תשלום פיצויים והוצאות משפט לנאשם שזוכה
עו"ד אבי כהן במאמר על האפשרות לתבוע ולקבל פיצויים מהמדינה והוצאות משפט בעקבות זיכוי של נאשם מהליך פלילי שהתנהל כנגדו.
מן המפורסמות כי מרביתם המכרעת של המשפטים הפליליים מסתיימים , לצערינו, בהרשעת הנאשם – אם לאחר ניהול הוכחות ואם במסגרת הסדר טיעון.
באותם המקרים החריגים בהם זוכה הנאשם, הרי שהינו זכאי, על פי דין, לקבל פיצויים בגין תקופת מעצרו וכן תשלום עבור הוצאות הגנתו על פי סעיף 80 (א) לחוק העונשין.
התקנות קובעות את גובה הפיצוי בגין תקופת המעצר, כאשר בנוגע להוצאות משפט הרי שעל הסניגור להמציא לבית המשפט קבלות בנוגע להוצאות שנגרמו לנאשם.
הוראות החוק והמצב המשפטי
סעיף 80 (א) קובע כי קיימות שתי חלופות לתשלום פיצוי והוצאות לנאשם שזוכה:
א. במקרים שלא היה מקום להעמידו לדין – " שלא היה יסוד לאשמה".
מדובר במקרים בודדים שהוכרו בפסיקה.
ב. "נסיבות אחרות המצדיקות זאת".
מרביתם המכרעת של המקרים בהם קיבלו נאשמים פיצויים שייכים, כמובן, לסיבה זו.
בית המשפט העליון קבע, בשורה של פסקי דין, כי יש לפרש מושג זה פירוש מרחיב "ומטעמים של צדק" וזאת בהשראת זכויות יסוד שעוגנו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
מדובר בעילה עמומה וחסרת גבולות ועל כן נתן המחוקק לבית המשפט שיקול דעת רחב להגדיר את הנסיבות האמורות ולקבוע מתי ראוי על פי נסיבות העניין להורות על מתי פיצוי בגין מעצר או שיפוי בגין הוצאות הגנה.
זיכוי מחמת הספק
בעבר הרחוק, הדיעה הרווחת היתה שזיכוי נאשם מחמת הספק בלבד ולא זיכוי מלא - מהווה שיקול מרכזי נגד פיצויו– ע"פ 292/78 בעניין גבאי, , ע"פ 1524/93 בעניין מיכאלשווילי, ע"פ 1767/94 בעניין יוסף.
בשנת 2000 הצליח משרדינו לשכנע את בית המשפט העליון כי ראוי לפצות נאשם שייצגנו, חרף העובדה כי זוכה מחמת הספק ולאחר שבית המשפט המחוזי זיכה אותו בדוחק מביצוע עבירות של הצתה וקשירת קשר לפשע, ואף הדגיש כי "אילו ניתן היה להרשיע במשפט הישראלי על סמך שקרי נאשם הרי שזהו המקרה המתאים לכך".
העזנו וערערנו על ההחלטה לבית המשפט העליון אשר קיבל ברב דיעות את הערעור (כב' השופטות ביניש ודורנר אל מול דעתו החולקת של כב' השופט ש. לוין) וקבע כי יש לפצות את הנאשם ב 50% מהסכום הנקוב בתקנות.
דהיינו, לטיב הזיכוי יש משמעות בנוגע לגובה הפיצוי ואין מניעה לפצות נאשם אשר זוכה מחמת הספק – ע"פ 700/00 בעניין טוויל.
בעקבות פסק דין זה, ניתנו שורה של פסקי דין שבהם הורה בית המשפט העליון על פיצוי נאשמים שזוכו מחמת הספק, ובכללם מקרה נוסף בו טיפל משרדינו – ע"פ 7770/10 בעניין טורי.
השיקולים לתשלום פיצוי
בית המשפט העליון קבע שורה ארוכה של טעמים ונתונים שיישקלו במסגרת השיקולים האם להורות על תשלום ושיפוי ובנוגע להיקפם:
• התנהגות המשטרה ו/או התביעה.
• מעשה בלתי חוקי או מעשה זדון וייתכן אף ברשלנות (אי בדיקת אליבי למשל), או בחוסר תום לב.
• שתיקת נאשם בחקירתו.
• שקרי נאשם
• זיכוי מוחלט או זיכוי מחמת הספק
• זיכוי "טכני"
• התנהגות עדי התביעה ומנגד התנהגות הנאשם
מדובר ברשימה לא סגורה, כמובן , וכל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו הספציפיות.
סיכום
למדינה יש כוחות עוצמתיים וכמעט אין סופיים בהליך הפלילי אל מול הפרט, המנסה להתגונן באמצעיו המוגבלים.
חובתינו כסניגורים לעתור לפיצוי ולשיפוי אותם נאשמים שזוכו בתום משפטם, על מנת שזכויות יסוד חוקתיות לא ייהפכו לאות מתה.
