הפחתה קוגנטיבית במסגרת שיקולי הענישה
הצדק מחייב לעיתים לא בהכרח למצות את הדין או לא להחמיר יתר על המידה כאשר הנאשם סובל מלקות שכלית או נפשית. מנגד, האינטרס הציבורי מחייב גם להגן על הציבור מפני אדם שביצע עבירה פלילית, אפילו אם הוא סובל מלקות נפשית או שכלית. לכן, נשאלת השאלה כיצד "פגיעה קוגניטיבית" דהיינו פגיעה בכושר השכלי של נאשם, באה (אם בכלל) לידי ביטוי במסגרת שיקולי הענישה בהליך הפלילי. על כך, במאמר הבא.
מהי פגיעה קוגניטיבית?
פגיעה קוגניטיבית מוגדרת בתור פגיעה שכלית, או קושי שכלי, שלא בהכרח מביא לתלות מוחלטת של החשוד בסיוע של צד שלישי או נכות מוחלטת, אך מדובר בפגיעה שפוגעת בשיקול הדעת וביכולת הוורבלית או המוטורית ובכלל זה בהתפתחות של מי שסובל ממנה. פגיעה קוגניטיבית, מביאה לרוב לפגיעה בשיקול הדעת, ולפגיעה בהתפתחות של החשוד. מי שלקוי בשכלו, יתקשה בהבנת המציאות ובראייה מפותחת ומפוקחת שלה, להבדיל מהאדם רגיל מן היישוב.
מתי פגיעה קוגניטיבית פוטרת מאחריות פלילית?
ישנן מספר רמות של פגיעה ביכולת הקוגניטיבית- שכלית של האדם, אך מבחינת המשפט הפלילי, כדי לקבל פטור מאחריות פלילית, קובע סעיף 34ח לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 כי כדי לקבל פטור מאחריות פלילית יש להוכיח שאדם הסובל מלקות שכלית, לא היה כשיר בעת המעשה, להבין את מה שהוא עשה או את הפסול במעשהו, או לא היה יכול להימנע מעשיית המעשה.
כדי לקבוע האם בעניינו של חשוד בפלילים אכן מתקיימים התנאים, יש לעשות כן באמצעות חוות דעת פסיכיאטרית ו/או באמצעות ועדת אבחון למפגר. לכן, בכל מקרה שבו נעצר אדם הלוקה בשכלו, לרוב כבר המשטרה תדאג לקבל אבחון פסיכיאטרי, ולאחר מכן גם בית המשפט (הן בשלב המעצר ולעיתים גם בהליך הפלילי העיקרי, דהיינו שלב המשפט). אכן, ישנם מקרים שבהם פסיכיאטר מחוזי יקבע כי אדם הלוקה בשכלו לא יהיה כשיר לעמוד לדין, היות וכושרו השכלי לא אפשר לו להבין את אשר עשה בעת המעשה הפלילי, ואדם כזה יהיה פטור מאחריות פלילית למעשיו. אך במקרים רבים, אנשים בעלי לקות שכלית, נמצאים כשירים לעמוד לדין פלילי, למרות שאין שום חולק שהם לוקים בשכלם, והתפתחותם איטית, ובכך גם רמת האינטליגנציה שלהם, והיכולת שלהם להבין את המציאות נכונה. ואולם, הפגיעה בכושרם השכלי אינו ברמה כזו המחייבת לפטור אותם מאחריות פלילית. ולכן אנשים כאלו יועמדו בסופו של דבר למשפט. בהמשך, נבחן כיצד בתי משפט עשויים להתייחס לנאשמים כגון אלו.
מהם שיקולי הענישה במשפט הפלילי?
סימן א' 1 לחוק העונשין הוא אשר מסדיר את נושא הענישה בישראל, כאשר בין היתר קובע החוק בסימן זה מהם השיקולים אותם בית המשפט צריך לשקול במסגרת הטלת העונש על מי שהורשע בפלילים. הכלל הוא כי תכלית הענישה בישראל היא "עיקרון ההלימה", דהיינו על העונש להיות הולם את נסיבות העבירה, והכל ביחס לנסיבות המקרה. זהו בעצם עיקרון העל בענישה בישראל.
במסגרת הטלת עונש על נאשם בפלילים, יש לחצות שני שלבים. השלב הראשון הוא לקבוע מהו מתחם הענישה הרלוונטי לנאשם עצמו. דהיינו, מה יהיה טווח הענישה שבתוכו, ייגזר עונשו של הנאשם. במסגרת קביעת מתחם הענישה, בית המשפט יכול לשקול שיקולים הנוגעים לעבירה עצמה, כגון: התכנון של הנאשם לפני העבירה, החלק שבו נטל הנאשם חלק בעבירה, הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה, היכולת של הנאשם להבין את מה שהוא עשה, ואת הפסול במעשה, ואת המשמעות של המעשה, וכן גם את גרמת השליטה של הנאשם במהלך העבירה. בנוסף, יכול בית המשפט לשקול את מידת הקרבה של נסיבות העבירה, לסייג לאחריות פלילית (כאן למשל משתלבות נסיבות שבהן אדם כשיר לעמוד לדין, אך עדיין הוא לקוי בשכלו בצורה שמקשה עליו להבין את הפסול במעשהו).
השלב השני, הוא גזירת עונשו של הנאשם במסגרת מתחם הענישה, ככל שבית המשפט לא מצא לחרוג מן המתחם בין אם מטעמים של שיקום ובין אם מטעמים של הגנה על שלום הציבור. במסגרת גזירת העונש בתוך המתחם, יכול בית המשפט לשקול שיקולים רבים, אך אלו יהיו שיקולים אישיים יותר. כגון: הנזקים שייגרמו לנאשם, נטילת האחריות של הנאשם על מעשהו, אפשרות השיקום של הנאשם, התנהגותו החיובית ועוד. לאחר בחינת השיקולים הרלוונטיים, יגזור בית המשפט את עונשו של הנאשם.
האם פגיעה קוגניטיבית משפיעה על שיקולי הענישה?
התשובה היא בחיוב, כפי שנרמז לעיל. יותר מכך, מדובר בשיקול חשוב מאוד שחובה על בית המשפט לשקול, בין אם בשלב קביעת המתחם לעונש, ובין אם בשלב גזירת העונש בתוך המתחם. כפי שהוסבר לעיל, בשלב קביעת המתחם בית המשפט צריך לבחון את מידת יכולתו של הנאשם להימנע מן העבירה, את מידת האפשרות של הנאשם להבין את הפסול במעשהו ועוד. במסגרת גזירת העונש במתחם, בית המשפט חייב לשקול שיקולים אישיים הנוגעים לנאשם.
כך לדוגמא, בפרשה שנדונה לא מזמן במסגרת ת"פ 13- 05- 401 מ"י נ' פלוני, הואשם והורשע אדם בעבירה במספר עבירות חמורות של מעשה מגונה. דובר על נאשם בעל לקות שכלית, ובית המשפט קבע מפורשות כי יכולתו השכלית- קוגניטיבית משפיעה ישירות על היכולת שלו להבין את הפסול במעשהו, ולכן יש לכך השלכה על קביעת "מתחם הענישה". לבסוף נגזרו על אותו נאשם עונש מקל מאוד יחסית בעבירות כל כך חמורות, של 20 חודשי מאסר ומאסר על תנאי.
במקרים רבים נאשמים אשר נמצאו כשירים לעמוד לדין צריכים ויכולים לעשות שימוש בהלכות בית המשפט הקובעות, כי נאשמים שאינם עומדים בקריטריונים לצורך הפסקת הלכים כנגדם. אולם, סובלים מ"הפחתה קוגניטיבית" צריכים לזכות בשל מצבם בהתחשבות ככל הנוגע לעונש שייגזר עליהם בסופו של דבר. מומלץ להתייעץ עם עורך דין פלילי על מנת שזכויותיך לא ייפגעו.
