירוע במלואו....
12. המתלוננת היא העדה היחידה אשר העידה כי הנאשמת היא זו שדקרה אותה. לא מצאתי את עדותה מהימנה דיה על מנת שניתן יהיה להתבסס על עדותה כראיה כמעט יחידה לכך שהנאשמת דקרה אותה, ללא תוספת ראייתית משמעותית. זאת הן בשל אופן עדותה, ובעיקר בשל הסתירות הרבות והמהותיות שהגלו בין תיאורה את אירוע הדקירה לבין תיאורה של פנינה את האירוע....
13. מנגד, עדותה של הנאשמת היתה עקבית, לא התגלו סתירות בין דבריה במשטרה בשתי הודעות ובעימות, ובין דבריה בבית המשפט והיא הודתה גם בפרטים רבים אשר יכולים היו לפעול לחובתה, כדלקמן: העובדה שהיתה בסכסוך עם המתלוננת, כי פיזרה את בגדיה של המתלוננת עובר לאירוע, כי שתתה אלכוהול במועד האירוע, והיא אף הודתה כי השתמשה בסמים בעבר כאשר נשאלה כל כך במשטרה (ת/4 גיליון 2 שורה 11)....
16. למעלה מן הנדרש, אני מוצאת להתייחס לטענת הסנגור, כי התביעה שגתה בכך שלא העבירה לו את המידע החדש שמסרה פנינה לתובע עובר לדיון.
17. כפי שצוין לעיל, עובר לדיון, כאשר ראתה פנינה את הנאשמת בבית המשפט, אמרה לתובע במהלך רענון הזיכרון שערך לה, כי הנאשמת איננה מי שהיא ראתה דוקרת את המתלוננת וכי הדוקרת היתה יותר "שמנמונת ונמוכה". בדרך מקרה, הנאשמת שמעה את העדה אומרת דברים אלה לתובע וכך נודע לנאשמת ולסנגור על כך.
כאשר שאל הסנגור את העדה על כך, התנגד התובע באומרו "אני מתנגד. מה שהיא שמעה זה חצאי משפט. כשאני יצאתי עם העדה החוצה היא הבהירה את עצמה. אני אציג את הדברים במלואם בחקירה חוזרת" (עמ' 30 שורות 29-30). כפי שצוטט בסעיף 6 לעיל, בחקירה חוזרת חזרה פנינה על דברים אלה ואף חיזקה להם.
18. סבורני כי היה על המאשימה להעביר מידע זה באופן מיידי לסנגור עובר לדיון, בין אם היא אמרה דברים אלה בנוסח זה או אחר ובין אם נתנה הסברים שונים לכוונתה. אף אם היה בליבה ספק כי הנאשמת היא זו שדקרה את המתלוננת, להבדיל מהמקרה דנן בו העידה ללא היסוס כי הנאשמת איננה זו שדקרה את המתלוננת, היה על המאשימה להעביר את הדברים הנוגעים לעניין זה במלואם, אם כי אני מוצאת לציין כי התרשמותי היתה כי מדובר בשגגה שנעשתה בתום לב....
אין כל ספק, כי עד ראייה למעשה דקירה, אשר מוסר לתובע כי הנאשם איננו מי שהוא ראה דוקר את המתלונן, הינו פרט מהותי וחיוני ביותר ולפיכך היה על התביעה להעביר פרטים אלה במלואם להגנה באופן מיידי, גם אם הדברים כללו הבהרות או הסברים שונים כפי שטען התובע. עם זאת, נוכח מסקנתי כי יש לזכות את הנאשמת אינני נדרשת לבחינת נפקות מחדל זה....
20. על יסוד כל האמור לעיל אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.
זיכוי מעבירת איומים כלפי בת זוג בעקבות טענת הגנה זוטי דברים שהעלה עו"ד פלילי אבי אלפסי
להלן קטעים מתוך הכרעת הדין של כבוד השופטת פרנקל מבית משפט השלום ברמלה :
בא כח הנאשם טען לחלופין כי אם תדחה גרסת הנאשם יש להורות על זיכויו מהטעם שעניינו חוסה תחת צילה של ההגנה שעניינה זוטי דברים...
אני סבורה כי גם במקרה שלפני אם אבחן את מעשה הנאשם באשר לטיבו, מדובר באלימות מילולית ברף הנמוך. הנאשם אמר למתלוננת כי הוא ימרר לה את החיים.
באשר לנסיבות המקרה והרקע למקרה, עולה כי עסקינן בבני זוג אשר מסוכסכים ביניהם, והארוע ארע על רקע העובדה שהמתלוננת בקשה מהנאשם לערוך קניות והנאשם, אשר מצבו הכלכלי היה בכי רע, לא נעתר לבקשתה כפי שעשה כל העת בהזדמנויות קודמות, וכתוצאה מכך המתלוננת אמרה לו שהיא תערוך קניות ולא תבשל עבורו, והארוע ארע על רקע נסיבות אלה.
הנאשם לא פעל באלימות פיזית כלפי המתלוננת.
באשר לתוצאות המעשה ומידת הפגיעה בקרבן, המתלוננת נפגעה מאד מהעובדה שהנאשם השליך חפצים מהארון, ומהתנהלותו, עם זאת לא נגרמה לה פגיעה כלשהי, נהפוך הוא, מדבריה עלה כי היא לא נפגעה פיזית ויתר על כן היא לא סברה כי בארוע הנדון הנאשם איים עליה.
ובאשר לאינטרס הציבורי, מעשה העבירה ניתן לומר שהצמיח מידה מינימלית של סכנה לציבור.
מעשה מזערי, שאינו מחייב את מבצעו בהרשעה פלילית ...
לאור החוק וההלכה הפסוקה אני קובעת כי הנאשם חוסה תחת צילו של הסייג שעניינו "זוטי דברים" אשר נוטל ממעשיו את פליליותו ומשכך, אני מזכה אותו מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
אי הרשעה של נאשמת בעבירות איומים כלפי עובדת סוציאלית
להלן קטעים מתוך החלטה של בית משפט השלום ברחובות :
"נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה בשני אישומים ביצוע עבירת איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. שתי העבירות בוצעו כלפי עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה בעירית רחובות אשר טיפלה בנאשמת...
בנסיבות כפי שתוארו בתסקיר שרות המבחן, והובאו בהרחבה גם בדברי הסנגור, אני מאמצת את המלצת שרות המבחן ונמנעת מהרשעת הנאשמת, ומחייבת אותה לחתום על התחייבות עצמית על סך של 5,000 ש"ח שתעמוד בתוקפה 24 חודשים מהיום, וזאת לבל תעבור בתקופה זו את עבירת איומים או עבירת אלימות כלשהו כלפי גורמי רווחה"
