עבירות צייד חיות בר
על מנת לצוד חיות בר בישראל, לא די שיהיה ברשותך רישיון לרובה צייד או היתר לצוד. רבים טועים בדבר בשל חוסר ידע לגבי המותר והאסור על פי החוק. החוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955(הלן: החוק) קובע את התנאים לקבלת רישיון לצייד וכן את המסגרת למה מותר ואסור בנושא צייד חיות בר. עוד קובע החוק את מסגרת סמכויות האכיפה של פקח רשות הטבע והגנים. באופן כללי, החוק מעניק לפקח סמכויות דומות לזה של שוטר בעניין מעצר, חיפוש, תפיסת חפצים לרבות כלי הצייד וחיית הבר שניצודה.
מהי חיית בר?
החוק מגדיר "חיית בר" – יונק, עוף, זוחל או דו-חיים, שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם. לכן, למשל, דגים אינם נחשבים חיית בר וגם תרנגול, כלב וחתול החיים במחיצת בני אדם אינם נחשבים חיית בר.
החוק והתקנות שהותקנו על ידי שר החקלאות קובעים את האיסורים וההיתרים בנוגע לצייד של חיות בר. אולם הדבר נעשה באופן מסורבל ולצורך הבהרת העניין, יש לתת את הדעת לכך שהחוק חילק את חיות הבר ל-4 קטגוריות:
1."ציד" – חיית בר ששר החקלאות הכריז עליה שהיא ציד, כמו: אגמיה, זרזיר, יוני בר, תורים, שלו, ברווזי-בר ממינים שונים.
2."מזיק" – חיית בר ששר החקלאות הכריז עליה שהיא מזיק, כמו: דרור, עטלף אוכל פירות, חולדה, עכבר מצוי, חולד, מריון, עפרוני השדות, נברן שדה, נוטריה, עורב אפור, עורב הודי.
3."חיית בר מטופחת" –זן של חיית בר, שטופח או פותח לצרכי גידולו למטרות מסחר, והוכרז על ידי שר החקלאות ככזה;
4."חיית בר מוגנת" – חיית בר שאינה ציד, מזיק או חיית בר מטופחת.
החוק בעצם מגדיר חיית בר מוגנת על דרך השלילה – כל חיית בר שאינה מוגדרת כציד או מזיק או מטופחת.
מה מותר ומה אסור?
החוק קובע איסור לצוד "ציד" או "חיית בר מוגנת", אלא ברישיון ציד או בהיתר על פי החוק. משמע, מותר לצוד חיית בר שהיא מזיק ואם ניתן רישיון אזי מותר לצוד גם ציד וחיית בר מוגנת. אולם היתר זה מסוייג בחוק ובתקנות על ידי הגבלות נוספות שהעיקריות בהן:
1. אין לצוד בתחום חמש מאות מטר ממחנה, מגן ציבורי ומבית הנמצא בתחום יישוב, או בתחום מאה מטר מבית אחר או מבית קברות.
2. אין לצוד בירייה העשויה לפגוע בחוטי רשת חשמל או תקשורת.
3. אין לצוד ציד בשיטות ובאמצעים אלה: סינוור באורות, הרעלה, הימום בסמים, רדיפה בכלי רכב, שימוש בחמרי נפץ או במלכודות או ברשתות או בדבק.
4. אין לצוד משקיעת החמה ועד זריחתה אלא אם נתקבל לכך היתר על פי התקנות.
5. אין לשסות כלב בחיית בר כדי לצודה.
6. אין לצוד חיית בר באזורים אסורים לציד על פי התקנות.
בנוסף לאיסורים בעניין צייד, החוק קובע איסור על החזקה, סחר והעברה של חיות בר שאינן בגדר מזיק ושאינן בגדר חיית בר מטופחת, אלא אם כן ניתן היתר לכך.
מעת לעת, רשות הטבע והגנים מפרסמת היתרים כלליים לצייד ולהחזקה של חיות בר. כך למשל, ניתן היתר כללי לבעלי רישיון לצוד חזירי בר עד לסוף שנת 2016 וזאת באזורים מסוימים בארץ. עוד למשל, ניתן היתר כללי להחזקה של מיני עופות ויונקים מסוימים עד לסוף שנת 2016.
החוק קובע כי הפרה של האיסורים וההגבלות על פי החוק והתקנות מהווה עבירה פלילית שבצידה עונש של קנס ו/או מאסר בפועל. בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת בבתי המשפט, כל עוד לא מדובר בהיקף רחב של חיות בר שניצודו בניגוד לחוק או בנאשם בעל עבר משמעותי בעבירות מן הסוג הזה, בית המשפט מסתפק בעונש של קנס.
כאן המקום לציין כי חוק זה איננו ממצה את כל האיסורים הנוגעים לבעלי חיים ויש לתת את הדעת לחוקים נוספים, כמו פקודת הדיג או חוק צער בעלי חיים האוסר על מעשים שיש בהם התעללות בבעלי חיים.
מהי פעולת ציד? כיצד ניתן להוכיח ציד?
צייד מוגדר בחוק לא רק כפעולה שהביאה ללכידה או המתת חיית הבר אלא גם "עשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחייה, בשלומה או בחירותה של חיית בר". החוק בעצם מרחיב את האחריות הפלילית גם למעשה שיש בו ניסיון בלבד לבצע צייד של חיית בר. במילים אחרות הניסיון לבצע צייד מהווה גם הוא עבירה מושלמת.
הוראת סעיף 13 לחוק קובעת בעצם הרחבה נוספת של האחריות הפלילית, כך שגם בנסיבות בהן נמצאו בחזקתו של אדם, ברשותו, או בכלי הרכב שבבעלותו או בחזקתו, ציד או חיית בר מוגנת, עליו הראיה שהוא מחזיק בה כדין.
עבירת צייד ניתנת להוכחה בדרכים שונות, כמו כל עבירה פלילית. בדרך כלל. הראיה שמובאת לבית המשפט היא עדות של פקחי רשות שמורות הטבע לפיה נצפה האדם כשהוא מבצע פעולת ציד. בהתאם לחוק ולפסיקה, אין הכרח שתימצא חיית הבר שהומתה או נלכדה וגם ראיות נסיבתיות יכולות לשמש להוכחת העבירה. כך למשל: מציאת קוצים של דורבן ואלה המשמשת לציד של דורבנים ברכבו של החשוד, מציאת דם של חיית בר על החשוד או בחפציו או ברכבו. אולם על בית המשפט לבחון את הראיות הנסיבתיות, שכן לא כל ראיה נסיבתית בכוחה להוביל למסקנה שמדובר בעבירה.
כך למשל, בבית משפט השלום ברמלה הועמדו לדין שלושה נאשמים שנצפו על ידי פקחים כשהם סורקים בשעת לילה שטח פתוח עם זרקור וכשכלבי סלוקי שלהם רצים בשטח. בית המשפט קיבל את טענותיו של עו"ד אבי אלפסי וזיכה את הנאשמים. בית המשפט קבע: "לא הוכח בפניי איזה סוג של חיה מוגנת היה בכוונת הנאשמים לצוד באמצעות הזרקורים וכלבי הסלוקי. הנאשמים לא נצפו מסנוורים באמצעות הזרקורים חיה מסוימת או סוג מסוים של חיות. כלבי הסלוקי של הנאשמים לא נצפו רודפים אחרי חיה מסוימת או אחרי חיות מסוג מסוים... מבחינה משפטית, ספק בעיניי אם ניתן להרשיע אדם בעבירה של "ציד של חיית בר" מבלי להגדיר באיזו חיית בר מדובר". התביעה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על הזיכוי, אך לאחר הדיון ובהמלצת בית המשפט הערעור נמחק.
יוצא איפוא כי למרות ההרחבה של האחריות הפלילית ודרכי ההוכחה של עבירות צייד, עדיין בתי המשפט הזהירו עצמם מפני הרחבה דרקונית שיהיה בה לפגוע בעקרונות המשפט הפלילי.
סיכום:
מכל האמור כאן עולה החשיבות של מקצועיותו של הסנגור, המייצג נאשם בעבירות לפי החוק להגנת חיית הבר, לבחון את נסיבות האירוע, טיבה של חיית הבר, האם מדובר בפעולת ציד אסורה, האם קיים היתר לצייד, ובסופו של דבר האם יש ראיות לעבירת הצייד.
