מילון מונחים פלילי

שלב החקירה הנגדית הוא אחד משיאיו של כל הליך משפטי שנחקרים במהלכו עדים. לאחר שהעד נחקר על ידי עורך הדין שלו בחקירה ראשית, קם מספסלו עורך הדין של הצד שכנגד ואט אט מנסה למוטט את גרסתו של העד, לחשוף את חוסר אמינותו, להוציא מהעד הודאות שיתמכו בגרסת לקוחו ולהציג את מארג הראיות שאמור להוביל לחשיפת האמת.

שלב החקירה הנגדית הוא מאבק מוחות בין העורך דין החוקר לבין העד, ועורך דין מקצועי אמור להכין את עצמו לכל תשובה אפשרית של העד ולדעת לאיזה כיוון להוביל את החקירה בהתאם לאותה תשובה. לא תמיד זה קורה. לעתים החקירה הנגדית מפתיעה את עורך הדין ונהפכת לחרב פיפיות שמזיקה ללקוח.

לחקירה הנגדית, שני תפקידים מרכזיים: להביא בפני בית המשפט את כל המידע הרלוונטי לגרסתך, שלא עלה בחקירה הראשית של העד של הצד שכנגד, ולהעמיד את גרסת העד במבחן האמת.

וויתור על החקירה הנגדית

לאחר שעורך הדין חקר את העד מטעמו בחקירה ראשית (לרוב הדבר מקובל בהליכים פליליים. בהליכים אזרחיים מוגש בדרך כלל תצהיר עדות מטעם העד, שמחליף את החקירה הראשית), רשאי עורך הדין של הצד השני לוותר על חקירה נגדית. במקרה כזה תסתיים העדות והעד יירד מדוכן העדים.

על עורך הדין לשקול היטב אם רצוי בנסיבות העניין לערוך חקירה נגדית. אם החקירה הראשית לא הזיקה לעניין, או אף הועילה, יש לשקול את הטעם בקיום חקירה נגדית. ברוב הדיונים מטרת החקירה הנגדית היא לא להרוס לגמרי את כל העדות, אלא לגרוע מכוחה ומכוח תוצאותיה.

תקיפת אמינות העד

השלב שבו הסנגור מנסה לתקוף את אמינות העד נחשב השלב הרגיש ביותר במהלך החקירה הנגדית, וכולל חדירה לעברו של העד, לאורחות חייו, לעיסוקו ולהרשעותיו הקודמות. הרשעות קודמות, יש להזכיר, אי אפשר להציג בחקירה הנגדית לגבי הנאשם עצמו, אבל ניתן להציג בנוגע לעד.

יש לזכור, לפי כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, חקירה נגדית חייבת להיעשות בהגינות. על כן, אסור לחקור עד בצורה שתעליב אותו, תפחיד אותו, תבייש אותו או תגרום להטעיית בית המשפט.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

בהליך פלילי כל צד מעיד את עדיו בחקירה ראשית, כאשר המאפיין את החקירה הוא האיסור לשאול שאלות מדריכות (שאלות שהתשובה עליהן היא כן או לא) והמטרה היא לשאול שאלות פתוחות יותר, כך שגרסת העד נשמעת ללא הפרעות כמעט.

בהליך הפלילי, יש אפשרות כי הצדדים יסכימו להגשת מזכר או עדות עד התביעה מבלי שהעד יצטרך להיחקר בחקירה ראשית ואז נותר למעשה רק לחקור אותו בחקירה נגדית.

חקירה ראשית היא לעיתים חקירה "משעממת". אין דרמות, אבל צריך לבדוק שכל הפרטים נכנסים פנימה, שכן תפקידה של החקירה הראשית הוא לדאוג שהעד ימסור בעל פה את כל העובדות שקיימות בעדותו בכתב.

מטרת החקירה הראשית:

1. הצגת המידע הרלוונטי שברשות העד בלשונו ובסגנונו.

2. הוכחת יסודות העבירה/התשתית העובדתית.

3. הוכחת האשמה.

הכללים העיקריים בחקירה ראשית :

1. לא ניתן להציג שאלות מדריכות (המרמזות על התשובה, כן/לא). ההתנגדות להדרכה הרעיון שלה שאי אפשר לשים לעד מילים בפה, העד צריך לענות באופן עצמאי.

2. עדות מהזיכרון (ניתן לרענן את הזיכרון, פוגע בעדות).

3. לא ניתן לעיין במסמכים (אלא במסגרת רענון זיכרון).

4. העדות מוגבלת לרישומים כתובים.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

מרגע שהוגש כנגד אדם כתב אישום, יש מספר אפשרויות שעומדות בפניו.

אפשרות נפוצה היא סיום התיק בהסדר טיעון. משמעות הדבר היא הגעה להסכמה עם התביעה לפיה הנאשם יודה בעובדות כתב אישום מתוקן, כשלעתים כולל ההסדר גם הסכמה לעניין העונש.

אפשרות אחרת היא "ניהול התיק". זה המצב כשהנאשם מכחיש את המיוחס לו בכתב האישום, או לחלופין טוען כי העובדות המתוארות נכונות, אך לא מגבשות את העבירה בה הוא מואשם – כלומר מגבשות עבירה בעלת חומרה פחותה, או לא מגבשות עבירה כלל.

"ניהול התיק" נקרא גם "שמיעת ראיות" או "שלב ההוכחות", והמשמעות היא שבית המשפט לא מרשיע את הנאשם על פי הודאתו בכתב האישום, אלא שומע ובוחן את הראיות בתיק – ואז מכריע את דינו של הנאשם ומורה על זיכוי או הרשעה, ולעתים מורה על הרשעה בעבירה פחותה מזו בה הואשם, במידה ונתגלו נסיבות המצדיקות זאת.

ניהול התיק מתנהל באופן הבא:

השלב הראשון הוא שלב ה"הקראה", בו כתב האישום מוקרא לנאשם, והוא משיב אם הוא מכחיש או מודה באמור. אם הכחיש - יתחיל "שלב ההוכחות". ראשית מציגה התביעה את ראיותיה, כשלנאשם יש זכות לחקור בחקירה נגדית את עדי התביעה במטרה לסתור את טענותיה. כבר בסיום השלב הזה יכול לטעון הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה", שמשמעה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו אפילו לכאורה, באמצעות הראיות שהציגה.

לא נטענה טענת "אין להשיב לאשמה", או שנטענה ונדחתה על ידי בית המשפט – תציג ההגנה את ראיותיה, כשגם כאן לתביעה זכות לחקור בחקירה נגדית את עדי ההגנה. בשלב הבא יתכנו חקירות חוזרות או הבאת עדים נוספים באישור בית המשפט או ביוזמתו. לאחר מכן יסכמו הצדדים את טענותיהם, ובית המשפט יכריע את דינו של הנאשם, ואם הורשע - יגזור את דינו. 

בפסיקה נקבעה הלכה לפיה אדם הבוחר להכחיש את המיוחס לו ולנהל את התיק, ולבסוף מורשע בעבירות שיוחסו לו – לא תיזקף לחובתו העובדה שבחר לנהל את התיק, במסגרת השיקולים לעונש.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

כאשר אחד הצדדים מזמין עד למתן עדות בבית המשפט, הוא עושה זאת על מנת לתמוך ולהוכיח את גרסתו בפני בית המשפט. אך מה קורה כאשר העד שהוזמן לא עומד בציפיות ומשנה את עדותו ובכך למעשה, גורם נזק לבעל הדין שהזמין אותו?

באותו רגע, בעל הדין שהזמין את העד יפנה לבית משפט בבקשה להכריז עליו כעד עוין ובתוך כך, ישכנע את בית המשפט כי העדות העוינת נעשתה בזדון ובשל מניעים פסולים וסיוע לצד שכנגד וכי יש להעדיף את העדות המוקדמת של העד, כעדות קבילה.

ברוב המקרים בתחילה, השופט יתרה בעד ויבהיר לו את משמעות קביעתו כעד עוין ואת תוצאותיה ומרגע הקביעה, ניתנת לבעל הדין שהזמינו, לחקור אותו בחקירה נגדית כאילו הוא הוזמן על ידי הצד הנגדי.

במהלך החקירה הנגדית, העד העוין יוכל לחזור לקו עדותו המוקדמת או להתמיד בעדותו העוינת. במקרה השני, בעל הדין כאמור, יבקש שבית המשפט יעדיף את עדותו המוקדמת ובית המשפט ישקול זאת בהתאם לנסיבות העניין ובדרך כלל, הפיכת העד לעד עוין מסמנת אותו גם כעד לא מהימן ואז, העדות המוקדמת מקבלת משקל כבד יותר מהעדות בבית המשפט.

עדות שהפכה לעוינת יכולה להיות גם בהליך אזרחי אך היא שכיחה יותר בהליכים פליליים. בעיקר בשל הבדלי גרסאות בין חקירת העד בתחנת המשטרה לבין עדותו בבית המשפט. הסיבות לכך יכולות להיות רבות למשל, העד מרגיש מאוים, העד טוען כי עדותו במשטרה נעשתה תחת לחץ, חשש להפללה עצמית מעל דוכן העדים ועוד.

דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד בנימין בן נתן. אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

עדות מפי השמועה היא למעשה עדות ביחס למידע שהתקבל אצל העד מאדם אחר הנוגע לאירוע מסוים, כאשר העד עצמו לא נכח באירוע ולא קלט את האירוע בחושיו שלו. כדי להמחיש, ניתן דוגמא: העד שמעון מעיד" "משה אמר לי שהמקרה שראה ארע ביום שלישי".

העיקרון המנחה בשיטות המשפט השונות היא כי יש לתת משקל נמוך לעדויות מפי השמועה ואף לא לקבלן כלל. כמו בדוגמא הנ"ל, עדותו של שמעון נובעת ממה ששמע ממשה ואין לשמעון ידיעה אישית עם האירוע שארע.

החשש העיקרי מפני קבלת עדות מפי השמועה היא בעיקר כי מוסר האימרה (במקרה הנ"ל, משה שמסר את האימרה לשמעון) אינו עד במשפט ולכן לא ניתן לקבוע האם הוא עד מהימן או לא. כמו כן, מוסר האימרה אינו חשוף לחקירה נגדית ועל כן, לא ניתן להבהיר את האימרה שמסר.

לכלל הפוסל עדות מפי השמועה ישנם חריגים גם מכוח החוק וגם מכוח הפסיקה. את החריגים ניתן חלק ל-3 קבוצות:

חריג מדומה – לנאשם ניתנת הזדמנות להסביר את האימרה או לחלוק על עצם קיומה ובכך פוחת החשש למהימנות.

חריג הכולל תחליף לחקירה נגדית – בשל אופייה של האימרה ונסיבות מסירתה ניתן לתת בה ביטחון שהיא מהימנה. למשל, אמרת קרבן מעשה אלימות שאינו עד לפי סעיף 10 לפקודת הראיות.

חריג ממשי – הראיה תתקבל בשל חשיבותה ובגלל שאין דרך אחרת להשיג אותה. למשל אמרה של עד בחקירתו הראשונית במשטרה כאשר הוא אינו נוכח במשפט עצמו (סעיך 10א(ב) לפקודת הראיות).

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

פרשת ההגנה במשפט הפלילי - נאשם אשר הוגש כנגדו כתב האישום והוא לא הודה בו ובחר לכפור בעובדות כתב האישום, ידחה בית המשפט את התיק "לשמיעת הראיות". שלב זה מתחיל כאשר התביעה מביאה את עדי התביעה הרשומים בכתב האישום במסגרת "פרשת התביעה". בסיומה של פרשת התביעה הנאשם יכול לטעון כי "אין להשיב לאשמה" או להמשיך ל"פרשת ההגנה".

סעיף 159 לחוק העונשין קובע "לא זוכה הנאשם לפי סעיף 158, רשאי הוא להביא בפני בית המשפט את ראיות ההגנה ורשאי הוא להקדים להן דברי פתיחה".

בשלב זה הנאשם יכול לבחור באם הוא מעוניין להעיד ואז יהיה ניתן לחקור אותו בחקירה נגדית. לחילופין יכול הנאשם לבחור שלא להעיד. ואולם, נאשם שבחר שלא להעיד, הימנעותו מלהעיד כשלעצמה יכולה לשמש "כחיזוק" או "כסיוע" לראיות התביעה ( למעט החריגים שקבועים בסעיף) במקרים בהם נדרשת לתביעה תוספת ראיתית מסוג "חיזוק" או "סיוע" (סעיף 162 לחסד"פ).

יש לזכור שעל פי החוק חל איסור לשאול נאשם שבחר להעיד על עברו הפלילי או הרשעותיו הקודמות אלא במקרה בו הנאשם מעיד מיוזמתו (באו ע"י הבאת ראיות) על אופיו הטוב ואז יוכל התובע לחקור אותו על כך.

לאחר שהנאשם מסיים להעיד הוא יכול להביא עדי הגנה אחרים שיעידו מטעמו.

בסיום פרשת ההגנה על הנאשם או בא כוחו להכריז "אלו עדי" ואז עוברים לסיכומי הצדדים "שלב הסיכומים". שלאחריו תינתן הכרעת הדין  בה תיקבע באם הנאשם נמצא אשם במיוחס לו או שהינו "זכאי".

כל שהנאשם נמצא זכאי המשפט מסתיים בכך. במידה ובית המשפט מוצא את הנאשם אשם בכתב האישום כולו או חלקו, עוברים הצדדים לשלב ה"טיעונים לעונש" שלאחריו יינתן "גזר הדין".

למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

לאחר הגשת כתב אישום על הנאשם להשיב לכתב האישום (שלב "ההקראה"). בשלב זה הנאשם יכול בתשובותו לכפור (לא להודות) בכתב האישום כולו או בחלקו. ככל הנוגע לאותם חלקים בכתב האישום בהם הנאשם לא הודה, מתקיים הליך של הוכחות. דהיינו, התביעה מביאה את עדיה וראיותייה על מנת להוכיח את המיוחס לנאשם בכתב האישום. שלב זה נקרא "פרשת התביעה".

סעיף 156 לחוק סדר הדין הפלילי קובע "לא הודה הנאשם בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו באישום או באחד האישומים שבכתב האישום, או שהודה ובית המשפט לא קיבל את הודייתו, תביע התביעה לפני בית המשפט את ראיותיה לעובדות שלא נתקבלה עליהן הודייה, ורשאית היא להקדים להן דברי פתיחה". 

בפרשת התביעה, מביאה התביעה את העדים אשר לדעתה יש בעדותם בכדי להביא להרשעתו של הנאשם במיוחס לו. 

ואולם, חשוב לזכור, כי התביעה לא יכולה להביא עדים אשר לא נמצאים ברשימת עדי התביעה בכתב האישום שנמסר לנאשם (נמצא בכתב האישום בחלקו התחתון). כמו כן, התביעה לא יכולה להביא עד תביעה שחומר הראיות עליו הוא מעיד לא נמסר לנאשם (או לבא כוחו) בעת שהוא העתיק/ צילם את חומר הראיות. הנאשם בעת תשובתו לכתב האישום יכול לזמן את כל עדי התביעה או לוותר על חלק מהם וזאת בהתאם לקו ההגנה שלו.

אם כן, עדי התביעה מוזמנים לעדות בבית המשפט ומעידים בזה אחר זה, בשלב הראשון העדים משיבים לשאלות התובע, כאשר הכלל המנחה הינו כי אסור לתובע לשאול "שאלות מנחות" ועל העדים להעיד מזכרונם. במקרים מסוימים, באישור ביהמ"ש, ניתן "לרענן" את זכרונם על ידי כך שמציגים להם את הדברים אשר מסרו בחקירת המשטרה. או להגיש את הודעתם במשטרה על פי "כלל הקפאת הזכירה שבעבר" (באישור ביהמ"ש).

ככל שעד שזומן על ידי התביעה מתנהג "כעד עוין"  (עד שעוין את הצד שהזמין אותו להעיד) ובית המשפט מתרשם כי הדברים שמוסר בבית המשפט שונים בצורה מהותית מדברים שמסר בהזדמנויות אחרות. במקרה זה התובע יכול לחקור אותו בחקירה נגדית (כולל שאלת שאלות מנחות). לאחר שהתובע מסיים שאלותיו עומדת לנאשם או לבא כוחו הזכות לחקור את העדים "חקירה נגדית".

סעיף 157 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שלאחר סיום פרשת התביעה על התובע להצהיר "אלו עדי" ובכך למעשה מסתיימת פרשת התביעה. בשלב זה הנאשם יוכל לטעון כי "אין להשיב לאשמה" או לעבור ל"פרשת ההגנה".

למאמר המורחב על שלבי ההליך הפלילי לחץ כאן. 

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

בשלב בירור האשמה ולפני הכרעת הדין, קיים איסור על הצגת ראיה בבית המשפט הנוגעת לאופיו הרע של נאשם או לעברו הפלילי.

לכלל האמור קיימים חריגים, ביניהם חזקת ה"מעשים הדומים" ו"עדות שיטה", המסייעות לתביעה להוכיח את אשמתו של נאשם באמצעות ראיות המצביעות שביצע מעשים דומים בעבר, במידת זהות גבוהה.

חריג נוסף הוא כשנאשם העיד על אופיו הטוב או הביא ראיה לכך, רשאית התביעה לחקור אותו בחקירה נגדית בנוגע להרשעותיו, ולהציג ראיות בדבר עבר פלילי, כשמטרתן להפריך גרסה שהעלה. כך למשל, אם נאשם טוען בעדותו כי רכב מסוים אינו שלו, יכולה התביעה להביא רישום של עבירות תנועה ודוחות שקיבל הנאשם, המעידים שהרכב אכן שלו.

לאחר הכרעת הדין ובשלב הטיעונים לעונש, רשאים הצדדים להביא ראיות בדבר נסיבותיו האישיות של נאשם מסוים, לרבות הרשעותיו הקודמות. ואולם גם במקרה זה קיימים חריגים, והנאשם יכול להתנגד ולהכחיש את האמור בפלט הרשעותיו שהונפק. כמו כן, בשלב זה ניתן להגיש לבית המשפט רק תיקים שהטיפול בהם הסתיים בפסק דין או גמר דין וחל איסור על הצגה לבית המשפט תיקים שנסגרו במשטרה או עדיין מצויים בחקירה או שטרם נקבעה אשמתו של הנאשם בהם.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי

רס גסטה ("אגב מעשה") הוא מונח לטיני המתייחס לאחד החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה.
ככלל, אדם המגיע להעיד בבית המשפט יוכל להעיד רק על מה שראה ושמע (עדות ממקור ראשון) אך לא יוכל להעיד האם הדברים ששמע הם אמת – כדי להוכיח את אמיתות הדברים יש להביא את מי שאמר אותם. למעשה, ה"רס גסטה" הוא חריג לכלל זה, ובעצם מתיר לבית המשפט לקבל עדות מפי השמועה בנסיבות מסוימות.

חריג זה מעוגן בסעיף 9 לפקודת הראיות וההגיון מאחוריו, נובע מן ההכרה כי דברים שנאמרו ב"להט ההתרחשות" ובספונטניות, הם דברי אמת. כך, גם מי ששמע אותם יוכל להעיד על אמיתותם.

ע"פ 7293/97 ז'אפר עאמר נ' מדינת ישראל - פסק הדין המנחה בעניין הרס גסטה ודוגמא ליישום החריג – מדובר על מספר שודדים שהורשעו לאחר שהתגלה כי החזיקו ברכב ששימש לשוד. מספר הרכב ניתן לשוטר מתנדב באופן טלפוני, מאישה שאמרה שהיא רואה את השודדים ברכב כשהם בנסיעה ומסרה את מספר הרכב לשוטר. זהותה של האישה כאמור, לא נרשמה ולכן היא גם לא הגיעה להעיד בבית המשפט. עדות השוטר המתנדב והרישום של הדו"ח הם עדות מפי השמועה. בית המשפט קבע כי האמרה של האישה היא אמרה ספונטנית ומסירה של אמרה כזו, מפחית את החשש כי מוסר האמרה לא מהימן מאחר ולא היה לו זמן לסלף את גרסתו וכן, פוחת החשש מאי דיוקים שכן האמרה ניתנה ב"זמן אמת".

לעומת זאת, בפס"ד מ"י נ' רומן בן אלכסנדר (תפ"ח (ת"א) 3009/97) נקבע כי הקלטה או רישום של דיווח אנונימי למוקד המשטרה לא ייחשב כ"רס גסטה". בית המשפט קבע כי שלילת האפשרות מההגנה לחקור את מוסר האמרה בחקירה נגדית היא חריגה של ממש מדיני הראיות, עד כדי פגיעה בהגנתו של הנאשם.

מאחר וסעיף 9 אינו מתווה הסדר כולל ביחס לקבילות אמרות ספונטניות, הפסיקה קבעה 5 סוגים של אמרות שיתקבלו בבית המשפט גם אם הן עדות מפי השמועה:

1. אמרה שנאמרה כליווי למעשה ומסבירה את עשיית המעשה – אם האמרה נמסרה בעת ביצוע המעשה או בהסבר לו היא תתקבל כראיה לאמיתות תוכנה אך כדי להוכיח את המעשה ואת תנאי מסירת האמרה יש צורך בהבאת ראיות נפרדות.

2. אמרה שנאמרה תוך התרחשותו של אירוע פתאומי הגורם לסערת רגשות באופן ספונטני – האמרה צריכה להינתן באופן מיידי ובתגובה להתרחשות דברים או תוך כדי סערת רגשות.

3. אמרה המסבירה את הרגשות של דוברה – בפס"ד יאסין (ע"פ 307/60) נקבע כי ניתן להוכיח את כוונתו/מצבו הנפשי של אדם באמצעות עדות על התנהגותו המשקפת אותה. הפסיקה הכירה גם ביומן שניהל הקורבן כאמרה הנכנסת תחת חריג זה.

4. אמרה המשקפת את מצב הבריאות של דובר האמרה בעת שנאמרה – בדומה לסעיף 3 לעיל פס"ד יאסין חל גם על סוג זה של אמרות.

5. אמרה המשקפת כוונות לעתיד של אדם שנפטר – אמרה שהנפטר אמר ביחס לעתיד הקרוב ובסמוך למועד פטירתו, יתקבלו כראיה לאמיתות תוכנם. ההנחה היא שאדם לא ישקר כשהוא מספר אגב שיחה רגילה על תכניות לעתיד הקרוב.

אמרה שהתקבלה כ"רס גסטה" תוכל כתוספת ראייתית מסוג סיוע.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי