עבירות המעילה בחוק העונשין
עבירות המעילה הינן למעשה עבירה של גניבה אשר נעשית על ידי אנשים אשר ניתן בהם אמון מסוים והם אמונים על רכוש או משאבים כלכליים שיש להם נגישות אליהם. במאמר זה נעמוד על סוגי עבירות המעילה השונות.
מעילה מוגדרת כביצוע מעשה הונאה תוך הפרת אמון מיוחד שניתן לאדם, כגון גישה למידע או סמכויות שנמסרו לו מתוקף תפקידו או מעמדו. המועל נבדל מרמאים אחרים בשל מידת האמון המיוחדת שהוא רכש, שכן כאמור, מדובר באדם עם גישה מיוחדת מתוקף תפקידו לרכוש בו בוצעה המעילה.
חוק העונשין מגדיר בסעיף 383 את עבירת הגניבה כנטילת ונשיאת דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהגנב מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע. עם זאת, בשל החומרה הקיימת בפעולת ה'מעילה' להבדיל מפעולת הגניבה ה'קלאסית', המחוקק בחר להגדיר פעולות גניבה שונות, נוספות וייחודיות, אשר מקבלות גוון וצבע שונה בהתאם לאופיין.
בחוק העונשין קיימות מספר עבירות אשר נחשבות מעין 'גניבה בנסיבות מחמירות', דהיינו, ביצוע פעולת גניבה כאשר הנסיבות אינן נסיבות רגילות של גניבה רגילה. כמו כן, נקבעו עונשים ספציפיים לכל אחת מהעבירות האמורות, כפי שיפורט במאמר זה.
ככלל, בתי המשפט מתייחסים בחומרה לביצוע עבירות כלכליות משום שעבירות מסוג זה פוגעות קשה באמון הציבור, ויש להשית על מבצעיהן עונשים חמורים ומרתיעים.
גניבה בידי עובד
גניבה בידי עובד מעוגנת בסעיף 391 לחוק העונשין ומשמעותה גניבה של עובד ממעסיקו. חומרתה של העבירה נובעת הן מיחסי האמון השוררים בין עובד למעביד - העובד מנצל לרעה את האמון המיוחד שנתן בו המעביד, כאשר הפקיד אותו על רכושו וסמך עליו שיפעל ביושר ובאמינות, והן בשל הקושי של המעביד להתגונן מפני גניבות, שכן בדרך כלל לעובד גישה קלה ונוחה לנכס הנגנב. בהקשר זה חשוב לציין כי ניתן להרשיע בעבירת גניבה ממעביד רק אם ערכו של הרכוש שנגנב עומד על אלף שקלים ומעלה. זאת, בשונה מעבירת הגניבה הרגילה, בה אין משמעות לערכו של הנכס הגנוב לצורך הרשעה בביצוע העבירה.
לאור האמור, בעוד שהעונש לצד עבירת גניבה רגילה הוא עד שלוש שנות מאסר, העונש בגין עבירת גניבה בידי עובד הינו מחמיר ויכול להגיע עד ל-7 שנות מאסר בפועל. כמו כן, בתי המשפט נוהגים להחמיר עם נאשמים כאלו.
גניבה בידי עובד ציבור
גם גניבה בידי עובד ציבור משתייכת לתחום הגניבות ממעסיק, קרי, מדובר בעבירה חמורה יותר מעבירת הגניבה ה'קלאסית'. ואולם, במקרה של עובד ציבור קיימת אפוא התייחסות מחמירה יותר. אחת הסיבות העיקריות להתייחסות המחמירה נובעת מן העובדה שבמקרה של עובד ציבור, אין מדובר באדם פרטי בלבד, אלא בבעל תפקיד שאמור לפעול למען האינטרס הציבורי ולייצג את מוסדות המדינה באשר הם. למעשה, מצופה ממנו להיות בעל תכונות מוסריות גבוהות יותר, כגון הקפדה יתרה על טוהר מידות, יושרה והגינות, שכן הוא מהווה דוגמא ומופת לציבור כולו.
בנוסף, מטרה לא פחות חשובה היא השאיפה להראות שעובדי ציבור אינם זוכים ליחס מועדף בשל היותם "קרובים לצלחת". אדרבה, דווקא קרבה זו מחייבת אותם לאמות מידה מוסריות גבוהות יותר, והענישה בהתאם – סעיף 390 לחוק העונשין קובע עונש מרבי של 10 שנות מאסר בפועל.
גניבה בידי המנהל
המקרה השלישי הנחשב לגניבה חמורה על פי החוק הינו גניבה הנעשית על ידי מנהל, עבירה לפי סעיף 392 לחוק העונשין. למעשה, מדובר במקרה בו מי שביצע את הגניבה מחזיק בתפקיד של ראש תאגיד או חבר דירקטוריון והנכס הנגנב שייך לאותו התאגיד. קרי, המנהל מועל בתפקידו וגונב נכס שהופקד בידיו, בין אם על מנת שישמור עליו ובין אם על מנת שישתמש בו. גם במקרה זה קבע המחוקק עונש חמור של מאסר עד 7 שנים.
גניבה בידי מורשה
גניבה בידי מורשה הינה עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, כאשר גם במקרה זה מדובר בפגיעה ביחסי האמון, מפני שהנכס הגיע לידי אחריותו של עובר העבירה כדין, ואילו הוא ניצל את מעמדו ומעל באמון שניתן בידיו על מנת לגנוב מרכוש זה, ללא הסכמת וידיעת בעליו. בעניין זה חשוב לציין כי מורשה הוא כל גורם שיש בינו ובין בעלי זכויות הקניין בנכס הספציפי יחסי הרשאה או שליחות, ואין זה משנה אם הוא מוגדר במסגרת תפקידו כ"מורשה" על ידם.
דינו של אדם שהורשע בגניבת נכס שעליו הופקד, בין אם מדובר בנכס מוחשי או בנכס ערטילאי – לרבות גניבת זכויות, שירותים או נכסים וירטואליים – יכול להגיע עד 7 שנות מאסר.
מה קורה אם אני מואשם באחת מעבירות המעילה?
בכדי לחשוף מעילות והונאות, לרוב נעזרות חברות וארגונים במומחים לביקורת חקירתית הבקיאים בכלכלה וחשבונאות משפטית, אשר מכירים את השיטות האפקטיביות והטובות ביותר לאיתור מעילות והונאות.
לכן, אם זומנת לחקירה בגין אחת מהעבירות לעיל, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין העוסק בעבירות מסוג 'צווארון לבן', על מנת לקבל סיוע מתאים.
