מילון מונחים פלילי
תוצאות חיפוש עבור "תיקון 113"
כאשר בהכרעת הדין ישנה "הרשעה" או כאשר בית המשפט קבע כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה אך לא הרשיעו, מתחילים בשלב הטיעונים לעונש. את שלב זה פותח התובע בטיעונים לחומרת העונש ובמקרים מסוימים הוא אף יכול להביא ראיות לעונש (לדוגמא: תצהיר של קורבן העבירה או תמונות על החבלות או הנזקים שנגרמו).
לאחר שהתובע מסיים עם טיעוניו, טוען הנאשם, או בא כוחו, בבקשה מבית המשפט שיקל בעונשו של הנאשם. גם הנאשם יכול להביא ראיות לעניין העונש. כך לדוגמא הנאשם יכול להביא לבית המשפט עדים שיעידו על אופיו הטוב או במקרים שיש אדם שהנאשם הורשע בכך שפגע בו, הנאשם יוכל להביאו להעיד לטובת הנאשם במידה וזה יהיה מוכן לכך (הדבר נפוץ בדרך כלל באישומים שמוגשים בגין עבירות אלימות במשפחה).
בנוסף, בית המשפט יכול לבקשת אחד מהצדדים להפנות את הנאשם לשירות המבחן למבוגרים לצורך קבלת תסקיר שיתן המלצות לעניין העונש. חשוב לזכור, כי ככל הנוגע לקטינים יש חובה לקבל תסקיר מטעם שירות המבחן לנוער. כמו כן, ישנה חובה לקבל תסקיר גם ככל שמדובר בבגירים שביצעו עת העבירה שבגינה הורשעה כאשר היו מתחת לגיל 21, ויש עתירה מטעם התביעה להשית עליהם עונש מאסר בפועל (בין אם בעבודות שירות).
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, על בית המשפט לגזור עונשו של הנאשם.
סעיף 193 לחוק סדר הדין הפלילי: "בתום הטענות לעניין העונש יגזור בית המשפט את דינו של הנאשם; בית המשפט יקרא את גזר הדין בפומבי, יחתום עליו ויסמנו בתאריך קריאתו".
למעשה, גזר הדין הוא החלטת בית משפט הקובעת את עונשו של נאשם לאחר שבהכרעת דין נקבעה אשמתו והוא הורשע.
ביום 10.7.12 נכנס לתוקף תיקון 113 לחוק העונשין בנוגע להבניית שיקול הדעת בענישה.
מטרת החוק הינה להבנות ולכוון את שיקול דעתו של בית המשפט בגזירת הדין ולהביא לכך שבתי המשפט יגזרו את הדין בהתאם לאותם עקרונות ולפי מדיניות עקבית ובכך להגביר את ערך השוויון. כל זאת, תוך הותרת שיקול הדעת בידי בית המשפט בקביעת העונש ושמירה על עיקרון הענישה האינדיבידואלית, בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ושל כל נאשם.
החוק מבנה את שיקול דעתו של השופט באמצעות יצירת הליך גזירת דין תלת- שלבי: בשלב הראשון, בית המשפט קובע מתחם עונשי הולם, לפי העיקרון המנחה בענישה – עקרון ההלימה. בשלב השני, בית המשפט נדרש לבחון אם יש מקום לסטות מן המתחם שקבע. סטייה לקוּלה מותרת בעיקר מטעמים של שיקום, וסטייה לחומרה מותרת רק מטעמים של הגנה על שלום הציבור. אם מצא בית המשפט שאין מקום לסטות מן המתחם, בית המשפט נדרש לעבור לשלב השלישי ובו הוא מצווה לקבוע את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, בהתבסס על שיקולי הרתעה אישית או כללית ועל מגוון שיקולים ונסיבות שאינם קשורים לביצוע העבירה ואשר אינם משליכים על חומרת העבירה הנדונה.
למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
בהינתן הכרעת דין אשר מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, יחל שלב הטיעונים לעונש. בשלב זה כל אחד מהצדדים רשאי להביא ראיות לעניין העונש.
המאשימה תציג בפני בית המשפט נסיבות לחומרה הקיימות בתיק, תוך התייחסות לנזקים שנגרמו לנפגעי העבירה. כמו- כן, תתייחס המאשימה לגרסאותיו השונות של הנאשם באשר למניעיו לביצוע העבירות בהן הורשע. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין לעניין הבניית הענישה, תציג המאשימה את עמדתה באשר למתחם העונש ההולם לכל אירוע. המאשימה תפנה את בית המשפט הנכבד למספר גזרי דין במקרים דומים תוך שהיא תצביע על הפרמטרים בהם המקרה שלפני בית המשפט דומה או אף חמור מהפסיקה אותה תציג. יש לציין כי רק בשלב זה רשאית התביעה להציג בפני ביהמ"ש את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם.
מנגד, ההגנה תפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאה בהזמנות ראשונה, חיסכון בזמן שיפוטי, הבעת חרטה כנה, לקיחת אחריות, סיכויי שיקום, המלצת שירות המבחן, העדר עבר פלילי רלוונטי או בכלל, עדויות של אנשים ממליצים וכן תפנה למקרים בהם ניתנו גזרי דין מקלים יותר במקרים דומים שיש להחיל אותם במקרה דנן.
לנאשם עצמו יש את זכות המילה האחרונה, לפני שביהמ"ש נותן את גזר הדין וקובע מהו עונשו של הנאשם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
ביום 10.7.12 חל שינוי מהותי בנוגע לדרך בה גוזרים את עונשו של הנאשם במשפט הפלילי וזאת לאור תיקון 113 לחוק העונשין.
תיקון זה חייב את בית המשפט לקבוע מתחמי ענישה לכל עבירה ואישום בגינם הורשע הנאשם.
לצורך קביעת מתחם ענישה הולם לכל עבירה מתחשב בית המשפט בשיקולים הנוגעים אך ורק לנסיבות ביצוע העבירה. התחום למעשה כולל שני קצוות: בקצה אחד עונש ברף נמוך ומקל ובקצה השני עונש ברף גבוה ומחמיר.
במסגרת השיקולים שבית המשפט מוסמך לשקול בעת קביעת מתחמי הענישה, הוא רשאי להתחשב בתכנון שקדם לביצוע העבירה, לחלק של הנאשם בביצוע העבירה, הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע העבירה, יכולתו הנפשית של הנאשם להבין את חומרת מעשיו, מידת הניצול לרעה בה נקט הנאשם ומידת אכזריותו בעת ביצועה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977, קובע את המתווה, הכללים והשיקולים אליהם יידרש בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של מי שנמצא אשם בהכרעת הדין. על פי סעיף 40 רבתי לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע מתחם של ענישה בגין העבירה או העבירות בהן הורשע הנאשם, לאחר שבית המשפט קבע מתחם ענישה עליו לגזור את העונש בתוך המתחם שנקבע. או לחילופין, לסטות ממנו בשל שיקולים מיוחדים.
לבית המשפט ישנה הסמכות לסטות לחומרה, כלומר להחמיר בעונשו של הנאשם אף מעבר למתחם הענישה, או לסטות מהמתחם לקולה, כלומר להקל בעונשו של הנאשם.
בנסיבות בהן עולה הצורך להגן על האינטרס הציבורי רשאי בית המשפט לסטות לחומרה ממתחם הענישה. במקרים אלו יש להוכיח חשש ממשי שהנאשם ישוב לבצע את העבירות בגינן הוא מואשם או שיש לו עבר פלילי כבד באותן עבירות בהן הוא מואשם. עם זאת, המחוקק סייג את כלל זה וקבע שאין לסטות באופן ניכר ממתחם הענישה שנקבע.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977, קובע את המתווה, הכללים והשיקולים אליהם יידרש בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של מי שנמצא אשם בהכרעת הדין. על פי סעיף 40 רבתי לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע מתחם של ענישה בגין העבירה או העבירות בהן הורשע הנאשם, לאחר שבית המשפט קבע מתחם ענישה עליו לגזור את העונש בתוך המתחם שנקבע. או לחילופין, לסטות ממנו בשל שיקולים מיוחדים.
בסעיף 40 לחוק העונשין, נקבעו גם העקרונות המנחים בענישה וכן השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את מתחם הענישה מחד וכן שיקולים לקביעת עונשו של הנאשם בתחום המתחם העונשי שנקבע (האם יגזר עונשו של הנאשם ברף העליון או התחתון של המתחם שנקבע).
על פי הסעיף לבית המשפט ישנה הסמכות לסטות לחומרה, כלומר להחמיר בעונשו של הנאשם אף מעבר למתחם הענישה, או לסטות מהמתחם לקולה, כלומר להקל בעונשו של הנאשם, לרוב הסטייה לקולה ממתחם הענישה תעשה בשל שיקולי שיקום של הנאשם במידה וסבור בית המשפט על פי המלצתו של שירות המבחן שלנאשם קיים אופק שיקומי והתסקיר בעינינו הראה שהנאשם משתף פעולה והוא מתאים להליך שיקומי. שיקול נוסף לסטייה ממתחם הענישה לקולה, הינו בקרים בהם מסוכנותו של הנאשם נמוכה על פי התסקיר, ובמקרים בהם פגיעת הענישה במשפחתו של הנאשם היא קשה, הנאשם משתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, התנהגותו חיוביות ויש לו עבר פלילי נקי.
עקרון האחידות בענישה מהווה אחד השיקולים העיקריים אותם צריך השופט לקחת בחשבון בבואו לגזור את דין הנאשם. האחידות הנשאפת בענישה היא איננה אחידות מכאנית פורמליסטית, אלא אחידות עניינית מהותית הנגזרת מעקרון שוויון הנאשמים בפני החוק, החותרת לכך שבמקום בו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי, במידת האפשר, בעונש דומה שיוטל עליהם.
עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים.
תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את עיקרון ההלימה כעיקרון המנחה במלאכת גזירת העונש, ולפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. במקרה של מבצעים בצוותא מידת האשם של כלל הנאשמים אינה בהכרח זהה כאשר קיים שוני בחלקם בביצוע. בקביעת מתחמי ענישה בית המשפט מתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות לביצועה. נסיבות אלה עשויות להשתנות בין נאשם אחד למשנהו, ומשכך גם כאשר מדובר במבצעים בצוותא, אין הכרח כי ישמר יחס מוגדר מראש של הלימה בין מתחם אחד לאחר.
הענישה היא לעולם אינדיבידואלית ונגזרת מהנסיבות הקונקרטיות והשיקולים הפרטניים בכל מקרה לגופו, ומשכך יתכן כי נאשמים בכתב אישום אחד שהורשעו בגין מעשים דומים, יישאו בתוצאות עונשיות שונות. הענישה האינדיבידואלית מתחייבת אף מעקרון אחידות הענישה. ואולם אין עקרון זה קובע, א פריורי, כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות. לכן, במקרים שבהם יש - שוני מהותי בנסיבות העבירה או בנסיבות האישיות של הנאשם, יש ליתן לכך ביטוי בגזירת העונש, אך אין מדובר בכלל "מתמטי".
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
תיקון 113 לחוק העונשין מתייחס לשלב גזר הדין - השלב שבו על בית המשפט לשקול את השיקולים הרלוונטים בטרם יגזור את עונשו של הנאשם.
סעיף 40 א לחוק העונשין, הנושא את הכותרת "מטרה", קובע כדלקמן: "מטרתו של סימן זה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה".
במרכזו של תיקון מס' 113 עומדות ארבע מטרות:
מטרה ראשונה - קביעת העקרונות והשיקולים המנחים בענישה – העקרונות שבמרכז החקיקה הם: גמול, שיקום, הגנה על שלום הציבור והרתעה (אישית וכללית). החוק מעגן את שיקולי הענישה שהיו מקובלים בפסיקה הישראלית שנים רבות.
מטרה שניה - קביעת המשקל היחסי שיש לתת לכל אחד מן העקרונות והשיקולים – החוק אינו מסתפק בעיגון עקרונות הענישה, אלא קובע גם את משקלם היחסי של העקרונות ויוצר מדרג היררכי ביניהם. משקלם הנבדל של העקרונות בא לידי ביטוי באופן שבו בית המשפט נדרש להפעילם וביחס ביניהם.
מטרה שלישית - קביעת מתחם עונש הולם לעבירה – בליבת תיקון מס' 113 עומדת ההבחנה בין מתחם ענישה הולם לעבירה לבין העונש המתאים למבצעה. קביעת מתחם עונש הולם לעבירה, משמעה קביעה נורמטיבית- ערכית מצד בית המשפט של העונש המתאים לעבירה, בנסיבות ביצועה, ובהתעלם מנסיבותיו האישיות של מבצעה. את המתחם יש לקבוע לפי עקרון ההלימה ובמסגרתו, יש להביא בחשבון את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ואת מידת הפגיעה בו, את מדיניות הענישה הנהוגה וכן את הנסיבות הקשורות לביצועה של העבירה.
מטרה רביעית - קביעת העונש המתאים לנאשם בנסיבות המקרה – במטרה זו בא לידי ביטוי עקרון האינדיבידואליזציה בענישה. המחוקק ביקש להתרחק מהתפיסה של שוויון פורמלי, המדגישה את ההתאמה בין חומרת העבירה למידת בעונש, ובחר לחזק את התפיסה של שוויון מהותי אשר מביאה בחשבון גם את הנסיבות האישיות של הנאשם שאינן קשורות לביצוע העבירה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי