חוק החיפוש - מתי אפשר לחפש בגופו של אדם

חוק החיפוש, או בשמו הרשמי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ״ו-1996, קובע כי ככלל, חיפוש בגופו של חשוד ייערך בדרך ומקום שיבטיחו שמירה מירבית על כבוד האדם, פרטיותו ובריאותו, ובמידה המועטה של פגיעה, אי נוחות וכאב.

כמו כן, נקבע כי החיפוש יערך בידי בן מינו של החשוד, אלא במספר מקרים חריגים, למשל אם בנסיבות העניין הדבר לא מתאפשר, ודחיית החיפוש מהווה סיכון לשלום הציבור; או אם החיפוש נערך בידי בעל מקצוע רפואי; או כאשר מדובר בנטילת טביעת אצבעות.

חיפוש חיצוני

חיפוש חיצוני נקבע בחוק כאחד מאלה: בחינה חזותית של גופו העירום של אדם, לרבות צילומו; נטילת טביעה של כל חלק מהגוף; לקיחת חומר מתחת לציפורניים; גזירת ציפורניים; לקיחת חומר מתוך הנחיריים; לקיחת שיער; לקיחת חומר מעל הגוף; בדיקה על העור; מתן דגימת שתן; דגימת רוק; דגימה של אויר בבדיקת נשיפה; ונטילה של דגימת תאי לחי.

אופן עריכתו של חיפוש חיצוני מוגדר בסעיף 3 לחוק החיפוש, הקובע כי במצב בו לשוטר יש יסוד סביר לחשוב שבגופו של חשוד נמצאת ראיה להוכחת ביצועה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין ביצוע העבירה, רשאי הוא לערוך חיפוש חיצוני, או לבקש מהחשוד מתן דגימה, והכל אם החשוב נתן הסכמתו לכך.

כשאין הסכמה - קובע החוק כי ניתן לבצע חיפוש חיצוני תוך שימוש בכוח סביר, למעט כשמדובר במנשך שיניים או לקיחת שיער מחלקים מוצנעים של הגוף. חיפוש תוך שימוש בכוח סביר חייב באישור בכתב של קצין משטרה, ורק לאחר שנתן הזדמנות לחשוד להשמיע את טעמי סירובו והסביר לו שמשמעות סירובו עשויה להוות חיזוק משקל ראיות התביעה.

כאשר מדובר בעבירות חמורות במיוחד, לדוגמא עבירות על פקודת הסמים המסוכנים, דינו של המסרב לחיפוש חיצוני ושלא ניתן היה לערכו באופן סביר בשל סירובו, עשוי בית המשפט להטיל על החשוד מאסר של עד שנתיים.

חיפוש פנימי

חיפוש פנימי מוגדר בחוק כאחד מאלה: בדיקת דם; הדמיית פנים הגוף באמצעות מכשיר גלים על-קוליים; שיקוף הגוף באמצעות מכשיר רנטגן; הדמיית פנים הגוף באמצעות סורק; בדיקה גניקולוגית; נטילת דגימת דם מזערית.

אופן עריכתו של חיפוש פנימי מוגדר בסעיף 4 לחוק החיפוש, הקובע כי כאשר לקצין משטרה יש יסוד סביר לחשד שבגופו של חשוד נמצאת ראיה להוכחת ביצוע של עבירה מסוג פשע (ובבדיקת גם גם בעבירת עוון) או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין ביצוע עבירה כאמור, רשאי הוא להורות שייערך החשוד חיפוש פנימי, וזאת רק אם החשוד נתן הסכמתו לכך.

על קצין המשטרה להסביר לחשוד בלשון המובנת לו את מטרת החיפוש, סוגו ודרכי עריכתו, וכן עליו להסביר לחשוד את זכותו שלא להסכים לחיפוש, את האפשרות למתן היתר החיפוש על ידי בית המשפט, ואת המשמעות המשפטית של סירובו - חיזוק משקל ראיות התביעה.

כאשר מדובר בחיפוש פנימי, ללא יוצא מן הכלל נדרש אישור רופא שהוא קודם לכל והכרחי לשם עריכת חיפוש או להגשת בקשה לחיפוש. טרם מתן האישור, על הרופא לברר עם החשוד את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לחיפוש. אם מצא הרופא שאין מניעה בריאותית לעריכת החיפוש הפנימי, יסביר זאת לחשוד וישאל אותו אם הוא מסכים לחיפוש.

כשאין הסכמה - רשאי קצין משטרה להגיש בקשה לבית המשפט לקבלת היתר לעריכת חיפוש כאמור. אם החליט קצין המשטרה שלא לפנות לבית המשפט, משום ששוכנע כי ההשהייה הכרוכה בקבלת ההיתר עלולה לפגוע בראיה שלשמה מתבקש החיפוש, יסביר זאת קצין המשטרה לחשוד וכן יסביר לו את המשמעות של סירובו.

כאשר מדובר בעבירות חמורות, סירובו של חשוד לחיפוש פנימי, שבית המשפט נתן היתר לעריכתו, עשוי להביא להטלת שנתיים מאסר בפועל.

חשוב לדעת, כי כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה להיתר חיפוש, ישנם מספר קריטריונים שעל בית המשפט להתחשב בהם לשם קבלת החלטתו, בין היתר על בית המשפט להשתכנע כי הצורך בהשגת הראיה גובר על הפגיעה בחשוד, וכי אין דרך סבירה אחרת להשגת הראיות.

חיפוש בהסכמה בגוף אדם שאינו חשוד

חוק החיפוש קובע, כי שוטר רשאי, לצורך חקירת עבירה, לערוך חיפוש בגופו של אדם שאינו חשוד. זאת, אם המדובר הוא בנפגע עבירה או עד, והיה לשוטר יסוד סביר להניח שבגופו של אותו אדם נמצאת ראיה הנדרשת לצורך חקירת העבירה. אלטרנטיבה נוספת היא כשהחיפוש נדרש לשם בדיקת קשר אפשרי של אותו אדם לעבירה הנחקרת.

על השוטר להסביר לאדם בלשון המובנת לו את מטרת החיפוש, והשימוש שניתן לעשות במה שייתפס בחיפוש, וכן להסביר לו את זכותו שלא להסכים לחיפוש. זאת, למעט חיפוש פנימי שהוא בדיקה גניקולוגית, הדורש היתר מבית המשפט.

נטילת אמצעי זיהוי

אמצעי זיהוי מוגדר בחוק כאחד מאלה: טביעת אצבעות; תצלום; ודגימה ביולוגית של תאי לחי, שיער, או דגימת דם מזערית.

חוק החיפוש קובע, כי נטילת אמצעי זיהוי תבוצע בדרך ומקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי נוחות או כאב.

התנאים לנטילת אמצעי זיהוי מחשוד, נאשם, או עבריין מורשע, קובעים בסעיף 11ב(א) לחוק, לפיו שוטר מוסמך ליטול מאדם אמצעי זיהוי או להורות על נטילה בידי בעל מקצוע רפואי, לשם שימוש באמצעי הזיהוי ובנתוני הזיהוי שיופקו מהם. את נתוני הזיהוי רשאי השוטר להכניס למאגר, להשוותם לנתוני זיהוי אחרים במאגר, כמו גם לאמת או לעדכן נתונים שבמאגר.

כמו כן, אמצעי זיהוי יינטל רק לאחר שהתבקשה הסכמתו לכך, ויינטלו בתחנת משטרה, בבית מעצר או בית סוהר, לפי העניין, שהרי מדובר בחשודים, נאשמים ושפוטים.

כשאין הסכמה - החוק מבדיל בין סוגי אמצעי הזיהוי וקובע כי נטילת אמצעי זיהוי אפשרית תוך שימוש בכוח סביר במקרה של טביעת אצבעות, דגימת שיער או תצלום, ובלבד שהזהירו בדבר הכוונה לעשות שימוש בכוח כאמור ובאישור קצין משטרה.

חשוב לדעת, כי דינו של המסרב לנטילת אמצעי זיהוי, כשלא ניתן היה לערוך את הנטילה בשל סירובו, הוא מאסר שישה חודשים.

כמו כן, חשוב לדעת כי לא מדובר בפרוצדורה התקפה כלפי כולם, אלא החוק קובע מקרים ספציפיים בהם ניתן ליטול מאדם אמצעי זיהוי:

• חשוד בעבירה שנחקר בקשר לחשד האמור, ולאחר שהוזהר לפי דין, ניתן ליטול ממנו אמצעי זיהוי במועד חקירתו באזהרה, ואם היה עצור - עד תום תקופת מעצרו.
• נאשם בביצוע עבירה - עד יום מתן פסק הדין בעניינו.
• אדם שהורשע בעבירה, לרבות קביעת בית המשפט שבוצעה עבירה בלא הרשעה, עד 30 ימים מיום ההרשעה בפסק דין סופי, ואם הוטל מאסר - עד תום תקופת מאסרו.
• אדם שהורשע מחוץ לישראל ונושא את עונשו בישראל - עד 30 ימים מיום הרשעתו בפסק דין סופי, ואם הוטל עליו עונש מאסר - עד תום תקופת מאסרו.

חשיבות הכללים והשפעתם עלינו ביומיום 

לסיום, חשוב להכיר את הדרך בה מיישמים בתי המשפט את חוק החיפוש. בישראל נהוגה דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, שנקבעה בפרשת יששכרוב. הדוקטרינה קובעת כי במצב שיש פגם בהליך הפלילי, לדוגמא אם הגוף החוקר לא עמד בדרישות החוק בנוגע לחיפוש או נטילת אמצעי זיהוי, יכול בית המשפט לפסול את הראיה לחלוטין. ואולם, לא תמיד זו התוצאה, אלא לבתי המשפט שיקול דעת נרחב ותפקידם לאזן את משקל הזכות שנפגעה באי שמירה על הכללים, אל מול האינטרס הציבורי וחשיבותה של הראיה בתיק.

אחד הביטויים לחשיבות שבשמירה על הזכויות הללו הוא בדרישת ההסכמה שמונה החוק. בפסק דין בן חיים, נקבע כי הפגיעה בזכות לפרטיות של האדם מושא החיפוש היא מידתית יותר כשמתבקשת הסכמתו לחיפוש, אף אם ניתן לערוך את החיפוש גם ללא הסכמתו. כלומר, בהחלט מתאפשרת טענה לפיה גם כשיש סמכות לערוך חיפוש ללא הסכמה, חשוב למצות את הניסיון לערוך חיפוש שהוא כן בהסכמה, ומכאן החשיבות שבהסבר לחשוד בדבר זכויותיו וההשלכות של סירובו.

משכך, במידה והוגש נגדך כתב אישום, או שנערכו בעניינך חיפוש פנימי או חיצוני, או נטילת אמצעי זיהוי, חשוב מאוד לפנות לעורך דין מקצועי ומנוסה, הבקיא בכללים הרבים הקבועים בחוק החיפוש, ובדין הפלילי בכלל, על מנת שיגן על זכויותיך בצורה המיטבית.