מילון מונחים פלילי
תוצאות חיפוש עבור "גניבה"
סעיף 383 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 מגדיר בהרחבה מהי למעשה גניבה, ומה יש לקיים כדי לגבש את קיומה של עבירת הגניבה, לאמור: מי שגונב חפץ שאפשר לגנוב, וללא הסכמת בעליו החוקיים, תוך שימוש בדרכי רמייה, ותוך כוונה לשלול את מושא הגניבה שלילת קבע, הרי שהוא "גנב". גם מי שמחזיק כחוק בחפץ של אדם אחר, אך שולח ידו באותו חפץ או אובייקט, מוגדר גם הוא "כגנב".
כדי לגנוב, יש צורך בגיבוש יסוד הנקרא "נטילה", והיא יכולה להיעשות או בהפחדה, או בתחבולה וגם אם הגונב מוצא את החפץ, אך נמנע מלהחזיר אותו לבעליו (וזאת כאשר אפשר למצוא את הבעלים- בקלות, לדוגמא: כאשר מוצאים תעודת זהות של אדם אחר).
עוד יסוד שיש לקיים לשם גיבוש עבירת הגניבה, הוא שהחפץ שנגנב הוא חפץ שאפשר למעשה לגנוב, אך הכוונה היא למעשה לכל דבר, אפילו אם הוא מחובר לקרקע, תלישתו ונטילתו, מהווה "נטילה שלא כדין", קרי: גניבה.
אם כן, על מנת שייתקיימו יסודות עבירות הגניבה, יש צורך כי תהיה כוונה לשלול את הדבר שנלקח "שלילת קבע" - דהיינו שלא תהיה כוונה להחזיר את החפץ שנלקח.
העונש על גניבה, בהתאם לסעיף 384 לחוק העונשין, עומד על 3 שנות מאסר, וישנן עוד עבירות מיוחדות של גניבה, שמוגדרות גם הן בחוק העונשין, בפרק י"א לחוק.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
עבירת גניבה בידי מורשה מבוססת על עבירת הגניבה הבסיסית, דהיינו נטילת נכס שלא בהסכמה ומתוך מטרה לשלול אותו שלילת קבע.
מדובר באנשים שמעלו בתפקידם וגנבו רכוש שהופקד בידיהם לשם שמירה או שימוש, ואין נפקא מינה אם הוגדרו במסגרת תפקידם כ"מורשים" או לאו, די בכך שיש בינם לבין בעלי זכויות הקניין בנכס הספציפי יחסי הרשאה או שליחות. לכן, לגניבה בידי מורשה אלמנט נוסף והוא הפגיעה ביחסי האמון שבין המרשה ובין המורשה ביחס לנכסי המרשה, או נכסים המיועדים למרשה.
הנכס המדובר יכול להיות נכס מוחשי או מופשט, כמו גניבת זכויות, שירותים או נכסים וירטואליים. דינו של אדם שהורשע בגניבה בנסיבות מחמירות אלו יכול להגיע עד שבע שנות מאסר
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
אמנם עבירת גניבה בידי עובד הינה עבירה הזהה באופן בסיסי לעבירת הגניבה הכללית, אולם, מערכת היחסים בין העובד למעבידו מבוססת על אמון הדדי, ומעילה באמון זה מערערת את הבסיס ליחסי העובד-מעביד. לכן, החוק מתייחס לעבירת גניבה בידי עובד בחומרה רבה.
עם זאת, החוק קובע כי לא די בגניבה מזערית בכדי שתחול החמרה זו, ובניגוד לעבירת גניבה רגילה, נדרש כי תהא זו גניבה של חפץ השווה 1,000 שקלים לפחות. יש לציין כי לא נדרש שהעובד יקבל מהמעביד משכורת, ומספיק שהתקיים בין השניים יחס של נאמנות שהופר עם התקיימות עבירת הגניבה.
כאמור, מדובר בעבירה חמורה אשר העונש בצידה יכול להגיע עד שבע שנות מאסר, יותר מכפול מעונש המקסימום שקבוע בחוק בגין גניבה רגילה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
סעיף 390 לחוק העונשין מגדיר את עבירת הגניבה בידי עובד ציבור כעבירת גניבה בעלת חומרה יתרה, יותר מעבירת הגניבה הבסיסית, ואף יותר מעבירת גניבה בידי עובד.
היחס המיוחד לנסיבות אלו נובע בעיקר מהעובדה שיחסי האמון של כלל אזרחי המדינה בעובדי הציבור שקולים ליחסי האמון שבין האזרחים למדינה, שכן עובד הציבור אינו משמש כאדם פרטי אלא אמור לפעול למען האינטרס הציבורי ולייצג את מוסדות המדינה.
הסעיף קובע כי "עובד הציבור הגונב דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו - מאסר עשר שנים". כמו כן, בעבירה זו לא נדרשת התקיימות של נזק או של אובדן הנכס הנגנב, אלא די בעצם נטילתו של הנכס כדי לספק את דרישת היסוד העובדתי בעבירה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
רוסלן פרנקל היה נאשם בפרשה של עבירות רכוש יחד עם שניים נוספים. על פי הנטען, אחד מחבריו של פרנקל החל לעבוד כשומר במוסך "צ'מפיון" תחת פרטים כוזבים. לאחר מספר שבועות, פתח השומר, בשעת לילה, את המוסך והדריך את פרנקל וחבר נוסף כיצד לנטרל את מנגנוני האזעקה. החבורה גנבה רכבים, ציוד וחלקים בסך כולל של 350,000 ₪.
הפרקליטות רצתה לעצור את פרנקל וחבריו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. או אז, עלתה השאלה האם עבירות רכוש מקימות עילת מעצר? האם ניתן לבקש מעצר עד תום ההליכים נגד אדם שמואשם בעבירות רכוש?
סנגוריו של רוסלן טענו בפני בית המשפט העליון שאין מקום לעוצרו עד תום ההליכים מאחר ועבירות רכוש אינן מקימות עילות מעצר. הפרקליטות טענה מנגד כי עבירות רכוש מסוימות עלולות להקים עילת מעצר של פגיעה בבטחון הציבור, והמושג "בטחון הציבור" מתייחס גם לבטחון חיי הקהילה וזכויות היסוד של חבריה.
בית המשפט העליון קבע בעניין זה, כי ישנן עבירות רכוש אשר בנסיבות מסוימות, יקימו עילת מעצר. במידה והמעשה העברייני מתוחכם ומתוכנן לפרטי פרטים, או כאשר מדובר בחבורה שהתאחדה לצורך ביצוע מעשה העבירה. נסיבות אלו, ונסיבות מחמירות אחרות, יש בהן כדי להקים עילת מעצר. כמו כן, בית המשפט העליון קבע כי לשווי הגניבה יש משקל וכאשר עבירת הרכוש מגיעה לסכומים גבוהים, יש בכך כדי להקים עילת מעצר עצמאית.
עם השנים הלכה זו התרחבה ובנוסף לאמור לעיל נקבע גם, כי במידה ומדובר בעבריין רכוש סדרתי, גם זו נסיבה שתקים עילת מעצר. (בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נגד מדינת ישראל).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
הסתרת צוואה או העלמתה היא עבירה פלילית שבצידה עונש מאסר, הנכללת בעבירות שהן 'מעין גניבה', כקבוע בסעיף 395 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
על פי הסעיף, "המסתיר כתב צוואה בכוונה להונות, בין שהמצווה חי ובין שהוא מת, דינו - מאסר חמש שנים." כאמור, אין נפקות לעובדה אם האדם שכתב את הצוואה בין החיים, שכן אסור לעולם להעלים את הצוואה, והעלמתה מהווה עבירה פלילית כך או כך. בנוסף לכך, סעיף 5 לחוק הירושה קובע כי הרשעת האדם בהעלמתה של הצוואה מבטלת את זכותו לרשת את המנוח. זאת, לצד הסנקציה הפלילית שעשויה להיגזר על הנאשם, מכוח הדין הפלילי, בגין העלמת הצוואה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
החזקה התכופה היא חזקה עובדתית המבוססת על ניסיון החיים, אשר על-פיה, אדם שנמצאים ברשותו טובין גנובים זמן קצר לאחר שנגנבו- יוחזק כמי שגנב אותם או קיבל אותם לרשותו ביודעו שהם גנובים. יחד עם זאת, זוהי חזקה הניתנת לסתירה, ונבחנת בהתאם למכלול נסיבות העניין. נאשם המואשם בעבירה של גניבה יכול להפריכה על-ידי הצעת הסברים חלופיים להימצאותם של הטובין הגנובים בידיו. יצוין כי גם במקרים בהם הנאשם לא הצליח לסתור את החזקה, אין הדבר מחייב את בית המשפט להרשיע את הנאשם, והוא יעשה כן רק כאשר השתכנע כי הוסר כל ספק סביר בנוגע לכך שהנאשם אכן ביצע את העבירה שיוחסה לו.
ככלל, ככל שמתארכת התקופה מאז בוצעה עבירת הגניבה נחלשת ההנחה שהמחזיק ברכוש הוא הגנב עצמו, ומתחזקת גם האפשרות המסתברת שהוא אדם שקיבל את הסחורה מן הגנב או מאדם שלישי שקיבל את הרכוש מן הגנב.
בהתאם לפסיקה, לא ניתן לקבוע קו גבול "חד" אשר מעבר לו לא ניתן יהיה להשתמש בחזקה התכופה. ההכרעה בשאלה מה ייחשב ל"תכוף" תלויה במכלול נסיבות העניין, טיבם וכמותם של הטובין שנגנבו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
מבחן בוזגלו הוא למעשה מונח שמקורו מתחום המשפט. עם הזמן קיבל הביטוי משמעות מיוחדת ואחרת.
הכל החל בשנת '76, בהחלטה שנתן היועמ"ש לממשל דאז, אהרון ברק, לפתוח בחקירה פלילית נגד אשר ידלין בחשד לגניבה וקבלת שוחד במסגרת תפקידו כמנכ"ל קופת חולים כללית. ברקע, ידלין עתיד היה להתמנות לתפקיד נגיד בנק ישראל.
היועמ"ש החליט לסרב לקיים את החקירה של ידלין במשרדו ועמד על כך שהוא יתקיים במתקן משטרתי באומרו, כי דין חשוד במעמד גבוה יהא כדין של כל אזרח מן השורה. בסופו של דבר ידלין הורשע ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל.
החלטת ברק נחשבה לצעד נועז באותם ימים וכשהתבקש להתייחס אליה אמר: "דין ידלין - כדין בוזלו". ברק התכוון לכך שבפני החוק אין הבחנה בין חזק לחלש ובמושגים של אז, בין האליטה האשכנזית הותיקה לבין עולים מזרחיים חדשים.
המשמעות המקורית של המונח "מבחן בוזגלו" הייתה שחיטות שלטונית אך נהפך עם הזמן למבחן תרבותי בין קבוצות עדתיות.
בשנים האחרונות נטבע גם המונח "מבחן בוזגלו הפוך" המתייחס לרדיפה כלפי אישי ציבור, בהתבסס על חשדות חסרות בסיס, שאף כלפי אזרח רגיל, לא היו מצדיקים פתיחה בחקירה פלילית או מתן גזר דין חמור.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
נטילת חשמל, מים או גז הינה עבירה פלילית המנויה בסעיף 400 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מדובר בעבירה הנכללת בקטגוריה של עבירות הנחשבות כ'מעין גניבה', בדומה להסתרת צוואה. זאת משום שקשה לראות במוצרים אלה כדברים הניתנים להיגנב, כפי שדורשת עבירת הגניבה הבסיסית.
החוק קובע כי מי שבמזיד או במרמה, נוטל או צורך חשמל או מים או גז שאינו זכאי להם, או משתמש בהם או גורם להטייתם או לבזבוזם, דינו - מאסר שלוש שנים. הגניבה יכולה להיעשות באמצעות התחברות למונה של שכן, כיוון המונה להראות נתונים מזויפים ועוד.
יש לציין כי העבירה לא דורשת יסוד נפשי של כוונה, אלא רק את מודעות הגנב לביצוע אקט הנטילה או הצריכה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
התכלית המרכזית של דיני ניירות ערך היא הגנה על האמינות והשקיפות בשוק ההון, וכן על קיומו של מסחר ער והוגן בניירות ערך, ככלי מרכזי לגיוס כספים, פיתוח הכלכלה ושמירה על כספי החיסכון והפנסיה של הציבור.
בחוק ניירות הערך מוגדרות מספר רב של עבירות פליליות, וביניהן שימוש במידע פנים, תרמית, עבירות עובד חבר בורסה, עבירות דיווח על חוק ניירות ערך, ועבירות על חוק הייעוץ. עבירות אלו הן עבירות מסוג פשע, והעונש בגין כל אחת מהן הוא עד חמש שנות מאסר וקנס כספי. לצד האיסורים המוזכרים בחוק ניירות ערך, ישנה שורה של התנהגויות פליליות בשוק ההון המטופלות גם באמצעות עבירות מחוק העונשין (כמו, למשל, עבירת הגניבה בידי מורשה או קבלת דבר במרמה) וחוק איסור הלבנת הון.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות צווארון לבן
חייל המשרת בשירות סדיר או חייל המשרת בשירות קבע, כפוף לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו- 1955, המסדיר את הדין הפלילי הצבאי, ומונה ערב רב של עבירות שבאופיין הן עבירות "צבאיות". קרי: עבירות הנעשות במסגרת צבאית. כמו כן, חוק השיפוט הצבאי מסדיר את קיומם ותפקידם של בתי דין צבאיים, אשר להם הסמכות לשפוט חיילים המבצעים עבירות פליליות, וכן את סמכויותיהם של חיילי המשטרה הצבאית שאמונה על אכיפת הדין הפלילי בצה"ל. בנוסף, עוסק חוק השיפוט הצבאי גם בדיני התעבורה.
בין העבירות הצבאיות המנויות בחוק השיפוט הצבאי, הן: רשלנות באחזקת נשק, התגייסות לצבא במרמה, אלימות כלפי בעל תפקיד, אי שמירה על רכוש צבאי, גניבה מחייל, אי ציות לפקודות, עריקות, ועוד. גם במסגרת הליך פלילי צבאי, לכל חייל (נאשם) יש זכות להיות מיוצג ע"י עורך דין, וגם במסגרת הצבא ישנה סניגוריה "ציבורית" שמורכבת מאנשי צבא המשרתים בקבע.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה במשפט צבאי
עבירות צווארון לבן הן כינוי "אלגנטי" לעבירות שנעשות ע"י מומחים, או בעלי תפקידים בכירים, וכן מדובר בכינוי לסוגים מסוימים של עבירות שהן אינן עבירות "רחוב מוכרות" כגון פריצה, תקיפה, או שימוש בסמים. דהיינו, מדובר בעבירות הדורשות מיומנות, תחכום, הבנה, וגישה למקומות או מאגרים מסוימים. בנוסף, לרוב מדובר גם בעבירות כלכליות. בין היתר, עבירות צווארון לבן נעברות בדרך ע"י אנשים משכילים, ובכירים כאמור.
עבירות צווארון לבן הן לדוגמא: עבירות מס מורכבות (שמצריכות ידע חשבונאי רחב), עבירות של הגבלים עסקיים (כגון: תיאום מחירים), עבירות של גניבה הנעשית ע"י בעל תפקיד בכיר בחברה או חברות (למשל: גניבת כספים מחשבונות או מעילה בכספי משקיעים), עבירות של ניירות ערך (כגון מרמה בתשקיף, או שימוש במידע פנים), ועוד.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות צווארון לבן
עבירות רכוש הינן עבירות המביאות לפגיעה בקניינו ורכושו של אדם, ובמקרים של גניבה מביאות גם לשלילת זכויותיו ברכושו באופן תמידי. אי לכך, בתי המשפט במדינת ישראל רואים בעבירות הפגיעה ברכוש כחמורות ביותר.
העונשים הקבועים בחוק בגין עבירות אלו נקבעים על פי הנסיבות, וביניהן, היקף הרכוש המדובר והאופן בו בוצעה העבירה. בין השאר, לצורך קביעת העונש נבחנת השאלה האם היה שימוש באמצעי אלים, כמו גם השאלה האם כחלק מהפגיעה ברכוש הייתה כוונה לבצע גניבה או פשע. העבירות בעלות השכיחות הגבוהה ביותר בקטגוריה זו, העוסקת ברכוש ונכסים, הינן: פריצה, גניבה, אחזקת רכוש גנוב וגרימת נזק לרכוש.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
מידת הפגיעה בחירות של מי שעוכב היא פחותה מפגיעה בחירות של מי שנעצר. לכן, הסמכות לעכב אדם הורחבה וניתנה גם לעדים למעשי עבירה ולא רק לשוטרים. עם זאת, סמכותו של אדם לעכב אדם אחר, תקום רק בתנאים מסוימים ואופן העיכוב יהיה לזמן קצר ועם שימוש מינימלי בכוח.
על-פי סעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), כל אדם רשאי לעכב אדם אחר עד לבואו של שוטר, בהתקיים התנאים הבאים:
1. האדם המעוכב חשוד בעבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק של ממש לרכוש והעבירה בוצעה בפני האדם המעכב.
2. אדם אחר הקורא לעזרה, מצביע על אדם החשוד שביצע עבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק לרכוש בפניו (כאמור בסעיף 1), וזאת אם ישנו חשש שהחשוד יימלט או שזהותו אינה ידועה.
אדם שעיכב אדם אחר, ימסור לשוטר את המעוכב ללא דיחוי, ובלבד שהעיכוב יהיה עד 3 שעות.
כמו כן, לאדם המעכב אדם אחר, נתונה הרשות להשתמש בכוח סביר. זאת, רק במידה והחשוד מסרב לעיכוב, ובלבד שהשימוש בכוח סביר לא יגרום לחשוד חבלה.
פריצה לרכב או גניבת רכב הן עבירות רכוש שהפכו עם השנים למכת מדינה.
לסעיף 413 בחוק העונשין יש תתי-סעיפים המגדירים עבירות שונות הקשורות ברכב, למשל:
גניבת רכב (ס' 413ב(א))- הגונב רכב, דינו מאסר שבע שנים.
נטילת רכב ללא רשות מבעליו (ס' 413ב(ב)) - הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה כל אחד מאלה על-ידי אחר, דינו כדין גונב רכב.
עבירות אלה הן עבירות התנהגותיות כלומר, שלא נדרשת תוצאה מסוימת על מנת לבסס הרשעה אך על התביעה להוכיח יסוד נפשי של "כוונה" - שעובר העבירה התכוון לשלול את הרכב מבעליו שלילת קבע. בהשוואה לכך, בעבירת שבל"ר הוכחת ה"כוונה" של מבצע עבירה היא אחרת - שימוש ללא רשות והחזרת הרכב לבעליו או נטישתו במקום אחר. כלומר, לא מדובר בשלילת קבע של הרכב כמו בעבירת הגניבה אלא בשלילה "זמנית".
פריצה או התפרצות לרכב (ס' 413ו)- מי שפורץ רכב או מתפרץ לרכב, דינו מאסר שלוש שנים.
נוסף על כך, ישנם סעיפים המתייחסים לעבירות שלא נעשות במישרין כלפי כלי הרכב:
גניבה או זיוף מסמך הקשור לרכב (ס' 413ח)- הגונב או מזייף מסמך או משתמש במסמך במרמה, כאשר -
המסמך קשור לבעלות, לחזקה או לשימוש ברכב; או המעשה נעשה כדי לבצע או להקל על ביצוע עבירה לפי סימן זה, דינו מאסר חמש שנים.
שינוי זהות הרכב או חלק שלו (ס' 413ט)- המזייף או מטשטש סימני זיהוי של רכב, או של חלק של רכב, או עושה מעשה המקשה על זיהוים, דינו מאסר שבע שנים.
החזקת כלי פריצה (ס' 413ז)- מי שנמצא ברשותו מכשיר המשמש לשם פריצה לרכב ואין לו הסבר סביר לכך, דינו מאסר שלוש שנים.
מדובר ברשימה ארוכה של עבירות רכוש הקשורות בכלי רכב ועונש המאסר בצידן יכול לנוע בין 3-10 שנים מאסר בפועל. כמו כן, החוק מאפשר לבית המשפט להשית, על מי שהורשע בגין אחת מהעבירות הנ"ל, עונש נלווה לעונש המאסר - פסילה מהחזקת רישיון רכב או נהיגה, לתקופה שבית המשפט יקבע (סעיף 413יב לחוק).
בשנים האחרונות, בית המשפט מחמירים בענישה למי שהורשע בעבירות אלו על מנת להרתיע. למשל, בע"פ 71716-06 מדובר היה על שני נאשמים שהיו חברים בכנופיית גונבי רכבים. בית משפט השלום בראשל"צ הרשיע אותם וגזר עליהם עונשי מאסר הנעים בין 10 חודשים ל-6 שנים בכלא. גם המדינה וגם הנאשמים ערערו על גזר הדין למחוזי. המחוזי קיבל את עמדת המדינה כי מדובר בעבירה המחייבת ענישה כבדה בשל היותה "מכת מדינה" וכי ענישה מקלה מהווה פרס לעבריינים ועידוד להמשך ביצוע עבירות. לבסוף המחוזי החליט להחמיר את הענישה כלפי הנאשמים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
עבירת פריצה מוגדרת כחדירה למבנה העשוי לשמש כבית מגורים או בית עסק כגון חנויות, מכולות, מפעלים ועוד למטרת ביצוע פשע. על פי סעיף 407 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 הדין לאדם שנכנס לבית עסק במטרה לבצע פשע הוא גניבה הוא עד 5 שנות מאסר, במידה ואותו אדם מתפרץ למקום ומבצע בו גניבה או פשע דינו עד 7 שנות מאסר.
לא פעם עבירת ההתפרצות לבית עסק נעשית כאשר העבריין מצויד בנשק חם או קר, במקרים אלו הדין שנקבע בחוק בגין כך הוא כפל העונש, כלומר 10 ו-14 שנות מאסר בהתאמה. בדרך כלל העבריינים מתפרצים לבתי עסק בשעות לילה מאוחרות שהמקום ריק מאדם, עם זאת לעיתים הפריצה מתרחשת לאור יום כשהמקום הומה אדם דבר אשר עשוי להסלים במהרה לעבירה של שוד.
כמו כן, בפסיקה נקבעו מספר נסיבות אשר מחשידות בכוונת פריצה ולצידן נקבע עונש של עד 5 שנות מאסר והן: אדם אשר מזויין בנשק או במכשיר שיש בהם בכדי לסכן או לפגוע במטרה לפרוץ או להיכנס לבניין או לבצע בו גניבה או פשע, או שאדם מחזיק מכשיר שמטרתו לפרוץ לבניין בכוונה לבצע פשע, פניו רעולים או מוסווים או שהוא נמצא בבניין בכוונה לבצע בו גניבה או פשע תוך שהוא נוקט באמצעים שיסתירו את נוכחותו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
עבירת הפריצה וההתפרצות מוגדרת בסעיף 405 לחוק העונשין. החוק דורש שהמעשה יבוצע בכוונה לבצע גניבה או פשע, ובנוסף מבצע החוק הבחנה בין נכנס, פורץ, ומתפרץ.
על פי האמור בחוק, נכנס הינו אדם המכניס לבניין חלק מגופו או מן הכלי שהוא משתמש בו; פורץ הינו אדם השובר חלק חיצוני או פנימי של בנין, או פותח, בכל דרך שהיא, כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבניין; ואדם הנכנס לבניין באיום, בתחבולה, או בקנוניה עם אדם שבבניין, או נכנס לארובה או לפתח אחר של הבניין שאינו נועד לשמש לכניסה, רואים אותו כאילו התפרץ. במקרה הראשון העונש הוא עד 5 שנות מאסר, להבדיל מהמקרה השני, בו העונש הוא עד 7 שנות מאסר.
כמו כן, קובע החוק עונש חמור ביחס להתפרצות בנסיבות מחמירות, דהיינו, כשהעבריין נושא נשק חם או קר, והוא כפל העונש הקבוע בעבירה הבסיסית שבוצעה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
פשיעה חקלאית היא מכלול של עבירות שביצוען נעשה ביחס לתחום החקלאות. למשל, גניבה של ציוד חקלאי, בעלי חיים ויבולים, היזק לשדות, מטעים ורכוש חקלאי, הצתה של שדות, הרעלה של מקורות מים, סחיטה באיומים של "פרוטקשן" (דמי חסות) מהחקלאים וכד'.
מאחר שחקלאות וגידול חיות משק נעשה על פני שטחים רחבים ופתוחים ההגנה על אותם שטחים הופכת להיות בעיה לא פשוטה.
לאחר שהחקלאים הבינו כי המדינה מתקשה במיגור התופעה הרווחת של פשיעה חלקאית וכי הדבר גורם בפועל לנטישת שטחים והשתלטות בלי חוקית עליהם, הוקם בשנת 2007 ארגון "השומר החדש", ביוזמתם של תושבי הנגב והגליל הצעירים. זאת, במטרה להשיב את הביטחון לחקלאים ולבוקרים תוך נוכחות פעילה בשטח.
לראיה, באותה שנה שבה קם הארגון ארעה פרשת שי דרומי – שי דרומי היה חלקאי מחוות בודדים בנגב. כשפרצו אנשים לחווה שלו, הוא ירה בהם כאשר הוא הרג אחד ואת השני הוא פצע.
דרומי נעצר והדבר עורר דיון ציבורי בשאלה האם יש לאדם רשות לירות בביתו, בפורץ או מסיג גבול?
הדבר הוביל לחקיקת תיקון בחוק העונשין – "חוק דרומי" - שמקנה הגנה מהרשעה פלילית בגין מעשים כמו שביצע ובנסיבות דומות.
דרומי זוכה לבסוף מחמת הספק מאישום הריגת של הפורץ אך הורשע בעבירת נשק (ע"פ 1010/07).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
עבירת השוד מוגדרת בסעיף 402 לחוק העונשין. על פי האמור בחוק, שוד הוא גניבה תוך ביצוע, או איום בביצוע, מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר. דינו של השודד הינו עד 14 שנות מאסר.
בנוסף, קיימת בחוק הבחנה בין עבירת שוד "רגילה" ובין עבירת שוד בנסיבות מחמירות. שוד יוגדר כשוד בנסיבות מחמירות כאשר במהלך השוד נעשה שימוש בנשק מכל סוג שהוא, גם אם הנשק לא היה אצל השודד אלא היה אצל אדם אחר שהשתתף עמו בשוד; או כשהשתתפו בשוד כמה אנשים ביחד; או שבמהלך השוד נפגע אדם מכל אלימות שהיא. העונש על שוד מסוג זה, המכונה 'שוד מזוין', הינו עד 20 שנות מאסר.
החוק מוסיף וקובע כי המנסה לבצע שוד, אף אם לא הצליח, דינו עד 7 שנות מאסר, ואם ניסיון השוד נעשה בנסיבות מחמירות כאמור, דין השודד הינו 20 שנות מאסר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות אלימות
במדינת ישראל ישנם למעשה שני גופי תביעה עיקריים, והם התביעה המשטרתית והפרקליטות. לתובע משטרתי, קוראים למעשה "תובע". לתובע מטעם הפרקליטות, קוראים "פרקליט".
חוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"א- 1982, מגדיר את הסמכויות המוקנות לכל אחד מגופי התביעה הללו, כאשר ברירת המחדל היא שהתביעה המשטרתית עוסקת בעבירות הפליליות היחסית חמורות פחות. כמו כן, התביעה המשטרתית מנהלת תיקים המתנהלים בבית משפט השלום, ולא בבית המשפט המחוזי (וגם לא בבית המשפט העליון), כל זאת למעט עררים על החלטות מעצר שנדונים בבית המשפט המחוזי. בנוסף, ערעורים על פסקי דין שניתנו בבית משפט השלום, המנוהלים ע"י התביעה המשטרתית, מיוצגים ע"י הפרקליטות בשלב הערעור. בין העבירות שהתביעה המשטרתית מוסמכת לייצג בהן הן: עבירות של שימוש בסמים, החזקת סכין, חבלה ותקיפה, כליאת שווא, גניבה, ועוד.
בכל עיר ישנה שלוחת תביעות משטרתית, שמעליה שלוחת התביעות המחוזית. כמו כן, התביעה המשטרתית אמונה על ייצוג בפני בית המשפט לתעבורה, בעבירות תעבורה, למעט מספר עבירות חמורות שהן בטיפול הפרקליטות (כגון: גרם מוות ברשלנות, ועוד).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי