אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות אלימות
מילון מונחים פלילי
תוצאות חיפוש עבור "ענישה"
סעיף 3(א) לחוק העונשין קובע כי ״חיקוק היוצר עבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני יום פרסומו כדין או יום תחילתו״.
הסיבה שאין לאפשר חקיקה למפרע, היא שזו אינה נותנת לפרט להכווין את התנהגותו באופן מתאים, והרי זו מטרת חוק העונשין. כלומר מדובר בענישה של אדם שלמעשה לא היתה לו הזדמנות לשנות את התנהגותו על פי העבירה שנקבעה.
סעיף 3(ב) אף מוסיף וקובע כי לא רק שאסור להעניש למפרע, אלא אסור גם להחמיר ענישה באופן רטרואקטיבי.
מנגד, חשוב לדעת כי אין סימטריות בסוגיה, כך שאם המחוקק הקל את העבירה, הנאשם יקבל את העונש הקל. הסיבה לכך, היא שאם המחוקק החליט שמדובר בעבירה חמורה פחות ממה שנקבע קודם לכן, העונש שנגזר על נאשם צריך לשקף את החומרה של העבירה בזמן השיפוט.
חוסר הסימטריות נראה גם כשהמחוקק מבטל סעיף עבירה, כאשר כתוצאה מכך יש לשחרר את מי שנאסר בשל העבירה, ולבטל כל השלכה משפטית שהיתה לפסק הדין.
MDMA הוא החומר הפעיל בגלולות האקסטזי, בנוסף ל MDMA הטהור שמהווה את הבסיס לאקסטזי מוסיפים לגלולה גם חומרים ממריצים כמו ספידים או חומרים אחרים שזולים יותר מה MDMA. MDMA בצורתו הטהורה הוא גביש או אבקה לבנה. השפעתו העיקרית של הסם היא עלייה חדה ברמות של המוליך העצבי סרוטונין של הדופומין והנוראפינפרין במוח. כמוית גדולות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמות לתחושה של אופוריה.
האקסטזי אינו חוקי בישראל על פי פקודת הסמים המסוכנים[נוסח חדש] תשל"ג-1973 כמו ברוב מדינות העולם. בעקבות כך ייצורו כמעט תמיד פיראטי ואינו מפוקח ולכן לא ניתן לדעת בוודאות את החומרים אשר נמצאים בגלולה. החומר נתפס לראשונה בישראל בשנת 1992. בתי המשפט רואים באקסטזי "סם קשה" בדומה לקוקאין, כך שהחזקה, סחר וכל עבירת סמים הקשורה לאקסטזי תגרור אחריה ענישה חמורה ביותר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות סמים
במדינת ישראל קיימים הבדלים מהותיים בין הדרך שבה מיושם הדין הפלילי על קטינים, לבין הדרך בה הוא מיושם על בגירים. בין השאר ובאופן טבעי נוטים בתי המשפט להקל עם קטינים בכל הנוגע לעונש שיוטל עליהם, מתוך ההנחה שפוטנציאל השיקום שלהם גבוה מזה של בגירים, בעוד רישום פלילי וענישה משמעותית עלולה לקעקע את עתידם. כמו כן, עניינם של קטינים ברובו המוחלט של המקרים ידון בבית המשפט לנוער.
בהתאם לכך עלתה בבתי המשפט השאלה מה יהיה דינו של אדם שאינו קטין על פי חוק, כלומר עבר את גיל 18, אך עדיין קרוב מאוד בגילו לגיל קטינות, כך שיש להביא בחשבון שיקולי שיקום בעניינו.
כתוצאה מכך נולד המונח "בגיר-צעיר", המתייחס לנאשמים בדרך כלל בגילאים 18-21 (במקרים מסוימים אף יותר), שמחד הם בגירים על פי חוק וחלות עליהם חובות וזכויות, ומנגד הם לא לחלוטין אנשים בוגרים ובשלים להתמודד עם האחריות הזו.
שופט בית המשפט העליון ג'ובראן קבע כי יש להתחשב בייחודיות מאפייניה של קבוצת ה"בגירים הצעירים" בעת גזר הדין. לדבריו, אמנם אין להתייחס אליהם כקטינים מבחינה משפטית, אך על בית המשפט להעניק משקל משמעותי לגילם הצעיר, למידת בגרותם, ולהשפעה האפשרית של ריצוי מאסר בפועל על יכולתם להשתקם.
ואולם, חשוב לדעת כי בית משפט העליון קבע בהמשך לכך, כי המונח בגיר-צעיר אינו "מונח קסם" המצדיק כשלעצמו הקלה בעונשו של נאשם המשתייך לקבוצת הגילאים המסוימת, אלא מדובר בקבוצת משתנים, אשר יש לבחון את המידה שבה הם מתקיימים בכל נאשם בגיר צעיר לגופו (ע"פ 2420/15).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
כאשר בהכרעת הדין ישנה "הרשעה" או כאשר בית המשפט קבע כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה אך לא הרשיעו, מתחילים בשלב הטיעונים לעונש. את שלב זה פותח התובע בטיעונים לחומרת העונש ובמקרים מסוימים הוא אף יכול להביא ראיות לעונש (לדוגמא: תצהיר של קורבן העבירה או תמונות על החבלות או הנזקים שנגרמו).
לאחר שהתובע מסיים עם טיעוניו, טוען הנאשם, או בא כוחו, בבקשה מבית המשפט שיקל בעונשו של הנאשם. גם הנאשם יכול להביא ראיות לעניין העונש. כך לדוגמא הנאשם יכול להביא לבית המשפט עדים שיעידו על אופיו הטוב או במקרים שיש אדם שהנאשם הורשע בכך שפגע בו, הנאשם יוכל להביאו להעיד לטובת הנאשם במידה וזה יהיה מוכן לכך (הדבר נפוץ בדרך כלל באישומים שמוגשים בגין עבירות אלימות במשפחה).
בנוסף, בית המשפט יכול לבקשת אחד מהצדדים להפנות את הנאשם לשירות המבחן למבוגרים לצורך קבלת תסקיר שיתן המלצות לעניין העונש. חשוב לזכור, כי ככל הנוגע לקטינים יש חובה לקבל תסקיר מטעם שירות המבחן לנוער. כמו כן, ישנה חובה לקבל תסקיר גם ככל שמדובר בבגירים שביצעו עת העבירה שבגינה הורשעה כאשר היו מתחת לגיל 21, ויש עתירה מטעם התביעה להשית עליהם עונש מאסר בפועל (בין אם בעבודות שירות).
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, על בית המשפט לגזור עונשו של הנאשם.
סעיף 193 לחוק סדר הדין הפלילי: "בתום הטענות לעניין העונש יגזור בית המשפט את דינו של הנאשם; בית המשפט יקרא את גזר הדין בפומבי, יחתום עליו ויסמנו בתאריך קריאתו".
למעשה, גזר הדין הוא החלטת בית משפט הקובעת את עונשו של נאשם לאחר שבהכרעת דין נקבעה אשמתו והוא הורשע.
ביום 10.7.12 נכנס לתוקף תיקון 113 לחוק העונשין בנוגע להבניית שיקול הדעת בענישה.
מטרת החוק הינה להבנות ולכוון את שיקול דעתו של בית המשפט בגזירת הדין ולהביא לכך שבתי המשפט יגזרו את הדין בהתאם לאותם עקרונות ולפי מדיניות עקבית ובכך להגביר את ערך השוויון. כל זאת, תוך הותרת שיקול הדעת בידי בית המשפט בקביעת העונש ושמירה על עיקרון הענישה האינדיבידואלית, בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ושל כל נאשם.
החוק מבנה את שיקול דעתו של השופט באמצעות יצירת הליך גזירת דין תלת- שלבי: בשלב הראשון, בית המשפט קובע מתחם עונשי הולם, לפי העיקרון המנחה בענישה – עקרון ההלימה. בשלב השני, בית המשפט נדרש לבחון אם יש מקום לסטות מן המתחם שקבע. סטייה לקוּלה מותרת בעיקר מטעמים של שיקום, וסטייה לחומרה מותרת רק מטעמים של הגנה על שלום הציבור. אם מצא בית המשפט שאין מקום לסטות מן המתחם, בית המשפט נדרש לעבור לשלב השלישי ובו הוא מצווה לקבוע את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, בהתבסס על שיקולי הרתעה אישית או כללית ועל מגוון שיקולים ונסיבות שאינם קשורים לביצוע העבירה ואשר אינם משליכים על חומרת העבירה הנדונה.
למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
גידול סמים מהווה עבירה פלילית על פי פקודת הסמים המסוכנים[נוסח חדש] תשל"ג-1973 ואין זה משנה כלל אם מדובר בגידול למען צריכה עצמית או לשם סחר בסם.
בפקודה לא קיימת עבירה של גידול לשם צריכה עצמית ועל כן מאשימים באותה עבירה את אלו אשר מגדלים בכמויות קטנות לשימוש עצמי ואת אלו אשר מקימים מעבדות ענק למען תועלת כלכלית. עם זאת מאחר וגידול סמים במעבדות דורש השקעה כספית ניכרת כמו גם תכנון מוקדם מראש, עשוי הדבר לשמש לרעתו של הנאשם בעת גזירת דינו.
מדובר בעבירה חמורה ביותר אשר גוררת ענישה של עד 20 שנות מאסר בדומה לעבירות הסחר והתיווך בסם מסוכן. ההנחה היא שללא גידולם של הסמים לא יהיה סחר ושימוש ועל כן העבירה נתפסת לחמורה וככזאת אשר מתחילה את שרשרת עבירות הסמים.
סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים לא מבחין בין סמים הדורשים תהליכי זיקוק מורכבים ונחשבים ל"סמים קשים" כמו הרואין וקוקאין לבין סמים הנחשבים ל"קלים" כמו קאנביס.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות סמים
הוועדה לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים היא ועדה ציבורית אשר הוקמה בשנת 2011 בהחלטת ממשלה. בראש הוועדה עמדה כבוד השופטת דליה דורנר.
מטרת הוועדה הייתה בחינת דרכי הטיפול בעבריינים ודרכי ענישתם ולהביא למניעת עבריינות תוך ניצול מיטבי של ההוצאה הציבורית.
הוועדה הגישה את דו"ח המלצותיה באוקטובר 2015, ועיקרו בחן את ההשפעות של עונש המאסר על רמת הפשיעה. בהתבסס על מחקרים שונים בתחום, הוועדה הגיעה לכלל מסקנה כי ענישה באמצעות כליאה היא פרימיטיבית, לא כלכלית ולא יעילה בעליל.
למעשה, הוועדה קבעה כי מתן עדיפות לשיקום עבריינים מחוץ לבית הכלא תפיק תוצאות טובות הרבה יותר מאשר הרחבת השימוש בעונשי מאסר. עוד נקבע, כי עונש מאסר הוא כלי יעיל להרחקת עבריינים מסוכנים מהציבור. אולם, על מנת להופכו לכלי יעיל למניעת עבירות, יש להבחין בין עבריינים הצפויים לחזור על מעשיהם לבין אלו שלא.
הוועדה המליצה לצמצם את השימוש במאסרים במקרים בהם הם אינם הכרחיים להגבלת יכולתם של עבריינים בעלי מסוכנות גבוהה לחברה. כמו כן, המליצה על הרחבת השימוש בעונשים הולמים, יעילים וזולים יותר. בכך, תהיה הקצאה מיטבית ונכונה של המשאבים שהופנו לטובת הנושא.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
בסעיף 184 לחוק העונשין, סכין מוגדרת ככלי בעל להב או כלי אחר שמסוגל לדקור או לחתוך.
סעיף 186 לחוק קובע כי מי שמחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים.
הסיפא של הסעיף קובעת "טענת הגנה" כי הנאשם החזיק בסכין למטרה כשרה שהוכחתה - במפורש - על הנאשם. קרי, מידת ההוכחה הנדרשת לגבי החזקת סכין ל"מטרה כשרה", מוטלת על ההגנה שעליה להוכיח כי הסכין לא שימשה את הנאשם לביצוע עבירה אחרת, ועליו להוכיח טענה זו במידה של עמידה במאזן ההסתברויות.
הרציונל להפיכת החזקת סכין לעבירה פלילית ולהטלת נטל הוכחת המטרה הכשרה על הנאשם, הוא מידת הסיכון שבה, כפי שנקבע בע"פ 9175/96 יונתן אליאל נ' מדינת ישראל.
בתי המשפט, בהם בית המשפט העליון, הוסיפו והתריעו שוב ושוב על אותה מגיפה שפשתה בקרבנו והיא מגפת תת - תרבות הסכין "צעירים נושאים עימהם סכינים למיניהן, משל המדובר היה בפריט לבוש הכרחי כממחטה או כדבר אחר שאדם נושא בכיסו כמפתח או כמכשיר טלפון נייד. וסכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה".
לאור חומרת העבירה ונפיצותה גובר האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה ובענישה מרתיעה.
קרא עוד בנושא במאמר עבירת החזקת סכין
בפקודת הסמים המסוכנים קיימת הבחנה מהותית בין המחזקים סם לצריכתם העצמית, לבין המחזיקים סם שלא לצריכתם העצמית. ההבחנה המהותית באה לכדי ביטוי בעיקר בענישה בגין כל אחת מן העבירות. בעוד הענישה בגין החזקת סם לצריכה עצמית הינה עונש מאסר בפועל של עד 3 שנים. הרי שככל הנוגע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית העונש המקסימלי אותו קבע המחוקק הינו 20 שנות מאסר.
על פי הפקודה, ההבחנה בין שימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית לבין פעולות והחזקת סם שלא לצריכה עצמית נעשית בהתאם לכמות החומר שנמצא ברשות הנאשם . קרי, הפקודה קובעת חזקה לפיה אדם שמחזיק בסם מסוכן בכמות העולה על הסף הקבוע בתוספת השנייה לפקודה, הרי שהוא מחזיק בסם לא רק לשם צריכתו העצמית. זאת, בשל הפגיעה החמורה באינטרס הציבורי ומתוך חשש להפצת הסם. המשמעות של קביעת החזקה הינה כי נטל הראיה עובר לנאשם, דהיינו, משקמה החזקה, הנאשם הוא שצריך להוכיח כי כמות הסם שנתפסה אצלו הינה לשם צריכה עצמית.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות סמים
במצב הדברים הרגיל, ההליך המשפטי מתנהל באופן בו הצדדים מציגים כל אחד את הראיות והטענות התומכות בגרסתו, ובשלב הכרעת הדין קובע בית המשפט אם ביצע אדם את המיוחס לו, ובהתאם קובע אם להרשיע אותו או לזכות אותו. מצב נפוץ נוסף הוא שנאשם מודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ומורשע על פי הודאתו.
ואולם, קיימים מקרים חריגים בהם בית המשפט מבטל את הרשעתו של נאשם, או לחלופין קובע כי הנאשם ביצע את המעשים, אך נמנע מהרשעתו.
סעיף 71 לחוק העונשין (תשל"ז – 1977) קובע את המסגרת הנורמטיבית המאפשרת לבית המשפט להימנע מהרשעתו של אדם, אף אם נמצא כי הוא עבר עבירה פלילית. תוצאה של הליך כאמור, ברוב המקרים תהיה הטלה של צו לביצוע שירות לתועלת הציבור, צו מבחן, או התחייבות להימנע מעבירה. סנקציות אלה מוטלות, כאמור, ללא הרשעה בדין.
ואולם, על אף הוראות הסעיף, עלתה בבית המשפט העליון השאלה מהם הקריטריונים המאפשרים לעשות שימוש במנגנון החריג של אי הרשעה. בפסק דין 2083/96, או בשמו המוכר "הלכת כתב", קובע בית המשפט העליון את התנאים הנדרשים לצורך אי הרשעה.
המדובר הוא בשני תנאים מצטברים הנדרשים לשם הימנעות מהרשעה.
האחד – ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני – סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה הקונקרטי על ההרשעה, וזאת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
בנוסף, שוקל בית המשפט שיקולים שונים נוספים, בעיקרם שיקולי שיקום, וביניהם חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה; היחס שנותן הנאשם לעבירה, האם נוטל אחריות ומביע חרטה; עברו הפלילי של הנאשם; והשפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם ועוד.
המטרה היא לאפשר לאנשים נורמטיביים להמשיך בחייהם, על אף שהסתבכו בעבירה פלילית שאינה משקפת את טיבם ואופיים. כך לדוגמא, בית המשפט ישקול לעומק אם להרשיע אדם שהינו בעל רשיון מטעם המדינה (תזונאי, נהג מונית וכו'), שהרי הרשעתו בדין למעשה תפגע פגיעה לא מידתית בפרנסתו, כאשר העבירה אינה חמורה.
פעמים רבות ההליך הפלילי כולל שני הליכים מקבילים. האחד – נקרא "התיק העיקרי" בו למעשה נדונות העבירות המיוחסות לנאשם מסוים. השני – הוא הליך המעצר, במקרים בהם התבקש מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
מטרותיו של ההליך הפלילי נדונו רבות בבתי המשפט, כמו גם במאמרים משפטיים אקדמים. הדגש במשפט הפלילי בישראל הוא על שיקול של ענישה גמולית, כלומר אדם ביצעה עבירה – ויקבל את הגמול על כך.
לצד זאת, קיימים תומכים רבים דווקא בשיקולים של שיקום, במטרה להוציא את העבריין ממעגל הפשע. בבית המשפט לנוער למשל, ובחוק הנוער החל על נאשמים קטינים, הדגש הוא תמיד על שיקולי שיקום וטיפול, לאור הפוטנציאל השיקומי הגבוה של קטינים.
במצב הדברים הרגיל, בית המשפט ישקול את האפשרות להפנות נאשם להליכי טיפול וגמילה רק במסגרת גזר הדין, כלומר בסיום ההליך המשפטי. מכאן, שבהליך המעצר, ככלל לא עולה הנושא לדיון ואינו מהווה שיקול.
ואולם, בפסק דין בש"פ 1981/11, המוכר בשמו "הלכת סוויסה", נקבעו בבית המשפט העליון חריגים להפניה לגמילה כבר בשלב המעצר, ועוד בטרם ניתן גזר דין.
כך למשל, על בית המשפט לבחון אם הנאשם כבר החל בהליך גמילה עוד לפני מעצרו, ואם הביע איזשהו רצון אמיתי להתחיל בהליך גמילה עוד בטרם המעצר.
חריג נוסף מתקיים כאשר בית המשפט מוצא כי סיכויי הצלחת הטיפול והגמילה של הנאשם, ומידת התאמתו ומוכנותו להליך, הם גבוהים. בחינה זו נעשית לרוב בהתאם להמלצת שירות המבחן.
חריג שלישי הוא כשבית המשפט סבור כי הליך הגמילה עשוי לתת מענה ראוי למסוכנות של הנאשם. במסגרת החריג, על בית המשפט לבחון את עברו הפלילי של הנאשם, האם הפר בעבר חלופות מעצר, באילו עבירות הוא מואשם ומהי חומרתן.
בפרשת סוויסה, קבע בית המשפט כי מספיקה הצטברות של שניים מתוך שלושת החריגים, על מנת שבית המשפט יסטה מהכלל המשפטי לפיו השלב המשפטי הנכון להליך גמילה הוא לאחר גזר הדין.
סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א-1971 מגדיר את המושג עד מדינה: "שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר ניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה".
על פי הנחיות היועמ"ש לממשלה, ככלל, מבצע עבירה צריך לבוא על עונשו. על כן, הפיכת עבריין לעד מדינה תהיה רק במקרים בהם יש להעדיף למען טובת הציבור, הבאתו לדין של עבריין אחר – פעולה שהתביעה תתקשה לעשותה בלא שימוש בעד מדינה.
לפני שהתביעה מחליטה האם להפוך שותף לעבירה לעד מדינה, עליה לשקול בין היתר את השיקולים הבאים: מיצוי אפיקי חקירה אלטרנטיביים טרם חתימת ההסכם, הראיות הקיימות בתיק, פוטנציאל הראיות שבידי העד לספק, מעמדו של העד ומרכזיותו, אישיותו של עד המדינה ובחינת אמינותו, וכו'.
כאמור, במסגרת הסכם עד מדינה, ניתנת או מובטחת לעד טובת הנאה. טובת הנאה, תחשבנה בין השאר ההבטחות, ההתחייבויות והתמורות הבאות: הבטחה שלא להעמיד לדין בגין העבירות נשוא הפרשה, הבטחה להמיר סעיפי אישום חמורים לחמורים פחות, הבטחה לדרישה מתונה בעונש בתיק נשוא האישום, הבטחה להמלצה לחנינה או ניכוי שליש מעונש המאסר, הבטחה לסיוע ביציאה מן הארץ או תכנית אחרת להגנה על עדים, תמורה כספית, וכד'.
בע"פ 6184/01 שמואל נבון נ' מדינת ישראל נקבע כי ראוי לחתור להתניית הסכם עד מדינה בענישה- ולו מינימלית- על מעשיו. לעניין משך המאסר, יש להביא בחשבון את הסיכונים הצפויים לעד בבית הסוהר.
יש לשים לב כי הסעיף 54א(א) לפקודה, מאזן את הדברים וקובע גם כי: "בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה - טעונה עדותו סיוע". בהתאם לכך היועמ"ש לממשלה קבע כי לא ייחתם הסכם עם עד מדינה אם לא ניתן להעריך מראש כי ניתן יהיה להעמיד בצד עדותו ראיה שיהיה בה כדי לשמש סיוע.
"חתימת הסכמי עד מדינה מעבירה מסר חד-משמעי: יידע כל מי שעומד לבצע עבירה - לעולם לא תוכלו לסמוך על איש משותפיכם, עוזריכם, או הקרובים לכם ביותר, שלא יסגירו אתכם באחד הימים... ברגע האמת, כל אדם שפשע יחד עמכם, או שהיה מודע למעשיכם - ותמיד יש אנשים כאלה - יכול להפוך לעד מדינה נגדכם" (מדבריו של פרקליט המדינה, שי ניצן).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה במשפט פלילי
הפרת הוראה חוקית הינה עבירה פלילית המוגדרת בסעיף 287 לחוק העונשין:
(א) "המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין, דינו - מאסר שנתיים".
(ב) "המפר הוראה מהוראות צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על חייו, גופו או שלומו של אדם אחר מפני המפר, דינו – מאסר ארבע שנים".
יש לשים לב להבדל בין ס"ק (א) לבין ס"ק (ב) – במידה ומדובר בהוראה חוקית שנועדה להגן על חיי אדם, הענישה תהיה חמורה יותר. כמו למשל, כאשר מדובר בצו הגנה או צו למניעת הטרדה מאיימת.
במקביל לסעיף 287 לחוק העונשין יש את סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט נחשב לעבירה קלה יותר כשלצידה שנת מאסר או קנס והיא תחול במקרים קלים יותר של הפרת הוראה חוקית, כלומר, כאשר מדובר בצו הניתן לאכיפה אך טרם בוצע או צו שהופר אך ניתן יהיה להשיב את הגלגל אחורה.
במקרים חמורים יותר בהם הצו לא ניתן לאכיפה או שלא ניתן יהיה להשיב את הגלגל אחורה עקב הפרת הצו- יחול סעיף 287 לחוק העונשין.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
מושג זה בא לתאר דרך שבה משנים את מחירי המניות וניירות הערך אשר נסחרים בבורסה באופן בלתי חוקי.
סעיף 54 (א) לחוק ניירות ערך התשכ"ח-1968 מגדיר הרצת מניות כפעולה הגורמת לרכישת או מכירת מניות באמצעות תרמית, מצג שקרי או מטעה, השפעה שאינה חוקית על תנודות השערים או העלמת עובדות מהותיות בפני המשקיעים.
החוק מחלק את העבירה לשני סוגים על פי אפקט העבירה:
1. עבירת השפעה על שער המסחר
2. עבירת הנעה של משקיעים אחרים.
הענישה בגין העבירה היא ענישה מחמירה אשר עלולה להגיע ל-5 שנות מאסר.
בפסיקה נקבעה חזקה על פיה במקרים בהם אדם עומד משני צדי העסקה כלומר מוכר לעצמו מניות, עסקה אשר מכונה "עסקה עצמית" קמה החזקה כי מדובר בעסקה תרמיתית.
בדומה לעבירות תרמית אחרות מדובר בעבירה אשר דרכי הפעולה שלה מגוונות ומתחדשות ולכן הגדרת העבירה איננה כוללת רשימה סגורה של מקרים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות צווארון לבן
מדובר למעשה בספר העבירות של מדינת ישראל, המפרט וקובע עבירות בתחומים שונים, כמו גם את העונשים בצדן.
לצד חוק העונשין קיימות הוראות חוק אחרות המגדירות עבירות, לדוגמא חוק ניירות ערך, חוק המע"מ, פקודת התעבורה, חוקים שונים בתחום משפט העבודה וכו'.
ואולם, חוק העונשין הוא החשוב ביותר בחקיקה הפלילית בישראל. זאת, בעיקר בגלל חלקו הכללי והמקדמי העוסקים בסוגיות שרלוונטיות לכלל העבירות הפליליות.
סעיף 34כג לדוגמא, מחיל את כל מה שנקבע בחלק הכללי של חוק העונשין, על כל חוק פלילי אחר.
מקורו של חוק העונשין הוא בפקודת החוק הפלילי המנדטורית, המבוססת על וריאציה של החוק הבריטי. בשנת 1994 הוסף תיקון 39 לחוק העונשין, שניסח מחדש את החלק המקדמי והיווה את השינוי הדרמטי ביותר בדיני העונשין בישראל.
מדובר בניתוח שיטתי של עקרונות יסוד של דיני העונשין, תוך הבעת עמדה ברורה לגבי עניינים של מחלוקת תיאורטית (לדוגמא - ענישה על עבירת נסיון באותו אופן כעל עבירה רגילה).
בהינתן הכרעת דין אשר מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, יחל שלב הטיעונים לעונש. בשלב זה כל אחד מהצדדים רשאי להביא ראיות לעניין העונש.
המאשימה תציג בפני בית המשפט נסיבות לחומרה הקיימות בתיק, תוך התייחסות לנזקים שנגרמו לנפגעי העבירה. כמו- כן, תתייחס המאשימה לגרסאותיו השונות של הנאשם באשר למניעיו לביצוע העבירות בהן הורשע. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין לעניין הבניית הענישה, תציג המאשימה את עמדתה באשר למתחם העונש ההולם לכל אירוע. המאשימה תפנה את בית המשפט הנכבד למספר גזרי דין במקרים דומים תוך שהיא תצביע על הפרמטרים בהם המקרה שלפני בית המשפט דומה או אף חמור מהפסיקה אותה תציג. יש לציין כי רק בשלב זה רשאית התביעה להציג בפני ביהמ"ש את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם.
מנגד, ההגנה תפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאה בהזמנות ראשונה, חיסכון בזמן שיפוטי, הבעת חרטה כנה, לקיחת אחריות, סיכויי שיקום, המלצת שירות המבחן, העדר עבר פלילי רלוונטי או בכלל, עדויות של אנשים ממליצים וכן תפנה למקרים בהם ניתנו גזרי דין מקלים יותר במקרים דומים שיש להחיל אותם במקרה דנן.
לנאשם עצמו יש את זכות המילה האחרונה, לפני שביהמ"ש נותן את גזר הדין וקובע מהו עונשו של הנאשם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
במהלך השנים האחרונות, החלה גדילה בתופעת מקרי האלימות בין קטינים שצורכים משקאות אלכוהוליים והוכח כי קיים קשר ישיר בין צריכת אלכוהול ועבירות אלימות.
על מנת למגר את התופעה, המחוקק החליט כי יש לאסור באופן מיידי מכירת אלכוהול לקטינים בדרך של חקיקת חוק.
סעיף 193א לחוק העונשין אוסר על מכירת אלכוהול לקטינים והוא מחולק ל"תתי עבירות" שלצד כל אחת מהן, רף ענישה שונה. למשל, סעיף 193א(א) האוסר עידוד או שידול קטין לצרוך אלכוהול, העונש בצידו הוא עד 3 חודשי מאסר בפועל. לעומת זאת, סעיף 193א(ב) האוסר על מכירת אלכוהול לקטין, העונש בצידו הוא עד 6 חודשי מאסר בפועל.
רבים שואלים עצמם, אז אם לא ידעתי שהקונה קטין - אני פטור מעונש? התשובה: לא בכל מקרה. על מנת להיות פטור מעונש יש להוכיח כי הקטין הציג תעודה מזהה והטעה את המוכר.
החוק למעשה מעניק לכל מי שרשאי למכור אלכוהול את הזכות לדרוש הצגת תעודה מזהה מהקונה כי כאמור, האחריות לוודא כי הקונה הוא בגיר מונחת על כתפיו של המוכר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
מסירת מידע כוזב הינה עבירה הדומה לעבירה של עדות שקר והיא מתייחסת בעיקרה למסירת תצהיר כוזב. בעוד שעבירת עדות שקר מתייחסת למידע שקרי במסגרתו של הליך שיפוטי כלשהו. עבירת מסירת מידע כוזב אינה מוגבלת להליך השיפוטי והיא רלוונטית גם למצבים בהם אדם נדרש לחתום על תצהיר, שכן תצהיר הוא כלי ראייתי לאימות של עובדות אשר כפוף לחקירות נגדיות.
על פי סעיף 239 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 מי שמוסר ביודעין תצהיר שקר בפני גורמים המוסמכים לקבלו, בין אם ההצהרה נמסרה או שלא נמסרה תחת שבועה, דינו עד 3 שנות מאסר.
תצהיר הוא מסמך הכולל מידע עובדתי כתוב ומתייחס לעובדות שידועות לחותם עליו, ועל כן הוא למעשה שווה ערך לעדות שנמסרת בבית המשפט בעל פה. מי שחותם על התצהיר מוזהר על פי חוק שהדברים האמורים בתצהיר הינם נכונים ואמיתיים ושאם יתגלו כזבים בתצהיר צפויה ענישה.
במקרים רבים התצהיר עצמו אינו קשור להליך הפלילי או אפילו האזרחי והוא משמש לצורך בקשות והצהרות שונות המחויבות בחוק כגון דיווחים לרשויות המס וכו.
מעבר באור אדום הינה עבירה נפוצה יחסית מבין עבירות התעבורה. אי ציות לרמזור אדום יכול להוביל לתוצאות קשות ואף טרגיות בכביש במסגרת תאונת דרכים. העבירה היא עבירת ברירת קנס, כלומר כזאת שלא מצריכה התיצבות בבית המשפט, אולם כאשר העבירה מתבצעת בנסיבות חמורות קרי, כאשר המעבר באור אדום מוביל לתאונת דרכים בה היו נפגעים ייתכן ויוגש כתב אישום שיוביל לענישה חמורה.
נהג שנתפס חוצה את הצומת כאשר הרמזור אדום יצולם על ידי מצלמות האכיפה. צילום אשר ישמש בבית המשפט כראייה להרשעת הנהג בעבירה. דרך נוספת להרשיע אדם בעבירה זו היא באמצעות עדותו של שוטר או אזרח שראו את הנהג עובר את העבירה.
הענישה בנסיבות רגילות שמוטלת בגין עבירה של מעבר באור אדום היא 10 נקודות וקנס כספי בגובה של 1,000 ש"ח. חשוב לציין כי במקרים בהם העבירה מובילה לתאונדת דרכים העונש לא ייפחות משלילת רישיון הנהיגה לתקופה של 3 חודשים ואף יגרור ענישה חמורה יותר במידה והיו נפגעים בתאונה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה
סעיף 348 לחוק העונשין תשל"ז-1977 קובע כי מעשה מגונה נעשה לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני וללא הסכמתו של אחד מהצדדים. כמו כן קובע החוק שגם במידה וניתנה הסכמה למעשים, אך אותה הסכמה ניתנה באמצעות מניפולציה כלשהי או רמייה עדיין יחשב הדבר לעבירה פלילית. למשל במצבים בהם גילו של הקורבן נמוך מ-14 שנים והתוקף ניצל יחסים של מרות ושליטה אשר שררו בינהם.
מעשה מגונה ברשת הוא שימוש ברשת האינטרנט לצורך ביצועם של המעשים כמו למשל במקרים של שיתוף בתמונות עירום דרך הרשת, חשיפת איבר המין במצלמה בזמן אמת ועידוד לביצועו של אקט מיני בפלטפורמה חברתית כזו או אחרת.
הענישה המוטלת על עבריינים המורשעים בעבירות של מעשים מגונים ברשת תלויה בעיקר בנסיבות ביצוע העבירה כמו גילו של הקורבן, חומרת המעשים וכו והיא עשויה להגיע עד ל-10 שנות מאסר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות מין
ביום 10.7.12 חל שינוי מהותי בנוגע לדרך בה גוזרים את עונשו של הנאשם במשפט הפלילי וזאת לאור תיקון 113 לחוק העונשין.
תיקון זה חייב את בית המשפט לקבוע מתחמי ענישה לכל עבירה ואישום בגינם הורשע הנאשם.
לצורך קביעת מתחם ענישה הולם לכל עבירה מתחשב בית המשפט בשיקולים הנוגעים אך ורק לנסיבות ביצוע העבירה. התחום למעשה כולל שני קצוות: בקצה אחד עונש ברף נמוך ומקל ובקצה השני עונש ברף גבוה ומחמיר.
במסגרת השיקולים שבית המשפט מוסמך לשקול בעת קביעת מתחמי הענישה, הוא רשאי להתחשב בתכנון שקדם לביצוע העבירה, לחלק של הנאשם בביצוע העבירה, הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע העבירה, יכולתו הנפשית של הנאשם להבין את חומרת מעשיו, מידת הניצול לרעה בה נקט הנאשם ומידת אכזריותו בעת ביצועה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
נהיגה במהירות מופרזת, הכוללת כל נהיגה מעל המהירות המותרת על פי חוק, הינה אחת מעבירות התנועה הנפוצות ביותר, כשהעונש בגינה תלוי בגובה המהירות ונסיבות המקרה.
על פי דרגות הענישה שקבע המחוקק, העונש בגין נהיגה בדרך עירונית במהירות של 0-20 קמ"ש מעל המותר הינו קנס על סך 250 ₪; 21-30 קמ"ש מעל המותר הינו קנס על סך 750 ₪ ו-8 נקודות; ו-31 קמ"ש ומעלה מעל המותר הינו הזמנה לדין ו-10 נקודות. העונש בגין נהיגה בדרך בין-עירונית במהירות של 0-25 קמ"ש מעל המותר הינו קנס על סך 250 ₪; 26-40 קמ"ש מעל המותר הינו קנס על סך 750 ₪ ו-8 נקודות; ו-41 קמ"ש מעל המותר ומעלה הינו הזמנה לדין ו-10 נקודות. במקרה וקיבל הנהג הזמנה לדין, רשאית המשטרה לשלול את רישיון הנהיגה שלו באופן מידי ל-30 יום.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה
עבירת הנהיגה בשכרות היא מעבירות התעבורה החמורות ביותר, הכוללת גם ענישה משמעותית. מדובר בסיטואציה שבה אדם שתה אלכוהול רב המשפיע על יכולתו המוטורית והמחשבתית, ולמרות זאת הוא נוהג ברכב ובכך מסכן את עצמו ואת הציבור. מכאן, המציאות מעידה על הנזק וההרס שנהיגה בנסיבות כאלו יכולה לגרום. לכן, לא בכדי, המחוקק קבע שורה של עונשים, לרבות עונשי "מינימום" (בדמות פסילה) בגין עבירה של נהיגה בשכרות.
סעיף 64ב לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 הוא אשר קובע את האיסור המוטל על נהיגה בשכרות, כאשר הרף לנהיגה כגון זו עומד לערך על 250 מיקרוגרם (כמות שמשולה לערך לכוס של חצי בירה). כדי לקבוע האם אדם נוהג "בשכרות" יש לערוך או בדיקת דם, או בדיקה באמצעות מכשיר הנקרא "ינשוף". אגב, גם סירוב לערוך בדיקת שכרות, מהווה עבירה פלילית חמורה, ומי שעובר אותה, למעשה רואים אותו כמי שנהג בשכרות לכל דבר ועניין.
העונש על נהיגה בשכרות הוא קנס, וגם פסילת מינימום של שנתיים וכן גם מאסר בנסיבות חמורות. בנוסף, ככל שמדובר בנהג שכבר נפסל בעבר בגין עבירה דומה, הוא יהיה צפוי לפסילת מינימום של 4 שנים. מי שנתפס נוהג בשכרות, עשוי גם להיות חשוף לתפיסת רכבו לתקופה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה
סעיף 26 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, קובע כי אדם לא ינהג ברכב כאשר הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים.
על אף שמשתמע כי קיימת זהות בין עבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול לעבירת נהיגה תחת השפעת סמים, נהיגה תחת השפעת סמים הינה עבירה שונה במספר מובנים. ראשית, מבחינת אמצעי האכיפה, הבדיקות לאיתורה ואבחונה של נהיגה תחת השפעת סמים אינן נפוצות בכבישי ישראל כפי שנפוצות הבדיקות לנהיגה בשכרות. שנית, בשל העובדה שנטילת סמים מסוכנים אסורה לפי פקודת הסמים המסוכנים גם ללא קשר לנהיגה, נוטים בתי המשפט להחמיר את מידת הענישה בבואם לדון בעבירת נהיגה תחת השפעת סמים.
חשוב לזכור כי עוד בשונה מנהיגה תחת השפעת אלכוהול, המחוקק לא קבע רף מינימאלי לצריכת סמים ההופך את הנהיגה תחת השפעתם לעבירה, והגדיר שיכור כ"כל אדם אשר בגופו מצוי סם או תוצרי פירוק של סם".
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה
שירות מבחן הוקם כחלק מראייה שיקומית-טיפולית עבור אוכלוסיית העוברים על החוק. הוא מעניק לשופטים נקודת מבט נוספת ורחבה יותר על אותו אדם אשר עומד לדין. קציני המבחן, אשר הינם עובדים סוציאליים במקצועם, בוחנים את האדם בכמה רבדים, כל זאת, במטרה לתת הערכה כמה שיותר כוללת ורחבה. בסופה של אותה הערכה, נכתבת בתסקיר התרשמות והמלצה. ההמלצה יכולה להיות טיפול ושיקום.
נאשם המופנה אל שירות המבחן עליו להביע נזקקות טיפולית לבעיה הקיימת אצלו. יכול ותהיה נזקקות לטיפול בתחום ההתמכרויות (על כל רבדיו), טיפול באלימות, טיפול בשליטה על כעסים וכו'. קצין המבחן צריך להתרשם כי השינוי בעמדותיו של הנאשם נובע מתוך הכרה אמיתית בצורך טיפולי, ולא מאימת הדין.
ככל ששרות המבחן יתרשם לטובה מהנאשם והנאשם אכן ישולב בהליך טיפולי, יעלה בידי הסנגור לטעון בשלב הטיעונים לעונש לסטות ממתחם הענישה ההולם משיקולי שיקום.
בשלב הטיעונים לעונש, יש להניח בפני בית המשפט תשתית כלשהי המצביעה על אפשרות שיקום, וזאת בין היתר באמצעות שירות המבחן שצריך להביע כי התרשם מהנאשם שהפיק תועלת מהליך טיפולי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
באופן כללי קיימים בשיטת המשפט הישראלי שני נטלי הוכחה: האחד – נטל ההוכחה במשפט הפלילי, המחייב שכנוע מעבר לכל ספק סביר, והשני – נטל ההוכחה במשפט האזרחי, המסתפק ברמת שכנוע בדרגת הטיית מאזן ההסתברות.
במשפט הפלילי
עקרון יסוד במשפט הפלילי הוא כי נדרשת מהתביעה מידת הוכחה כדי שכנועו של בית המשפט מעבר לכל ספק סביר בדבר אשמתו של נאשם על מנת להרשיעו.
אמת המידה המחמירה, לפיה אין הרשעה בפלילים אלא אם כן יש ראיות לאשמה שמידתן מעבר לכל ספק סביר, נובעת מחומרתה היתרה של ההרשעה בפלילים, המלווה בענישה קשה ובתיוג חברתי שלילי לאורך שנים.
מהו "הספק הסביר" וכיצד יש לתרגם מושג מופשט זה לאמת מידה מוחשית ובהירה, אשר תוכל להנחות את בית המשפט?
במהלך המאה ה- 19 השתרש הסטנדרט של "מעבר לכל ספק סביר", כרף ההוכחה הנדרש לשם הרשעה בפלילים. המלומדים מצביעים על כך שאז ניסו להתוות דרך ביניים בין חתירה לאמת מוחלטת נעדרת כל ספק לבין הסתפקות באמת מוצקה המבוססת על חושיו המוגבלים של אדם.
אף בפסק הדין דמיאניוק, בית המשפט מגיע לכלל מסקנה, כי הוכחת האשמה בפלילים אינה צריכה להיות במידה של וודאות מוחלטת, כי אם במידה הקרובה מאוד לוודאות.
ה"ספק הסביר" הוא ספק שניתן להסבירו, ספק באשר לאשמתו של הנאשם נוכח קיומה של אפשרות בת אחיזה הגיונית במציאות, כי הנאשם לא ביצע את העבירות המיוחסות לו. על מנת להוכיח את אשמת הנאשם במידה הקרובה מאוד לוודאות, יש להתגבר על ספק זה.
במישור האזרחי
המשפט מבדיל היטב וקובע כללים שונים לגבי החובות ומהותם בין המשפט האזרחי למשפט הפלילי. בשונה מהמשפט הפלילי, במישור האזרחי - חיוב או זיכוי בדין הוא רק על פי נטיית מאזן ההסתברויות לטובת צד אחד. מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן, ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו במשקל של למעלה מחמישים אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977, קובע את המתווה, הכללים והשיקולים אליהם יידרש בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של מי שנמצא אשם בהכרעת הדין. על פי סעיף 40 רבתי לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע מתחם של ענישה בגין העבירה או העבירות בהן הורשע הנאשם, לאחר שבית המשפט קבע מתחם ענישה עליו לגזור את העונש בתוך המתחם שנקבע. או לחילופין, לסטות ממנו בשל שיקולים מיוחדים.
לבית המשפט ישנה הסמכות לסטות לחומרה, כלומר להחמיר בעונשו של הנאשם אף מעבר למתחם הענישה, או לסטות מהמתחם לקולה, כלומר להקל בעונשו של הנאשם.
בנסיבות בהן עולה הצורך להגן על האינטרס הציבורי רשאי בית המשפט לסטות לחומרה ממתחם הענישה. במקרים אלו יש להוכיח חשש ממשי שהנאשם ישוב לבצע את העבירות בגינן הוא מואשם או שיש לו עבר פלילי כבד באותן עבירות בהן הוא מואשם. עם זאת, המחוקק סייג את כלל זה וקבע שאין לסטות באופן ניכר ממתחם הענישה שנקבע.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977, קובע את המתווה, הכללים והשיקולים אליהם יידרש בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של מי שנמצא אשם בהכרעת הדין. על פי סעיף 40 רבתי לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע מתחם של ענישה בגין העבירה או העבירות בהן הורשע הנאשם, לאחר שבית המשפט קבע מתחם ענישה עליו לגזור את העונש בתוך המתחם שנקבע. או לחילופין, לסטות ממנו בשל שיקולים מיוחדים.
בסעיף 40 לחוק העונשין, נקבעו גם העקרונות המנחים בענישה וכן השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את מתחם הענישה מחד וכן שיקולים לקביעת עונשו של הנאשם בתחום המתחם העונשי שנקבע (האם יגזר עונשו של הנאשם ברף העליון או התחתון של המתחם שנקבע).
על פי הסעיף לבית המשפט ישנה הסמכות לסטות לחומרה, כלומר להחמיר בעונשו של הנאשם אף מעבר למתחם הענישה, או לסטות מהמתחם לקולה, כלומר להקל בעונשו של הנאשם, לרוב הסטייה לקולה ממתחם הענישה תעשה בשל שיקולי שיקום של הנאשם במידה וסבור בית המשפט על פי המלצתו של שירות המבחן שלנאשם קיים אופק שיקומי והתסקיר בעינינו הראה שהנאשם משתף פעולה והוא מתאים להליך שיקומי. שיקול נוסף לסטייה ממתחם הענישה לקולה, הינו בקרים בהם מסוכנותו של הנאשם נמוכה על פי התסקיר, ובמקרים בהם פגיעת הענישה במשפחתו של הנאשם היא קשה, הנאשם משתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, התנהגותו חיוביות ויש לו עבר פלילי נקי.
עבירת יידוי אבנים והענישה בגינה מעוגנות בסעיף 332 לחוק העונשין. יידוי אבנים יכול להתבצע על ידי יחיד או על ידי קבוצה, תוך ניסיון לפגיעה פיזית בבני אדם או בכלי רכב והעונש המירבי בגין ביצוע עבירה זו הוא עד 20 שנה.
עד לתיקון החקיקה שבוצע בשנת 2015, בתי המשפט נהגו לפסוק ענישה שבין שנה לשנתיים למיידי אבנים ואף פחות מכך, בעיקר בשל הקושי של התביעה להוכיח כוונה לפגיעה (ראו: ע"פ 411/09 אבראהים גדיר נ' מ"י, ע"פ 1713/11 מחמד אבו דבוס נ' מ"י וע"פ 1777/11 פלוני נ' מ"י).
בחלוף השנים, יידויי האבנים התגברו ורמת הענישה נותרה מקלה למדי על כן, הממשלה נקטה בחקיקת תיקון לחוק אשר יביא להחמרה בענישה, גם אם לא הוכחה כוונה לפגיעה. התיקון כאמור, אושר בכנסת ביולי 2015.
מרבית מיידי האבנים שנתפסים ומובאים לדין הם קטינים וככאלה, בית המשפט משתדל להימנע מהרשעה וגזירת מאסר בפועל. יחד עם זאת, לעיתים נדירות ובמקרים מתאימים בית המשפט ירשיע מי שנאשם ביידוי אבנים, בעבירת רצח.
בשנת 2013, ואאל אל ערג'ה (לשעבר איש במנגנוני הביטחון הפלסטינים) יידה אבנים לעבר כביש 60 ורצח את אשר פלמר ובנו הקטן. הוא נתפס והודה בחקירתו במעשים שיוחסו לו, אך טען כי לא התכוון להרוג. העניין הגיע להכרעת בית המשפט הצבאי במחנה עופר אשר הרשיע אותו בשורה ארוכה של ניסיונות רצח ביחס למקרים בהם השליך אבנים באותה שיטה. על אף שמדובר בהכרעת דין יוצאת דופן, בית המשפט הצבאי קבע כי לא כל זריקת אבן תיחשב לניסיון רצח.
בשנת 2015, כמענה נוסף לסוגייה זו, הכנסת אישרה בהוראת שעה, הצעת חוק להטלת עונשי מינימום על מיידי אבנים המאפשרת בין היתר, שלילת קצבאות ביטוח לאומי ממי שיידה אבנים ומהורים לקטינים שיידו אבנים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
עונש מוות היא צורת הענישה החמורה ביותר שניתן להטיל על מבצע עבירה. במדינת ישראל ובמערכת המשפט הישראלית קדושת החיים היא ערך עליון לכן, מדינת ישראל מימשה את עונש המוות רק פעמיים. לעומת זאת, ב-30 שנות המנדט הבריטי העונש מומש יותר מ-150 פעמים. למעשה, בתקופת המנדט הבריטי עונש מוות היה עונש חובה על עבירת הרצח.
הצעת "חוק ביטול עונש מוות" הועלתה על ידי ממשלת ישראל בפעם הראשונה בשנת 1949. במקור, ביטול עונש המוות לא היה גורף ונותר על כנו ביחס לעבירת הבגידה שנעברה בשעת חירום. שנה לאחר מכן, הונח החוק על שולחן הכנסת ובשנת 1954 חוקקה הכנסת את החוק לתיקון דיני העונשין (ביטול עונש מוות על רצח), התשי"ד-1954. בנימוקי ביטול עונש המוות דובר על המסורת היהודית, על שיקולי מוסר ועל ההרתעה המועטה שבעונש.
עד לביטול עונש המוות עוכבו ביצועם של גזרי-דין שהשיטו עונש מוות שהוטל בזמנו על פחות מ-10 מורשעים.
ניתן לראות את הלך הרוח של קדושת החיים גם בכל הנוגע לפרוצדורה של דיונים על עבירות שעונשן עונש מוות. כיום, עבירות שעונשן עונש מוות יידונו בבית המשפט במחוזי בהרכב של שלושה שופטים שאחד מהם הוא שופט של בית המשפט העליון. העבירות בגינן בית המשפט יוכל להטיל עונש מוות הן: בגידה במדינת ישראל, פגיעה בריבונות, חרחור מלחמה, סיוע לאויב במלחמה ועבירות לפי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
שיקולי הענישה בבית המשפט לנוער אינם דומים לשיקולי הענישה בעניינם של בגירים כאשר במקרה של נאשמים קטינים, נקודת המוצא הנה שיקום אפשרי, ומיצוי דרכי טיפול. זאת, כאשר מאסר הינו האופציה האחרונה הנגזרת רק במקרים חמורים ביותר המצדיקים זאת.
בית המשפט יכול לקבוע בשלב הכרעת הדין כי הקטין לא ביצע את העבירה ולפיכך לזכותו, או לקבוע כי הקטין ביצע את העבירה המיוחסת לו. עם זאת, בית משפט לנוער לעולם אינו מרשיע בטרם קבלת תסקיר שירות המבחן. לכן, ככל שנקבע כי הקטין ביצע את העבירה, על בית המשפט לשלוח את הקטין לתסקיר שירות המבחן, ורק לאחר מכן, על בסיס התסקיר שהתקבל, יכול בית המשפט לקבוע האם להרשיע את הנאשם ולגזור את דינו; לצוות על אחד או יותר מאמצעי הטיפול הקבועים בחוק; או לפטור את הקטין ללא צו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בייצוג קטינים
עקרון האחידות בענישה מהווה אחד השיקולים העיקריים אותם צריך השופט לקחת בחשבון בבואו לגזור את דין הנאשם. האחידות הנשאפת בענישה היא איננה אחידות מכאנית פורמליסטית, אלא אחידות עניינית מהותית הנגזרת מעקרון שוויון הנאשמים בפני החוק, החותרת לכך שבמקום בו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי, במידת האפשר, בעונש דומה שיוטל עליהם.
עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים.
תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את עיקרון ההלימה כעיקרון המנחה במלאכת גזירת העונש, ולפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. במקרה של מבצעים בצוותא מידת האשם של כלל הנאשמים אינה בהכרח זהה כאשר קיים שוני בחלקם בביצוע. בקביעת מתחמי ענישה בית המשפט מתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות לביצועה. נסיבות אלה עשויות להשתנות בין נאשם אחד למשנהו, ומשכך גם כאשר מדובר במבצעים בצוותא, אין הכרח כי ישמר יחס מוגדר מראש של הלימה בין מתחם אחד לאחר.
הענישה היא לעולם אינדיבידואלית ונגזרת מהנסיבות הקונקרטיות והשיקולים הפרטניים בכל מקרה לגופו, ומשכך יתכן כי נאשמים בכתב אישום אחד שהורשעו בגין מעשים דומים, יישאו בתוצאות עונשיות שונות. הענישה האינדיבידואלית מתחייבת אף מעקרון אחידות הענישה. ואולם אין עקרון זה קובע, א פריורי, כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות. לכן, במקרים שבהם יש - שוני מהותי בנסיבות העבירה או בנסיבות האישיות של הנאשם, יש ליתן לכך ביטוי בגזירת העונש, אך אין מדובר בכלל "מתמטי".
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
פריצה לרכב או גניבת רכב הן עבירות רכוש שהפכו עם השנים למכת מדינה.
לסעיף 413 בחוק העונשין יש תתי-סעיפים המגדירים עבירות שונות הקשורות ברכב, למשל:
גניבת רכב (ס' 413ב(א))- הגונב רכב, דינו מאסר שבע שנים.
נטילת רכב ללא רשות מבעליו (ס' 413ב(ב)) - הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה כל אחד מאלה על-ידי אחר, דינו כדין גונב רכב.
עבירות אלה הן עבירות התנהגותיות כלומר, שלא נדרשת תוצאה מסוימת על מנת לבסס הרשעה אך על התביעה להוכיח יסוד נפשי של "כוונה" - שעובר העבירה התכוון לשלול את הרכב מבעליו שלילת קבע. בהשוואה לכך, בעבירת שבל"ר הוכחת ה"כוונה" של מבצע עבירה היא אחרת - שימוש ללא רשות והחזרת הרכב לבעליו או נטישתו במקום אחר. כלומר, לא מדובר בשלילת קבע של הרכב כמו בעבירת הגניבה אלא בשלילה "זמנית".
פריצה או התפרצות לרכב (ס' 413ו)- מי שפורץ רכב או מתפרץ לרכב, דינו מאסר שלוש שנים.
נוסף על כך, ישנם סעיפים המתייחסים לעבירות שלא נעשות במישרין כלפי כלי הרכב:
גניבה או זיוף מסמך הקשור לרכב (ס' 413ח)- הגונב או מזייף מסמך או משתמש במסמך במרמה, כאשר -
המסמך קשור לבעלות, לחזקה או לשימוש ברכב; או המעשה נעשה כדי לבצע או להקל על ביצוע עבירה לפי סימן זה, דינו מאסר חמש שנים.
שינוי זהות הרכב או חלק שלו (ס' 413ט)- המזייף או מטשטש סימני זיהוי של רכב, או של חלק של רכב, או עושה מעשה המקשה על זיהוים, דינו מאסר שבע שנים.
החזקת כלי פריצה (ס' 413ז)- מי שנמצא ברשותו מכשיר המשמש לשם פריצה לרכב ואין לו הסבר סביר לכך, דינו מאסר שלוש שנים.
מדובר ברשימה ארוכה של עבירות רכוש הקשורות בכלי רכב ועונש המאסר בצידן יכול לנוע בין 3-10 שנים מאסר בפועל. כמו כן, החוק מאפשר לבית המשפט להשית, על מי שהורשע בגין אחת מהעבירות הנ"ל, עונש נלווה לעונש המאסר - פסילה מהחזקת רישיון רכב או נהיגה, לתקופה שבית המשפט יקבע (סעיף 413יב לחוק).
בשנים האחרונות, בית המשפט מחמירים בענישה למי שהורשע בעבירות אלו על מנת להרתיע. למשל, בע"פ 71716-06 מדובר היה על שני נאשמים שהיו חברים בכנופיית גונבי רכבים. בית משפט השלום בראשל"צ הרשיע אותם וגזר עליהם עונשי מאסר הנעים בין 10 חודשים ל-6 שנים בכלא. גם המדינה וגם הנאשמים ערערו על גזר הדין למחוזי. המחוזי קיבל את עמדת המדינה כי מדובר בעבירה המחייבת ענישה כבדה בשל היותה "מכת מדינה" וכי ענישה מקלה מהווה פרס לעבריינים ועידוד להמשך ביצוע עבירות. לבסוף המחוזי החליט להחמיר את הענישה כלפי הנאשמים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
הוראות אלו מעוגנת בסעיפים 86 ו-87 לחוק סדר הדין הפלילי.
במידה והאישומים אשר מופיעים בכתב האישום מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות - ניתן לצרפם לכדי כתב אישום אחד. כמו כן ניתן לעשות זאת גם במצב בו האישומים מבוססים על סדרה של מעשים הקשורים זה לזה עד אשר הם מהווים למעשה מסכת אירועים אחת.
ניתן לצרף לכדי כתב אישום אחד גם כמה נאשמים במידה וכל אחד מהם היה צד לעבירה שבכתב האישום בין כשותף ובין בדרך אחרת או במצב בו האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים מסכת אירועים אחת.
דרך זו נועדה להגשים שתי מטרות עיקריות. האחת יעילות דיונית המושגת בניהול הליך אחד ובשמיעת העדים פעם אחת, והשנייה נועדה להשיג צדק מהותי בכך שמתקיימת הערכה אחידה של הראיות ומהימנות העדים על ידי אותו בית משפט ועל כן באפשרותו של בית המשפט לקבוע מדרג ענישה על פי חלקו של כל נאשם במכלול המעשים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
קוקאין הוא סם המופק מעלי צמח הקוקה אשר גדל בעיקר בדרום אמריקה. הקוקאין משמש ברפואה בעיקר להרדמה בניתוחי עיינים אף וגרון.
הקוקאין הוא סם פסיכואקטיבי וממכר, הפצתו, החזקתו וצריכתו אסורות על פי פקודת הסמים המסוכנים[נוסח חדש] תשל"ג-1973. השפעותיו של הסם כוללות המרצה של מערכת העצבים המרכזית, דיכוי התאבון ותחושת אופוריה ומרץ. בנוסף לכך הקוקאין מחולל אפקט של הרדמה מקומית. הקוקאין נחשב סם לעשירים בשל מחירו הגבוה, על פי הערכות גרם אחד של קוקאין נמכר ברחוב במחיר שנע בין 500 ל-700 ש"ח.
בתי המשפט בישראל מתייחסים לקוקאין כ"סם קשה" בניגוד לסמים כמו קאנביס וחשיש אשר נחשבים ל"סמים קלים", על כן הרשעה בעבירות סמים כמו החזקה, סחר, תיווך ועוד תגרור אחריה ענישה מחמירה ביותר במידה ומדובר בקוקאין. כמו כן חשוב לציין, כי על פי פקודת הסמים ברגע שאדם נתפס עם מעל ל-0.3 גרם קוקאין חזקה שמדובר בהחזקה שלא לצורך שימוש עצמי.
בחוק העונשין, תשל"ז-1977 קיימת הבחנה בין עבירת שוד "רגילה" לבין עבירת שוד בנסיבות מחמירות. שוד בנסיבות מחמירות נקרא גם "שוד מזויין". סעיף 402 (ב) לחוק קובע כי שוד בנסיבות מחמירות ייחשב לכזה בהתקיימותן של אחת משלושת הנסיבות הבאות :
א. במידה ובמהלך השוד נעשה שימוש בכלי נשק חם או קר אשר יכול לסכן או לפגוע באדם. אדם יכול להיות מואשם בשוד בנסיבות מחמירות גם אם הנשק היה אצל שותפו לשוד.
ב. במהלך השוד נפגע אדם כתוצאה מהפעילות האלימה.
ג. בשוד השתתפו כמה אנשים ביחד.
הענישה אשר מוטלת על נאשמים בשוד בנסיבות מחמירות היא קשה ועשויה להגיע עד ל-20 שנות מאסר בפועל.
חשוב לציין כי יש לתת את הדעת לחשש מפני הרחבת יתר של סעיף הנסיבות המחמירות על מנת שלא יבלע בחובו את עבירת היסוד של השוד הרגיל ובכך גם ייפגע בעקרון המידתיות שבענישה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות אלימות
ענישה בישראל בגין עבירות תנועה נעשית במספר דרכים וביניהן, נקודות, קנסות והחרמת רכבים. על פי שיטת הנקודות, אשר מנוהלת על ידי משרד התחבורה, עבירות תנועה חמורות ובינוניות כוללות נקודות אשר קבועות בהתאם לחומרת העבירה. למשל, הובלת מטען שלא בבטיחות תגרור אחריה 4 נקודות, בעוד עבירה בגין נהיגה בשכרות או בזמן פסילה תגרור אחריה 10 נקודות.
נקודות אלו מצטברות מיום העבירה ונמחקות לאחר 24 חודשים, כאשר נהג אשר בתוך שנתיים צבר 12 נקודות, צריך להשתתף בקורס נהיגה נכונה; נהג אשר צבר בתוך שנתיים 22 נקודות, תוארך תקופת המחיקה עבורו בשנתיים נוספות וכשיצבור הנהג 24 נקודות, יישלח הוא לקורס נהיגה נכונה; נהג אשר צבר מעל 36 נקודות, רישיון הנהיגה שלו יישלל והוא יידרש לעבור תיאוריה מחדש, וצבירה נוספת של 36 נקודות תביא לשלילת רישיון הנהיגה של הנהג למשך 9 חודשים. במקרה האחרון, חידוש הרישיון יכלול גם בדיקה רפואית, מבחן עיוני וטסט מעשי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה
שירות המבחן לנוער הוא בעצם מחלקה בתוך שירות המבחן הרגיל- למבוגרים. אך ההבדל הוא שתחילה, בשירות המבחן לנוער, עובדים סוציאליים שעברו הכשרה ספציפית ומיוחדות בטיפול בנוער, ובפרט בנוער עבריין. בנוסף, שירות המבחן לנוער פועל באופן הדוק עם בתי המשפט לנוער, שכן בניגוד לשירות המבחן למבוגרים, שירות המבחן לנוער מלווה את הליך המעצר והמשפט כבר בראשיתו. דהיינו, עוד בשלב החקירה קצין מבחן לנוער מעורב במתן סיוע לקטין, ומעניק גם חוות דעת לקצין המשטרה בעת צורך.
בשלב המשפט, לקצין המבחן תפקיד חשוב מאוד כאשר מדובר בקטינים, שכן תפקידו הוא לא רק להמליץ על ענישה ראויה או חלופת מעצר, אלא לפתח בעבור הקטין תוכנית שיקומית מלאה, כדי למנוע ממנו חלילה לחזור לפשע.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בייצוג קטינים
תא בידוד הוא חדר אליו מכניסים אסירים על מנת למנוע מהם מגע אנושי (למעט אנשי צוות ורפואה).
צורת ענישה של הכנסת אסיר לתא בידוד נחשבת לצורת הענישה מבין הקשות בכלא.
תא בידוד ברוב המקרים הוא תא קטן ללא חלונות שלרוב נמצא בצינוק (כלומר, מתחת לקרקע) שבו שמים את האסיר על מנת לבודד אותו משאר אוכלוסיית האסירים שבכלא ושם מבלה האסיר רוב הזמן עד תום תקופת הענישה. לאחר תקופת הענישה הספציפית שבגינה הוכנס האסיר לבידוד, הוא יחזור להשתלב עם שאר הכלואים בבית הסוהר.
במקומות מסוימים, בידוד נחשב לענישה מוגזמת ואך אכזרית, בעיקר בשל ההשפעה שיש לענישה מסוג זה, על ממבו הנפשי של האסיר. לעומת זאת, יש הטוענים כי מדובר בכלי יעיל לבידוד אסירים המסוכנים לעצמם ולשאר אוכלוסיית הכלואים.
לעיתים, השימוש בתא בידוד יעשה לשם הגנה על האסיר המבודד מסכנה הנשקפת לו מחבריו. כלומר, מעין מעצר הגנתי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
תיקון 113 לחוק העונשין מתייחס לשלב גזר הדין - השלב שבו על בית המשפט לשקול את השיקולים הרלוונטים בטרם יגזור את עונשו של הנאשם.
סעיף 40 א לחוק העונשין, הנושא את הכותרת "מטרה", קובע כדלקמן: "מטרתו של סימן זה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה".
במרכזו של תיקון מס' 113 עומדות ארבע מטרות:
מטרה ראשונה - קביעת העקרונות והשיקולים המנחים בענישה – העקרונות שבמרכז החקיקה הם: גמול, שיקום, הגנה על שלום הציבור והרתעה (אישית וכללית). החוק מעגן את שיקולי הענישה שהיו מקובלים בפסיקה הישראלית שנים רבות.
מטרה שניה - קביעת המשקל היחסי שיש לתת לכל אחד מן העקרונות והשיקולים – החוק אינו מסתפק בעיגון עקרונות הענישה, אלא קובע גם את משקלם היחסי של העקרונות ויוצר מדרג היררכי ביניהם. משקלם הנבדל של העקרונות בא לידי ביטוי באופן שבו בית המשפט נדרש להפעילם וביחס ביניהם.
מטרה שלישית - קביעת מתחם עונש הולם לעבירה – בליבת תיקון מס' 113 עומדת ההבחנה בין מתחם ענישה הולם לעבירה לבין העונש המתאים למבצעה. קביעת מתחם עונש הולם לעבירה, משמעה קביעה נורמטיבית- ערכית מצד בית המשפט של העונש המתאים לעבירה, בנסיבות ביצועה, ובהתעלם מנסיבותיו האישיות של מבצעה. את המתחם יש לקבוע לפי עקרון ההלימה ובמסגרתו, יש להביא בחשבון את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ואת מידת הפגיעה בו, את מדיניות הענישה הנהוגה וכן את הנסיבות הקשורות לביצועה של העבירה.
מטרה רביעית - קביעת העונש המתאים לנאשם בנסיבות המקרה – במטרה זו בא לידי ביטוי עקרון האינדיבידואליזציה בענישה. המחוקק ביקש להתרחק מהתפיסה של שוויון פורמלי, המדגישה את ההתאמה בין חומרת העבירה למידת בעונש, ובחר לחזק את התפיסה של שוויון מהותי אשר מביאה בחשבון גם את הנסיבות האישיות של הנאשם שאינן קשורות לביצוע העבירה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי