מילון מונחים פלילי
תוצאות חיפוש עבור "הארכת מעצר"
הארכת מעצר היא כשמה, הארכת תקופת מעצרו של עצור שכבר נמצא במעצר. המשפט הפלילי בישראל מונה מספר סוגי מעצרים: מעצר ימים; מעצר לצרכי חקירה; מעצר עד תום הליכים, ועוד. הארכת מעצר רלוונטית לכל אחד מסוגי המעצר הללו, שכל אחד מהם ניתן להאריך בכפוף לתנאים המנויים בחוק.
בשלבי המעצר הראשוניים, לדוגמא מעצר ימים - מעצר לצרכי חקירה, תתבקש הארכת מעצרו של עצור על בסיס נסיבות כמו חשש משיבוש הליכי משפט או חקירה, מסוכנות לציבור, פגיעה אפשרית בביטחון המדינה, צורך בבדיקה פסיכיאטרית, ועוד.
במקרים אחרים, כאשר הוחלט על מעצר עד תום ההליכים בעניינו של נאשם מסוים, עשויה להתבקש הארכת מעצר נוספת בתום תשעה חודשים, שזו המגבלה בחוק, במידה ועדיין לא ניתן פסק דין.
ברוב המוחלט של המקרים נדרשת החלטה של בית משפט לשם הארכת מעצר, וזאת למעט חריגים מעטים המצריכים קבלת החלטות דחופות של בכירים בגוף החוקר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
כאשר מתבצעת עבירה פלילית, והמשטרה עוצרת חשוד בביצוע עבירה, יש לה סמכות לעצור את אותו החשוד למשך 24 שעות. מדובר בתקופה קצרה יחסית שבה לא תמיד היא יכולה להשלים את כל הליכי החקירה, ומנגד היא לא תמיד יכולה לשחרר את החשוד מחשש לפגיעה בשלום הציבור או מחשש לפגיעה בעדים או שיבוש הליכי החקירה. לכן, בתוך 24 שעות מחויבת המשטרה לפנות לבית משפט השלום בבקשה להארכת מעצר. זהו מעצר הימים, משום שטרם הוגש כתב אישום, והמעצר עצמו נעשה לרוב מטעמים חקירתיים, ולעיתים מטעמים של מניעה וביטחון.
סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, קובע אימתי יהיה רשאי בית המשפט לעצור חשוד לפני הגשת כתב אישום. הכלל הוא שיש צורך להוכיח כי קיים חשד סביר שאותו חשוד עבר עבירה שדינה גבוה משלושה חודשי מאסר, וכן להוכיח עוד תנאים חלופים, או חשש לשיבוש הליכי חקירה או משפט או חשש שהחשוד יסכן את ביטחון הציבור או ביטחונו של אדם או צורך לסיים חקירה.
לבית המשפט יש סמכות לעצור את החשוד למשך 30 ימים סך הכל, אך לא יותר מ- 15 ימים בכל פעם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
לאחר הגעת החשוד לתחנת המשטרה וחקירתו באזהרה. על הקצין הממונה להחליט כיצד להמשיך לטפל בחשוד.
חוק המעצרים מקנה לקצין הממונה שתי אפשרויות:
- לעצור את החשוד ל-24 שעות ללא צו מעצר אשר בתומם יש להביא את החשוד בפני בית המשפט. בית המשפט יחליט האם יש צורך בהארכת מעצר או האם יש לשחרר את החשוד בתנאים מגבילים.
- שחרור החשוד בערבות בתנאי שהחשוד יתייצב לחקירה או למשפט בכל עת שיתבקש לכך וימנע משיבוש הליכי החקירה והמשפט.
נוסף על הערובה, חוק המעצרים מפרט את התנאים המגבילים אשר קצין ממונה רשאי להטיל על חשוד לצורך הבטחת התייצבותו:
- חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה.
- איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון, לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים.
- איסור כניסה לאזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע, לתקופה שלא תעלה על 15 ימים.
- איסור לקיים קשר או להיפגש עם מי שיקבע, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים.
- חובת מגורים או הימצאות באזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע, לתקופה שלא תעלה על 15 ימים.
- חובה להתייצב בתחנת המשטרה במועדים שיקבע.
- איסור יציאה ממקום המגורים במשך כל שעות היממה או חלק ממנה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים.
- הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות.
יש לציין כי שחרור בתנאים מגבילים על ידי קצין ממונה יהיה בתנאי שהחשוד הסכים לכך. זאת להבדיל משחרור בתנאים על ידי בית המשפט, שאינו זקוק להסכמת החשוד כדי להטיל תנאי ואינו מוגבל בהקצבת זמן לכל תנאי. לכן, ככל שהחשוד סרב לתנאים של הקצין הממונה, הם יקבעו על ידי בית המשפט.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים