מילון מונחים פלילי

בית המשפט לנוער הוא בית משפט מיוחד וייעודי העוסק בטיפול, השגחה, ושפיטה של בני נוער במקרים שבהם הם מבצעים עבירות פליליות. כמו כן, אמון בית המשפט לנוער על השגחה, דהיינו על פיקוח במקרים שבהם קטין מוגדר בתור "מוזנח" (לרבות חסר בית או קטין הגדל בבית עם הורים לא מתפקדים), מה שמצריך למצוא לו בית חלופי.

בית המשפט לנוער הוא בית משפט שנמנה על מערכתבתי משפט השלום, שופטיו הם שופטים לכל דבר ועניין, העוברים הכשרה מיוחדות לשפיטת נוער. כמו כן, בבית המשפט לנוער, במיוחד בהליכים פליליים, קיימים סדרי דין שונים מאשר בבתי משפט השלום הרגילים, בשל המורכבות והעדינות בה יש לנהוג עם בני נוער, לרבות כאלו החשודים בביצוע עבירות פליליות.

בית המשפט לנוער, בניגוד לבתי משפט רגילים, מקדיש גם זמן רב גם לשיקום בני נוער, ולכן קיימת מערכת סיוע סוציאלית שלמה שאמונה על מתן תסקירים וחוות דעת לשופטי נוער בכל תיק ותיק. כאשר מבקשים לערער על פסק דינו של בית המשפט לנוער, יש לעשות כן באמצעות ערעור לבית המשפט המחוזי.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בייצוג קטינים

כאשר בהכרעת הדין ישנה "הרשעה" או כאשר בית המשפט קבע כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה אך לא הרשיעו, מתחילים בשלב הטיעונים לעונש. את שלב זה פותח התובע בטיעונים לחומרת העונש ובמקרים מסוימים הוא אף יכול להביא ראיות לעונש (לדוגמא: תצהיר של קורבן העבירה או תמונות על החבלות או הנזקים שנגרמו).

לאחר שהתובע מסיים עם טיעוניו, טוען הנאשם, או בא כוחו, בבקשה מבית המשפט שיקל בעונשו של הנאשם. גם הנאשם יכול להביא ראיות לעניין העונש. כך לדוגמא הנאשם יכול להביא לבית המשפט עדים שיעידו על אופיו הטוב או במקרים שיש אדם שהנאשם הורשע בכך שפגע בו, הנאשם יוכל להביאו להעיד לטובת הנאשם במידה וזה יהיה מוכן לכך (הדבר נפוץ בדרך כלל באישומים שמוגשים בגין עבירות אלימות במשפחה).

בנוסף, בית המשפט יכול לבקשת אחד מהצדדים להפנות את הנאשם לשירות המבחן למבוגרים לצורך קבלת תסקיר שיתן המלצות לעניין העונש. חשוב לזכור, כי ככל הנוגע לקטינים יש חובה לקבל תסקיר מטעם שירות המבחן לנוער. כמו כן, ישנה חובה לקבל תסקיר גם ככל שמדובר בבגירים שביצעו עת העבירה שבגינה הורשעה כאשר היו מתחת לגיל 21, ויש עתירה מטעם התביעה להשית עליהם עונש מאסר בפועל (בין אם בעבודות שירות). 

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, על בית המשפט לגזור עונשו של הנאשם.

סעיף 193 לחוק סדר הדין הפלילי: "בתום הטענות לעניין העונש יגזור בית המשפט את דינו של הנאשם; בית המשפט יקרא את גזר הדין בפומבי, יחתום עליו ויסמנו בתאריך קריאתו".

למעשה, גזר הדין הוא החלטת בית משפט הקובעת את עונשו של נאשם לאחר שבהכרעת דין נקבעה אשמתו והוא הורשע.

ביום 10.7.12 נכנס לתוקף תיקון 113 לחוק העונשין בנוגע להבניית שיקול הדעת בענישה.

מטרת החוק הינה להבנות ולכוון את שיקול דעתו של בית המשפט בגזירת הדין ולהביא לכך שבתי המשפט יגזרו את הדין בהתאם לאותם עקרונות ולפי מדיניות עקבית ובכך להגביר את ערך השוויון. כל זאת, תוך הותרת שיקול הדעת בידי בית המשפט בקביעת העונש ושמירה על עיקרון הענישה האינדיבידואלית, בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ושל כל נאשם.

החוק מבנה את שיקול דעתו של השופט באמצעות יצירת הליך גזירת דין תלת- שלבי: בשלב הראשון, בית המשפט קובע מתחם עונשי הולם, לפי העיקרון המנחה בענישה – עקרון ההלימה. בשלב השני, בית המשפט נדרש לבחון אם יש מקום לסטות מן המתחם שקבע. סטייה לקוּלה מותרת בעיקר מטעמים של שיקום, וסטייה לחומרה מותרת רק מטעמים של הגנה על שלום הציבור. אם מצא בית המשפט שאין מקום לסטות מן המתחם, בית המשפט נדרש לעבור לשלב השלישי ובו הוא מצווה לקבוע את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, בהתבסס על שיקולי הרתעה אישית או כללית ועל מגוון שיקולים ונסיבות שאינם קשורים לביצוע העבירה ואשר אינם משליכים על חומרת העבירה הנדונה.

למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

ניתן להעמיד אדם לדין פלילי רק אם מתקיימים בו התנאים המקדמיים לנשיאה באחריות פלילית: בגרות דעת – היעדר קטינות, ותקינות רוח – שפיות. לפי סעיף 34(ו) לחוק העונשין, התש"ז-1977, גיל האחריות הפלילית הינו 12 שנים.

המשמעות היא שמי שטרם מלאו לו 12 שנים אינו חב באחריות פלילית על פי החוק. מגיל 12 ואילך קיימת אחריות פלילית, והפרוצדורה הפלילית הרלוונטית לנוער חלה עד גיל 18. אולם, לא ניתן להטיל עונש מאסר על נער שטרם מלאו לו 14 שנים, ובגילאים אלה, ניתן לעצור ללא צו שופט רק עד 12 שעות; אין להעמיד לדין קטין שטרם מלאו לו 13 שנים אלא לאחר התייעצות עם קצין מבחן; אחרי גיל 14 ניתן לעצור קטין ללא צו שופט עד 24 שעות; ונגד קטין שטרם מלאו לו 14 שנים בעת ביצוע העבירה, לא ניתן להגיש קובלנה פלילית פרטית. בנוסף, ניתן להרשיע קטין בדין רק לאחר הגשת תסקיר שרות מבחן בעניינו, ואין להשית על קטין עונש מוות.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בייצוג קטינים

בית המשפט לנוער, לאחר שקבע בהכרעת דין כי קטין ביצע עבירה מסוימת, רשאי הוא במקום לשלוח אותו למאסר, לשלוח אותו למעון או מעון נעול, על מנת להביא לשיקומו המיטבי בדרך טיפולית.

בית המשפט לנוער יקבע בצו את התקופה בה ישהה הקטין במעון, כאשר התקופה האמורה לא תעלה על תקופת המאסר המירבית הקבועה לעבירה שבוצעה.

לפני שיורה בית המשפט על שליחת הקטין למעון נעול, עליו להביא בחשבון את נסיבות המקרה: חומרת העבירה; מצבו הנפשי של הקטין; מצב משפחתי; וסיכויי שיקום.

חשוב לדעת, כי קטין המוחזק במעון או במעון נעול ועברה שנה מיום כניסתו, זכאי לפנות לוועדת שחרורים בבקשה שתורה על שחרורו.

כמו כן, בית המשפט לנוער שהרשיע קטין וציווה על החזקתו במעון נעול, רשאי להורות על העברת הקטין למאסר, לבקשת הממונה על המעונות ולאחר שהוגש לו תסקיר קצין מבחן.

ואולם, בית המשפט יורה כאמור רק במקרים מסוימים, למשל כשהקטין גורם נזק חמור לרכוש, או מסכן את עצמו או אחרים.

חוק הסדר הדין הפלילי קובע כי אם ניתן להשיג את מטרת המעצר (מניעת שיבוש חקירה, הימלטות וכד') בדרך שפגיעתה בחשוד היא פחותה, בית המשפט לא יאריך את מעצר החשוד ויקבע חלופת מעצר. עיקרון זה יהא נכון הן למעצר ימים והן למעצר עד תום ההליכים שכן, כאשר עומדת לאדם חזקת החפות, המעצר שלו מהווה פגיעה קשה בזכותו היסודית לחירות. מעצר בית הוא למעשה חלופה למעצר מאחורי הסורגים.

השופט הוא זה שיקבע את מיקום מעצר הבית ותנאיו. מיקום מעצר הבית של החשוד יכול להיות בבית משפחתו או בבית של חבריו או למעשה, כל מקום אחר שיהא ראוי למגורים. אם נקבע כי החשוד ישהה במעצר בית מלא בפיקוח – משמעות הדבר היא שחייב להיות עליו פיקוח אנושי 24/7 (בדרך כלל מבקשים שיהיו לפחות שני מפקחים אשר יתחלפו בינהם ושנבחנו ואושרו על ידי בית המשפט). בית המשפט יכול גם להחליט כי יהיה מעצר בית ללא פיקוח. יש לציין, כי בית המשפט גם יכול להורות כי מעצר הבית יהיה חלקי, בין אם פיקוח ובין אם ללא פיקוח. במעצר בית חלקי, מתאפשרת יציאה לצורך התאווררות, טיפולים רפואיים ואפילו אפשרות לצאת למקום העבודה הרגיל ולאירועים מיוחדים. אם חלף זמן רב מעת השחרור או שיש שינוי בנסיבות - שינוי מקום העבודה, מצב רפואי וכד', ניתן לפנות לבית המשפט ולבקש עיון מחדש בתנאי מעצר.

במקרים מסוימים בהם מדובר בעבירות חמורות ובנאשמים מסוכנים בית המשפט נוהג בטרם השיחרור מהמעצר להפנות את הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת "תסקיר" אשר ייסייע לבית המשפט להעריך את המסוכנות הנשקפת מהנאשם וייתן את המלצותיו באשר להמשך המעצר או שיחרורו. ככל ששירות המבחן ממליץ על שיחרור הרי ששירות המבחן ימליץ על האמצעים המגבילים לצורך השחרור, ככל שאלה נדרשים (מעצר בית מלא/חלקי פיקוח, הרחקה מהמתלונן וכו').

מעבר לקביעת מיקום מעצר הבית ותנאיו, בית המשפט רשאי להטיל גם הגבלות ואיסורים נוספים – איסור לקיים שיחות טלפון, איסור שימוש ברשת, הפקדת דרכון, צו עיכוב יציאה מן הארץ ועוד.

יצוין, כי מעצר בית הוא לא "עונש" כחלק מגזר הדין שינתן בסוף במידה והחשוד/הנאשם יורשע, אלא הוא אמצעי למיתון הסכנה הנשקפת ממנו במהלך תקופת המשפט ועד שייגזר דינו של הנאשם ( כאמור ככל שחולף הזמן או שמשתנות הנסיבות ניתן יהיה להגיש בקשה לעיון חוזר לצורך שינוי תנאי השחרור.

הפרת תנאי מעצר בית מהווה עילה למעצר של ממש שכן, הפרת מעצר בית היא עבירה פלילית בפני עצמה והיא תביא למעצר מיידי של החשוד/הנאשם. בתי המשפט רואים בחומרה יתרה הפרות אלו.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים

שירות מבחן הוקם כחלק מראייה שיקומית-טיפולית עבור אוכלוסיית העוברים על החוק. הוא מעניק לשופטים נקודת מבט נוספת ורחבה יותר על אותו אדם אשר עומד לדין. קציני המבחן, אשר הינם עובדים סוציאליים במקצועם, בוחנים את האדם בכמה רבדים, כל זאת, במטרה לתת הערכה כמה שיותר כוללת ורחבה. בסופה של אותה הערכה, נכתבת בתסקיר התרשמות והמלצה. ההמלצה יכולה להיות טיפול ושיקום.

נאשם המופנה אל שירות המבחן עליו להביע נזקקות טיפולית לבעיה הקיימת אצלו. יכול ותהיה נזקקות לטיפול בתחום ההתמכרויות (על כל רבדיו), טיפול באלימות, טיפול בשליטה על כעסים וכו'. קצין המבחן צריך להתרשם כי השינוי בעמדותיו של הנאשם נובע מתוך הכרה אמיתית בצורך טיפולי, ולא מאימת הדין.

ככל ששרות המבחן יתרשם לטובה מהנאשם והנאשם אכן ישולב בהליך טיפולי, יעלה בידי הסנגור לטעון בשלב הטיעונים לעונש לסטות ממתחם הענישה ההולם משיקולי שיקום.

בשלב הטיעונים לעונש, יש להניח בפני בית המשפט תשתית כלשהי המצביעה על אפשרות שיקום, וזאת בין היתר באמצעות שירות המבחן שצריך להביע כי התרשם מהנאשם שהפיק תועלת מהליך טיפולי.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977, קובע את המתווה, הכללים והשיקולים אליהם יידרש בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של מי שנמצא אשם בהכרעת הדין. על פי סעיף 40 רבתי לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע מתחם של ענישה בגין העבירה או העבירות בהן הורשע הנאשם, לאחר שבית המשפט קבע מתחם ענישה עליו לגזור את העונש בתוך המתחם שנקבע. או לחילופין, לסטות ממנו בשל שיקולים מיוחדים.

בסעיף 40 לחוק העונשין, נקבעו גם העקרונות המנחים בענישה וכן השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את מתחם הענישה מחד וכן שיקולים לקביעת עונשו של הנאשם בתחום המתחם העונשי שנקבע (האם יגזר עונשו של הנאשם ברף העליון או התחתון של המתחם שנקבע).

על פי הסעיף לבית המשפט ישנה הסמכות לסטות לחומרה, כלומר להחמיר בעונשו של הנאשם אף מעבר למתחם הענישה, או לסטות מהמתחם לקולה, כלומר להקל בעונשו של הנאשם, לרוב הסטייה לקולה ממתחם הענישה תעשה בשל שיקולי שיקום של הנאשם במידה וסבור בית המשפט על פי המלצתו של שירות המבחן שלנאשם קיים אופק שיקומי והתסקיר בעינינו הראה שהנאשם משתף פעולה והוא מתאים להליך שיקומי. שיקול נוסף לסטייה ממתחם הענישה לקולה, הינו בקרים בהם מסוכנותו של הנאשם נמוכה על פי התסקיר, ובמקרים בהם פגיעת הענישה במשפחתו של הנאשם היא קשה, הנאשם משתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, התנהגותו חיוביות ויש לו עבר פלילי נקי.

שיקולי הענישה בבית המשפט לנוער אינם דומים לשיקולי הענישה בעניינם של בגירים כאשר במקרה של נאשמים קטינים, נקודת המוצא הנה שיקום אפשרי, ומיצוי דרכי טיפול. זאת, כאשר מאסר הינו האופציה האחרונה הנגזרת רק במקרים חמורים ביותר המצדיקים זאת.

בית המשפט יכול לקבוע בשלב הכרעת הדין כי הקטין לא ביצע את העבירה ולפיכך לזכותו, או לקבוע כי הקטין ביצע את העבירה המיוחסת לו. עם זאת, בית משפט לנוער לעולם אינו מרשיע בטרם קבלת תסקיר שירות המבחן. לכן, ככל שנקבע כי הקטין ביצע את העבירה, על בית המשפט לשלוח את הקטין לתסקיר שירות המבחן, ורק לאחר מכן, על בסיס התסקיר שהתקבל, יכול בית המשפט לקבוע האם להרשיע את הנאשם ולגזור את דינו; לצוות על אחד או יותר מאמצעי הטיפול הקבועים בחוק; או לפטור את הקטין ללא צו.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בייצוג קטינים

צו מבחן ניתן במסגרת פקודת המבחן (נוסח חדש), תשכ"ט- 1969. סעיף 1 לפקודה קובע:
"הואשם אדם בעבירה, וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות הענין, ובכללן אופיו של האדם, עברו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי לפי דעתו, לשחרר את העבריין על מנת להעמידו במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה: להרשיעו וליתן צו מבחן; או ליתן צו מבחן בלי להרשיעו..."

צו מבחן זוהי תקופת ניסיון לאדם שנמצא אשם בדין, תקופה בה יעמוד בפיקוח קצין מבחן וייעזר בהדרכתו. צו המבחן ניתן על ידי בית משפט, על יסוד הערכה פסיכו-סוציאלית הכלולה בתסקיר קצין מבחן. מתן הצו מותנה בהסכמתו של האדם להימצא בפיקוחו של קצין מבחן, שכן המבחן אינו עונש אלא דרך של טיפול. כאשר המבחן אינו עולה יפה, ניתן לחדש את הדיון המשפטי ביוזמת קצין המבחן.

אם כך, צו המבחן משמש אמצעי מובהק לשיקום העבריין. צו המבחן אינו נושא אופי עונשי או מיסוד גמול, או מיסוד הרתעה. העמדת נאשם תחת צו פיקוח של קצין מבחן איננה עונש כלל, כמו העובדה שאין בו משום עונש חלופי, אלא שמדובר על אמצעי שיקומי. הרעיון שעומד בבסיסו הוא שהנאשם אינו נענש על העבירה לאחר שאשמתו בה הוכחה.

כמו- כן, אין בדרך כלל קורלציה בין המבחן לחומרתה של העבירה, אלא במוקד ההתייחסות מצויים צרכיו השיקומיים של העבריין, כאשר אופי העבירה ונסיבותיה עשויים לשמש אינדיקציה לגורמי ההשפעה להם נתון הנאשם.

תוקף הצו
לצו מבחן מתקיים תוקף שעומד בין חצי שנה לשלוש שנים על פי סעיף 4 לפקודה וניתן להאריך אותו בלבד שלא יעברו 3 שנים, על פי סעיף 22 לפקודה. אילו הנאשם לא ממלא אחר הצו, יהיה ניתן להטיל עליו סנקציות, על פי סעיף 20 לפקודה – הסנקציות כוללות מתן אזהרה, הטלת קנס, הרשעה ועונש לאחר הפרת המבחן.

בתי המשפט נותנים משקל להערכתו המקצועית של שירות המבחן לעניין משך זמן הצו, ולרוב הערכת השרות היא הקובעת ואין מקום להאריך מעבר למה שנדרש.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

במשרד הרווחה והשירותים החברתיים קיים בכל מחוז במדינת ישראל שירות מבחן, ושירות מבחן לנוער (שתפקידו יוסבר בנפרד). שירות המבחן מורכב מעובדים סוציאליים שעוברים גם הכשרה מיוחדת. תפקידו של שירות המבחן הוא לתת לבתי המשפט השונים חוות דעת על אישיותם, תפקודם והתאמתם של נאשמים, ושל עצורים לחלופות מעצר או עונשים טיפוליים. למעשה, קציני שירות המבחן משמשים בתור "זרוע ארוכה" של בתי המשפט, שכן לשופטים אין אפשרות באמת להכיר לעומק את הנאשמים או העצורים הנדונים בפניהם.

כך למשל, קציני מבחן מעניקים חוות דעת מיוחדות לבתי משפט, לקראת הטלת עונש. במסגרת חוות דעת במקרים כאלו, תפקידו של קצין המבחן הוא לסקור את מצבו האישי של הנאשם, ולהמליץ על טיב העונש הראוי לו (בין אם עונש מאסר או עונש שיקומי באמצעות עבודות שירות או שירות לתועלת הציבור). יוער כי שירות המבחן עושה מלאכת קודש, וקציני מבחן עובדים ימים כלילות נאמנה, וכל זאת, על מנת לתת שירות טוב לאזרח.

ככל שמדובר בקטינים, ובמידה ונקבע כי ביצועו את העבירה המיוחסת להם, יש חובה כי יינתן בעניינם תסקיר של שירות המבחן לנוער.

בנוסף, במקרה בו ישנה עתירה מצד התביעה לעונש מאסר, יש חובה לקבל תסקיר שירות המבחן במידה והעבירה בוצעה על ידי נאשם שהיה מתחת לגיל 21 במועד ביצוע העבירה.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

תסקיר שנערך לבית המשפט בשלב הטיעונים לעונש, בדומה לתסקיר מעצר, נערך ע"י שירות המבחן שמורכב מעובדים סוציאליים. תכליתו של התסקיר היא לתת לבית המשפט רקע על אישיותו, אופיו, והתנהלותו של הנאשם בחיי היומיום. התסקיר, מקנה לבית המשפט מידע אישי יותר, שלא ניתן לקבלו במהלך עדות בבית המשפט, והמידע הזה משמש את בית המשפט בשלב ההכרעה לגבי טיב וגובה העונש.

כמו כן, לרוב, תסקיר בשלב העונש כולל גם המלצה מטעם שירות המבחן לגבי אופי או טיב העונש. כך למשל, אם בית המשפט אמור להכריע האם יש מקום לשלוח נאשם לתחליף מאסר (כמו לדוגמא: עבודות לתועלת הציבור) ההמלצה של קצין המבחן עשויה להיות אקוטית, משום שהוא אשר יבחן האם הנאשם כשיר לכך, והאם הוא מתאים לכך.

לכן, ההמלצה החשובה ביותר לכל אדם שאמור להגיע לפגישה עם קצין המבחן, היא פשוט לעשות רושם טוב, לקחת אחריות, להגיע בזמן ולהביע נכונות לשתף פעולה. אגב, הדין לגבי תסקיר מאסר קבוע בחוק העונשין, התשל"ז- 1977, בסעיפים 38-37. בית המשפט לא מחויב להורות על קבלת תסקיר, אלא הוא רשאי לעשות כן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

תסקיר מעצר הנו חוות דעת מטעם שירות המבחן הנערכת לצורך בחינה האם יש להמשיך ולעצור חשוד או לשחררו.

סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מקנה לבית המשפט סמכות להורות על הגשת תסקיר מעצר הן בשלב המעצר שלפני הגשת כתב אישום והן בשלב המעצר שלאחר הגשת כתב אישום. עם זאת, השימוש בתסקיר מעצר נדיר יותר בשלב המעצר שלפני כתב אישום.

בתסקיר מעצר קצין המבחן מחווה את דעתו לגבי מידת המסוכנות של העצור, סיכויו להשתקם ואיתור חלופות מעצר אפשריות, שכן ישנן חלופות מעצר שאפשר להשתמש בהן אך ורק כאשר שירות המבחן מעורב בהן .

תסקיר המעצר מובא לעיון השופט, ובמסגרת ההכרעה השיפוטית הוא יכול לשמש בשאלה אם לעצור את הנאשם או החשוד או אם לשחררו. תסקיר המעצר מסייע לבית המשפט בשניים : קביעת עילת המעצר ובחינת החלופה למעצר.

יוער כי המונח "תסקיר" קיים גם בשלב הטיעונים לעונש, דהיינו במהלך ניהול המשפט הפלילי (לאחר ההרשעה). אך תסקיר שנערך לצרכי מעצר, לא ישמש את בית המשפט בשלב הטיעונים לעונש.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים

בראשית שנת 2001 נחקק בישראל חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א- 2001, והביא בכנפיו בשורה לנפגעי עבירה בישראל, בהכירו במעמדם המיוחד כבעלי עניין בהליך הפלילי המתנהל בעקבות עבירה שנעברה בהם או בבן משפחתם המנוח.

עובר לחקיקת החוק היה מעמדם של נפגעי עבירה בהליך הפלילי מוטל בספק, תלוי ומושפע בעיקר מאישיותו של הפרקליט המטפל בתיק הספציפי וממידת מוּכוונתו לעניין.

כיום, החוק מאפשר לבית המשפט לאחר הכרעת הדין והרשעת הנאשם בעבירה, להורות על עריכת תסקיר אודות הנפגע בעבירות מין, אלימות חמורה, סחר בבני אדם, רצח והמתה (על בני המשפחה), והנזק שנגרם לו כתוצאה מהעבירה, במסגרת שיקולי הדעת לקביעת גזר הדין.

התסקיר נערך על ידי עובד סוציאלי שמונה על ידי שר העבודה והרווחה לצורך חוק זה.

התסקיר מתאר את מצבו של נפגע העבירה ואת הנזק שנגרם לו כתוצאה מהעבירה. לגבי נפגעי עבירה בגירים נערך התסקיר במסגרת שירות המבחן למבוגרים ולגבי נפגעי עבירה קטינים במסגרת שירות ילד ונוער. לצורך כתיבת התסקיר נדרשת הסכמת הנפגע בהתאם להוראות החוק.

עורך התסקיר המקבל את הפנייה מבית המשפט, מומחה באבחון והערכת מצבו של נפגע עבירה והנזקים שנגרמו בעקבות הפגיעה, כמו גם הערכת הטראומה וסימפטומים פוסט טראומטיים הקשורים לאירוע העבירה.

יצוין כי מאז השלמת כניסתו המדורגת לתוקף של החוק, נשמעו שוב ושוב קולות האומרים כי זכויות נפגעי עבירה, מכוח החוק, סובלות מתת אכיפה. לטענתם, החוק אינו קובע סנקציות בגין הפרתו ואינו מעניק סעד שיש בו כדי לשנות את מהלכו של ההליך הפלילי וכי נמצא שמימוש זכויותיהם של נפגעי עבירה תלוי במידה רבה בנכונות עובדי רשויות אכיפת החוק, בתשתיות העומדות לרשותם וברגישותם ובמוּכוונותם לעניין.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי