סייגים והגנות בהליך הפלילי

בכל חברה מוכרים סייגים, הגנות וחריגים לעבירות בקודקס הפלילי, שהמשותף להן הוא כי על אף שהדין מכיר בכך שנעברה עבירה, קיים פטור מהרשעה בדין, מחמת נסיבות או הצדקות או ערכים שרואה החברה כחשובים יותר. למעשה, גם כאשר אדם ביצע עבירה על מלוא יסודותיה, ייתכן מצב בו לא יורשע. הנאשם מעלה טיעונים לפיהם על אף שיסודות העבירה מתקיימים, הנאשם זכאי לפטור מאחריות פלילית.

סייגים של קטינות, היעדר שליטה ואי שפיות הדעת - קשורים לכשירות ולתנאים מוקדמים להטלת אחריות פלילית:

סייג הקטינות

סעיף 34ו: "לא יישא אדם באחריות פלילית בשל מעשה שעשה בטרם מלאו לו שתים עשרה שנים". היינו, גיל 12 הינו גיל הבגרות לאחריות פלילית. קטין שביצע עבירה מתחת לגיל 12 לא יישא באחריות פלילית.

סייג היעדר שליטה

סעיף 34ז: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה ולא היה בידו לבחור בין עשייתו לבין ההימנעות ממנו מחמת היעדר שליטה על תנועותיו הגופניות, לעניין אותו מעשה, כמו מעשה שנעשה עקב כפייה גופנית שהעושה לא יכול להתגבר עליה, תוך תגובה רפלקטורית או עוויתית, בשעת שינה או במצב של אוטומטיזם או של היפנוזה".

סייג היעדר שליטה מדבר על מקרים בהם אדם עשה מעשה, אך לא היה בידיו את היכולת לבחור בין עשיית המעשה לאי עשייתו בגלל כפייה גופנית או היעדר שליטה על תנועותיו הגופניות.

סייג אי שפיות הדעת

סעיף 34ח – "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו. או
(2) להימנע מעשיית המעשה.

הסעיף מתייחס למצב בו אדם מבצע מעשה, בשל מחלה/ ליקוי שכלי והוא אינו מסוגל להבין את מעשהו או להימנע ממנו.

מה נחשב למחלת נפש? הפסיקה קובעת שלא כל הפרעה או מחלה נחשבת למחלת נפש לצורך המשפט הפלילי. ההגדרה הרפואית של מחלת נפש אינה נכונה למשפט הפלילי. רק מחלת נפש קשה שפוגעת בכוחות השליטה המוסריים או ביכולת ההבנה של האדם תיחשב למחלת נפש לפי המשפט הפלילי.

שכרות

סעיף 34ט(ג): "גרם אדם למצב השכרות כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה". לפי סעיף זה, אדם לא ייהנה מסייג השכרות אם נכנס למצב השכרות במודע והשתכר מרצונו החופשי. ההגנה מתייחסת רק למצב בו אדם שביצע עבירה, עקב השפעת שכרות, כאשר הכניסה אליה הייתה ללא שליטתו או בלי דעתו.

מדובר בהגנה מצומצמת יותר מאי- שפיות הדעת שכן היא ניתנת רק מקום שאדם נכנס למצב השכרות שלא ביודעין.

לעניין זה, מצב של שכרות, הינו מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.

אם אדם השתכר ביודעין או מרצונו החופשי, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית. לכאורה אדם שביצע עבירה תוך שהוא שיכור אין מחשבה פלילית (מודעות לטיב המעשה ולנסיבות). עם זאת, המשפט יצר פיקציה ורואה באדם כאילו היה בעל מחשבה פלילית. אם מדובר בעבירת תוצאה – רואים אותו כמי שהיה אדיש לתוצאה. הסיבה להחמרה הינה כדי להרתיע אנשים מהיכנסות למצב של שיכרות, בו הם עלולים לבצע עבירות מבלי להבין את טיבן ומבלי להיות מודעים לחומרתן. החברה אינה יכולה להרשות לעצמה זיכוי של אנשים הנכנסים למצב מסוכן שכזה, אם עשו זאת מבחירה. אומנם אותו אדם לא ידע למה תוביל שכרותו, אך הייתה לו ידיעה כללית שכאשר אדם משתכר הוא עלול לבצע שטויות.

שלושת הסייגים הבאים, אלו הם סייגי אילוץ - הם מדברים על מצב שבו אדם נאלץ לפעול- פעל להדוף תקיפה בהגנה עצמית, או פעל בכורח שאנוס היה לעשותו או בצורך שלא הייתה לו דרך אחרת למנוע את הפגיעה. בחוק שלנו מחלקים את הסייגים לפי מקור האיום: כורח - כאשר מישהו מאיים עליי שאעשה משהו מסוים, אחרת יפעל. צורך – מצב דברים נתון. הגנה עצמית – מקור התקיפה הלא חוקית של מי שתוקף אותי.

הגנה עצמית

סעיף 34י – "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו. ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים".

חוק זה קובע את התנאים הדרושים לשם הוכחתה של הגנה עצמית. על פי סעיף זה, אדם איננו נושא באחריות פלילית למעשה אשר הוא היה צריך לעשות באופן מיידי בכדי להדוף פגיעה ותקיפה שלא כדין אשר נשקפה לו מהן סכנה מוחשית של פגיעה בגופו, חירותו, רכושו או חייו. כמו כן, הגנה זו יפה גם כלפי סיוע לאדם אחר.

עם זאת, החוק קובע חריג לפיו אדם לא ייהנה מתחולתה של ההגנה העצמית במידה והוא "נכנס" לתקיפה המדוברת מתוך התנהגות פסולה או שהוא היה יכול לצפות את התפתחות הדברים מראש.

הרחבת ההגנה העצמית- חוק "דרומי"

פרשת דרומי עסקה במקרה של פורצים שחדרו לחווה של שי דרומי והוא הצטייד ברובה והתקרב אל הדיר. הם התקרבו אליו עוד יותר ולא ברחו וכיוון שהרגיש מאוים הוא ירה עליהם. הוא הרג שניים, פגע באחר בגב ושני האחרים נעלמו. לכאורה הייתה אמורה לעמוד לו הגנה עצמית, אך היריות נמצאו בגבם של הפורצים ומכאן משתמע שהם היו בנסיגה ושכבר לא הייתה "סכנה ממשית". הסנגור טען שהוא היה בהול על נפשו, ניסה לירות ובאותו רגע הפורצים הסתובבו וניסו לברוח ולכן הכדור פגע בגב. שופט אחד דחה את טענת ההגנה ושניים אחרים קיבלו.

בעקבות פרשה זו נחקק חוק המאפשר הגנה מפני פורצים. די שאדם יתפרץ למקום מגוריו / עסקו של אדם אחר בכדי לבצע עבירה, כדי שיהא ניתן לנקוט בהגנה עצמית.

צורך

סעיף 34יא: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא הייתה לו דרך אחרת אלא לעשותו".

ההבדל בין הגנה עצמית לבין צורך- בהגנה עצמית יש תוקפן, בצורך אין. בנוסף, בצורך יש קונפליקט בין שני אינטרסים לגיטימיים. השאלה- עד כמה נאפשר לאדם להעביר נזק מאחד לשני בטענת צורך? עד תיקון 37, סייג הצורך היה ביחד עם סייג ההגנה העצמית (ס' 22 הישן).

ניתן להסתכל על סייג הצורך דרך יעילות- הסייג מאפשר לעשות את הרע במיעוטו, זהו צורך מצדיק. סייג הצורך הפוטר, שם דגש יותר על האילוץ ופחות על שקילות.

הדרישה היא שהאדם המתגונן יציל ערך הגבוה מהערך בו הוא פוגע. כמו כן, יש דרישה חיצונית של סבירות.

כורח

סעיף 34יב: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך".

מדובר בהתנהגות שכולם היו עושים, אתה לא חריג ולכן לא ראוי להטיל עלייך אחריות פלילית. יש מחשבה פלילית, אבל האשמה פחותה בגלל הבחירה הקשה הזאת. אותו אדם שפעל בשל כורח הוא קורבן בעצמו.

פרשת אתי אלון

במשפט טענה אלון, בין יתר טענותיה, טענת כורח. לגרסת ההגנה, פעלה אלון בהשפעת הלחצים הכבדים והמניפולציות הקשות שהפעיל עליה אחיה, שיצרו אצלה את הרושם כי נשקפת סכנה לחייו אם לא ישיב את הכספים שלווה לצורך הימורים. הטענה נדחתה, ואלון הורשעה. בערעור על גזר דינה שבו וטענו באי כוחה כי יש להקל בעונשה, כיוון שמעשי הגנבה שלה בוצעו מתוך "כמעט כורח": רצונה להציל את אחיה שנקלע להימורים, וכפיפותה לסדרת מניפולציות שביצע האח על רקע מערכת היחסים הפטריארכלית ביניהם. גם ערכאת הערעור דחתה טענה זו.

סיכום:

במשפט הפלילי קיימים מצב בהם על אף שאדם ביצע עבירה פלילית הרי שקיום של אותו סייג או הגנה יכולים לנקות אותו מאשמה פלילית. התייעצות עם עורך דין פלילי הבקיא בהגנות ובסייגים יכולה במקרים מסוימים להביא להחלת הגנות אלו במקרים המתאימים.

דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד פלילי בנימין בן נתן. אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי